א"ר יוחנן כולהון משום תורת הגוזלן ירדו להם. אבל אם הי' לו רשות ולא הוי גזלן מביא וקורא אע"ג דלא הוי אדמתך אבל ר' יוסי פליג עליו ואמר מתניתא אמרה כן מאיזה טעם אינו מביא משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך ואפילו הי' ברשות בהיתר ולא בגזילה מ"מ הא לא הוי אדמתך דהא הוי אדמתו של אחר אבל ר' יוחנן ס"ל דאדמתך ממעט גזילה ופי' תיבות מתניתא אמרה כן הוא לאו ראי' לר' יוחנן אלא דיחוי דז"א דמתניתא אמרה כן ר"ל דמתניתא כן אמרה ממיעוט אדמתך ולא משום דגזילה:

ר' יוסי בשם ר"א והוא שנתן לו רשות לעולם. דאזיל לטעמו דס"ל דהטעם הוא לאו משום גזילה אלא משום דהוי אדמת אחר. ר' יונה בשם ר"א אפילו לשעה דס"ל דכיון דלא הוי גזילה מביא וקורא ע"ז קאמר חיילי' דר' יונה מן הדא היה חופר בור שיח ומערה יורד וקוצץ והעצים שלו פי' דעצים הוא השרשים שייך לבעל הבור וע"ז מקשה והעצים ר"ל והשרשים לא לשעה הן בתמי' דהא רשות ביד חבירו לקצוץ השרשים וא"כ קשיא מאי שנא שרשים מהברכה ואנן קי"ל דשרשים לענין ביכורים אין בהם ממש כדאיתא בפ"ק דמס' ערלה ובפ"ב דמס' ב"ב בירושלמי דאל"כ לא הי' יכול אדם להביא ביכורים לעולם מפני שהשרשין של זה יוצאין לתוך של זה ושל זה בשל זה עיי"ש ואין לומר דשרשים אין בהם ממש משום דהוי ברשות ז"א דהא לא הוי אלא לפי שעה ע"ז משני ר' יוסי דמשרשים לא קשיא דהתם הוי לעולם משום דאם יקצוץ השורש הזה יצא אחר במקומו ונמצא דיש לו רשות על השרשים באדמת חבירו לעולם משא"כ בהברכה לשעה דאינו רק לשעה. וראיתי בירושלמי שת"י והוגה כאן חיילי' דר"י מן הדא אילן הסמוך למיצר מביא וקורא ותנינן היה חופר בור כו' ואינו כ"י הגר"א ז"ל. ולפי הנראה שכיון ג"כ לדרך הזה שפירשנו אבל א"צ לגי' הזה. ובאמת אין להקשות מאילן הסמוך למיצר כי זה הוא מתנאי יהושע דאילן הסמוך למיצר ואפילו דצריך להרחיק והוי גזלן כדכתב הרמב"ם ז"ל מ"מ מביא וקורא מתנאי יהושע שהתנה דלענין ביכורים יהא היניקה מאדמת חבירו שלו אלא דמקשה משרשים דעלמא דאין בהם ממש לענין ביכורים מצד הדין ולא מתנאי יהושע ומשני דלא דמי שרשים להברכה. א"ר מנא מילתא דר"י מסייע לאבא דהוא ר' יונה דהא ר"י ס"ל דהטעם הוא משום גוזלן וע"כ מכיון שיש לו רשות לשעה עכ"פ לא הוי גזלן אבל לר' יוסי דס"ל דהטעם הוא דאפי' בלא גזלן נמי אינו מביא וקורא משום דבעינן כל היניקה מאדמתך ולא מאדמת חבירו ע"כ בעינן רשות לעולם דאז נקרא היניקה מאדמתך אבל רשות לשעה לא הוי כל היניקה מאדמתך:

במה פליגין במכר שביל לחבירו אבל אם מכר לרבים כ"ע מודו שמכר עד התהום. כן גי' השנו"א ז"ל:

א"ר יוסי מיסבר סבר ר"ש בר רב יצחק שר"א מתיר לעשות כן והן שלו לעולם אלא ר"א מתיר לעשות כן וכל הקודם בהן זכה. ר"ל דהבורות שיחין ומערות שחפר הוא אינו שלו אלא כל הקודם בהן זכה וע"כ נקרא שלו מפני שמותר לעשות כן בתחלה ואינו שלו מפני שכל הקודם בהן זכה ונמצא דהוי שלו ואינו שלו וע"כ מביא ואינו קורא:

עד כדון בשגזל קרקע גזל זמורה האיך הדין. ופריך הגמ' פשיטא דמביא דהא דמים הוא חייב לו וכבר קנאה בשינוי רשות ע"ז קאמר דצריכה לרבנן מצות כגבוה או אינן כגבוה. פי' לפיכך מיבעיא לן משום דזה גופה מיבעיא לן אם מצות הוי כגבוה או לא דהא קי"ל דאפי' אמרינן בעלמא יאוש כדי קני מ"מ בהקדש לקרבן למזבח לא קני משום מצוה הבאה בעבירה ע"כ מיבעיא לן אם מצות ג"כ דמי לגבוה או לא דאע"ג בעלמא הגוזל זמורה ונטעה קנאה מ"מ בקרבן כה"ג לא הוי קנין משום מצוה הבאה בעבירה ע"כ מיבעיא לן אם מצות דמי ג"כ לגבוה או לא ע"ז מביא מאשירה שביטלה שכשר להדיוט מ"מ פסול לגזירין למערכה ע"ז בעי רשב"ל לענין לולב אם מצות כגבוה ומסיק הגמ' דלענין מצות פשיטא לן שאינו כגבוה רק במצות ביכורים מיבעיא לן אם כר"י דהוקשו לקדשי הגבול מביא אבל לרבנן דהוקשו לקדשי מקדש אינו מביא ומכאן ראיה עצומה לשיטת ר"ת ז"ל במס' ב"ק דף ס"ז ע"א ובכמה מקומות דאפילו אמרינן בעלמא יאוש קני מ"מ לענין קרבן לגבוה אינו קונה משום מצוה הבאה בעבירה עיי"ש ומכאן ראיה גמורה לזה:

עד כדון בשלא נתיאשו הבעלים אפילו בשנתיאשו הבעלים. כן הגי' מוכרחת וכן כתב הפ"מ ז"ל וקפשיט מן המשנה לקמן בפ"ד ה"ג דתני שם דבסקריקין והגזלן דנוהג תרומה ומעשרות משא"כ בביכורים ואם תימר לפני יאוש א"כ גם תרומה ומעשרות אינו נוהג כדמסיק דבגזילה שלא נתיאשו הבעלים אפי' בתרומה לא עשה כלום [כצ"ל גי' מוכרחת היא] כהדא דתני האנס והגנב והגזלן בזמן שהבעלים מרדפין אחריהן אין תרומתן תרומה. א"כ ע"כ דמיירי בתרומה לאחר יאוש ומ"מ בביכורים אינו מביא א"כ נפשוט האיבעיא דאינו מביא ביכורים אפילו לאחר יאוש. ע"ז אמר ר' יוסי עד כדון אנן קיימין בגזילה שלא נתיאשו הבעלים ממנה ר"ל דדחי הפשיטות ממתניתין דלקמן דלעולם יש לומר דמיירי בשלא נתיאשו הבעלים ממנה וכ"ת וליידא מלה אנן תנינן הרי אלו בתרומה ומעשר משא"כ בביכורים לאו דבתרומה ומעשר יכול להפריש ובביכורים אינו יכול להפריש ז"א אלא אפשר לפירות לצאת בלא ביכורים בניחותא אפשר לפירות לצאת בלא תרומות ומעשרות בתמי' ר"ל דבביכורים אפשר לצאת בלא ביכורים דיהא פטור מהבאת ביכורים משום דנתמעט מן אדמתך אבל בתרומה ומעשר אפשר לצאת בלא תרומה ומעשר בתמי' דהא לא שייך שם פטור דתרומה ומעשר מחמת גזילה וחייב ואינו יכול להפריש לא זה ולא זה כדאמר לעיל ולאו דהפירוש בהמשנה דהרי אלו בתרומה ומעשר דיכול להפריש משא"כ בביכורים דאינו יכול להביא ז"א אלא דה"פ דהרי אלו בתרומה ומעשר דיש עליו חיוב דתרומה ומעשר דגזילה אינה פוטרת לתרו"מ משא"כ בביכורים דבגזלן פטור משום דכתיב אדמתך אבל בתרו"מ אי אפשר להיות פטור גבי גזלן אלא אינו יכול להפריש וחייב להפריש רק דאינו יכול אבל בביכורים כיון דאינו יכול להביא פטור מלהביא דאפשר בביכורים לצאת בלא ביכורים אבל בתרומה ומעשר אי אפשר לצאת בלא תרומה ומעשר דהתם לא כתיב המיעוט דאדמתך לצאת וע"כ אין לפשוט האיבעיא דמיירי ע"כ לאחר יאוש משום תרומה דאל"כ האיך מפריש תרומה ז"א דלאו הפירוש דמפריש תרומה ומעשרות ז"א אלא דהגזילה אינה פוטרתו מתרומה ומעשר וחייב להפריש ואינו יכול להפריש אבל בביכורים הגזילה פוטרתו מאדמתך וא"כ נשאר האיבעיא בגזילה שנתיאשו הבעלים אם מביא ביכורים או לא וכדמסיק אבל בגזילה שנתיאשו הבעלים עד כדון צריכה ונשאר איבעיא דלא איפשיטא:

אילו כתיב ולקחת ראשית וגו' ת"ל מראשית כו'. כצ"ל וכן איתא בשנו"א ז"ל:

ר"ב בשם רשב"נ למה כתיב ארץ ארץ ב' פעמים. פי' המהרא"פ ז"ל בפסוק של שבעת המינין כתיב ארץ אצל חיטה וארץ אצל זית שמן בא להודיעך שאין הבית עומד אלא על ב' דברים הללו שעיקר צרכי הבית הוא פת ושמן ולמה נכללו כדפי' הפ"מ ז"ל:

ר' יונה ור' ייסא תרויהון בשם רבי שמואל בר רב יצחק בבני קיני חותן משה היא מתניתא. משום דקשה להו דאי ס"ד בגר פשוט ל"ל לממעטו משום שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו תיפוק לי' דלא נטל חלק בארץ ונתמעט כמו במשנה דלקמן באפיטרופוס ואשה ועבד משום דכתיב אשר נתת לי ע"כ מוקי דמיירי מתניתן בבני קיני חותן משה דהם נטלו חלק בארץ ומ"מ אינו יכול לקרות דאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו. וע"ז פריך דז"א דהא בני קיני חותן משה קורין שפיר ג"כ משום דכתיב לכה אתנו והטבנו לך משמע שיהא שוה אתנו בארץ לכל הפרטים:

ר' חזקיה בשם ר"א לא אמר כן. ר"ל לא תני כן דר"ש בר"י אוקי למתני' בבני קיני חותן משה אלא תני אוקימתא דידי' באופן אחר וכדמסיק דאוקמה על גר האמור בתורה אלא מ"ט אמרו האפיטרופסין והאשה והשלוחין כו' מביאין ולא קורין שהגר הרי אמור בפרשה פי' דמקשה מ"ט מביאין מנ"ל לחלק בין הבאה לקריאה דהא כי היכי דנתמעט הקריאה מן אשר נתת לי כמו כן נפטר ג"כ מן ההבאה וקשה למה אמרו מביאין ולא קורין מנ"ל לחלק בין דין הבאה לקריאה ומשני שהרי הגר אמור בפרשה ר"ל דהרי כתיב בפרשת ביכורים אתה והלוי והגר א"כ ע"כ דגם הוא מביא אע"פ שאינו יכול לקרות כמו אשה ואפיטרופוס דהא שוה גר לאשה ואפיטרופסין דלא יכול לומר אשר נתת לי וע"כ אעפ"כ אמור בפרשה ונתרבה לענין הבאה [כדפירש"י ז"ל בפי' החומש דהגר דקרא מרבה לי' להבאה] וכיון דגר נתמעט ג"כ מן המיעוט הזה אשר נתת לי ומ"מ מרבה לי' להבאה אלמא דלא נתמעט מהמיעוט הזה דאשר נתת לי רק לענין הקריאה ולא לענין ההבאה וילפינן הדין של המשנה הסמוכה מהדין של משנה דידן דהוא גר וגר מפורש ע"כ בתורה. ע"ז אמר ר"ש בר רב יצחק תיפתר בההן גר דהכא ר"ל האמור בפרשה בבני קיני חותן משה ובני קיני חותן משה מביאין וקורין ג"כ ר"ל דאין ללמוד מגר הנאמר בתורה דמיירי בבני קיני חותן משה דיש להן חלק בארץ וקורין ג"כ דהא גר בן גר שפיר קורא לאבותינו [וה"ה דהי' יכול למיתני גם על המתניתא דידן הענין הזה ולמימר דאין ללמוד דינא דמתניתין דידן מן גר האמור בתורה דהתם מיירי בבני קיני חותן משה אלא משום דעל המשנה דידן לא היו מבקשים בני הישיבה טעם דהא מפורש בתורה דגר מביא רק דהיו מבקשים טעם על המשנה השניה דאפיטרופסים ושליח וכו' מנ"ל דמביאין וילפי מן גר] ע"ז מדחה ר"ש בר"י דמגר אין ראי' דמיירי בבני קיני חותן משה דהם קורין ג"כ ונתרבה גר שבתורה לכל אפילו לקריאה ע"ז אמר ר' יוסי קיימה בנימין בר עשתור קומי ר"ח ב"ב בעכו"ם שבא על בת ישראל בעבירה היא מתניתא ר"ל דכיון דס"ל דבני קיני חותן משה קורין ג"כ משום דגר בן גר קורא א"כ קשה למה נקט התנא ואם הית' אמו מישראל קורא דהאיך משכחת לה אמו מישראל בהיתר הוא ע"כ בגר שנשא בת ישראל והוליד בן א"כ הרי הוי גר בן גר וקורא אפילו בלא אמו מישראל כיון דבני קיני חותן משה קורין ע"כ אמר דמתניתין מיירי בגר ראשון ואמו מישראל מיירי שאביו העכו"ם בא בעבירה על אמו. ור' יונה לא אמר כן ר"ל דלא תני אוקימתא דבר עשתור דמיירי בעכו"ם שבא בעבירה כו' על הא דר"ש בר"י דאוקמי' גר דקריאת ביכורים בגר בן גר אלא תני על מילתא אחריתא כדמסיק רבי שמע לאילין דבי בר עשתור דאינון גרים בני גרים אומרים בתפילה אלהי אבותינו ופריך להו והתנינן אם היתה אמו מישראל כו' והיכי משכחת לה שיהא גר בהיתר גר בת ישראל אם לא בגר בן גר וא"כ למה צריך אמו מישראל ע"ז אמר ר' יוסי בשם בר עשתור דמיירי מתניתין דהי' בעבירה והאוקימתא דר"י בשם בר עשתור על התפילה היא ולא על קריאת ביכורים על אוקימתא דר"ש בר"י. והגר"א ז"ל בכי"ק מגי' כאן ר"ח בשם ר"א לא אמר כך אלא מ"ט אמרו הגר מביא ואינו קורא והרי הגר אמור בפרשה אמר רשבר"י תיפתר בההן גר דקרא בבני קיני חותן משה ובני קיני חותן משה מביאין וקורין [ר"ל דהקשה על מתניתין למה אינו קורא הרי מבואר גר לענין בכורים ומוקי דמיירי הקרא בבני קיני חותן משה שהוא גר שני שבא מבני קיני חותן משה והוי גר בן גר ויש לו חלק בארץ]. אמר ר' יוסי קיימה בנימין בר עשתור קומי ר"ח ב"ב בגוי שבא בעבירה על בת ישראל [ותיבות היא מתניתא מיותר] ר"ל דמוקי להקרא דמיירי לא בגר בן גר ומבני קיני חותן משה ז"א אלא דמוקי להקרא בגר ראשון רק דאמו מישראל ובזה תנינן במתניתין דמביא וקורא על כן לא קשה על המתניתין מהקרא. ר' יונה לא אמר כן אלא ר"ח ב"ב שמע לאילין דבי בר עשתור וכו' א"ל והא תנינן אם היתה אמו מישראל כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ולפי הגי' שלפנינו ג"כ נתפרש יפה בע"ה:

וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם היו כלום נשבע הקב"ה לגרים אלא לאבות. כ"ג הגר"א ז"ל בכי"ק:

תמן תנינן רי"א בת גר זכר כו'. הגר"א ז"ל בכי"ק גרס כאן מה דאיתא בסמוך תני בשם ר"ש גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד עד ר' יוסי בשם ר' יוחנן ואח"כ גרסינן וכולהון מקרא אחד הן דורשין:

ר' יהודה אומר עד שיהא אמו מישראל. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק אביו מישראל:

ליקטן לשלחן ביד אחר וחלה שליח לא ישלחם ביד אחר שמא ימלך הוא להביאן. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק. ר' אבהו בשם ר' יוחנן היורש כו'. גי' הגר"א ז"ל דגרסינן כאן הא דבסמוך כתיב ושמחת כו' רשב"ל כדעתי' דרשב"ל אמר אדם יורש את אשתו ד"ת ואחר כך גרסינן הא דר' אבהו בשם ר' יוחנן היורש מביא ואינו קורא:

מ"ט דרבנן הגדתי היום פעם אחת הוא מגיד כו' הנה הבאתי פעם אחת הוא מביא ואינו מביא פעם שנית ולית ליה לר"י כן אית לי' באדם אחד אבל בב' בנ"א מגיד וחוזר ומגיד ומביא וחוזר ומביא. כן הגי' בשנו"א ז"ל. וכן מגי' במשנה זו ומנין שחייב באחריותן עד שיביאם לבית ולא להר הבית עיי"ש:

תני חכורי בתי אבות. הגר"א ז"ל בכי"ק מגי' כאן ומחליף הגירסא וכצ"ל ר"ה ר' יוסי בשם ר' יוחנן בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא ומסיק אפי' באריס לעולם ובחכור לעולם אינו מביא ואח"כ גרסינן והיידא ר"ז ר"ח בשם ר' יוחנן בחכירי בתי אבות היא מתניתא ותני חכירי בתי אבות אין מביאין רי"א מביאין ותיבות שבסוף הפרק למה בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא נמחק. וה"פ דר"ה ור' יוסי בשם ר"י מוקמי מתניתין דידן דס"ל לר' יהודה דאריסות וחכירות מביאין ולא פליג ארישא הוא משום דבמשנה הזאת מיירי בבעלי אריסות ובעלי חכירות משא"כ במשנה דהל"ב דהתם לא פליג ר' יהודא משום דהתם מיירי באריס וחוכר ובאריס וחוכר לא פליג אבל הכא מיירי בבעלי אריסות ובבעלי חכירות ואינו מפרש הנ"מ בין אריס וחכיר לבעלי אריסות ובעלי חכירות וע"ז הוון בעין בני הישיבה לפרש הנ"מ והוון בעין מימר מ"ד בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא הא באריס וחכיר לא ר"ל דבאריס וחכיר דבהלכה ב' אף ר"י מודה דאינו מביא וזהו הנ"מ באריס לשעה וחכיר לשעה זהו אריס וחכיר דמודה ר' יהודא הא באריס לעולם ובחכיר לעולם מביא דזהו בעלי אריסות ובעלי חכירות ובעלי אריסות נקרא לעולם ואריס וחכיר נקרא לשעה ע"ז אתא ר"ב ר"ח בשם ר' יוחנן דז"א דאפילו באריס לעולם ובחכיר לעולם נמי אינו מביא. וע"ז פריך והיידא ר"ל ומהו דאמר ר' יוחנן בבעלי אריסות וחכירות ומהו הנ"מ בין משנה הזאת למשנה דהל"ב ע"ז מפרש ר"ז ר"ח בשם ר' יוחנן בחכירי בתי אבות היא מתניתא ר"ל דר' יוחנן מפרש מתניתין דידן דס"ל לר"י דאריסות וחכירות מביאין וקורין מיירי בחכירי בתי אבות משא"כ במשנה דהל"ב לא מיירי באריסות וחכירות של בתי אבות וזהו הכונה דר' יוחנן דאמר בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא דכונתו דמתניתא מתוקמא בחכירי בתי אבות וע"ז מסיק ותני כו' ר"ל דכן תנינן ג"כ מפורש בברייתא חכירי בתי אבות אינן מביאין ר' יהודא אמר הן עצמן מביאין אלמא דבחכירי בתי אבות פליג ר' יהודא. ובשנו"א ז"ל מגי' כאן באופן אחר וה"ג ר"ה ור' יוסי בשם ר' יוחנן בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא ר"ז ר"ח בשם ר"י בחכירי בתי אבות היא מתניתא מ"ד בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא הא באריס וחוכר לא באריס לשעה וחוכר לשעה הא באריס לעולם וחוכר לעולם מביא ומ"ד בחכירי בתי אבות אפילו באריס לעולם וחוכר לעולם אינו מביא ותני חכירי בתי אבות אין מביאין רי"א מביאין וקורין עכ"ל ז"ל:

סליק פירקא בס"ד: