שתי תרומות התרומה וביכורים תרומה דכתיב כו'. ר"ל מנ"ל דהוי במיתה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו והכתוב קאי ע"כ על תרומה משום דרישא דקרא הוא ושמרו את משמרתי וגבי תרומה כתיב את משמרת תרומותי ע"כ קאי על תרומה דהוא ביכורים ג"כ. ע"כ קאמר תרומה דכתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו וגו' ביכורים ר"ל מנין דביכורים הוי ג"כ בכלל משמרת תרומותי מדכתב רחמנא תרומותי גבי משמרת הוי ביכורים ג"כ בכלל ומנין דביכורים נקרא תרומה משום דכתיב והבאתם שמה וגו' ותרומת ידכם כדאיתא בש"ס דילן ואמר מר תרומת ידך אלו ביכורים מנין לנו דתרומת ידך אלו ביכורים משום דבתרומה לא שייך והבאתם שמה דהא א"צ להוליכה לירושלים וע"כ דקאי על ביכורים כדגרסינן והבאתם שמה אלו הביכורים ר"ל דלא מצינו הבאה בתרומה אלא בביכורים כדכתיב ולקח הכהן הטנא מידך ומסיים והניחו לפני מזבח וגו' א"כ צריך הבאת מקום לבהמ"ק דעד הקרא דולקח הכהן הטנא לא מצינו הבאת מקום דבית הבחירה אלא לירושלים והקרא דוהבאתם שמה קאי על בית הבחירה ע"כ מביא הקרא דולקח הכהן הטנא ומסיים והניחו לפני מזבח ולפ"ז ההבאה דביכורים הוא לבית הבחירה. או נאמר בקדשים הכתוב מדבר כדפי' הפ"מ ז"ל:

כהנא שאל לר' זעירא זר שאכל תרומה. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן בשנו"א ז"ל כהנא שאל לרב זר שאכל תרומה בעון מיתה מן דצלי א"ל אני ה' הפסיק הענין כהן שאכל תרומה בעון מיתה ואין זר שאכל תרומה במיתה ר"ח בשם ר"י זר שאכל תרומה במיתה מתניתא מסייע לר"י אוכלי תרומה בזרים [נ"ב בירושלמי שת"י כן הגי' בערוך ערך טען ואינו מכ"י הגר"א ז"ל] טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור במיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל טהור כמצותו טהור שאכל טמא בעשה טמא שאכל טהור במיתה טמא שאכל את הטמא בל"ת כו' ר' יוסי שמע לה מן הכא הטמא והטהור כו' כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת ואין הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת בתרומה ופריך ודילמא אין הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת בקדשים כו' מתניתא פליגא על רב התרומה והביכורים כו' מתניתא פליגא על ר' יוחנן ואסורין בזרים פי' מדקתני אסורין משמע דרק איסורא בעלמא ולא מיתה [וכה"ג פריך בבבלי וירושלמי בר"פ יוה"כ אסור ענוש כרת הוא ומשני לחצי שיעור עיי"ש] וה"נ מקשה מדקתני אסורין לזרים משמע דלית ביה מיתה דאי ס"ד דיש בו מיתה א"כ קשה אסור ענוש מיתה הוא ומשני ה"נ לא צריכה אלא לחצי שיעור. כן הפי' לפי גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א ז"ל:

ר"ב ב"ח בשם ר"י לך נתתיו למשחה למשחה לגדולה. ובמקום למשחה נדפס כאן לשמחה כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

הייתי אומר בין טמאים בין טהורים. ר"ל דמותר להדליק אף תרומה טהורה אף שראוי' לאכילה ע"ז קאמר ר"א בשם ר"י לא בערתי ממנו בטמא מבעיר את התרומה בטומאה ר"ל דלמה קאמר רחמנא לא בערתי ממנו בטמא לימא לא בערתי סתם אלא ודאי בטהורה אף תרומה אסורה הואיל דראוי' לאכילה ואינו מותר רק בטמאה משום דלא חזיא לאכילה ע"כ צריך קרא לגבי מעשר לאסור אפילו בטמא וגבי מעשר גופי' א"צ כל עיקר קרא לאסור רק בטמא ע"ז קאמר ר"ז בשם ר"א דעכ"פ צריך קרא על מע"ש טמא דאסור לבערו דבלא קרא ה"א דמותר כמו תרומה טמאה ע"ז מקשה הגמ' דז"א דלגבי מע"ש גופי' לא צריך קרא אפילו בטמא דהא דמי לתרומה טהורה דאסורה משום דכיון דראוי' לאכילה אסור לשורפ' א"כ כמו כן במע"ש אפילו טמא כיון דראוי הוא לפדותו ולאוכלו בטהרה בודאי אסור לבערו וע"כ אפילו על מע"ש ג"כ א"צ קרא אפילו בטמא אלא צריך קרא משום לקוח בכסף מעשר דהתם אין ראוי לפדות אליבא דר"י אוף צ"ל או בביכורים לד"ה ר"ל כיון דהפרשה הזה קאי על ביכורים ג"כ כדאיתא בהל"ב וביכורים אין ראוי לפדותו ע"כ צריך הקרא משום ביכורים טמאים דאין להם שום היתר וה"א דמותר כמו תרומה טמאה ע"כ צריך קרא:

והתנינן תרומה וכי יש בתרומה נטילת סרך. הגר"א ז"ל בכי"ק גרס והתנינן חולין וכי יש בחולין נטילת סרך ר"ל דתנינן נוטלין לידים לחולין וכי יש בחולין נטילת סרך:

טעונין הבאת מקום דכתיב כו' הטנא מידך וחייבין בביעור דכתיב בערתי הקודש מן הבית עד כדון מעשר ביכורים מנין אמר ריב"א בשם ר"א הקודש הקודש העליון במשמע. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן משמע בשנו"א ז"ל:

וידוי זה קריי' דכתיב וענית ואמרת. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

כיני מתניתין ואוסרין כ"ש כו' ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר מן מה דו מותיב לון [ותיבת ואף רבנן מודיי לי' מחק הגר"א ז"ל בכי"ק] אין אתם מודים שהן מותרים לזרים כו' כשם שאין מחיצה לזרים כך לכהני' ולאדם כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובגליון כתוב בכי"ק ז"ל אין אתם מודים שהן מותרים נ"ב ר"ל חוץ לירושלים שמותר לד"ה אף לזרים ולבהמה ומזה פריך לון וכי יש מחיצה כו' כך כו' אבל רבנן ס"ל דאף לזרים ולבהמה אסור בירושלים דעשו אותה כדשיל"מ עכ"ל ז"ל וקודם כיני מתני' נכתב הג"ה בזה"ל והתני ואוסרין כ"ש כו' וגידוליהן כו' ולית ר"ש פליג כיני מתניתין ע"כ ועל הג"ה זו הנני מסופק אם זה הוא כ"י קדשו של הגר"א ז"ל או לא כי הכתב אינו של הגר"א ז"ל אבל ניכר שהיה כתוב בתחלה אותיות במקום הזה וזה הכתב הוא כהעברת קולמוס ונשתנה הכתב ומובן דכונת הג"ה זו הוא דמקשה על המתניתין מדוע לא פליג ר"ש על הך בבא דאוסרין בכ"ש משום דלא הי' גירסתם במשנה על הבבא זו דר"ש פליג ומתיר. ומשני כיני מתניתין דבאמת כצ"ל במתניתין ואוסרין כ"ש ור"ש מתיר. אבל דוחק גדול למימר דלא היה הגי' בהמשנה קודם דר"ש מתיר וגם קשה מנין לנו להקשות דיפלוג ר"ש בזה דילמא מודה להן בזה בשלמא על וידוי שפיר מקשה למה לא פליג ר"ש על וידוי משום דכיון דר"ש לא דריש הקודש העליון ור"ש לא מקיש ביכורים למעשר א"כ צריך לפלוג גם על וידוי אבל לענין התערובות והגידולין דהוא משום דשיל"מ מהיכא תיתי נימא דפליג ר"ש ע"ז. וגם מה שנכתב בגליון בנ"ב חוץ לירושלים שמותר לד"ה תיבת חוץ והלמ"ד של לירושלים אינו כי"ק של הגר"א ז"ל. וע"כ נראה לפענ"ד דהפי' הוא בפשיטות כפתור ופרח דקשה להגמ' מברייתא דמביא בסמוך דא"ל ר"ש לרבנן אין אתם מודין לי שאסור לזרים ולבהמה ואי ס"ד כמו שהגירסא היא בהמשנה דרבנן ס"ל דאוסרין בכ"ש ולזרים ולבהמה ור"ש מתיר אם כן פליגי מפורש רבנן ורבי שמעון בזה. ע"כ מתקן הגמ' פי' המשנה דה"פ דכיני מתניתין [ר"ל כן הוא מתניתין כמו בכ"מ] ואוסרין כ"ש מלאכול בירושלים ר"ש מתיר וגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים ור"ש מתיר ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר ר"ל דהא דגרסינן לשון אף לזרים קאי על ר"ש דר"ל דר"ש מתיר הכל בין לכהנים בביכורים להוציא חוץ לירושלים ובין במע"ש לזרים ולכהנים להוציאו חוץ לירושלים וכן מתיר ביכורים אף לזרים ומע"ש אף לבהמה ושייך לשון אף משום דלשון אף לזרים ולבהמה הוא נתינת טעם דר"ש דר"ש מתיר הכל כל התערובות ומותר לכהן בביכורים להוציא חוץ לירושלים לכתחלה וכן במע"ש לכל אדם מותר להוציא חוץ לירושלים אע"ג דהוי דשיל"מ בזה משום דר"ש ס"ל דנתבטל ביכורים אצל זרים ומע"ש לענין אכילת בהמה. וע"כ ס"ל דדבר המותר לזרים ולבהמה האיך שייך איסור מחיצה בדבר המותר לזרים ע"כ מותר אף לכהן ור"ש ס"ל דלזרים ולבהמה לד"ה מותר. וא"כ כיון דהתערובות הזה נוגע אף לזרים ולבהמה ממילא אין כאן איסור מחיצה. ועפ"ז ניחא הא דגרסי' ב' פעמים ר"ש מתיר בסוגיא הזאת דה"פ ר"ש מתיר ר"ל מותר כל התערובות והוי חולין ומייתי נתינת טעם ואף לזרים ואף לבהמה תיבת ואף הוא נתינת טעם כמו דאף לזרים מותר כדאיתא בסמוך וכן הוא לשון הירושלמי כמה פעמים ר"ש מתיר ואף רבנן מודיי ליה דר"ל ר"ש ס"ל דבזה אוף רבנן מודיי לי' מן מה דו מותיב לון ר"ל מן מה דמותיב לון בברייתא אין אתם מודים שהן מותרין לזרים שהן מותרין לאכילת בהמה ויש מחיצ' לאכיל' זרים ויש מחיצ' לאכילת בהמה בתמי' פשיטא דבזה לא שייך יל"מ במחיצה ע"כ כשם שאין מחיצה לזרים ולבהמה כך אין מחיצה לכהני' ולאדם כגי' הגר"א ז"ל וע"כ אזיל החיוב דמחיצה ומותר הכל ולפיכך גרסינן בוא"ו ואף לזרים ואף לבהמה משום דבירושלמי משמש הוא"ו במקום ד' כמה וכמה פעמים [לדוגמא במסכת מעשרות פ"ה ה"א התולש מהן בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן דהוא נתינת טעם כמו דאינו רוצה בהשרשתן וכמו כן הכא בסוגיין גופי' דגרסינן אין אתם מודין לי שהם מותרים לזרים שהן מותרין לאכילת בהמה ויש מחיצה אצל זרים תיבת ויש הוא נתינת טעם כמו דיש מחיצה אצל זרים. וכזה איתא כמה פעמים עצמו מספר וכן לשון הש"ס הזה] והוי כמו דאמר ר"ש מתיר דאף לזרים דאף לבהמה ר"ל דהא אף לזרים ר"ש מתיר ואף רבנן מודיי לי' לדעתי' אבל רבנן ס"ל דירושלים עשו אותה כדבר שיש לו מתירין דס"ל דאפילו לזרים ולבהמה נמי אינו בטל משום דכיון דהוי דשיל"מ לגבי כהן בביכורים ולמע"ש לכל אדם לענין מחיצה הוי נמי דשיל"מ לגבי זרים ולגבי בהמה כמו שכתב הגר"א ז"ל בכי"ק וכן פסקו הפוסקים ז"ל להלכה כרבנן עיי' במג"א ז"ל סי' רי"ח וכ"כ הגר"א ז"ל דרבנן ס"ל כן כנ"ל:

מה פליגין ר"ש ורבנן בגידולין אבל בעירובין. ר"ל בתערובות אף ר"ש מודה דאינו בטל וגרס הגר"א ז"ל בכי"ק דכאן צ"ל מה דגרסינן לקמן ושייך הכא וה"ג אף ר"ש מודה מן הדא דתני ר"ש באיזה מעשר אמרו [ומה דמביא הפסוק לא תוכל לאכול בינתיים מיותר] במע"ש טהור שנכנס לירושלים ויצא ר"ל באיזה מעשר אמרו דבטל לזרים בשנכנס לירושלים ויצא אבל בשלא נכנס לירושלים הו"ל דשיל"מ ע"י פדיון ולא בטל הרי מוכח בפירוש דבמעשר שיש לו פדי' מודה ר"ש דאינו בטל ועוד מן הדא תני בשם ר"ש [ומה שבינתיים מיותר] יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כ"ש ואין מדליקין בו הרי בפירוש דר"ש מודה לרבנן בתערובות ביש לו מתירין ע"י פדיון ופריך ואמר אף בגידולין כן מה בין עירובין מה בין גידולין ומשני עירובין בעיינן הן גידולין כבר בטלו. וע"ז מסיק וקאמר במה דר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר אבל בעירובי ביכורים כגדולין הן וכן היה ר"ש אומר אין הביכורים כו' ברייתא היא ופריך מה בין מעשר מה בין ביכורים ומשני מעשר אין לו עליי' ר"ל דאין לו עליי' משום דהוי דשיל"מ ביכורי' יש להן עליי' דהא לא הוי דשיל"מ וא"כ לפ"ז לא מודה ר"ש לרבנן במעשר רק באופן שיל"מ כגון בחוץ לירושלים שיש לו מתירין בפדיון או במע"ש טמא אפילו בירושלים אבל במע"ש טהור ובירושלים גופי' פליג ר"ש כדמסיק הוי מה דר"ש מודה לרבנן ר"ל במעשר בדבר שאין לו עליי' פי' דוקא בדבר שאין לו עליי' דהוי דשיל"מ אבל במע"ש גופי' שיש לו עליי' דלא הוי דשיל"מ כגון בירושלים גופי' דאין לו מתירין לענין זרים ובהמה ס"ל דבטל אף לכהנים:

מודה ר"ש באות' סאה שהעלה מתוך מאה טעונה מחיצה דכהן צריך לאכול במחיצה וטעונה הניי'. גי' הגר"א ז"ל הבאה ורבנן אמרי כולהון טעונות מחיצה וטעונות הבאה:

ר' יוחנן אזל לחד אתר אמר אנא הוא בן עזאי דהכא כו' אתא שאל לר' ינאי א"ל למעשר הושבה. גי' השנו"א ז"ל הושווה פי' הא דקתני וגידוליהן אסורין לא קאי אלא למעשר אבל ביכורים גידוליהן מותרין ופריך מחלפא שיטתי' דר"י תמן אמר ריב"ל לקרנה של נבילה הושווה פי' ע"ז ששנינו שנבילה ומי חטאת אין מטמאין בגדים במגע ק"ל לריב"ל מהא דתני בתוספת' שא"א להיות מגע בלא משא והאיך אמר שאינו מטמא בגדים ואמר שלקרנ' של נבילה הושווה מאי דקתני שאין מטמא בגדים במגע היינו אם נגע בקרן של נבילה דוקא שאז יכול להיות מגע בלא משא אבל בשערה של נבלה או במי חטאת מטמא בגדים. ופריך עלה ר' יוחנן האיך אפשר שלא קאי אלא על קרני של נבילה ולא על מי חטאת הא קתני וחשוכי בגדים [בפ"ק דמס' כלים] לשון רבים שהן נמנעין מלטמא בגדים וכאן תני לשון גידולין לשון רבים ולא פריך ר' יוחנן לר' ינאי דאמר למעשר הושווה האיך איפשר דקאי על מעשר לחוד הא קתני לשון רבים עכ"ל השנו"א ז"ל. ונראה לפענ"ד דהמביאין את השנו"א ז"ל לדפוס לא ביארו כל הצורך דלדבריהם ז"ל קשה מאד דלמה לי' להקשות מר' יוחנן אר' יוחנן דהתם מדייק דקתני וחשוכי לשון רבים והכא לא מדייק גידוליהן לשון רבים הלא בלא"ה הא מפורש בסוף מתניתין כאן הרי אלו במעשר ובביכורים משא"כ בתרומה א"כ מפורש קתני מעשר וביכורים וזה פלא גדולה ותו בלא"ה אפילו אי לא מצינו הא דר' יוחנן במס' כלים הנ"ל היה לנו להקשות דהאיך אפשר לומר דקאי על מעשרות לחוד הא מפורש תני במתניתין גידוליהן לשון רבים וכן מפורש בסיפא דהרי אלו במעשר וביכורים ותו דגי' השנו"א ז"ל הושווה הוא לכונה אחרת ותו וכי לא ידעינן דתיבת גידוליהן הוי לשון רבים בלא ר' יוחנן דהתם ונראה לפענ"ד דכן כוונת השנו"א ז"ל דמשני דא"ל למעשר הושווה ר"ל הגם דקשה ממשנה הזאת על משנה דתרומות דשם מפורש דביכורים ומע"ש גידוליהן חולין והתירוץ של זרעו כלה ואין זרעו כלה לא שייך לחלק בביכורים וא"כ פליגא משנה זו על משנה דתרומות אבל לענין מעשר הושוו שניהם דכאן מיירי באין זרעו כלה ובתרומות מיירי בזרעו כלה ופי' הושווה כדאיתא בש"ס דילן גבי י"ח דבר בו ביום נחלקו ולמחר הושווה וכן בירושלמי במס' סוכה פ"ב ה"ז למצוה הושווה ע"ש דמפורש כן וה"נ ה"פ דבביכורי' נחלקו ובמעשר הושווה וניחא ליה לר' ינאי לתרץ חד בבא אע"פ דבבבא שני' קשה ממשנה הזאת על משנה דשם מ"מ ניחא לן לכל הפחות לתרוצי חד בבא ויש כעין זו בבבלי כמה פעמים דניחא לחד מ"ד לתרוצי חד גוונא לכל הפחות דלא יסתור משנה אחריתי ובא מ"ד אחר ומקשה לו תרצת רישא סיפא קשיא ומאי מהני דנתרץ חד בבא הא סוף סוף קשה מבבא השניה אבל חד מ"ד ניחא ליה לכל הפחות לתרוצי אפילו חד בבא דלא יסתור משנה אחת למשנה אחריתי [עיי' במס' פסחים דף מ"ה ע"ב בפלוגתא דר' יוסף ורבה וכהנה רבות] וע"כ ר' ינאי מתרץ דלכל הפחות במעשר הושווה בדבר שאין זרעו כלה אף דנחלקו בביכורים אבל מקשה על ר' יוחנן דהא ר' יוחנן לא ניחא לי' לעולם לתרוצי באופן זה כיון דסוף סוף יקשה סיפא דהא תמן מקשינן על מתניתין דפ"ק דמס' כלים דגרסי' דנבילה ומי חטאת אין מטמאין בגדים במגע הא מפורש איתא בתוספתא בפ"ב דזבים מובא בר"ש ז"ל שם דצמר נבילה ומי חטאת מטמאין בגדים במגע משום דלא אפשר לנגיעה בלא משא אך קרני של נבילה אין מטמאין במגע לבד וע"ז משני ריב"ל דלכל הפחות לא קשה מנבילה דלא נחלקו מתניתין וברייתא אלא דמתניתין מיירי בקרן של נבילה וע"כ לא נחלקו רק במי חטאת אבל לא בנבילה דמיירי בקרן של נבילה וא"כ לכל הפחות מתורץ חד בבא וע"ז לא ניחא לר"י בתירוץ הזה כיון דסוף סוף קשה מי חטאת והיינו דפריך לי' לא כן אילפן רבי חשוכי בגדים שנים וע"כ הוי מי חטאת ג"כ וא"כ תרצת לך נבילה אבל מי חטאת קשיא וא"כ למה קיבל מר' ינאי התירוץ כאן ליפרוך ג"כ הכא כן דגידוליהן הוי שנים ומאי מהני דתרצת מעשרות אבל ביכורים קשיא וברור אצלי שכן עומק כונת השנו"א ז"ל בזה. ודע דבירושלמי שת"י הגיה הגר"א ז"ל בכי"ק באופן אחר אמר ריב"ל לקרנה של נבילה נ"ב ר"ל דקשה לי' מ"ש בד' מינים גמל כו' ובנבלתם ושני לי' דאטהורים קאי לא כן אילפן רבי קירות שנים ע"כ ואזיל לכונה אחרת ולא כמ"ש בשנו"א ז"ל:

אר"ה הן דתימר גידוליהן אסורים רבנן כו' א"ל והא תנינן גידולי כו' ופודה אותן בזמן זרעם לאיזה דבר הוא פודה אותן לא מפני קדושה כו' יטענו מחיצה מפני קדושה כו'. ר"ל דכר"ש לא אתיא כלל אפילו המשנה דתרומות דהא כיון דלכל הפחות יש בהם קצת קדושה לענין פדיון א"כ יטענו מחיצה ולמה פוטר ר"ש מן מחיצה:

ר' ירמי' בשם רשב"ל הן דתימר גידוליהם אסורין איסור זרות דמיירי בירושלים דליכא רק איסור זרות ע"כ אסור הגידולין משום דהוי דשיל"מ לגבי כהן והן דתימר גידוליהן מותרין בהיתר מחיצות דמיירי בחוץ לירושלים דאז אין לה מתירין ולהכניס בירושלים הוי הוצאה. כן גי' השנו"א ז"ל ופירושו. ובירושלמי שת"י שלטו ידי זרים ונחלף הגירסא והוא דלא כפי' השנו"א ז"ל:

תמן תנינן וגם נתתיו זה תרומה ותרו"מ כו' אר"ה אמרין תמן המעשר והביכורי' אח' הנותנן כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דהמעשר והביכורים מתבערין מן העולה בשריפה ע"כ צריך גם הכהן להתודות משא"כ תרומה לא שייך גבי כהן וידוי אלא רק בישראל ע"ז אמר ר"ז תירוץ אחר רבנן דתמן ורבנן דהכא אמרין מי שיש לו מעשר בפ"ע מתודה מי שיש לו תרומה בפ"ע אינו מתודה וע"כ משא"כ בתרומה הוא דבפ"ע אינו מתודה ע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן ר"ל דמוכח ממתניתא דעל מעשר בפ"ע מתודה ר' יוסי אומר יש להן ערי מקלט פי' דר' יוסי אומר דכהנים ולוים מתודים וע"כ דכל הוידוי הוא על מע"ש לחוד או ביכורים אפילו בלא תרו"מ דאם בתרומה ומעשר שלו הן ולא שייך גבי' וידוי דמתודה דנתנן לכהן דהא אינו מחויב ליתן לכהן וכל הביעור גבי כהן הוא רק המע"ש שיש לו מערי מגרש והביכורים דמה שנשאר אצלו צריך לשורפן כדאיתא במתני' סוף מס' מע"ש ועיי' ברמב"ם ז"ל אלא כי אנן קיימין בתרומה צ"ל במע"ש כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ומחק תיבת בתרומה. וע"ז פליג ר' הילא וקאמר דשמענן מי שיש לו מעשר בפ"ע מתודה מי שיש לו ביכורין בפני עצמן מתודה שמענן מי שיש לו תרומה בפ"ע מתודה בניחותא הוא ר"ל דשמענו דמתודה על כל מין ומין בפ"ע אם יש לו מין אחד והשאר נשרפו מתודה וע"כ ליכא לתרוצי כתירוצא דר"ז אלא כתירוץ שלו דקאמר דהמעשר והביכורים אחד הנותנן ואחד הנוטלן:

ניחא התרומה אוסרת את הגורן המעשר אוסר את הגורן תיפתר שהקדימו בשבלים דאמר ר"א בשם רשב"ל מע"ר שהקדימו בשבלים. פי' הסוגיא הזאת קשה השנו"א ז"ל מפרש דלא קאי על פירוש המשנה אלא דקמ"ל דנכלל בהמשנה הזאת עוד דין אחד דהפרשת תרומה והפרשת מעשר טובל את הכרי וכן פי' הר"ש ז"ל ע"כ פריך הגמ' ניחא תרומה טובלת אבל מעשר האיך טובל הא כבר קדמה תרומה ונטבלת כבר ע"י התרומה ומשני דמיירי בשהקדימו בשבלין וכדר"א אמר רשב"ל מע"ר שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה והא דמסיים פטור מתרומ' גדולה הוא לאו דוקא ולא מייתי הא דר"א אלא לאשמעינן שחל שם מעשר בשהקדימו בשבלין כן פי' הר"ש ז"ל. ובס' מלאכת שלמה ז"ל מביא בשם הר"ש שירולי' ז"ל דגרסינן שהקדימו בכרי דאי בשהקדימו בשבלין אינו טובל וכן נרשם בירושלמי שת"י שהקדימו בכרי אבל אינו כ"י הגר"א ז"ל ולפענ"ד נראה דבין שהקדימו בשבלין ובין בשהקדימו בכרי אינו טובל דכן משמע בירושלמי בפ"ב דמס' מעשרו' הל"ג כמבואר בדברינו שם. ונראה לפענ"ד דהסוגיא הזאת מתפרש' שפיר נכון בע"ה ופי' המשנה דאוסרת הגורן הוא כפשוטו כפי' המשניות להרמב"ם ז"ל דאסור לאכול עד שיפריש ממנו התרומה והמעשר ותרומת המעשר וא"צ להגי' כאן בכרי במקום שיבלים וא"צ לדחוק ולומר דמייתי דר"א בשם רשב"ל דפטור מת"ג ללא צורך רק לאשמעינן דיש מע"ר בשבלין כדכתב הר"ש ז"ל אלא דיש כאן הג"ה קלה דהא דגרסינן המעשר אוסר הגורן צ"ל תרומת המעשר וקאי על לישנא דמתניתין בסיפא דגרסינן תרומת המעשר אוסרת הגורן ואולי אף בלא הג"ה הכונה על תרומת המעשר משום דברישא נקט תרומה אוסרת הגורן ופי' תרומה תרומת כל הכרי ובסיפא נקט תרומת המעשר הוא לאו תרומה סתם אלא תרומה שעל המעשר לבד וע"כ תפס הגמ' לשון הרישא ולשון הסיפא וה"פ ניחא התרומה ר"ל התרומ' של הכרי דרישא ניחא דאוסר' הגורן אבל המעשר ר"ל אבל התרומה של המעשר דסיפא קשה וסובב להקשות על תרומה וקאמר דב' תרומות נקטינן במשנה א' תרומה של הכרי והב' תרומה של המעשר ניחא סתם תרומה אבל תרומה של המעשר קשה א"נ צ"ל בהדיא תרומת המעשר לשון דסיפא וה"פ ניחא דתרומה אוסרת הגורן דאסור לאכול עד שיפריש תרומה אבל האיך משכחת לה דאסור לאכול הגורן עד שיפריש תרו"מ הא בלאו הכי אסור משום התרומה ואין לומר דנ"מ אפילו אם הפריש התרומה מ"מ אסור לו לאכול עד שיפריש התרו"מ ז"א דאם כן למה תני גורן בסיפא ואוסר את הגורן כתרומה דמדייק הגמ' במס' תרומות בספ"ק דמדתני גורן כתרומה הוי דוקא כתרומה דאוסר הגורן לאחר מירוח ואחר גמר מלאכה הא כיון שנתרמה התרומה ותרומה טובלת הכרי עד שיוציא ממנה כל מעשרותיו ואפילו רבנן נמי מודיי לי' בכלכלת תאנים כדכתב הר"ש ז"ל כאן אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו דמעשר ראשון הוי איבעיא דלא איפשיטא אם קובע כלל להכרי כדאיתא בפ"ב דמעשרות הל"ג אבל תרומה לכ"ע קובעת וא"כ ל"ל מירוח ול"ל גורן ומשני דמיירי בשהקדימו בשבלים דפטור מתרומה גדולה וא"כ היה מותר לאכול גורן המעשרות גופי' משום דטבל דתרומה ליכא גבי' אבל אסור לאכול עד שיתרום תרו"מ והמעשר ראשון שהקדימו בשבלים אינו נטבל בשמו לאכילת ארעי מן התורה והא דאמר רשב"ל במס' ביצה דף י"ג דמע"ר שהקדימו בשבלים שמו טובל לאכול ארעי לאו מה"ת הוא ומה"ת אינו אסור אלא עד לאחר שנעשה גורן כדמדייק במס' תרומות בספ"ק ממתניתין דידן דתרו"מ אוסר את הגורן דוקא אבל בשבלים מותר משום דמעשר אינו טובל בשבלים לתרו"מ ומותר מה"ת לאכול המעשר בלא הפרשת תרו"מ ומכיון דפטור מתרומה גדולה וע"כ מסיק כאן בסוף הלכה זו דהסיפא דתרו"מ מיירי שהקדימו בשבלין דאל"כ למה לי גורן ואי דהי' חייב בתרומה גדולה א"כ סוף סוף קשה ל"ל גורן ואי דלא הפריש עדיין התרומה א"כ תיפוק לי' דהת"ג אוסרת הגורן וע"כ מוכח מכאן דפטור מת"ג וכן מדייק הגמ' בספ"ק דמס' תרומות והא דמסדר הגמ' הכא ברישא הדין דסיפא משום דהתנא במתניתין מתחיל מאוסרת הגורן ברישא ע"כ מקשה על פרט הזה דאוסר הגורן התינח תרומה דרישא אבל סיפא קשיא ואין להקשות על דברינו מנ"ל לדייק כן ממתני' דידן דפטור מת"ג בהקדימו בשבלין דילמא מתני' חכמים היא דפליגי אר"א בפ"ב דמס' מעשרות הל"ג וס"ל דתרומה אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ז"א דהקושיא הזאת קשה גם על פי' הר"ש ז"ל אבל באמת דס"ל להגמ' דהמשנה נקט הדין הזה אליבא דכו"ע:

ר' יונה אמר ר' מיישא וחד מן רבנן חד מנהון אמר זאת אומרת שהפירות הטמאים חייבים בביכורים וחורנה אמר מע"ר שהקדימו בשבלים פטור מת"ג. פי' כל אחד הוציא דין והלכה ממשנה הזאת חד הוציא לענין שפירות טמאים חייבים בביכורים וחד הוציא מזה דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג והוא כמבואר בספ"ק דמס' תרומות מדתני גורן משמע דעשאו הבן לוי גורן מן המעשר אז הוי טבל לתרו"מ ואי דתרם תרומה גדולה קודם ל"ל גורן הא הת"ג טובלת להוציא כל המעשרות עד שלא נגמרה מלאכתו וכמבואר לעיל בדברינו:

לששית ולשביעית לקטן בששית ששית בשביעית חמישית נכנס מששית לשביעית ולשמינית לקטן בשביעית ששית בשמינית שמינית. כן גירסת הגר"א ז"ל בכי"ק:

מעשה בר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

והתני דם מהלכי שתים. גי' הגר"א ז"ל והתני פרט לדם מהלכי שתים והיא בפ' דם שחיטה:

מתניתין דלא כר"א דתני ר"א אומר כוי אין חייבין כו'. גי' הגר"א ז"ל דלא גרסינן מתניתין דלא כר"א אלא ה"ג תני ר"א אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי מתני' דלא כרב כו' דהא אי אפשר לעמוד עליו:

ר"ה בעי קומי ר' יוסי למה לא תנינן הרובע והנרבע ממנו. כצ"ל וכן הוא בירושלמי שת"י:

סליק פירקא בס"ד: