Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
במה הוא מתחייב לה לא כן כו' אינו חייב ליתן לו. וה"נ כשכותב לה שחייב לה אע"פ שאינו חייב לה. ומשני רוצה הוא ליתן כמה ולקרות חתנו של פלוני ושוה אצלו זאת ונשתעבד בעד זה ע"ז פריך עד כדון בשפסק מן האירוסין אבל בשפסק מן הנישואין א"כ לא שייך למימר דשוה לו מה שנקרא חתנו של פלוני על מה שראוי לו להיות חתנו של פלוני דהא כבר נראה להיות חתנו של פלוני ומשני רוצה ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב פי' שיהא תשמיש שלה ערב לה פי' דגרסינן במס' סוטה בירושלמי פ"ד ה"ד ההיא דאתיא לקמי' דר' יוחנן א"ל נאנסתי א"ל ולא ערב לך בסוף א"ל ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביוה"כ שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב וקיבלה עיי"ש פי' דנקרא באונס אינו ערב ע"כ אף שהאשה משועבדת לבעל לתשמיש וכופה ומשמשה בע"כ אבל התשמיש נקרא אינו ערב לה כשהוא בע"כ ע"כ רוצה הוא ליתן כמה בתשמישה שהוא ערב פי' שיהא התשמיש שלה ערב לה כלומר כדי שתהא מחבבתו ופריך עד כדון בשבעל לא בעל פי' אם מת קודם הביאה דקי"ל חיבת חופה קונה ומפני מה נתחייב ומשני רוצה הוא ליתן כמה בקנינו שהוסיף פי' דהא דקתני אם רוצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף הוא לאו דכותב עיקר הקנין דכתובה ככל אדם ויהיבנא ליכי מוהר בחולייכי כסף זוזי מאתן ואח"כ מוסיף עוד ז"א אלא שכותב בגוף הכתובה ויהיבנא ליכי מוהר בתולייכי כסף זוזי מאה מנה וכ"כ הר"נ ז"ל דלפיכך קאמר הגמ' מ"ד קיצותא עבדי רבנן שלא לבייש את מי שאין לו עיי"ש וכ"כ כל הראשונים ז"ל עיי"ש דמה שאדם נותן מתנה לאשתו בעלמא אין זה ביוש למי שאין לו אבל עיקר קנין דאינו מתנה בעלמא אלא הוספה בגוף הכתובה וכתובה שלו עולה במעלות על יתר הכתובות של בנ"י והו"א דאסור לו להוסיף דקיצותא עבדי רבנן שלא לבייש את מי שאין לו קמ"ל דאעפ"כ שרי עיי"ש וע"כ קאמר דרוצה הוא ליתן כמה על קנינו שהוסיף פי' דהוי שבח ועילוי ונוהג סלסול בעצמו שניתוסף בעיקר הקנין של הכתובה ונכתב כתובה שלו דיהיבנא ליכי כסף זוזי מאה מנה והוי סלסול אצלו עד שבשביל זה צריך התנא לאשמעינן דשרי דהו"א דאסור משום דהוי ביוש למי שאין לו וע"כ בשביל הנאה זאת שניתוסף על קנינו וה"פ על קנינו שהוסיף שאינו משעבד א"ע בקנין חדש בקנין אחר אלא הוספה על קנין הראשון ע"כ נשתעבד ופריך לפ"ז אם פסק מן האירוסין פ"א וכתב כבר כסף זוזי מאה מנה או אלף זוזי ואח"כ כשרוצה להוסיף עוד מן הנישואין א"כ בזה האיך שייך למימר בשביל הסילסול שנוסף קנינו על כל הנשים הא כבר ניתוסף הכתובה שלו על כל הנשים א"כ באיזה סילסול נשתעבד דבזה אין נ"מ עוד אם ניתוסף על אלף זוז עוד זוז מה נ"מ בזה ופריך פסק מן האירוסין ופסק מן הנישואין ולקרות חתנו של פלוני בשביל הנאה שנראה לקרות חתנו של פלוני כבר הוא בראוי כלומר כבר הוא נראה וכשלא בעל תשמיש אין בו וקנין לא הוסיף דהא מאי נ"מ אם ניתוסף עוד דינר דהא הסילסול של הוספת קנין הי' לו כבר ומכאן ולהבא לא הוסיף קנין ובמה הנאה נשתעבד ומשני רוצה ליתן כמה שלא תחזור בה כו':
תני כשם שהבעל פוסק. פי' באמירה בעלמא כך האב פוסק באמירה בעלמא אלא שהבעל מזכה בכתב פי' אפילו בכתב ולא צריך לאמירה אלא כותב שטר בחזקת שהוא חייב לה כך וכך אע"פ שאינו חייב והאב אינו מזכה אלא בדברים אבל בכתב אם יכתוב בחזקת שהוא חייב לה ובאמת אינו חייב אינו מועיל וכדמסיק ובלבד דברים שהן נקנין באמירה כו' כמה אתה נותן לבתך כך וכך וכן משמע בר"נ ז"ל דבבעל מהני אמירה לשיטת הירושלמי בדברים כמו באב אלא ע"כ דקמ"ל דבבעל מהני כתב בלא אמירה אלא שכותב בחזקת שהוא חייב לה אע"פ שאינו חייב ומשתעבד דרוצה הוא ליתן כמה שלא תחזור וא"צ בבעל פסיקתא כמה אתה רוצה ליתן וכו' וא"צ לדבר בזה אלא כותב בחזקת שהוא חייב אבל האב אם לא הי' פסיקתא לא נשתעבד והעיקר השיעבוד באב הוא בפסיקתא ודוק:
ותייא כיי דמר ר"ח המשיא אשה לבני בבית זכה בבית ובלבד מן הנישואין הראשונים כו' את אמר האב פוסק על ידי בתו אפילו בוגרת. שאלה היא וקפשיט נשמעינה מן הדא האב פוסק ע"י בתו ולא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו שניא היא אחותו בין שהיא בוגרת כו' וכא לא שניא בין שהיא נערה בין שהיא בוגרת. פי' דבברייתא בפירוש גרסינן אבל לא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו אפי' קטנה כגי' הרב אלפס ז"ל א"כ מפורש דאפילו היא קטנה וכ"ש גדולה א"כ כמו בסיפא לא שניא בין נערה לבוגרת כן נמי ברישא לא שניא אצל אב. ע"ז מסיק ר' אבא קרטיגנא בעא אפילו אחר אמרין אפילו בוגרת אחרת וצ"ל ת' אחר הר' או נקודה אחר הר' והוא אחרת דבוגרת אחר אין לו שייכות דבוגרת הוי ל' נקבה וזה פשוט מאד וה"פ דגבי המשיא בנו בבית זכה בבית מן הנישואין הראשונים קי"ל דצריך שלא ישיא בן אחר קודם כדאיתא במס' ב"ב דף קמ"ד והוא שהשיאו ראשון וכן בשו"ע אה"ע סי' נ"ט בזה הל' ולא השיא בן זכר אחר קודם לו אבל אם השיא בן קודם לו לא זכה בבית ע"כ מבעיא אם גבי שטרי פסיקתא נמי דכוותיה דבעינן התנאי הזה שהשיאה ראשונה אבל אם השיא כבר בת אחת והיא אחרת לא קני שטרי פסיקתא א"ד ל"ש [וא"ל דשאני התם גבי המשיא בנו בבית קתני מפורש בנו הגדול משא"כ הכא דלא קתני בתו הגדולה ז"א דהא בירושלמי לא גרסינן המשיא בנו הגדול ואפ"ה בעינן שהשיאו ראשון] א"כ מבעיא לן האיך הדין גבי פסיקתא ע"ז מסיק אמרין אפילו בוגרת אחרת ומביא ראי' לזה נשמעינה מן הדא האב פוסק ע"י בתו ולא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו כ"ש בוגרת אחרת פי' כמו דאמר לעיל דילפינן מסיפא לרישא כמו בסיפא דקתני אפילו קטנה וכ"ש בוגרת לא מהני הפיסוק כמו כן ברישא נמי דמהני הפיסוק בין קטנה בין גדולה במשמע כמו כן מסיק הכא כמו דבסיפא דקתני אבל לא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו כ"ש בוגרת אחרת כמו כן ברישא נמי אפילו בוגרת אחרת דאל"כ ליפלוג ולתני בדידי' באב גופי' אימת פוסק כשלא פסק לאחרת אבל כשפסק לאחרת לא אלא ע"כ דבאב אין לחלק כלל רק באח ובאשה ע"י בתה והא דלא גרסינן לעיל נמי כן כ"ש בוגרת וכא לא שניא בין נערה בין בוגרת משום דשם גרסינן מפורש בברייתא אפילו קטנה ע"כ לא צריך הגמ' לחדש כ"ש בוגרת דהא כן מפורש בברייתא משא"כ הכא צריך הגמ' לחדש הכ"ש וע"כ לדינא אין נ"מ בשטרי פסיקתא אם השיאה ראשונה או שהשיא כבר בת והיא בוגרת אחרת אף למידת הדין כן תן בתך לפלוני ואתן לך כך וכך קח שדה פלוני ואני אתן לך כך וכך ואע"ג דקי"ל בחו"מ סי' קכ"ט בחומר למלוה להלות נלוה כי בטוח הוא ועשאו ע"פ חייב לשלם דהוי כנתערב ומכ"ש היכא דאמר תן לו ואני פורע וא"כ היכא דאמר תן שדך לפלוני בקנין ואני אשלם לך פשיטא דחייב וכשאומר תן בתך לפלוני ואני נותן לך כך וכך למה גרע מאומר תן חפץ זה לפלוני ואני אשלם לך ואותו פלוני הלך לדרכו פשיטא דחייב לשלם לו והכא כשאומר תן בתך לפלוני וקידשה אותו פלוני ואינו יכול להחזיר את בתו אליו למה פטור מלשלם לו הוא משום דאין זכות לאב ליקח בעד בתו רק כסף קידושין אבל לא שיווי המקח כמו שמבואר בדברינו בתוס' דזה הוי כמו מכירה דמוכר את בתו לאישות ולא מצינו רק שנתנה התורה זכות לאב למכור את בתו לאמה ומוכרה לשפחות אבל אין זכות לאב למכור את בתו לאישות וכן כשאומר לחבירו קח שדה פלוני ואני נותן לך כך וכך כיון שלא הוציא מזה כלום דקרקע בחזקת בעלים הוא ולא הפסידו ממון לא נשתעבד באמירה דידי' והוי כמו שפסקה האם ע"י בתה והאח ע"י אחותו דלא נשתעבד ומכאן ראי' גמורה למה שכתבנו לעיל דאין לאב זכות ליטול דמי שיווי המקח בעד בתו רק כסף קידושין לבד ודוק:
מיסבר סבר ר' יהודה אין פוחתין לבתולה ממנה כו' ויכתוב כן משעה הראשונה אלא בפוחת והולך ויכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך אשכח תני בר קפרא שנתקבלתי ממך כך וכך. הסוגיא הזאת חמורה ולא הבנתי פי' המפרשים ז"ל וביותר קשה על שיטת הר"י מיג"ש ז"ל מובא בשטמ"ק ז"ל וז"ל ואם תשאל כיון דס"ל לר' יהודה דכתיבה מהניא מדרבנן ומתקיים התנאי שבו לבטל תקנת דרבנן אפילו כתבה לו התקבלתי ממך מאתים נמי להוי התנאי קיים הואיל ובכתיבה הוא ואמאי לא קתני רצה כותב לבתולה מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך הכל ול"ל ממך מידי אחר דלאו כלום הוא יש להשיב כי אמר דכתיבה מהניא מדרבנן ומתקיים התנאי ובטלה התקנה של רבנן כולה הנ"מ כגון פירות דלא שייכי כלל בבעילה הילכך כי כתב לה דאין לי פירות שתקנו לי רבנן בנכסיך מתקיים התנאי ובטלה התקנה אבל גבי כתובה דשייכא בבעילה שהרי דמי הבתולים היא אם תכתוב לו שובר שכבר התקבלתי ממך הכל ואין לי עליך כלום והיא לא נתקבלה נמצאת בעילתו בלא כתובה כלל והו"ל בעילתו בעילת זנות הואיל והכתובה דמי הבתולים היא הילכך א"א שלא ישאר לה עליו מנה שהוא דמי הבתולים כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות ואם התנה שלא ישאר לה עליו כלום תנאו בטל הוא ואפילו כתבה לו דבמנה האחר הוא שיש לה לכתוב התקבלתי ותמחול לו עליו הואיל ודבר שבממון הוא עכ"ל ז"ל לכאורה קשה מאד על שיטת הר"י מיג"ש ז"ל מהאי ירושלמי מפורש דבפירוש מסיק הגמ' הכא דלא סבר ר' יהודה שאין פוחתין לבתולה ממנה אלא פוחת והולך ויכול לפחות כמה שירצה לפי פירוש המפרשים ז"ל והרי זה פלא גדולה לשיטת הר"י מג"ש ז"ל ועוד קשה לי לפי הירושלמי יקשה באמת קושית הר"י מג"ש ז"ל דלמה לא נקט ר' יהודא באמת והיא כותבת התקבלתי ממך הכל ופי' הק"ע ז"ל אינו מובן לי דעיקר הפירוש חסר מן הספר ונראה לפענ"ד דה"פ מיסבר סבר ר"י שאין פוחתין לבתולה ממנה ולאלמנה מחמשים זוז ויכתוב כן משעה הראשונה פי' כיון דס"ל דכותבת בפעם אחת התקבלתי ממך מנה ויותר אינו רשאי לפחות א"כ למה לן לעשות התחבולה הזאת שהוא כותב לה כתובה מאתים והיא כותבת לו קבלה על מנה בפעם אחת ונשאר מנה בתוך הכתובה הא יכול לעשות לכתחלה הכתובה על מנה לחוד ויתנה עמה בע"פ שהשאר מוחלת לו דהא שמעינן לר"י דבדבר של ממון תנאו קיים כיון שהתנה עמה בתחלה שתהא הכתובה מנה א"כ ל"ל התחבולה יכתוב כן משעה ראשונה כיון שכן הושוה ביניהם בראשונה ומשני אלא בפוחת והולך כלומר לאו דהכונה דכותבת התקבלתי ממך מנה בפעם אחת ותו אינו רשאי לפחות ז"א אלא דמנה לאו דווקא שכותבת התקבלתי ממך מנה ומשיירת מנה אלא הכונה דפוחתת והולכת מעט מעט פעם פוחתת כך ופעם כך עד שתפחות כולה [כמו לשון פוחת והולך גבי חנכה] ופריך ולתני שקבלתי ממך כך וכך ומשני אשכח תני בר קפרא שנתקבלתי ממך כך וכך וע"כ כיון דפוחתת והולכת דינר דינר כל ימי' ולא מנה בב"א ויכולה לפחות עד כולה א"כ אפילו יכתוב לה מנה משעה ראשונה מאי הוי הא גם יצטרך לפחות מאותו מנה ג"כ ולא שהשוה עמה מנה בפעם אחת בשעה הראשונה אלא שהיא פוחתת והולכת מעט מעט כל ימי' וא"י בעצמו כמה תפחות ע"כ הוא כותב כל המאתים והיא פוחתת מעט מעט לעולם והא דלא קתני שיכול להתנות עמה בתחלה שלא יהא לה כתובה כלל וכותבת התקבלתי ממך הכל ז"א דאדרבה קמ"ל דיכולה לפחות מעט מעט כל ימי' אפילו לאחר ביאה דהא כמה אמוראים סברי דלא מהני וע"ז אמר ר' יוחנן לא אמר ר"י אלא בסוף אבל בתחלה אף ר"י מודה וא"כ לעולם אימא לך דמיסבר סבר ר"י שאין פוחתין לבתולה ממנה והא דלא יכתוב כן משעה הראשונה הוא משום דבשעה הראשונה אין בידה למחול אף שתכתוב לו ע"כ מוחלת אח"כ שכבר כתב לה כל הכתובה ובסוף לא קשה ג"כ טעמא דכתבה לי' אבל ע"פ לא ז"א דחיישינן לפסידא דבעל לר' ירמי' דמוקי כששוברתה מתוכה וכדאיתא בשטמ"ק ז"ל וקושית הגמ' אבל ע"פ לא הוא רק לאביי עיי"ש וא"כ להירושלמי דס"ל כר' ירמי' לא קשה בסוף שיהא ע"פ נמצא דאף למסקנת הירושלמי סבר ר"י דאין פוחתין לבתולה ממנה ולשיטת הש"ס דילן אף למ"ד דמחלוקת בתחלה ולשיטת כמה מרבוותא ז"ל ושיטת רש"י ז"ל במהדורא קמא דבתחלה ס"ל לר"י דכותבת התקבלתי מ"מ ג"כ מתורץ קושית הירושלמי דיכתוב כן משעה הראשונה דהא פריך בש"ס דילן טעמא דכתבה לו אבל ע"פ לא ומשני קסבר ר"י כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ע"כ אינו יכול לכתוב כתובה על מנה לחוד והשאר תמחול אם לא שתכתוב לו בכתב התקבלתי והוא יכתוב לה כתובה על מאתים ודוק:
ר"מ אומר הקדש בשלו ור"י הסנדלר אומר חולין בשלו. פי' דבעי אם דפליגי ר"מ ור"י הסנדלר באם הוא שלו או שלה דלר"מ הוי שלו ולר"י הסנדלר הוי שלה וכדגרסינן במס' נדרים פי"א בירושלמי דר"י הסנדלר אומר שלה ור"ע אומר שלה ריב"נ אומר שלו עיי"ש גבי קונס שאני עושה לפיך דר"ע אומר יפר שמא תעדיף דס"ל העדפה שלה וריב"נ ס"ל שלו וכן ר"י הסנדלר ס"ל שלה ע"כ שאל הכא אם תלי הפלוגתא דר"מ ור"י הסנדלר בזה אם הוי שלו או שלה דר"מ דס"ל הקדש ס"ל דהוי שלו ור"י הסנדלר דס"ל חולין ס"ל דהוי שלה או דלכו"ע הוי שלו ומ"ע פליגי בזה דר"מ ס"ל הקדש בשלו ור"י הסנדלר ס"ל חולין בשלו דפליגי אם מקדיש דבר שלא בא לעולם וע"ז מפרש רשב"ל דפליגי במותר מה' סלעים ור"י ס"ל דפליגי במותר לאחר מיתה ופליגי אם הוי שלו או שלה דלר"מ הוי שלו ולר"י הסנדלר הוי שלה ולכו"ע אם הוא שלו חל ההקדש ולא הוי דבר שלבל"ע ז"א דמע"י חשוב דשבל"ע היכא דמצוי הריווח כדאיתא בירושלמי בסמוך ורק דפליגי אם הוי שלו או שלה ורשב"ל מפרש הא דפליגי במותר איזה מותר הוא ע"ז מפרש דהוא מותר מה' סלעים ופתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן מעה כסף לצרכי' וע"כ מע"י שלה דמ"כ הוא תחת מע"י ומזונות תחת מותר וע"כ מותר הוי שלו לר"מ ור"י הסנדלר ס"ל כר"ע דמותר לעולם שלה כדפירש בש"ך ז"ל וכן מוכח במס' נדרים הנ"ל ור' יוחנן מוקי לאו דפליגי במותר מה' סלעים ז"א ולא תלי בפלוגתא דת"ק ור"ע גבי העדפה ומכריח הוא דע"כ ליכא לאוקמי במעלה לה מזונות כדמסיק וא"כ כיון שאינו מעלה לה מ"כ ואינו מעלה לה מזונות א"כ ע"כ המותר מה' סלעים אינו שלו ואלא ע"כ לא מיירי מהמותר דה' סלעים אלא במותר שניתותר ממזונותי' וקאי ארישא המקדיש מע"י אשתו הר"ז עושה ואוכלת דשייך לה דאינה ניזונית ואינו נותן לה מעה כסף אך מה שניתותר ממזונותי' וכ"ז שהיא בחיים לא שייך שניתותר דלמא תצטרך אלא לאח"כ שמתה וניתותר אז לר"מ שייך לו וכ"כ הר"י הכהן ז"ל בשטמ"ק ז"ל דהא באמת שייך המע"י להבעל כדמסיק ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות דקנין פירות יש לו אפילו בדבר שהוא שלה ושפיר יכול להקדיש לקנין פירות שלו אך כשאינה ניזונית משועבד הקנין פירות שלו על המזונות כדאיתא בירושלמי בסמוך גבי המקדיש מע"י עבדו יוציא הוא מתחלה לפרנסה מתוכן עיי"ש אבל כשמתה וניתותר המע"י ונתבטל שיעבודה ממילא הוי הקדש דהא אין בעל השיעבוד מוציא מן ההקדש כעת ודלא כרשב"ל דמוקי במותר דה' סלעים ז"א אלא במותר שניתותר ממע"י לאחר מיתה דבחיי' כיון דצריכה למזונות אינו מן הדין שתתפרנס מן הצדקה ואין בידו להקדיש כדאיתא בסמוך בסוף הסוגיא אבל כשניתותר ממנה לאחר מיתה שפיר הוי הקדש דו אמר לה בשאינו מעלה לה מזונות אבל אם מעלה לה מזונות ד"ה קדשו כדמסיק ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות דאפילו שתאמר איני ניזונית ואיני עושה מ"מ משועבד לבעל לאכילת פירות וא"כ כיון שהקדיש הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד שמשועבד הקנין פירות שלו למזונותי' ומן הצדקה אינה צריכה להתפרנס דהא הוא מעלה לה מזונות אבל כשאינה ניזונית אינו מן הדין שיקדיש מע"י והיא תפרנס מן הצדקה רק בשניתותר לאחר מיתה לר"מ חל ההקדש דאדם מקדיש דשלבל"ע ולר"י הסנדלר אין אדם מקדיש דשלבל"ע נמצא דבין לר"י ובין לרשב"ל לכו"ע הוי גוף מע"י דבר הבא לעולם ולא נחלקו ר"מ ור' יוחנן הסנדלר רק אם הן שלו או שלה אליבא דרשב"ל ואליבא דר"י נחלקו במקדיש דשלבל"ע דלר"מ חל ההקדש לאחר מיתה ולר"י הסנדלר לאחר מיתה הוי דשלבל"ע כדאיתא ברש"י ז"ל דף נ"ט דזה הוי דשלבל"ע אליבא דר"י הסנדלר אבל גוף מעשה ידיה הוי דבר מצוי וחשוב דשבל"ע וע"ז אמר רשבר"י אמר מעשה ידים ביניהן ר"מ אומר מעשה ידים ראוי לקדש משעה הראשונה ור"י הסנדלר אומר אין מעשה ידים ראוי לקדש משעה הראשונה פי' דלכו"ע מיירי בניזונית ונותן מ"כ ונחלקו אם אדם מקדיש דשלבל"ע או לא משום דמע"י גופי' חשוב דשלבל"ע ור"מ ס"ל אדם מקדיש דשלבל"ע ור"י הסנדלר ס"ל אין אדם מקדיש דבר שלבל"ע ולא נחלקו אם הם שלו או שלה אלא באם אדם מקדיש דשלב"ע ונמצא לפ"ז דמע"י הוי דבר שלבל"ע ע"ז מביא הברייתא מה שאירש מאבא היום מה שתעלה מצודתי היום וכו' לשיטת הבבלי הוא משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ולשיטת הירושלמי הוא משום דהוי דבר מצוי אפילו בשאינו מוכר לצורך תכריכין של אביו אלא מוכר לעצמו מ"מ כשאביו גוסס ורוב גוססין למיתה הוי דבר מצוי ולא הוי דבר שלבל"ע וכן במצודה פרוסה לפניו הוי דבר מצוי ע"כ שפיר חל המכירה כדמסיק לצורך תכריכי אביו והוא שיהא אביו חולה או גוסס כלומר או אפילו לאו לתכריכי אביו אלא לצורך עצמו והוא שיהא אביו גוסס וכו' והוא שתהא מצודה פרוסה לפניו כיון שאביו גוסס ומצודה פרוסה לפניו והוי דבר מצוי לא חשוב דבר שלבל"ע נמצא במע"י לא הוי דבר מצוי והוי דשלב"ל יע"ז קמ"ל ר"א בשם ר"י והוא שתהא מצודה פרוסה לפניו אבל מעשה ידים שאין המצודה פרוסה לפניו לא וע"ז אמר ר"א בשם ר"י אף לקודש לא קידשו בשאין מצודה פרוסה לפניו דנקרא מעשה ידיה דבר שלבל"ע אף לקודש לא קידשו למה מפני המחלוקת ר"מ ור"י הסנדלר את זה מסיק הגמ' בעצמה למה מפני המחלוקת ר"מ ור"י הסנדלר דהא מדוע נחלקו ר"מ ור"י הסנדלר הא מעשה ידיה לא הוי דשלבל"ע דהא תני בברייתא מה שתעלה מצודתי היום דבריו קיימין אלא ע"כ שניא היא הקדש דהוי מצודה שאינה מצוי' והברייתא לא מיירי אלא כשמצודה פרוסה לפניו א"ר יוסי לר' יעקב בר אחא נהיר דהויתון אמרין את ור"י בשם רשב"ל מאן תנא הקדש מצודה שאינה מצוי' מחלוקת ר"מ ור"י הסנדלר פי' דר"מ ור"י הסנדלר פליגי בהקדש מצודה שאינה מצויה ונחלקו במקדיש דשלב"ל הוי דעין דעין לרשב"ל פי' אמוראי נינהו אליבא דרשב"ל דלעיל קאמר רשב"ל דנחלקו אם הוא שלו או שלה והכא קאמר דלכו"ע שלו ונחלקו במקדיש דשלבל"ע:
ר"ה אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של יחיד וכו' מה נפק מביניהון הכניסה לו עבדים אין תימר משום שאין ראוין להשתמש בשפחה הרי הכניסה לו עבדים הוי לית טעמא דלא משום שהיא חייבת לו ע"כ. פי' דכן דרך הירושלמי בכמה מקומות דשאל על הטעם למה כן בשביל טעם זה או טעם זה והשיב דא"כ היה נ"מ בין הטעמים לדינא דאם תימר משום טעם זה לא היה נ"מ בדינא וא"ת משום טעם זה א"כ היה נ"מ בדינא ולמה לא פירש הדין בנ"מ ונקט סתמא בלא שום נ"מ לדינא הוי ע"כ דהוא מאותו הטעם שאין נ"מ בדינא וכן איתא לשון זה בירושלמי במס' ברכות ספ"ג ובמס' סוכה פ"ד ובמס' יבמות פי"ב ה"א עיי"ש וה"נ דכוותיה דשאל מאיזה טעם אי משום שהיא חייבת לו או משום שאין ראוין להשתמש בשפחה ע"ז פשיט דא"כ מה נפק מביניהון הכניסה לו עבדים וא"כ אין תימר משום הטעם דאין ראויין להשתמש בשפחה הרי היה נ"מ בין עבדים לשפחות אליבא דדינא וא"כ למה לא פירש רב הונא הנ"מ לדינא אלא ע"כ דהוא מאותו טעם משום שהיא חייבת לו וע"כ אין נ"מ לדינא ודבר מצוי הוא בירושלמי וחסר כאן תיבת דלא וכצ"ל הוי לית טעמא דלא כדאיתא בכל מקום בירושלמי ודוק:
רבי זעירא בשם שמואל כותבין כו' ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם ופריך והתני ר"ח נדה וחולה כו' ושומרת יבם כותבין לה אגרת מרד על כתובתה ומשני כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה. פי' למ"ר כותבין ולמשנה אחרונה אין כותבין משום דמצות חליצה קודמת למצות יבום וכיון דמצות חליצה קודמת ע"כ לא נקראת מורדת כשאינה רוצה להתיבם ע"ז אמר ר"י בר"ב אפילו תימר כאן כמשנה אחרונה כדמסיק ב"ד שאחריהן מתירין בה ד' שבתות פי' דר"י בר"ב סבר דע"כ אפילו למ"א נמי נקראת מורדת דהא איתא בתוספתא פ"ה המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת ר' יהודה אומר שבעה טרפעקין זו משנה ראשונה רבותינו התקינו שיהא מתרין בה ד' וה' שבתות זאח"ז פעמים בשבת יתר ע"כ אפילו כתובתה מאה מנה אבדה הכל אחת ארוסה ואחת נשואה ואחת שומרת יבם אפילו נדה אפילו חולה ע"כ עיי"ש ע"ז אמר ר"י בר"ב דע"כ דאפילו למ"א נמי נקראת מורדת דהא תנינן בברייתא זו משנה ראשונה ב"ד שלאחריהן התקינו שמתירין אותה ד' וה' שבתות כו' יתר ע"כ כו' אחת ארוסה כו' שומרת יבם כו' אלמא דדין הזה דנקראת מורדת הוא אפילו לבתר משנה ראשונה דבפירוש שנה זו משנה ראשונה ב"ד שלאחריהן אמרו וכו' ומסיק אפילו שומרת יבם אלמא דנקראת מורדת אפילו למשנה אחרונה א"כ ע"כ הא דתני ר"ח אפילו שומ"י ע"כ דאפילו למ"א נמי נקראת מורדת ודוק: