Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ע"ד דר"א במקום שבתי דינין יושבין בכל יום תנשא בכל יום ובמקום שאין ב"ד יושבין בכל יום לא תינשא כל עיקר. פי' כיון דכל עיקר הטעם הוא משום ישיבת ב"ד א"כ במקום שבתי דינין יושבין בכל יום תינשא בכל יום כיון דבטל הטעם בטל התקנה וכמו כן במקום שאין ב"ד יושבין כלל לא תינשא כל עיקר בתמי' ודאי תנשא דדווקא במקום שיש ב"ד ממתנת על ד' מפני הטעם שישכים לב"ד אבל במקום דליכא ב"ד דליכא טעם דהמתנה בודאי אינה מחויבת להמתין וכמו כן במקום דב"ד יושבין בכל יום בטל הטעם דהמתנה על ד' ותנשא בכל יום ומשני שלא לעקור זמנו של רביעי דאף דבטל הטעם דישכים לב"ד מ"מ לא נעקר זמנו של רביעי שקבעו חכמים ופריך ולמה לא ויעקור זמנו של רביעי כיון דבאמת בטל הטעם ומשני אף הוא א"ל כההיא דב"ק מפני שכתוב בהן ברכה [ועיי' בתוס' ז"ל ביצה דף ה' ובתוס' ז"ל יבמות דף ע"ט בענינים הללו בשבטל הטעם דהתקנה אם בטל התקנה או לא ועיי' בבה"ט באו"ח סי' תר"צ דמביא בשם הרבה פוסקים ז"ל בענינים הללו] ונמצא דפלוגתא הוא אם הטעם הוא שלא לעקור זמנו של רביעי ע"כ לא תנשא בכל יום אי משום דתני ב"ק. ופריך ותינשא בא' בשבת פי' דמקשה על התירוץ דלפיכך לא תנשא בכל יום משום שלא לעקור זמנו של רביעי אבל עכ"פ קשה דתינשא בא' בשבת בשלמא במקום דב"ד קבועין בכל יום לא תנשא בכל יום משום דכיון דנקבע הזמן דרביעי משום שאין ב"ד היו קבועין אלא ביום השני וביום החמישי וע"כ אע"פ שנתבטל הטעם דהא ב"ד קבועין בכל יום מ"מ לא בטל התקנה אבל על עיקר התקנה קשה למה לא תנשא בא' בשבת דלעולם קבועין בו ב"ד אבל לפי האוקימתא דלעולם רשאים לעקור זמנו של רביעי כיון דבטל הטעם אך דמשום ב"ק הוא לא תנשא רק ברביעי שפיר ניחא אך כל הקושיא הוא על האוקימתא דשלא לעקור זמנו של רביעי ע"ז קשה דתינשא באחד בשבת ומשני אית דבעי מימר שלא לעקור זמנו של רביעי ואית דבעי מימר משום ב"ק. שוין שאינה נישאת לא בע"ש ולא במוצאי שבת פי' דאפילו לאית דבעי מימר דב"ק לא נישאת בע"ש אע"ג דכתוב בי' ג"כ ברכה ולאית דבעי מימר שלא לעקור זמנו של רביעי עכ"ז לא נשאת במוצאי שבת דאע"ג דב"ד יושבין גם ביום השני מ"מ לא תינשא באחד בשבת כדמסיק מפני כבוד שבת שמא ישחט בן עוף לצורך מחר כדאיתא בבבלי או כדאמרי חבריא מפני הטורח ע"כ בין לאית דבעי מימר שלא לעקור זמנו של רביעי ובין לאית דבעי מימר דב"ק עכ"ז שניהן שוין דלא נשאת בע"ש ולא במוצאי שבת דאף ב"ק מודה דאינה נשאת בע"ש ואף אית דבעי מימר שלא לעקור זמנו דרביעי מודה שלא תינשא באחד בשבת. מתניתא מסייעא לחבריי' פי' דאמרי' מפני הטורח ע"ז מסייעא ממתניתא דתקנו רבנן שיהא אדם טורח בסעודה של נישואין. וע"כ חיישינן במוצאי שבת שמא יטרח בשבת וע"כ ס"ל תרווייהו שאין נישאת בא' בשבת אף בלא שקדו דג' ימים אבל לכל הפחות במוצאי שבת לא תנשא. וראיתי פי' המפרשים ז"ל ולא הבנתי ופי' השדה יהושע ז"ל דפירש דקאי כל הסוגיא הזאת על מן הסכנה ואילך ג"כ קשה להבין ולפי' כל המפרשים ז"ל קשה מאד האי תיבת שוין מי שוה בזה והק"ע ז"ל פי' דבין משום סכנה בין משום אונס וקשה להבין ופירושינו היא לאמיתה ש"ת בע"ה ודוק:
א"ל ר"י וכי מנהג יהודה בגליל עדות תורה היא. פי' דאין זה עדות ברורה לסמוך ע"ז דאף לאחר הפישפוש יכולין לעשות ערמה ותחבולה ופריך מכיון דתימר אינו עדות תורה לא יעמוד ומשני שלא יפרצו ב"י פי' ועכשיו יהיו מתייראין מזה משום דע"י עדים יהי' קשה לה לעשות תחבולה ומרמה. ופריך אם משום שלא יפרצו אבל אינו עדות תורה אפילו מעמיד לא יהא נאמן ומ"ט כל עיקר דנאמן הבעל על טענת בתולים ומשני ר"י בשם ר"א אין אדם עשוי וכו' והיינו כבש"ס דילן א"א טורח בסעודה ומפסידה ופריך אם בשביל זה נאמן משום האי חזקה דא"א טורח בסעודה ומפסידה א"כ אפילו אינו מעמיד יהא נאמן. ע"ז משני אר"ה מפני חשד אחד מפני פרוץ אחד פי' כיון דלא נהג כמנהג זה איתרע חזקתו [כדמסיק בסמוך מפורש] ואמרינן אע"פ שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה עכ"ז חיישינן שמא טועה הוא באמת מפני איזה חשוד ואיזה פרוץ אשר ראה איתו אצלה איזה זמן אבל אם נהג כמנהג הזה לא איתרע חזקתו. ופריך במה אנן קיימין אם בשפישפש ומצא הרי מצא אם בשלא מצא הרי פישפוש לא פישפוש פי' הרי שווין בין פישפש בין לא פישפש והרי פישפש ולא פישפש הכל אחד ומאי איכפת לן במה שלא העמיד עדים לפשפש כיון דלא מצא ומשני דמיירי בשלא פישפש ומצא רק היא אומרת דם בתולים היא והוא אומר דם צפור הוא והורע כחו שלא נהג כמנהג הזה נמצא לפי שיטת הש"ס במסקנא דס"ל החזקת דאין אדם טורח כו' רק היכא שלא העמיד עדים איתרע חזקתו ואמרינן מפני חשד אחד מפני פרוץ אחד. וכן בשלא מצא כלל פשיטא דלא בעינן עדי פישפוש דפישפש ולא פישפש שוין רק בשמצא והיא טוענת דם בתולים והוא אומר דם צפור הוא. ודו"ק:
אתא עובדא קומי דר"ת באשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים זוז ואמר תטול מה שכתוב בה א"ל לר"מ שב וחתום א"ל אשוי שיטתך וחתום לא ר"ח דאמר בשם שמואל בשקל הקודש. הא דגרסינן קומי ר' חנינא צ"ל קומי ר' חונה וע"כ פריך לא חונה דאמר בשם שמואל בשקל הקודש ומוכרח הוא דגרסינן ר' חונה. ופריך מר' חונה אר' חונה דהא ר"ח ס"ל דהוי בשקל הקודש וע"כ הוי פוחת כתובה לבתולה ממאתים כו' וקי"ל דתנאו בטל [כמו שפסק הרמב"ם ז"ל] וע"ז משני כמו שכתב הרמב"ן ז"ל במס' כתובות דף נ"ז ע"א לתרץ קושית התוס' ז"ל דדף נ"א דהקשו על הא דפליגי ר"מ ור"י בפוחת ממאתים אי תנאו בטל או קיים והא קי"ל במס' ב"ק דף פ"ט ובכמה מקומות דיכולה למחול ע"ז מתרץ הרמב"ן ז"ל שלא אמרו תנאו בטל וקיים בין במוחלת כגון התקבלתי בין במתנה עמה ע"פ לפחות אלא בשדעתן שתהי' עומדת אח"כ עמו ומשמשתו הא בשרוצה לצאת בין בתחלה בין בסוף מחילת' קיימת כיון שלא ע"ד שתנשא לו במותר הכתובה עשו כן ובתוס' ז"ל משתמשין בזה שהוקשה להם מוחלת כתובתה לבעלה דבכולא תלמודא משמע דיכולה למחול והוא כמו שפירשתי שלא התנו להשאר תחתיו בשאר אלא מוחלת ותצא ותטול שאר כתובה עכ"ל ז"ל ופשיט דלא כפינן לו להוציאה אלא אינה משמשתו. ונמצא לפ"ז אם וויתרו זל"ז העונה ואינה משמשתו כיון שלא על דעת שתשמשתו במותר הכתובה מחילתה קיימת ע"ז משני דלעולם בשקל הקודש והא דפסק ר"ח דתטול מה שכתב לה משום ויתור מעונה דכיון דויתרה אותו מעונה ע"כ התנאי קיים ותטול מה שכתב לה:
אשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים תטמין כתובתה כדי שתטיל בשקל הקודש סתמא דגמ'. וע"ז אמר ר"ח במקום שאין כותבין כתובה וכו' ובס' נו"י ז"ל מחלק בין הני ב' תיבות ויתור מעונה וכתב דויתור קאי למעלה משום ויתור דנתרצית לו על כתובתה ובמקום מעונה מגי' דצ"ל מעתה אשה שהיתה כתובתה פחותה ממאתים כו' ולפענ"ד כמו שכתבתי ודוק:
ניחא גדול שבא על הקטנה כו' קטן שבא על הגדולה אין הבתולין חוזרין אמר ר' אבין תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה א"ר יוסי בר אבין ואפילו תימר כדרכה קטן ביאתו כו'. פי' דר"א ס"ל שבעולה כתובתה מנה וע"כ בקטן שבא בכדרכ' אע"ג דלא נגע בסימנין מ"מ חשוב' בעולה וכתובת' מנה וכן גדול שלא כדרכ' חשובה בעולה ובעולה כתובתה מנה ור' יוסי ס"ל דבעולה כתובתה מאתים אם יש לה בתולין דהעיקר תלוי בסימנין והילכך קטן אע"ג דביאתו ביאה כדרכה מ"מ כיון דלא נגע בסימנין כתובתה מאתים. ועי"ז יתבאר מה דגרסינן בסמוך:
בתולה הנבעלת מן הקטן וממי שאינו איש כשירה לכהונה תני ר"ח ב"ש כשירה אפילו לכה"ג ר"י ר"א מקשי מה בינה לבין הנבעלת באצבע אר"ח תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה. דבגדול שלא כדרכה פסולה לכהונה אבל בקטן שלא כדרכה כשר דלא חשובה בעולה בקטן ע"י שלא כדרכה משא"כ בגדול חשובה בעולה שלא כדרכה ובעי ר"ח מיהדר בי' פי' דרצה לחזור מזה שאמר דבקטן ואינו איש אינו עושה בעולה שלא כדרכה אלא דאף קטן ואינו איש עושה בעולה שלא כדרכה א"ל ר' אבא לא תחזור בך ופריך הגמ' ולמה בעי ר"ח מיהדר בי' ולמה לא ס"ל באמת כמו שאמר דקטן ואינו איש אינו עושה בעולה שלא כדרכה ומנין לנו כל עיקר דשלא כדרכה הוי בעולה דס"ל לר"ח דכיון דשלא כדרכה הוי בעולה אין חילוק בין קטן לגדול מן הדין דכתיב והוא וגו' בבתולי' עד שתהא בתולה משני צדדין אם כן קשה לפי זה ודכוותי' בתולה ואיש לא ידעה בתולה מכדרכה ואיש לא ידעה שלא כדרכה. א"כ חזינן דקטן ואינו איש אינו עושה בעולה שלא כדרכה דהא איש כתיב [וכן איתא במדרש חיי שרה דדייקי מזה רבנן דמוכת עץ נקראת בתולה מדכתיב בתולה ואיש לא ידעה אלמא דבעינן ע"י איש אבל משאינו איש הוי בתולה עיי"ש] גבי שלא כדרכה ואיש לא ידעה אלמא בפירוש דלא הוי בעולה משלא כדרכה אלא ע"י איש אבל לא משאינו איש וא"כ למה הדר ר"ח מההיא ע"ז משני א"ר יצחק בר לעזר אפילו בידי' וגי' המדרש אדם לא תבע בה שנאמר וגו' פי' דדרש ואיש לא ידעה דלא הכיר בה אדם כדי שלא לתובעה לקיים כי לא ינוח שבט הרשע וגו' א"כ האי ואיש לא ידעה הוא לזה הדרש ולא שמעת מני' דבעולה שלא כדרכה בעינן ע"י איש ז"א ופריך מה עביד לה ר"ח עד שלא חזור בו פי' דמאי עבד ר"ח תירוץ אחר על הא דר"ח ב"ש עד שצריך לי' ר"א למימר שלא יחזור בו דאיזה ברירה אחרת הי' לו להשיב על הברייתא דאם הי' מוקי הברייתא בכדרכה אין כאן תירוץ אחר ולא יכול לתרץ כמו שתירץ ר' יוסי לעיל גבי בתולין דאפילו תימר בכדרכה קטן ביאתו ביאה אבל אינו נוגע בסימנין בשלמא התם כיון דאינו נוגע בסימנין הוי בתולה ובעולה דרש לה דמי בתולים כתובתה מאתים אבל לכה"ג כיון דהוי בעולה אינה ראוי' לכה"ג ע"ז משני דהוי פתר לה בהעריי' דקטן אינו עושה בעולה בהעריי' ופריך ולמה לית ר' יוסי פתר לה בהעריי' פי' בשלמא ר"ח אם פתר לה כדרכה גבי כה"ג לא יכול לשני כר"י דמוקי בכדרכה אך דאינו נוגע בסימנין גבי כתובת מאתים אבל על ר' יוסי קשה למה לא מוקי גבי כתובת מאתים ג"כ אפילו תימא כדרכה רק דמיירי בהעריי' כמו ר"ח גבי כה"ג ע"ז משני דר' יוסי לטעמי' אזיל דר' יוסי מיבעי' לי' העריי' בבהמה מהו ויש לספק שמא מועיל העריי' וכדשמע ר' ירמי' הדא דר"ח אמר לא על הדא הוי ר"מ מקשה וע"כ מדמקשה ע"כ לא מוקי להברייתא בשלא כדרכה אלא אפילו בכדרכה ג"כ כשירה ורק דמקשה עלה וע"כ לפי פסק הלכה פסק הרמב"ם ז"ל דכשירה לכה"ג ודוק:
אמר ר"א דר"מ היא דר"מ אמר מוכ"ע כתובתה מאתים. דס"ל לר"א דבכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ואי ס"ד דמוכ"ע אליבא דרבנן א"כ מאי נ"מ בין טענתה לטענתו אלא ע"כ דמוכ"ע לר"מ הוא דס"ל דכתובתה מאתים וע"ז אמר ר' יוסי והוינן סברין מימר מה פליגין ר"מ ואילין רבנן בשכנסה בחזקת מוכ"ע אבל אם כנסה בחזקת בתולה כו' מן מה דתנינן כו' הדא אמרה אפילו כנסה בחזקת בתולה כו' היא המחלוקת דהא ע"כ מיירי מתניתן בלא הכיר בה כדמסיק בסמוך וע"ז אמר ר' ירמי' בשם ר"ז לא אמר כן אלא היא אומרת מוכ"ע אני וכתובתה מנה [כן בדפוס קראקא] והוא אומר לא כי אלא כו' ואין לך עלי כלום. דס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה עליו כלום דא"ל דכנסה בחזקת בתולה כו' יש לה מנה דא"כ מה נ"מ בין טענותיהם דהא מוכ"ע נמי לכו"ע כתובתה מנה בשכנסה בחזקת בתולה כדמסיק ראי' לדבריו מה אנן קיימין אם בשכנסה בחזקת בתולה כו' אף ר"מ מודה ואם בשכנסה בחזק' מוכ"ע כו' ניכר הוא בפ"פ בין עץ לאדם בתמי' אע"כ מיירי מתניתן בשכנסה בחזקת בתולה כו' ואי ס"ד בשכנסה בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה א"כ אין נ"מ בין טענותיהם ע"ז אמר ר"ה בשם ר"ז לא אמר כן אלא היא אומרת מיכ"ע אני כן התניתי עמך א"כ ממתניתן אין ראי' דלעולם מיירי מתניתן בשהכיר בה ודקשיא לך ניכר בפ"פ בין עץ לאדם ז"א דמחולקין בזה גופה אם הכיר בה או לא א"כ אין ראי' ממתניתן לא לר' ירמי' ולא לר' יוסי. ונקוט כללא זה בידך דר' יוסי ס"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה וע"כ מדייק ממתניתן דמתניתן ע"כ מיירי בשלא הכיר בה ומוכח מזה דאף בכנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכ"ע ג"כ לר"מ כתובתה מאתים. ולר' ירמי' דס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת מוכ"ע כתובתה מנה לר"מ מדייק ממתניתן דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה עליו כלום. וע"ז אמר ר"ה בשם ר"ז דממתניתן אין שום ראי' לא לזה ולא לזה דמתניתן מיירי דמחולקין בזה גופה אם הכיר בה או לאודוק:
רב יהודא בשם רב כהן קרונה של ציפורין הוה עובדא ר"י ר"ת בר עוקבא תריהון אמרו בשם ר"ח בשם ר' ינאי מודה ר' יהושע באנוסה כו' א"ר אילא בשם ר' ינאי תוכה בציפורין בעל רבא בשם ר' ינאי ראוהו פורש מציפורין ובועל חזקה שפסול ששם בעל פלטיא מהו ר'ירמי' בר ווא אמרברובר' יוסי אומר אינו ברוב כן צ"ל ומוכח הוא וכן גרס בנו"י ז"ל חייליה דר' ירמי' מן הדא וכו' ופלטיא הולכין אחר הרוב ומהו דאמר רבא בשם ר' ינאי ראוהו פורש מציפורין וביעלחזקה שפסול ששם בעל ע"ד דר' ירמי' והן שראוהו פורש מן הבתים ע"ד דר' יוסי אפילו בפלטיא ע"כ. וה"פ דרב יהודא בשם רבכהן מוקי בקרנותכמו דאוקמינן בש"ס דילן במס' כתובות דף ט"ו ע"ב דאיכא תרי רובא רוב סיעה ורוב העיר ובזה מודה ר' יהושע ור"ח בשם ר' ינאי ס"ל דלעולם לא הוה בקרנות של צפורי רק בתוך העיר דקרונות פי' בשט"מ ז"ל דהוא מחרן לעיר ששם היו באין סוחרים בקרונות עיי"ש ור"ח בשם ר' ינאי ס"ל דלעולם לא היה בקרונות רק בתוך העיר ורק דמודה ר' יהושע באנוסה וע"ז מסיים ר' אילא בשם ר' ינאי תוכה של ציפורין בעל דר' ינאי לטעמי' דלאו בקרונות אלא בתוכה של ציפורין ורק דמודה ר"י באנוסה ורבא בשם ר"י ראוהו פורש מציפורין ובעל חזקה שפוסל ששם בעל דציפורין הוי קבוע פלטיא מהו פליגי ר' ירמי' ור' יוסי דר"י ס"ל ברוב דלא חשוב קבוע רק בבתים אבל לא בפלטיא ור' יוםי ס"ל דאינו ברוב דס"ל דהוי קבוע דפלטיא שהיא אחורי הבתים ששם מתקבצין סוחרי העיר כדפרש"י ז"ל במס' שבת דף ו' ע"א וע"כ ס"ל דחשוב כקבוע שם וע"ז מסיים הא דאמר רבא רשם ר' ינאי ראוהו פורש קציפורין ובעל חזקה שפסול ששם בעל ע"ד דר' ירמי' והן שרחוהו פורש מן הבתים דאז חשוב ראוהו פורש מן הקבוע וע"ד דר' יוסי אפילו מפלטיא ואח"כ מתחיל היתה ציפורק נעולה ר'יוסי אומר עד שיוכיח כו'. הסוגיאחמורה ולפענ"ד פירושה ברור ונחמד דיש לחקור בהדין דקבוע דקי"ל דהוי מחצה על מחצה ופירוש קבוע הוא דניכר האיסור במקומו ותשע חנויות קבועין על בשר שתוטה וחנות עשירי קבוע בבשר אסור ואינו יודע ממי לקח קי"ל דאין הולכין אחר הרוב וכמו כן אם במקום אתד קבוע תשעה פעמים מוכרין בשר שחוטה ופעם עשירי לבילה אם לקח באיזה פג.ים וספק לו חם הפעם הזה הוא מפעמים הרבה של כשירה או מפעם אחר של טריפה אם הולכין אחר הרוב או לא דהוי ג"כ קבוע דהא פעם העשירי קבוע הוא דניכר הפעם הזה האיסור לעצמו והוי קבוע דמה לי אם דקבוע האיסור במקום העשירי וקבוע ההיתר במקומות התשעה וספק לו על המקום או דברור לו המקום וספק.לו על הפעם דהא ה"נ רוב פעמים קבוע הוא בהיתר ומיעוט פעמים קבוע לאיסור והוי קבוע וקי"ל דבקבוע אין הולכין אתר הרוב או דלמא דווקא במקום הוא דאמרינן קבוע דבשעה שלקח הבשר מהחנות היה בשעת מעשה קבוע להאיסור אבל במקום.אחד ורק דמספקא לן בפעמים באיזה פעם הוא דבשעת מעשה לא נקבע האיסור רק דבמקום וה נקבע רוב פעמים היתר ומיעוט פעמים איסור ועיי' במג"א ז"ל סי' מד"ש וע"י החקירה ההוא יתבאר הירושלמי כעין חומר דהנה בעיר אצל המים דקבוע שם פסול אחד בתוך העיר והבתים הוי קבוע דאיכא בית אחד קבוע להפסול אבל העיר גופה כמו אצל המעיין שבני העיר מסתפקין ממנה דהתם קבוע במקום הזה רוב פעמים כשירים ומיעוט פעמים פסולים בהא יש לדון אם דיינינן לה קבוע או דלמא לא דיינינן לה קבוע כיון דבשפה הזאת שירדה התינוקת לא נקבע הפסול בשעת מעשה. ובזה יתבאר הירושלמי היתה ציפורין נעולה כלומר דבלא נעוה איכא רוב סיעה כדאיתא במס' כתובות בבבלי דף ט"ו ע"א רק בהיתה נעולה בזה יש לחקור אם נקרא קבוע או לא וקאמר ר"י עד שיוכיח ופי' תיבת יוכיח הוא כמו דאמר לקמן נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים דפירושו דהוי הוכחה לפסול כמו כן הכא פירושו עד שיוכיח דיהא הוכחה דגם פסול הי' אצל המעיין אבל בליכא הוכחה לפסול אזלינן בתר רוב ולא דיינינן ליה בקבוע וכא אמר ר' יוסי ברוב כלומר דבכאן גם ר"י מודה דברוב הגם דבפלטיא ס"ל דאינו כרוב דפלטיא שאני דפלטיא קבוע כשירים ופסולין משא"כ הכא בהעיר כמו אצל המעיין חיילי' דר' יוסי מן הדא דמר ר"ז בשם ר"י נתחלף קופתו אצל הטוחן אם לא הוחזק ע"ה להיות טוחן שם באותו היום אינו חושש הגם דבמקום הזה נקבע רוב פעמים חברים ומיעוט פעמים ע"ה לא אמרינן דהוי קבוע וה"נ לר"י דהמעיין לא חשוב קבוע בזה דרוב פעמים קבועים כשירים ומיעוט פעמים פסולין וקפריך מה בינה ולסירקי לא כן תני סירקי' שהיתה מהתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים אלמא דאפילו בפעמים נמי אמרינן קבוע דכיון דפעם א' נקבע איסור אפי' דרוב פעמים נקבע היתר חוששין לפעם המיעוט וה"נ גבי טוחן וגבי פסול אצל המעיין ניחוש לפעם המיעוט כיון דנקבע רוב פעמים כשירים וחבירים ומיעוט פעמים פסולין ועם החרץ הוי קביע ע"ז משני דסירקי טעם אחר הוא לאו משום קבוע אלא דסירקי הוא מוכר ישמעאל וכיון דנתחזק יום א' באיסור הרי הוא בחזקת איסור לעולם דאוקמינן לי' בחזקתו האחרונה דאמרינן נעשה מוכר איסור לעולם ואינו מסתפק עוד היתר רק איסור לבד וזהו דקאמר סירקי איפשר לי' שלא להסתפק כלומר דאיפשר שלא מסתפק עוד היתר אלא בחזקתו האחרונה דאינו רוצה למכור היתר רק מוכר איסור לבד משא"כ הכא לא הוחזק אלא ע"ה להיות טוחן שם באותו היום וחושש בתמי' וכן אני אומר לא ירד אלא הפסול למלאות באותו היום וחושש בתמי' ומדויק תיבת אלא הפסול דנקט דבר והיפוכו כיון דקאמר גבי סירקית איפשר שלא להסתפק עוד בהיתר אלא באיסור ע"כ מסיים הכא אני אומר לא ירד אלא הפסול בתמי' והא ר"א בשם ר"י תוכה שבציפורן והא כמו אמר מר או גופא והא ר' בא בשם ר"י ראוהו פורש מציפורן ובעל חזקה שפסול ששם בעל רק בנמצא הולכין אחר רוב אבל בראינו פורש ממקום הקביעות הוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי מן קושיי מדמו לה לשרצים תשע שרצים וכו' והוי כההיא דאמרינן בבבלי קבוע מנ"ל ומסיים ההיא דשרצים עיי"ש ומן קושיי הוא פירוש רבנן דמן קושיי וכזה איתא בהדיא במס' חלה פ"א מן קושיי פתרין לה חלה תרימו וגו'. והתם מבואר בפשיטות דרבנן מי קושיי וה"נ דכוותי':
סליק פירקא בס"ד: