Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניתא מסייעא לר"י מה השנים נמצא אחד מהן קאו"פ כו' אף ג' כו' פי' הר"נ ז"ל בספ"ק דמכות וז"ל מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או"פ כו' כלומר כמו שאנו מחמירים בעדות בע"פ לפסול הכשירים מפני שהי' במעמד אחד עם הפסולים. ה"נ כיון שנתכוין לשמוע העדות לקרובו מקבל מתנה כמו לרחוק ראוי לפסול כיון שבטל מקצת העדות בטלה כולה עכ"ל ז"ל:
מ"ד יאות אמר ר"א נעשית עדות אחת כאיש אחד. צ"ל באיש אחד בעדות שבטל מקצתו בטל כולו למ"ד לא אמר ר"א יאות נעשה כשתי כתי עדים כשירים לזה כו' פי' דלכל אחד חשיב עדות בפני עצמה א"כ הוי כב' כתי עדים כשירים לזה ופסולים לזה ונמצא דהכת שהעידו לזה שהן כשירים לו הוי עדותן עדות. והכת שהעידו להפסולין לו אין עדותן עדות ודוק:
בעא קומי ר' יוחנן צריך שיהא מכיר שמותן של עדים בשעת חתימתן פי' אם צריך להעיד שהנני מכיר את העדים שהם ישראלי'. דהא שמותן הוי כשמות עכו"ם. א"ל עכו"ם לוקין חתומים עליהם בתמי' ואתם אמרין הכין. והוא כדאיתא בש"ס דילן דף י"א ע"ב לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס ודווקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמותייהו. אבל שמות אחריני דשכיחי ישראל דמסקי בשמותיי' לא פי' וחיישינן שמא הם נכרים וכיון דלא הוי שמות מובהקים לא מהני עדי מסירה. וה"נ ה"ק. וכי עכו"ם לוקין חתומין עליהם בתמיה ואתם אמרין הכין דלא צריך שיהא מכיר בשמותן של עדים אם הם ישראל פשיטא דצריך דהא שמהתא אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי בשמותיי' פשיטא דצריך שיהא מכיר בשמותן דהא משמותן אין ראי' שהם ישראלי' ושפיר חיישינן דילמא נכרים נינהו ולא מהני בהו עדי מסירה דהא אינן לוקס ולוס דהוי שמות מובהקים דתהני בזה ע"מ. וע"ז אמר מתניתא מסייעא לר' יוחנן כל הגיטין הבאים ממדנה"י כו' לא אמר אלא שבחו"ל הא שבא"י לא פי' דבא"י אם שמותן כשמות עכו"ם פסולין דשפיר חיישינן שמא הן נכרים. וע"מ לא מהני כיון דלא הוי לוקס ולוס. ובעי מאי כדון פי' האיך הלכה אם צריך דווקא להכיר אותן ממש. א"כ צריך להדר אחר שליח כזה שהוא מכיר אותן ואם לא ימצאו שליח כזה תהי' עגונה. ר"ב בשם ר"א עד שיכתוב במקום יהודקאי אם אין שם יהודקאי בבהכנ"ס אם אין שם בהכנ"ס מצטרף עשרה ב"א א"ר אבין נוח לו לקיימו בחותמי' ולא לצרף עשרה ב"א א"כ כיון דאתה מחמיר על השליח שצריך שידע ומכיר אותן ממש או שיצרף עשרה ב"א. א"כ לא הקלת בה כלל דהא כל עיקר דהאמינו חכמים וסמכו על בפ"נ הוא משום עיגונא שלא יצטרך להדר לקיים בחותמי' וכיון דאתה מחמיר על השליח שיצרף עשרה ב"א א"כ נוח לו לקיים בחותמי' ולא יצרף עשרה ב"א. ע"כ פריך מאי כדון ואלא על מה סמכינן. ומסיק אפילו בחנותן של ישראל. ודוק:
אתא עובדי קומי ריב"ל א"ל לית צריך פי' דשאלה איבעיא אם לא אמר נכתב לשמה ונחתם לשמה אלא סתם בפ"נ ובפ"נ אם מעכב תיבת לשמה אף בדיעבד או לא. ע"ז אמר נימר מה דשאל אמירא פי' דאת דאיבעיא לך אם התיבת לשמה מעכב או לא. יש לך לשאול שאלה גדולה מזו מה דשאל אמורא אם לא אמר בפני האשה בפ"נ ובפ"נ ומייתי מההיא דרבין בר רב חסדא דהביא הגט ולא הגיד לפני האשה ופיסקא דר"י ע"ז ועדיין נשאר האיבעיא הראשונה ע"ז אם תיבת לשמה ונכתב ביום מעכב אי לא. ע"ז פשיט דאתא עובדא קומי ריב"ל א"ל לית צריך דא"צ כלל לומר לשמה רק בפ"נ ובפ"נ סתם דא"צ רק משום קיום אבל לא משום לשמה. ע"ז פריך מחלפא שיטתי' דריב"ל תמן הוא אומר שניא היא שאינן בקיאין בדיקדוקי גיטין והכא אמר הכין דהטעם הוא רק משום קיום. ומשני חבריא בשם ריב"ל הדאי דאת אמר בראשונה שלא היה חבירים מצוין בחו"ל וכיון שלא הי' מצוין כ"כ הי' נמצא מיעוט שלא היה בקיאין בלשמה אבל עכשיו שחבירים מצוין בחו"ל כיון דהוי חברים מצוין כולם בקיאים הם בלשמה וא"צ אלא משום קיום לחוד דר"י וריב"ל לא פליגי לעיל דתרווי' ס"ל הטעם משום קיום רק ריב"ל מתרץ מ"ש גיטין ממתנה ע"ז ס"ל לריב"ל דהבפ"נ ובפ"נ תיקנו בגיטין משום חומרא משום דבגיטין איכא יותר חשש ממתנה ואחמירו בי' רבנן משום דיקדוקי גיטין. ור"י ס"ל דרק משום קולא לבד להקל עליה תיקנו בפ"נ ובפ"נ. דקל להקילו חכמים בגט משום עיגונא דלפיכך החמיר' משום הקולא דלבסוף כדמסיק מתוך חומר שהחמרת עלי' בתחילה הקלת עלי' בסוף. וקסבר ר"מ למימר דלר"י היינו בעירעור שחוץ לגופו מהני היינו על עירעור דמזויף אבל בעירעור שבגופו דלעולם הוא אינו מזויף. אבל גוף הגט פסול משום לשמה לא מהני ע"ז אמר ריבר"ב מכיון דתימר דטעמא משום חומר שהחמרת עליה בתחלה הקלת עלי' בסוף הוי לא שניא היא עירעור שבגופו ושחוץ לגופו על הכל הוי הקולא. ופריך והא תנינן והמוליך אפילו תימר אין חבירים מצוין בחו"ל אין מצוין בא"י והאיך תאמר שכיון שמצוין חבירים בקיאים הן והא בא"י לעולם מצוין חבירים. ומשני משום שלא לחלוק בגיטין בחו"ל כיון דבזה הזמן לא הי' חבירים מצוין בחו"ל ע"כ הוי החיוב אף בא"י משום חו"ל משום שלא לחלוק אבל בזמן הזה דבכ"מ מצוין חבירים בכ"מ לא חיישינן על דיקדוקי גיטין רק על קיום שטרות לחוד. ופריך מעתה כיון דאמרת שלא לחלוק בגיטין חו"ל א"כ מעתה נימא להיפך דהמביא גט בחו"ל א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ שלא לחלוק בגיטי א"י הא הקלת עלי' בסוף מתוך חומר שהחמרת בתחלה וכיון דהקלת עליה בסוף מנ"ל להקל במנה"י אדרבא ניחא דלפיכך לא הקילו בסוף בחו"ל כדי שלא להקל בגיטי א"י ולא יהא מועיל בפ"נ ובפ"נ דע"א בחו"ל משום שלא יהא מועיל בא"י ומשני דאזלי' בתר החומרא דבתחיל' מחמירינן בקל מפני החמור ואין מקילין בחמור מפני הקל לפיכך החמרת בתחלה בא"י משום החומרא דבחו"ל דאזלינן בתר בתחל' ולא כדקס"ד דהחמירו בתחילה מפני הקל דלבסוף ז"א אלא משום החומר דבתחלה הקלו לבסוף ע"כ אין מקילין בחמור מפני הקל ודוק:
נתן לה גיטא נטלו ממנה השליכו לים כו' לאחר זמן אמר לה נייר חלק היה כו' לא הכל ממנו לפוסלה. רבב"ח בעי קומי ר"ז הוא אינו פוסלה מי פוסלה פי' אם הוא אינו נאמן א"כ מי יהיה נאמן. כלומר למה אינו נאמן. ומשני א"ל מכיון שהוחזקה גרושה בפני שנים לא הכל ממנו לפוסלה זה מיירי בשנטל ממנה והשליכו לים ואח"כ אמר שנייר חלוק הי' בזה אינו נאמן לפסול את הגט ולעשות א"א. ואח"כ שאל הגמ' עוד דבר חדש נתן לה גיטא אשכחוני' גט בפסול כפיני' ויהיב לה חורן האיך הדין אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון פי' אם ב"ד כפו אותן ליתן גט באלו שכופין אותם להוציא ואשכחוני' שנתן גט פסול וכפוהו ב"ד ויהב לה גט אחרת ובזה השליכו לים ואמר שטר פסים הוא נייר חלק הוא האיך הדין בזה וקאמר דאתא עובדא קומי רבנן ואכשרון את גט האחרת ולאו כל הימנו לפוסלה. ופריך מאי קמ"ל ומאי מחדש בזה ולא כן איתמר לא הכל ממנו לפוסלה ומאי קמ"ל. ומשני דזה קמ"ל דתמן לא הוכח פסול ברם הכא הוכח פסול דהא חזינן דאינו רוצה לגרשה ואפילו כשכפאהו ב"ד ואמר רוצה אני מ"מ ראינו שאינו רוצה לגרשה דהא נתן לה בתחלה גט פסול ומוכח שאינו רוצה לגרשה וע"כ מחדש בזה חדוש גדול דאי מהא דאיתמר לא הכל ממנו לפוסלה הוא משום דלא היה גט בכפי' ומהכ"ת נימא דנתן לה נייר חלק בתורת גט ומי כפה אותו על זה ואפילו אם ב"ד הי' כופין אותו כיון שאמר רוצה אני אנן סהדי דניחא ליה בגירושין דמצוה לשמוע דברי חכמים אבל הכא שנתן מתחלה גט פסול והוכח פסול מ"מ קמ"ל כיון דלא ראינו בגט האחרת שום פסול והוחזקו א"א בפני שנים לא הכל ממנו לפוסלה ומביא ראיה דאפילו הוכח פסול מ"מ הא דהוחזקו בפני ב' לא הכל ממנו לפוסלה דההוכחה אינו מבטל החזקה כהדא חיננא ברי' דר"א הוי מיסן וזרק גט לאיתתי' וצווחת ועיילון מגירתה חטף ממנה ויהב לה נייר חלק אתא עובדא קומי רבנן וחשון פי' דמביא ראי' אע"ג דהוכח פסול מ"מ בנתן גט לפני שנים סתם ולא ראו בו שום פסול והוחזקו בפניהם לגרושה א"נ לומר שהוא נייר חלק אע"פ שהוכח פסול שראינו שנתן גט פסול תחלה ואינו רוצה לגרש' דהא גבי ההיא עובדא דר"ח ברדר"א דראינו דנתן לה נייר חלק לשם גט ואפ"ה חיישינן להגט הראשון דהוחזקו ע"י שם דמגורשת ע"פ נשים והתם בעי' שם לא הוי גרושה גמורה אלא חשש גרושה כדאיתא בש"ס ופוסקים ז"ל אלמא דאפילו דהוכח פסול דראינו דנתן פעם שני נייר חלק מ"מ הקול גרושה דיש לנו למיחש משום גט הראשון חוששין גם היום והוי הוחזקו גרושה בשכונותי' וחוששין לה והרי דהוכח פסול לא מבטל להחזקה דהוחזקו גרושה בשכונותי' וכמו כן בהוחזקו גרושה בפני שנים דהוי גרושה גמורה לא נתבטל אע"פ דהוכח פסול דהוי דומיא ממש להא דחיננא ברי' דר"א דהא התם נמי דכוותי' נתן לה גיטא אשכחוני' גט בפסול דהוי נייר חלק ויהיב לה חורן מעיקרא. ופריך ולא כן א"ר יוסי בשם ר' יוחנן נבדק השם ונמצא מפי נשים כו' ברם הכא הוזכר שם הגט כפירוש הפני משה ז"ל לאו קול דנתגרשה אלא הוזכר בפירוש מפי נשים ששמעו דאמר לה הרז"ג ואית דבעי מימר הוא אמר גט כשר היה פירוש דלאו קול מפי נשים הוא אלא הוא בעצמו הגיד כן ודוק:
ר' ירמי' בעי כתבו בא"י כו' צריך שיאמר לה בפ"נ ובפ"נ מפני שכתבו בארץ וחתמו בחו"ל אבל נכתב בא"י ונחתם בא"י והלך ליתנו לה בחו"ל ולא מצאה ובא ומצאה בא"י א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ זה פשיטא לי'. אלא הא מבעיא נתן לה את גיטה ואח"כ אמרה תזכה לי חצרי שבעכו. בזה הוי איבעיא אם א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ משום דהוי כתבו בא"י וחתמו בא"י ונתן לה בא"י רק שהגט הלך דרך חו"ל וה"נ הרי הנתינה הוא בא"י רק שבא לידה דרך חו"ל דרך החצר שבעכו דחו"ל ע"כ א"צ. או דילמא דחשוב גוף הנתינה הוא בחו"ל וע"כ צ"ל בפ"נ ובפ"נ משום מוליך. וע"ז אמר ר' חיננא דחשוב הנתינה בחו"ל דהוי כאילו היתה ידה ארוכה ופושטתו ונטלתו משם וחשוב הנתינה בחו"ל ע"כ צריך לומר בפ"נ ובפ"נ דחשוב הנתינה בחו"ל ור' אבא פליג על ר' ירמיה ור"ח מאן אמר לך כל עיקר דיש חלוק אם הנתינה הוא בא"י דרך חו"ל דלא צ"ל בפ"נ ובפ"נ. וע"כ אנו מדקדקין אם החצר שבעכו חשוב דהנתינה הוא בעכו או דהנתינה הוא בא"י רק דבא דרך עכו. מאן יאמר לן כל עיקר דלא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ כשבא דרך חו"ל ופליג על ר' ירמי' בהא דפשיטא ליה כשבא דרך חו"ל לא"י א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ וע"ז קאמר מאן אמר לן כלל דלא צריך ודוק:
נתן לה את גיטה ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי שבעכו. הרשב"א ז"ל בפ' הזורק מביא האי סוגיא ומוכיח מזה דאפילו אם אינה עומדת בצד חצירה דהוי אז חצר משום שליחות ואין חבין לאדם שלא בפני' ואפילו אם ברצונה להתגרש אמרינן שמא חזרה בה כדאיתא לקמן בר"פ התקבל אבל אם נתן תחלה בחצירה ואח"כ דיבר עמה ואמר לה הרז"ג בחצירך ואמרה רוצה אני דאז הוי ברצונה בשעת נתינה מגורשת. והק' הש"ק ז"ל דמאי ראי' היא הא עכו הוי חצי' בא"י וחצי' בחו"ל. וע"כ נקט עכו דמיירי דעומד בעכו בצד זה ונתן את הגט בצד אחר דהיא חו"ל והיא עומדת בצדו. ובאמת דברי הרשב"א ז"ל מוכרח מהא דנקט ואח"כ אמרה תזכה לי חצירי ומיירי בנתן תחלה ואח"כ היה האמירה ואם כדברי הש"ק ז"ל הא משכחת לה הנתינה והאמירה כאחת ודע דמיירי בנתן לה ע"י שליח ואין להקשות היך מהימן לומר בפ"נ ובפ"נ הא לא מהימן רק בעת הנתינה. ז"א כיון דחצירה מה שקנתה האשה קנה בעלה רק משום דגו"ח באכ"א א"כ לא חשיב טלי גיטך מעג"ק כדאיתא בתוס' ז"ל דף ע"ז ע"ב גבי עובדא דשכ"מ ופי' הא"מ ז"ל שם דמשום דבשעה שנעשה מחצירו חצירה הוי אז דידו נתן לידה וחשוב עי"ז נתינה עיי"ש וא"כ בשעה שנתן הגט לחצירה שבחו"ל אז חשוב הגט מונח בחצירו דהבעל וכשאמר לה השליח בא"י הרז"ג מבעלך והיא אמרה תזכה לי חצירי שבעכו חשוב אז בשעה שנעשה מחצירו דהבעל חצירה והשליח הוא דעל ידו נעשית מחצירו חצירה והוא בא במקו' הבעל לעשות מחצירו חצירה והוי אז הנתינה בשעה שנעשה מחצירו לחצירה וע"כ מהימן אז לומר בפ"נ ובפ"נ ועי' בדברינו בסוף פרק בתרא ודוק:
ר' עזרא בעי קומי ר"מ איש ואשה שהיו תפושין בגט כו' א"ל ד"ה היא ביניא היא הכא דאפילו כולה בידה וחוט אחד בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה פי' דע"כ לא שייכי הך פלוגתא דרבי ורשב"ג אלא גבי ממון דאמרינן אנן סהדי דמאי דתפס האי דידי' הוא. וא"כ אנן סהדי דחצי אחד נתן להלוה וחצי אחר לא נתן והוי ספק אם החזיר לו השטר או לא. אבל הכא לא שייך אנן סהדי על החצי דחצי הוי כמו לא כלום. וצ"ב להבין סדר הגמ' בהך סוגיא דהענינים מסודרים כסדרן כשמסיים הסוגיא כיון שהוחזקה גרושה בפני שנים מסדר הסוגיא נתן לה את גיטה ונטלה ממנה והשליכה לים כו'. כיון שהוחזקה גרושה בפני שנים לא הכל ממנו לפוסלה וע"ז מיבעיא אשכחיני' גט בפסול. וההיא עובדא דחיננא בריה דרב אסי. וע"ז מיבעיא כ"ז כשטען הבעל שהי' נייר חלק והאשה אומרת גט הי'. או שאנו בעצמינו מסופקים אי גירשה בגט או בנייר חלק. אבל האיך הדין כששניהם תפושין בגט והן חולקין שהוא אומר שלא נתן והיא אומרת שנתן. אבל לא אבין הך איבעיא דר' ירמיה מאי שייכות היא באמצע הסוגיא. ולכאורה צריך לומר מקומה לאחר שמסיים עד שיהא כולה בידה וצריך ביאור לזה ודוק:
הכל מודין שאם בא ועירער עירעירו בטל עד כדון כשעירער משנשאת עירער עד שלא נשאת ונשאת פי' דילמא דווקא כיון דהעירעור הוא לאחר שנשאת ואז אין שום תקנה ע"כ האמינהו חכמים כתרי משום דלית תקנה אחרת כיון שאין עדים מצוין לקיימו ושמא לא תמצא עדים אבל אם עירער קודם שנשאת. אי אם לא תמצא עדים לא תנשא ותהא יושבת ומחכה על עדים ולא האמינו חכמים השליח כבתרי רק הנ"מ בשאין תקנה משא"כ קודם שנשאת לא נתנו חכמים כ"כ כח להשליח על לכתחלה שיהא במקום ב' עדים. ופשיט מההיא דר' ישמעאל מכפר סימזי שבתחום עכו דא"ל ואף אתה צריך לומר בפ"נ ובפ"נ שלא תזקק לעדים וכדמסיק שאם בא ועירער עירעורו בטל וכדמסיק אילו המביא מא"י שמא צ"ל בפ"נ ובפ"נ הא א"צ והוא משום דלא צריכין להתקנה דהא עדיה מצוין לפנינו לקיימו וא"כ מפני מה מהני גם בא"י אמירת השליח בפ"נ ובפ"נ שאם בא הבעל ועירער אפילו דתימא דהיא לאחר משנשאת דאז עירעורו בטל אמאי הא הוי לכתחלה דהא בא"י עדים מציין לפנינו לקיימו אלא ע"כ דגם אלכתחלה מהימן השליח. וע"כ א"צ גם בא"י להביא עדים כשעירער הבעל אע"ג דהתם אפילו לאחר שנשאת הוי כלכתחלה דהא עדים לפנינו אלמא דאמירת השליח הוי כב' עדים ממש ומהני דיבורו אף לכתחלה ודוק:
ר' יעקב בר אדא בר עתליי בשם ר' לעזר הלכה כר"מ בגיטין כו' הלכה כמי שהוא מקיל בדברי סופרין כו' הק"ע ז"ל מפרש דהיא ר"מ דמיקל דעכו כא"י לגיטין והפ"מ ז"ל כהרשב"א ז"ל דהוא ר"מ דנתנו לה ולא אמר לה בפ"נ ובפ"נ ויש לעיין קצת בזה הפירוש ודוק:
הלכה כמי שהוא מיקל בדברי סופרין כו' הקשה בגליון הא קי"ל ספק בדברי סופרים כל שאתחזק איסור ספיקא להחמיר וכאן ג"כ אתחזק איסור דא"א. ואין לומר בהא דאיתרע שכתב לה גט דז"א דעד שתתגרש בתיקון חכמים אינה מתגרשת ועדיין חזקת א"א עלה וצ"ע עכ"ל ז"ל וזהו באמת צ"ע והוי כמו שכתב המג"א ז"ל בסי' תמ"ז. דהא דכתב הר"נ ז"ל במפקיד אצל נכרי וקיבל הנכרי אחריות צריך ביעור מדרבנן ואם עבר ולא ביער אסור אחר הפסח שאני התם כיון דזה החמץ צריך ביעור מדאורייתא וחכמים תיקנו שזה לא מקרי ביעור א"כ הו"ל כאילו עבר אדאורייתא כו' עכ"ל ז"ל עיי"ש וה"נ דכוותי'. והנראה לפענ"ד בזה דלא קשה מידי דהנה הא דתקנו חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ הוא משום שלא תהא ספק גרושה דהא בלא התקנה ואילו לא אמר בפ"נ ובפ"נ הא חשש מזויף והיא לא הוי רק ספק וע"כ כתב הנוב"ק ז"ל בסי' פ"ה דלפיכך נאמן ע"א אף לאחר שבא הבעל ועירער אף דלהרבה פוסקים ז"ל כשבע"ד טוען מזויף הוי מדאורייתא. הוא משום דכיון דכבר ניתן הגט והוי רק ספק מזויף א"כ איתרע חזקת א"א דהא הוי ספק שמא הגט אינו מזויף ונגרע חזקת א"א והוי רק ספק א"א והוי כמ"ש הש"ך ז"ל ביור"ד דאף להאוסרין ס"ס בחזקת איסור מ"מ אי איכא ס"ס בלא הספק הראשון מותר עכ"ל ז"ל עיי"ש. וכבר כתבתי בחיבורי שו"ת רידב"ז דהא דצריך הגמ' למימר דף נ' ע"א הד"ת עדים החתומין על שטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכו' משום עיגונא הקילו בה חכמים ל"ל למימר משום עיגונא הא בלא"ה מהימן ע"א ז"א דהתם מיירי קודם הגירושין א"כ בדאיכא ספק על הגט שבידו א"כ לא מצי ע"א להוציאה ע"י הגט מחזקת א"א דהא היא עומדת כעת בודאי בחזקת א"א וליכא שום ספק עלה משא"כ אחר שנתגרשה והבעל טוען מזויף והוא הוי ספק ע"כ הוי ספק א"א ואז נאמן ע"א עי' בסי' ו'. וא"כ שפיר ניחא קושיתו של הגליון דהא דתקנו חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ הוא משום דלא תנשא בגט ספק ומה"ת א"צ קיום כלל ורק רבנן היא דאצרכו וחששו משום ספק מזויף. ע"כ הצריכוהו למימר בפ"נ ובפ"נ אבל כשלא אמר נשאר הספק וחשבינן ליה שנתן לה ספק גט וא"כ כשנתן לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ נשאר החששא דרבנן דספק מזויף דהא רבנן לא עשאו אותו כודאי מזויף אלא ספק מזויף וכבר איתרע חזקת א"א אף מדרבנן ועד שנתגרשה בתיקון חכמים אינה ודאי מגורשת אלא ספק מגורשת. ולא כמו שכתב בגליון דעד שנתגרשה בתיקון חכמים אינה מתגרשת. ז"א אלא דלא הוי ודאי מגורשת אלא ספק מגורשת וכבר איתרע חזקת א"א אף מדרבנן אבל כ"ז לאחר שנתן לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ. אבל בלכתחלה קודם שנתן לה והפלוגתא בין ר"מ וחכמים לענין עכו דלר"מ א"צ לכתחלה לומר ולרבנן צריך לכתחלה לומר בפ"נ ובפ"נ בזה לא שייך לומר הלכ' כמו שהיא מיקל בדברי סופרין דלא צריך לכתחלה. ז"א דהא הוי בחזקת א"א דהא עדיין לא נתגרשה ואנו דנין על הגט שבידו אז לא מצינן להקל בדברי סופרין להוציאה ע"י גט זה מחזקת א"א ע"כ שפיר פי' הרשב"א ז"ל דקאי על ר"מ דהמביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דהוי ר"מ לחומרא. ור"ז מסתכל ביה דהול"ל דהלכה כמי שהיא מיקל בדברי סופרין ולא מפרש דקאי על ר"מ דעכו כא"י לגיטין דאז הוי ר"מ לקולא משום דהא דעכו כא"י לגיטין היא לענין לכתחלה אם קודם הנתינה צ"ל בפ"נ ובפ"נ דאז הוי בחזקת א"א בבירור ע"כ לא שייך בזה הל' כמי שהיא מיקל בדברי סופרין דהא ע"י גט זה אתה בא להוציאה מחזקת א"א. ע"כ דפי' הירושלמי היא כהרשב"א ז"ל דקאי על ר"מ דהמביא גט ממדה"י ונתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ דאז הוי לאחר הנתינה וכבר יצאת האשה מתזקת א"א כנ"ל ע"כ שייך להלכה כמי שהוא מיקל בדברי סופרין ודוק:
ר' יודן בעי עד כדון בעירעור שחוץ לגופו פי' אם יערער ויטעון מזויף אבל בעירעור שבגופו פי' דהוא עירעור דלשמה אם יועיל הא דיתקיים בחותמיו משום דיש תקנה דיועיל ע"י קיום בחותמיו על הכל אפילו על לשמה כמו דמסיק בסמוך התוספתא דהב"ד מקיימין ע"י עדים שיודעין ומכירין את העדים שבקיאין לשמה ויתקיים שאינו מזויף ג"כ וע"כ דהיא שליח דמסר לו הבעל דאל"כ שטרי בידו מאי בעי ונתקיים שליחותו ע"י ב"ד ואומר שליח ב"ד אני דזה מהני בין לרבה בין לרבא והירושלמי לא מוקי להמתניתין בחרש אלא מוקי ליה שאינו יכול למימר דלא נכתב ונחתם לפניו. וברישא דמתניתין תנינן המביא גט מא"י א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ אם יש עלי' עוררין והיא ערר דמזויף יתקיים בחותמיו. ובסיפא גרסינן המביא גט ממדה"י וא"י לומר בפ"נ ובפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו אפילו בלא ערר צריך קיום בחותמיו ומהני אם יבא ויערר הבעל אח"כ וע"ז שאל ר' יודן עד כדון דמהני בשעירער הבעל על עירר שחוץ לגופו דיטעון מזויף עירר שבגופו אבל אם יערר על לשמה. אם הקיום בחותמיו דסיפא הוי כמו הקיום בחותמיו דרישא דהיא רק על זויף או דהקיום בחותמיו דהסיפא היא על הכל והפי' אם יש עליו עדים דנמצא עדים שיוכלין להכשיר הגט על הכל ואו אפילו כשיערער אח"כ על לשמה נמי לא מהני. וקפשיט דתלי בפלוגתא דרבנן מתמן ור' יוחנן דהכא דלרבנן דתמן דהיא לריב"ל דס"ל דבפ"נ ובפ"נ היא להחמיר וצריך דווקא לומר בפ"נ ובפ"נ א"כ ע"כ דצריכין שידעו העדים הכל לשמה ואינו מזויף ואף דלא מהני ידענו אבל כשנתקיים בב"ד ונעשה שליח בב"ד אומר השליח שליח ב"ד אני ודי וכיון דע"כ דצריך כן ע"כ לא מהני אז עירר הבעל ל"ש עירר שחוץ לגופו ועירר שבגופו. אבל לר' יוחנן דא"צ למיחש בחו"ל רק על קיום דלהקל התקינו חכמים בפ"נ ובפ"נ א"כ ע"כ דמפרש להמתניתין דלא נתקיים רק על עירר דמזויף. אבל באם יבא הבעל ויערר על עירר דבגופו עיררו קיים. ומסיק כהדא דתני המביא גט ממדה"י ולא נכתב לפניו ולא נחתם לפניו כו' ואומר שליח ב"ד אני. וא"כ לר' יוחנן דס"ל בשיטת רבא מהני מה שאומר שליח ב"ד אני על ידעתי דהא לא מהני ידעתי בשליח אפילו לרבא עד שיאמר בפ"נ ובפ"נ והכח בתוס' כשאומר שליח ב"ד אני מהני וכמו כן לרבנן דתמן מהני מה שאומר שליח ב"ד אני כיון דנתברר לבית דין על ידי העדים שהגט כשר ואינו מזויף וממילא נעשה שליח על ידי בית דין ומהני מה שאומר שליח בית דין אני כמו שהגיד בפני נכתב ובפני נחתם ואז מהני גם אף על עירר דלשמה לרבנן דתמן ומביא הך דתני לפרש האיך מהני לרבנן דתמן על כל העירורים הא לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם ע"ז מביא הברייתא דאומר שליח ב"ד אני ודוק:
כותים משום מה הן פסולין פי' דאסורין לבוא בקהל אר"י משום גירי אריות. ופריך מה בכך כיון דעתה היא רוצה להתגייר לש"ש וע"ז משני ר"י בשם ר"א משום נכרי ועבד כו' הולד ממזר. והי' יכול להקשות למ"ד דס"ל הולד כשר אכן פריך עדיפא מיני' ולר"ע דס"ל גירי צדק הן מעיקרא א"כ לא נתערבו בהם נכרי ועבד ועדיפא ליה להקשות אליבא דר"ע דלדידי' לא נתערב בהם כלל טוב יותר מלהקשות דאפילו כשנתערבו למ"ד כשר מא"ל ומשני על שם שהן מייבמין את הארוסות ומוציאין את הנשואות. ופריך והא רבנן אמרין אין ממזר ביבמה אם לא דנימא דס"ל דנכרי ועבד כו' הולד ממזר א"כ יקשה למ"ד דהולד כשר ומשני משום דיקדוקי גיטין ופריך הא ר"ג מכשיר בגיטיהן אם לא דס"ל דהילד ממזר גבי נכרי ועבד. ומשני משום כהני במות. א"ר אחא קול יוצא לארכיים. כפי' המפרשים ז"ל מעתה אפילו עד ר' בא בשם ר"ז מיותר ונשתרבב מלעיל וזה פשוט ומכורח ודוק: