Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תני ר"י אומר היו כולם שורה אחת העומדים משום כבוד חייבין. פי' דכמו דבעומדים בב' שורות נ"מ בין הפנימית לחיצונה כמו כן בעומדים בשורה אחת ג"כ נ"מ בין העומדים משום כבוד ר"ל דבאים לנחמו [כדפרש"י ז"ל בדף י"ט ע"ב ד"ה מחמת] חייבין והעומדים משום אבל ר"ל הקרובים שמתאבלים עמו כמו בעל ואשתו כדאיתא בש"ס ובפוסקים ז"ל פטורין משום דלעולם איכא בהן שורה הקרובים יותר להאיבול ע"כ בב' שורות איכא קרובים יותר להאיבול שורה הפנימית ובשורה אחת איכא ג"כ קרובים יותר להאיבול העומדים משום אבל ולעולם איכא חייבין ופטורין ע"ז קאמר הוי הדא דתנינן העומדים בשורה כו' משנה אחרונה דאבלים עוברים והמנחמין עומדים מדנקט לשון העומדים בשורה והדא דתני העומדים משום כבוד כו' משנה אחרונה כצ"ל מדנקט ג"כ לשון עומדים והיו דתנינן תמן וכשהוא מנחם אחרים דרך כל העם עוברים כו' משנה ראשונה [והא דמועתק בספרים ס"א משנה ראשונה הוא מבעמ"ג אחד שהגי' בצדו ותיקן וכן האמת ונעתק אח"כ לפנים] אר"ח בראשונה היו המשפחות עוברות כן צ"ל וכן הוא במס' סנהדרין דף י"ט עיי"ש כן מוכח גי' הסוגיא הזאת:
מהו מהרהר ברכות. פי' הר"י ז"ל דק"ש ובהמ"ז שהן מה"ת לכו"ע מוציא בשפתיו ולא נחלקו אלא בברכות של ק"ש וה"פ בעל קרי מהרהר בלבו ברכות של ק"ש:
מה טובלי שחרית עושין פה ייזלין ויתנון בההיא דצפרא הוה אמר מאן דאית לי' עבידא ייזול ויעביד. עפ"מ ז"ל ואבל החרדים ז"ל מפרש מאן דאית לי' עבידא מי שעשה מעשה יטבול ובלילה חס על ביטול תורה וכן מפרש לקמן גבי רחב"א הוי פשיט עם ר"נ בריה:
אר"א מתניתא אמרה כן וכמה ירחיק מהן ומן הצואה ד' אמות. א"כ אפילו ממי משרה צריך להרחיק ש"מ דמכל סרחון צריך להרחיק וע"ז מדחה ר"א בשם ר"ש דמיירי במשרה של מי כובסין דהוא נמי בצואת קטנים ע"ז מקשה הא תנינן במתניתין גם מים הרעים והוא מים סרוחים אלמא דצריך להרחיק מכל סרחון ועיי' בשנו"א ז"ל ובטור ז"ל סי' פ"ו:
אמרין לי' ולא קטן הוא. א"כ אפילו בשיכול לאכול כזית דגן נמי קטן הוא ואיזה מחשבות רעות יש בו ע"ז א"ל ולא כתיב כי וגו' רע מנעוריו א"כ יש לו מחשבות רעות אפילו כשהוא קטן ע"ז פליג ר' יודן מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם א"כ לפ"ז אפילו בשאינו יכול לאכול כזית דגן נמי צריך להרחיק משום שיש לו מחשבות רעות משעה שיצא מבטן אמו:
ומהו כדי רביעית רביעית בתוך רביעית. ר"ל דצריך רביעית על כל רביעית שהשתין ע"ז אומר דאינו כן אלא אחד כלי קטן ואחד כלי גדול ואפילו להשתנה הרבה די רביעית אחד עיין בביאור הגר"א ז"ל באו"ח סי' ע"ז:
ר"א בשם רב צואה עד שתתיבש כעצם. אז מותר מים כ"ז שמטפיחין והוא ג"כ עד שנתיבשו שאינן מטפיחין וגניבא אמר כ"ז שרישומן ניכר חמור יותר דאפילו שנתיבשו ואינן מטפיחין נמי אסור:
אמר חזקי' ר"א מחמיר במים כו'. ר"ל דמים חמור מצואה בתמי' ולכאורה מאי חמור במים הא בשניהן מותר כשנתיבשו ע"ז שאל לו ר"מ האיך חמור מים אם לא מהדא דגניבא דס"ל דלא מהני במים אפילו שנתיבשו ואינן מטפיחין כיון שרישומן ניכר ע"ז השיב לו חזקי' ' דז"א דלאו משום מימרא דגניבא חמור ז"א אלא משום דכיון דס"ל גבי מים כ"ז שמטפיחין ר"ל עד שנתיבשו צריך להיות לפ"ז בצואה דאפילו בנתיבש' כעצם נמי אסורה מפני שמשמשה קיים ואין ממשה קיים ר"ל דחלוק צואה ממים דזה ממשה קיים וזה אין ממשה קיים דצואה ממשה קיים ומים אין ממשן קיים וע"כ דמחמיר במים יותר מצואה דאפילו אין ממשן קיים צריך להיות יבש שאינן מטפיחין:
עד כדון בזב שראה קרי ואפילו קרי שראה זוב מועיל הוא שהוא טובל. כדי להבין הסוגיא הזאת צריך להקדים דרך הש"ס הזה ועי"ז תבין בנקל. דרך הש"ס כדתני במתניתין ב' בבות בבא ראשונה בענין אחד והדר נקט הדין בדבר הפוכו בבבא דסיפא בענין אחר ומבעיא להגמ' האיך הדין בענין דרישא בדבר הפוכו ופשיט הגמ' מהענין דבבא דסיפא וכן מיבעיא האיך הדין בסיפא בדבר הפוכו ופשיט מהענין דבבא דרישא לדוגמא במס' שביעית פ"י כותבין לאיש על נכסי אשתו ואיפכא לאשה על נכסי בעלה לא קתני והדר נקט בבא דסיפא דכותבין ליתומים על נכסי אפוטרופוס ואיפכא לאפוטרופוס על נכסי יתומין לא קתני ומבעיא בגמ' בבבא דרישא האיך הדין באיפכא כגון לאשה על נכסי בעלה וקפשיט מבבא דסיפא כותבין ליתומין על נכסי אפוטרופוס והדר שאל בבבא דסיפא האיך הדין איפכא לאפוטרופוס על נכסי יתומין וקפשיט מבבא דרישא כותבין לבעל על נכסי אשתו וכמו כן בש"ס דילן בסוגיא דידן גופא דמבעיא להגמ' בבבא דרישא איבעיא להו בעל קרי שראה זיבה כו' ר"ל האיך הדין אם הי' איפכא וקפשטינן מבבא דסיפא במשמשת שראתה נדה ועוד צריך להקדים דסגנון הלשון בירושלמי בתיבות הללו מה נפיק מביניהון כו' אין תימר כו' הוי לית טעמא דלא משום כו' לשון הזה נמצא בירושלמי ד' פעמים א' כאן וב' במס' סוכה פ"ג ה"ד וג' במס' יבמות פרק מצות חליצה ה"א וד' במס' כתובות פ"ה ה"ו ושם מבואר בפשיטות דקבעי שם מה טעם אי משום טעם זה או משום טעם זה וקפשיט מה נפק מביניהון ר"ל לענין דינא כך וכך ואין תימר משום טעם זה יהי' נ"מ לדינא ויהי' הילכתא חדתא ויהא קשיא ממתניתין דנקט סתמא עיי"ש דשם מבואר כן ונמצא דלשון זה מה נפיק מביניהון כו' אין תימר כו' הוי לית טעמא דלא כו' הוא פשיטות על האיבעיא וע"פ הקדמה הזאת יתבאר סוגיא דידן בע"ה וה"פ דס"ל להירושלמי דלא חל טומאה קלה על טומאה חמורה וע"כ בזב שראה קרי לא חל כלל הקרי וכאילו אינו בעל קרי כלל ועכ"ז מיבעיא ליה טבילה משום טעמא שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה"ת דלאו משום טומאה וטהרה נגעו בה אלא כדי שלא יהו מצוין אצל נשותיהן הילכך אע"ג דלא חל כלל הטומאה מ"מ צריך טבילה לד"ת אבל בקרי שראה זוב דחל טומאת קרי ואין מועיל לו הטבילה לטהרו והרי הוא חשיב בעל קרי לאחר הטבילה כמו קודם הטבילה והרי בעל קרי אסור בד"ת ומה מועיל לו הטבילה ואע"ג דהאי טבילה לאו משום טומאה וטהרה הוא אבל מ"מ שם בעל קרי עליו וכ"ז שלא נפקע ממנו שם בעל קרי הרי הוא אסור בד"ת ומיבעיא לי' אליבא דרבנן ע"ז פשיט ממשמשת שראתה נדה צריכה טבילה אלמא דאפילו דאינו מועיל הטבילה להפקיע שם דבעל קרי מ"מ צריכה טבילה לרבנן משום הטעם שלא יהו מצוין אצל נשותיהן וכ"ז קאי הגמ' אליבא דרבנן והשתא מיבעיא לי' אליבא דר"י מה טעמא דר"י משום מה מועיל הוא שהוא טובל וכיון דלא נפקע ממנו שם בעל קרי לאחר טבילה א"כ אין מקום לטבילה זו ופליג בזה הסברא על דרבנן דרבנן ס"ל אע"ג דלא נפקע ממנו שם בעל קרי לאחר הטבילה מ"מ צריך טבילה משום הטעם שלא יהו מצוין אצל נשותיהן ע"ז פליג ר"י א"כ לפ"ז בשטומאה חמורה קדמה דאין שם לטומאה קלה אצל חמורה ולא הוי עליו שם בעל קרי כלל ומ"מ צריך טבילה לרבנן משום שלא יהו מצוין אצל נשותיהן ובזה לא שייך למימר דאינו מועיל הטבילה ולא נפקע ממנו שם בעל קרי לאחר הטבילה ע"כ בזה גם ר"י מודה ולא פליג ר"י את"ק רק במשמשת שראתה נדה דשם אינו מועיל הטבילה להפקיע ממנו שם בעל קרי אבל איפכא נדה שהיתה משמשת או שפלטה ש"ז דשם מועיל הטבילה גם ר"י מודה או דילמא דגם בזה פליג אדרבנן וס"ל דלא תיקן עזרא טבילה לבעל קרי רק בשחל עליו הטומאת בעל קרי ושם ב"ק עליו משא"כ בנדה שהיתה משמשת או פלטה ש"ז דשם קרי אינו חל לא תיקן עזרא טבילה ולא מהני הטעם שלא יהו מצוין אצל נשותיהן אלא בשם ב"ק ע"ז פשיט מה נפיק ביניהן ראה קרי ר"ל דנ"מ בין ב' הטעמים הוא בראה קרי ר"ל בדינא דרישא בזב שראה קרי ולפ"ז אין תימר דטעמא דר"י הוא משום מה הוא מועיל הא בכאן מועיל וא"כ האיך תימר דטעמא דר"י משום מהו מועיל א"כ מה נעשה בהרישא בזב שראה קרי האיך פליג ר"י א"ו משום דאין שם לטומאה קלה אצל חמורה וע"כ פליג ר"י גם בנדה שהיתה משמשת משום דס"ל דלא תיקן עזרא טבילה לב"ק רק במקום דחל עליו טומאת בעל קרי והדר שאל הגמ' אימא כל עיקר טעמא דר"י הוא משום שלא תיקן עזרא טבילה לב"ק רק במקום דחל עליו טומאת ב"ק ע"כ בזב שראה קרי דלא חל עליו טומאת ב"ק לא תיקן טבילה משא"כ בבעל קרי שראה זוב גם ר"י מודה כיון דחל עליו שם בעל קרי צריך טבילה אע"ג דלא מועיל לו הטבילה והוי בעל קרי לאחר הטבילה כמו קודם הטבילה מ"מ מודה ר"י לרבנן בזה ע"ז פשיט מסיפא ממשמשת שראתה נדה דפוטר שם ר"י ע"כ מוכח דר"י אית לי' שני הטעמים ומסיפא ילפינן על הרישא דפליג ר"י גם על ב"ק שראה זיבה ומרישא ילפינן על הסיפא דפליג ר"י גם בנדה שהיתה משמשת:
סליק פירקא בס"ד: