Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
את אמר בכניסתה שלו מכרה אותן אינן מכורין נתנתן לאריס הוא משתפה ממנו עשתה אותן ביכורים לא קדשו. צ"ב מאי קמ"ל פשיטא כיון שהוא שלו פשיטא דאין במעשי' כלום וכן מאי דמסיק את אמר ביציאתה שלה מכר אותן אינן מכורין נתנן לאריס היא משתפה ממנו עשה אותן ביכורים תפלוגתא דר"י ודרשב"ל וכו' ע"ד דרשב"ל לא קידשו ע"ד דר"י קידשו ופקעה מינייהו קדושתן ע"כ וצ"ב גדול האיך נפקע קדושתן וכי קדושה שבהן להיכן הלכה הא קדושת הגוף לא פקע' בכדי ונראה לפענ"ד דברור הדבר הא דזכי הבעל לגמרי הפירות מחוברין היינו דווקא לבתר שנקצרו ובידו לקצור ועי"ז זוכה אותן בתלושין אבל כ"ז שהן מחוברין לא זכה בהם והוי שלה ועיקר דשייך לו לגמרי היינו דווקא לבתר שנתלשו ע"כ קמ"ל את אמר בכניסתה שלו מכרה אינן מכורין דאע"פ שמכרה אותן במחובר שעדיין לא זכה בהם הבעל אלא לאחר תלישה מ"מ לא אמרינן דקנינו של לוקח קדמה לתלישה של הבעל ז"א דכיון דאין בידה לתלוש אלא ביד הבעל לתלוש אין בכח מכירתה לעכב להבעל התלישה וכמו דגרסינן במס' גיטין דף מ"ד ע"א בשלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו עי' בפירוש התוס' ז"ל ובמפרשים ז"ל וז"ל דכל עיקר הזכות שלו יהי' לאחר שימשכנו וקמ"ל דאפילו קודם שהשכינו יצא לחירות עי"ש וכן פי' בס' גרש ירחים ז"ל עי"ש במס' גיטין שם וה"נ כיון דבידו לתלוש עומד ברשותו מעכשיו ולא חל המכירה וכשיבוא לתלוש מוציא מיד הלוקח נתנתן לאריס משתפה הוא ממנו אבל מחויב לשלם לאריס כדאיתא במס' כתובות דף פ' ע"א ארעא כי קיימא לאריסא קיימי עי"ש עשת אותן ביכורי' לא קידשו אע"פ שהיו עדיין שלה מ"מ לא חל ההקדש דביכורים ואפילו לשיטת רש"י ז"ל במס' פסחים דף ל"א דקדוה"ג מפקיע מידי שיעבוד אע"פ דבקדושת דמים לא חל כלל ההקדש אדבר דהוי שלו ואינו ברשותו ומ"מ קדוה"ג חל על דבר שלו ואינו ברשותו והכא אע"פ שהוי שלה עדיין ורק שמשועבד להבעל על לאחר התלישה והי' צריך לחול הקדוה"ג מ"מ בביכורים לא קדשו דהא אינן ראוין להבאה דכיון דכשיתלשו יהיו של הבעל ואנן בעינן בביכורים דיהא של המקדיש בשעת הלקיחה והבאה כדכתיב ולקחת והבאת והכא אינן שלה בשעת הלקיחה והבאה וכן ביציאה את אמר ביציאתה שלה מכרן אינן מכורין כיון דמכר קודם התלישה עדיין לא זכה בהם נתנן לאריס היא משתפה ממנו עשה אותן ביכורים תפלוגתא דר"י ודרשב"ל כו' ע"ד דרשב"ל לא קידשו דקנין פירות לאו כקה"ג דמי וכיון דהקרקע אינו שלו לא הוי ביכורים כלל לשיטת הירושלמי במס' גיטין ס"פ השולח [ולא כשיטת הש"ס דילן דמביא ואינו קורא] ע"ד דר"י קידשו והוי כההיא דגרסינן במס' קידושין דף ס"ב פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיתלשו דבריו קיימין משום דבידו לתלוש והכ"נ כן דחל קדוה"ג אפילו על דבר שאינו שלו משום דבידו לתלוש ויהי' שלו וכמו שכתב הר"א ז"ל בשם הר"י ז"ל במס' נדרים דף ל"ד ע"א דחל ההקדש אפילו על דבר שאינו שלו הואיל ובידו לזכות בו כדאמר בפ' אע"פ שדה זו שמשכנתי לך לכש אפדנה ממך תיקדש ה"ז קדושה איל ובידו לפדותו אבל הנ"מ כשזכה בה אח"כ אבל אם לא זכה בה אח"כ פשיטא דנפקע ההקדש וה"נ כן כאשר בנתים קודם שזכה בהו גירש את אשתו ולא באו לרשותו נפקע ההקדש מעיקרא נמצא לפ"ז דהביכורים שהיא קרא' אותן לא קידשו אע"פ שהוי שלה מ"מ אינן ברשותה ובביכורים אע"פ שהוא קדוה"ג מ"מ לא חל משום דבעינן לקיחה והבאה כנ"ל וכשעשאן הוא ביכורים אם לא גירשה הוי ביכורים משום דבידו לזכות בו ויהי' שלו אבל הנ"מ לאחר שיזכה ויהי' שלו אבל אם לא זכה בהם לא קידשו ואף דהוי ברשותו והוא קדושת הגוף זה אינו דגבי שלו ואינו ברשותו מהני קדושת הגוף לשיטת רש"י ז"ל דלא קאי ואיש כי יקדיש את ביתו רק בקדו"ד אבל לא בקדוה"ג עי' בקצוה"ת ז"ל סי' קי"ז משא"כ בדבר שברשותו ואינו שלו לא מהני קדוה"ג כדמוכח במס' ב"ק דף ס"ח ע"ב עי"ש היטב ותמצא כן דמשני הוא דאמר כצנועין ע"כ מהני ההקדש דמים אפילו בדבר שאינו ברשותו ופריך והרי חזרה קרן לבעלים ומשני כשעמד בדין ופריך היכי מיירי אי בצא תן לו כו' ולמה לא משני כיון דמוקי לה כצנועין דיכול להקדיש זה שהוא שלו אף שאינו ברשותו כמו כן יכול להקדיש זה שהוא ברשותו אע"פ שאין שלו וא"כ מיירי לעולם שהקדיש הגנב לפני יאוש ואלא ע"כ אפילו למ"ד דלא דריש כלל מאיש כי יקדיש כו' דבעינן שלו ורשותו רשותו לא בעינן אבל שלו בעינן וכן נראה לפענ"ד ברור הדין שמעתתא דהמחוברין הוי שלה עד תלישה ולאחר תלישה הוי שלו ובידו לתלוש ויזכה בהם ע"כ קדשו ונפקע קדושתן וכן עיקר ודוק:
מתניתא בשאינן עושין כדי טיפולן כו'. מגי' הראשונים ז"ל משמע דהיו גורסין זאת לבתר הלכה ז' ודוק:
ר' אבין בשם רבנן דתמן מתניתא בשנפלו לה זיתים ולא קרקען גפנים ולא קרקען אבל אם נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא תקון שעדיין שבח בית אבי' קיים ורבנן דהכא אמרין אפילו נפלו לה זיתים וקרקען גפנים וקרקען לא דמי בית זיתים דנפלו ולא דמי בית כרמא דנפלו מתניתא מסייעא לרבנן דתמן כרמא אני מוכר לך. כו' שלא מכר לו אלא שמו. המפרשים ז"ל דחקו א"ע בפירוש זה והנו"י מגי' ולא אבין כי לפענ"ד נראה פשוט מאד דרבנן דהכא ס"ל שלא נקרא שבת בית אבי' עדיין קיים דהא אע"פ שאין בו גפנים נקרא ג"כ כרם מ"מ בדמים אינו דמי בית כרמא וא"כ האיך נימא ששבח בית אבי' קיים דנקרא דנפלו לה מבית אבי' הכרם הא לא דמי בית כרמא דנפל אע"פ שכרם זה נפל לה מאבי' אבל לא דמי כרמא דמתחלה הי' שוה דמים בשביל הכרם והי' עליו שם כרם ועכשיו אין עליו שם דמים מכרם והאיך הוי עליו שם כרם וא"כ אין כאן שבח בית אבי' עדיין קיים דהא נפל לה דמי כרם ועכשיו לא נשאר כרם בדמים דהא אין עליו שיווי דמים בעד הכרם והוי כשדה פשוטה לענין שיווי הממון וע"כ אין עליו שם כרם דס"ל דלא נקרא כרם רק כשנוטל דמים בעד זה ויש בו שיווי דמי כרם ולאו ההוא דמי בית כרם שנפלו לה ע"ז קאמר מתניתא מסייעא לרבנן דתמן כרמא אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים הר"ז מכור שלא מכר לו אלא שמו ולא אמרינן גם שם כן לאו ההיא דמי בית כרם שמכר לו דכיון דאין בו שיווי דמי כרם לאו כרם איקרי ואין עלי' שם כרם אלא אמרינן דהיינו ההוא כרם שמכר לו והכ"נ דכוותי' דאמרינן היינו ההוא כרם שנפל לה אע"פ שאין עליו דמי כרם ולא תטול דמים בעד כרם אלא כמשדה פשוטה אעפ"כ שם כרם עליו ושבח בית אבי' עדיין קיים וכן מסקנת הש"ס דילן דכיון דיש לה קרקע לכו"ע הוי שבח בית אבי' קיים ודוק:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית כאן שלו אלא להיידא מילה שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו. פי' דלא תנינן במתני' מחוברין לקרקע שלו אלא שלה וכן גרס בבבלי ע"ז פריך ולהיידא מילה פי' כיון דתני שלה א"כ מאי קמ"ל בשלמא אי הוי תנינן שלו שפיר קמ"ל לאפוקי מת"ק אבל השתא כיון דתני שלה א"כ להיידא מילה קמ"ל ומשני דקמ"ל דאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו אע"פ שלאחר שתפס חזרו למטלטלין ובמטלטלין מהני תפיסה מ"מ כיון דהיו מתחלה מחוברין וזכתה האשה בהן לכתובתה לא מהני תפיסה אף לאחר שחזרו למטלטלין והפ"מ מגי' אין מוציאין מידו והוא ללא צורך אלא דקמ"ל דמוציאין מיד היבם היורש והוי שלה אף לאחר תפיסה ע"ז שאל אם בבע"ח כן אם לנגד בע"ח נמי אמרינן כן כשנשאר מחוברין ונשתעבדו לבע"ח אם אח"כ כשנתלשו וחזרו למטלטלין אם מהני תפיסת היורש לנגד בע"ח או לא מהני כמו יורש לענין כתובה לא כן תני יורש ובע"ח שקדם אחד מהן ותפס אין מוציאין מידו [וכן מוכח לקמן בפ' הכותב ה"ג עי"ש] וכיון דהתם במטלטלין מהני תפיסה ותלי ג"כ בתפיסה כמו היבם וכתובת אשה לענין מטלטלין הכא ע"ז שאל אם לענין דין מחובר התם ג"כ ממש כמו הכא ביבם והאשה בכתובתה דהא בענין תלושין הוי התם ממש כמו הכא ע"ז שאל אם לענין מחובר נמי שוים הם לענין אם קדם ותפס היורש מוציאין מידו ע"ז קאמר נשמעיני' מן הדא הקדיש תשעים מנה כו' מה אנן קיימין כו' בקמה דאי במטלטלין חל ההקדש [עי' בתוס' ז"ל במס' ערכין דף כ"ג וברשב"א ז"ל בפרק השולח דף מ' עי"ש] אלא על כרחך דמיירי במחובר לקרקע דאז לא חל ההקדש משום דמשועבד לבע"ח אך לאחר שתפס הגיזבר לאחר שחזרו למטלטלין נפקע שיעבודא דבע"ח ואין מוציאין מידו הוא גיזבר הוא יורש וש"מ דיורש ובע"ח שתפס היורש המחובר לאחר שחזרו למטלטלין מהני התפיסה ולא דמי יורש וכתובה ליורש ובע"ח ר"ש ר' אבוה בשם ר"י אף בשור כן פי' דפליג על האוקימתא דלעיל דמוקי לה דווקא במחובר לקרקע משום דבמטלטלין לא משתעבד כ"כ לבע"ח דלא יחול ההקדש אלא דבמטלטלין הי' נפדה בשווה ע"ז פליג וס"ל דבמטלטלין נמי כן הדין דפודה בכ"ש ופריך ע"ז אמאי אית לך למימר שור קרקע בתמי' ולמה לא חל ההקדש ולא צריך לפדותה בשווה ע"ז משני ר' תנחום בר מרי בשם ר' יוסי שור עשאו אותו כהקדש שהזיל מתקנתא דרבנן אף שחל ההקדש מ"מ מתקנתא דרבנן נפדה בכ"ש דעשאו אותו כהקדש שהוזל ולא שוה אלא כ"ש [ומכאן מוכיח הרשב"א ז"ל במס' גיטין דף מ' דמוכח מירושלמי בפ' האשה שנפלו דאף במטלטלין נפדה בכ"ש ומוכיח כן מהא דר' אבוה בשם ר' יוחנן דאף בשור כן וממסקנא מוכח זה] וע"ז פריך לפי האוקימתא דלעיל דמוקי בקמה ומאחר שאם עבר הגיזבר ותפס אין מוציאין מידו א"כ מוכח דיורש ובע"ח לא דמי ליורש וכתובה ע"ז פריך הכא את אמר מוציאין מידו והכא את אמר אין מוציאין מידו פי' מ"ש יורש [וכתובה מיורש ובע"ח ע"ז משני לפי שהורעה כחה של האשה כו' ייפיתה כוחה בדבר הזה וכו' ודוק:
מאחר שאילו עבר הגיזבר ותפס כו'. מה שיש לפלפל בזה בשיטת רש"י ז"ל ותוס' ז"ל בחילוק שבין קדושת הגוף לקדושת דמים לענין להפקיע מידי שיעבוד מבואר היטב בחיבורי רידב"ז בסי' כ"ד עי"ש ודוק:
כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר והיא שוברת לו כתובתה. משמע מזה דאם כנס ומגרש ומחזיר אז נשברה שיעבוד כתובתה מנכסי בעלה הראשון ע"ז אמר ר' יוסי דז"א אלא דלצדדין היא מתניתא דה"פ דכונס ומגרש ומשלם לה כתובתה ומחזירה או דשוברת לו כתובתה ברצונה אבל בשלא שילם את כתובתה בשעה שגירשה ומחזירה הרי כל נכסי אחיו משועבדין כמעיקרא ר"ז בשם רב המנונא כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה כתובתה על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון ר"י בר"ב בשם ר"ח מתניתא אמרה כן המגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה החזירה וחוזר השיעבוד כמו שהי' וע"כ כתובתה על נכסי בעלה הראשון דחוזרת לתנאי הראשון כמו שהי' השיעבוד ממש מעיקרא וע"כ כתובתה על נכסי בעלה הראשון כמו שהי' וע"כ מתניתא מוכח ג"כ כר"ז בשם רב המנונא דכנסה וגירשה והחזירה ולא שילם כתובתה בשעת הגירושין כתובתה על נכסי בעלה הראשון ומשועבד כל נכסי אחיו לכתובה ומדייק הגמ' על הא דר"ז בשם רב המנונא דקאמר אם חידש לה כתובה כתובתה על נכסיו אי דווקא שחידש לה בשעה שגירשה והחזירה או אפילו בכניסה הראשונה נמי הכי דינא אם חידש לה בשעת כניסה הראשונה כתובתה על נכסיו או דווקא דמהני החידוש בשכנסה וגירשה והחזירה ע"ז מפרש הגמ' לא סוף דבר לאו דוקא עד שיכנוס ויגרש ויחזור דאז מהני החידוש דז"א דאפילו בכניסה הרחשונה נמי מהני והא דנקט כנסה וגירשה והחזירה הוא משום דרבותא דסיפא אתא לאשמועינן דרובא אתא מימר לך פי' דרבותא אתא לאשמעינן [וכן לשון הש"ס הזה] אפילו כנסה וגירשה והחזירה דווקא אם חידש לה כתובה כתובתה על נכסיו ואם לאו כתובתה על נכסי בעלה הראשון אבל אם חידש לה מהני אפילו בכניסה ראשונה ולא ידעתי מדוע דחקו א"ע המפרשים ז"ל בזה ודוק: