Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר ר' בא זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. פי' דאל"כ מאי מהני בשכוון לבו הא לא בירך וברכות מעכבות ולמה לא תני התנא דיברך ע"ז אמר ר' יוסי אם אומר את שהוא צריך לברך בירך צריך שיכוין את לבו בכולן פי' דר' יוסי מילתא באנפי נפשי' קאמר דאם תימר שצריך להפסיק מתורה ולברך דמפסיקין לק"ש ומפסיק ומברך א"כ לפ"ז שמעינן הדין בהי' קורא בתורה והגיע זמן המקרא דצריך להפסיק מתורה ולקרות כל הפרשיות שבק"ש בכונת לצאת י"ח דהא בין פרשה לפרשה איכא כמה פרשיות בשיעור כדי לגמור כולה וע"כ דצריך להפסיק ולקרות כל הפרשיות רצופין בזאח"ז ולא מהני מה שיקרא בתורה ועומד בפרשה של ק"ש שיכוין את לבו דהא צריך לכוין בכל הפרשיות וע"כ דמפסיק בתורה ויקרא ק"ש כמו דמפסיק לברך וע"ז התיבון ואינו מפסיק בתמי' והא קי"ל דבאמת מפסיק דמפסיקין לק"ש והי"ל להתנא למיתני הי' קורא בתורה והגיע זמן המקרא מפסיק וקורא ק"ש ולא תנינתא א"כ ה"ה לענין ברכה דבאמת צריך להפסיק ולברך ורק התנא לא תני לה וא"כ אין ראי' ממתני' להא דר"ב. וע"ז קאמר הגמ' זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן בניחותא פי' דמוכח מכאן דצריך לכוין בכל הג' פרשיות דכן מוכח מהאי מימרא דר' יוסי וקאמר ע"ז נשמעיני' מן הדא דאינו כן ר"ל דפליגי ע"ז [וכן איתא בירושלמי לפעמים נשמעיני' מן הדא למימר נשמעיני' מן הדא דאינו כן ופליג על הא דלעיל וכן איתא בירושלמי במס' כתובות פ"ב ה"א אריבר"ב נשמעיני' מן הדא ר"ל דאינו כן וכן פי' שם ביאור הגר"א ז"ל בחו"מ סי' פ"ח] ר"א אומר משום ר"י אם כיון לבו בפרק ראשון אע"ג שלא כיון בפרק שני יצא:
פיסקא ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני מה משיב מפני היראה או מפני הכבוד. ר"ל אם מפני היראה דווקא משיב אבל לא מפני הכבוד דכיון דחבירו שואל בשלומו תחלה ע"כ אין משיב מפני הכבוד כיון דהוא מכובד יותר מחבירו ורק מפני היראה משיב כיון דאם לא ישיבנו יעשה לו רעה וקאמר נישמעיני' מן הדא ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר"מ כן הגי' בדפוס אמשטורדם והתם ע"כ משיב מפני היראה כמו דמוכיח לקמן בסמוך וא"כ ע"כ מוכח דבקמייתא גבי ובפרקים משיב אף מפני הכבוד וע"ז שאל על הא דבאמצע שואל מפני היראה ומשיב מנ"ל התם גופי' אם משיב מפני היראה דווקא או אפילו מפני הכבוד דאולי להשיב די אפילו מפני הכבוד ואפילו דלהשיב אינו כבוד כ"כ כמו הכבוד דשאלה מ"מ בלהשיב כבוד כל דהו סגי ע"ז קאמר נישמעיני' מן הדא כו' באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד מכלל ע"כ דבקמייתא ר"ל בדר"מ שואל ומשיב מפני היראה דווקא ואתא ר"י וקאמר מפני הכבוד משיב:
התיבון הרי מיכל כו'. וכהאי גוונא מקשה במס' עירובין דף צ"ו ע"א דאי ס"ד דנשים פטורות מתפילין היכי מנחת תפילין ומברכת עליהן כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ר"ה דף ל"ג ע"א והתוס' ז"ל במס' עירובין פירשו דתפילין צריכין גוף נקי ונשים לא זהירי בזה:
ר"ח בשם ר"א אשתו של יונה הושבה מיכל בת כושי מיחו בידי' חכמים. המפרשים ז"ל מפרשים הושבה הוחזרה ואינו מובן למה לא קאמר בתרווייהו מיחו בידי' חכמים ונראה לפענ"ד דפי' הושבה הוא כמו דאיתא בירושלמי במס' מע"ש פ"ג ובמס' ביכורים פ"ב ה"ב דהושבה כמו הושוו ר"ל דליכא פלוגתא דלא נחלקו ע"ז קאמר דבאשתו של יונה לא נחלקו חכמים עלי' ובמיכל בת כושי נחלקו עלי' ומיחו בידה חכמים עי' בשנו"א ז"ל במס' בכורים שם:
ר"ז בשם אבא בר ירמי' אוכל בהן אכילת עראי ואינו אוכל בהן אכילת קבע כו אית תניא תנא מברך פעם אחת כו'. פי' הסוגיא הזאת עפ"מ שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ד מה"ת הט"ז היו תפילין כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ואינו אוכל בהם אלא אכילת עראי אבל אם נכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על שולחנו כו' וצ"ב גדול למה נקט הדין הזה דאכילת עראי גבי אוחזן בידו והו"ל למימר סתם היה לבוש תפילין מותר לאכול סעודת עראי אבל לא סעודת קבע וע"כ נלפענ"ד דהרמב"ם ז"ל הוציא הדין הזה מהאי ירושלמי דסוגיא דידן דהנה גרסינן במס' סוכה דף כ"ו לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל ולא ישתין מים ולא ישן בהם לא שינת עראי ולא שינת קבע ופרש"י ז"ל דלא ישן בהם הוא בדנקט להו בידי' הרי מוכח בתיבת בהם משמעותו באוחזן בידו ולא באינון עילוי והרמב"ם ז"ל מפרש ג"כ כן עי' בכ"מ ז"ל ובהגהות מיימוני ז"ל עיי"ש ועפ"ז מפורש סוגיא דידי וה"פ אית תניא תנא מברך פעם אחת אית תניא תנא פעמים ר"ל באוכל בתפילין דהוא ע"כ באכילת עראי דבאכילת קבע אסור חד תנא ס"ל דצריך לברך אחר אכילתו עוד פעם שני על התפילין ומשום דע"כ חולצן קודם אכילה וחד תנא ס"ל דא"צ לברך פעם שני משום דלא צריך לחלוץ ע"ז מקשה דלמ"ד א"צ לברך ב' פעמים ניחא משום דא"צ לחלוץ דהא מותר לאכול אכילת עראי בתפילין אבל למ"ד דצריך לברך ב' פעמים קשה דס"ד דמותר לאכול אכילת עראי בתפילין אפילו כשהוא לבוש בתפילין א"כ קשה למה יברך הא אכל ואינון עילוי ר"ל דהא מותר לאכול והוא לבוש בהם דאינון עליו ע"ז משני ר"ז בשם אבא בר ירמי' דאזיל לטעמו באוכל בהם אכילת עראי ר"ל דלא שרי לאכול ואינון עליו אלא באוכל דווקא בהם אכילת עראי ר"ל דאוחזן בידו וכרוכין על ידיו אז מותר לאכול עראי ולא קבע אבל באינון עליו אסור לאכול אפילו עראי דבהם דווקא אבל לא באינון עילוי ופסק הרמב"ם ז"ל לחומרא דבאינון עליו אסור לאכול אפילו עראי ועיין ברמב"ם ז"ל בפ"ד מה"ת הט"ו וט"ז דמשמעות תיבת בהם הוא באוחזן בידו ובהט"ו מיירי שלא כרכן ובהט"ז מיירי שכרכו עיי"ש:
ר"ח וריב"א הוין יתיבין כו' אתת ענתא דצלותא ושרתון. ר"ל התירן ויהבון לשמעי' דר' חזקי' כן הגי' בירושלמי דפוס אמשטורדם וכיון דיהיב לשמעי' הי' מתירא שמא יברח שמעי' ע"כ קשר בגד שלו לבגד דשמעי' זהו קטר פורתא לפורתא אבל מה עשה השמעי' התירן לקשר הבגדים וערק א"ל ר' חזקי' לריב"א ומה בידך ר"ל מה הועיל לך העצה שלך ותיבות מה בידך מצוי הוא בש"ס הזה כמה פעמים למשמעות מה הועיל לך עיין במס' יומא פ"ה ה"ו ועי' במהרא"פ ז"ל:
הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומים עליהן. פי' בניחותא כיני מתנייתא ר"ל וכן הוא כל משניות וברייתות כיני מתניתא בכל הש"ס הוא להורות דמתקן המשנה ומבאר המשנה ומלות כיני מתניתא הוא הוראת כן הוא מתניתא ונקט לשון קלילא כיני מתניתא והכונה שכן הוא מתניתא והכא משמש ג"כ תיבה הזאת להמשמעות דכן הוא מתניתא ונקט לשון מתנייתא לשון רבים והכוונה דכן הוא מוכח מכל מתנייתא ולאו דווקא ממשנה דידן לחוד אלא המשנה וברייתא מורו לן דבני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן מדלא אסר אלא עבדים אע"פ שהם ג"כ אחרים דאינן קרובין כדמסיק תני מעשה שמתה שפחתו של ר"א ונכנסו תלמידיו לנחמו כו' מפני שהעבדים בימים הקדמונים כבהמה ע"כ לשון הברייתא במס' שמחות פ"א וע"ז מסיק הגמ' אם על ב"ח אחרים אין מקבלין תנחומין כ"ש על עבדים א"כ למה קאמר מפני שעבדים כבהמה אלא ע"כ דמוכח דב"ח אחרים מקבלין תנחומין עליהן ומסיק הגמ' מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו המקום ימלא חסרונך זאת היא לשון הגמ' ולא לשון הברייתא דמס' שמחות וכן בש"ס דילן ג"כ לשון הגמ' הוא ונמצא מסקנת הגמ' דב"ח אחרים מקבלין תנחומין עליהן ומסיק כד דמך ר"ח בר אדא בר אחתיה דב"ק קביל רשב"ל עלוי דהוי רבי' נימר דתלמידו דבר נשא חביב עלי' כברי' ונמצא לפ"ז דבחביב לי' מקבלין תנחומין על ב"ח אפילו אחרים שאינן קרובין וכמו דמוכח ממתנייתא מהמשנה וברייתא כנ"ל וע"פ דברינו מובן דברי הרשב"א ז"ל דכתב בדף ט"ז ע"ב וז"ל וכשמת טבי עבדו קיבל עליו תנחומין וא"ת ולא יהא אלא ב"ח מי מקבל תנחומין על הרחוקים כבר פירשו בירושלמי שתלמידו חביב כבנו וכן עבדו המשמשו כרצונו הי' עליו כבנו עכ"ל ז"ל וע"י דברינו מובן דבריו ז"ל דכן מתפרש בירושלמי בהאי סוגיא: