Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר רבי אבין ב"ח קומי ר"ז מתניתא אמרה כן שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה. בתמי' דתנינן תמן מי שהי' נשוי ב' נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח כו' הא הראשונה לא א"ל כל גרמא אמרה שאין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה אלא כן אפילו השני' לא תוציא מיד הראשונה או כגי' המפרשים ז"ל אילו כן או כמו שהוא לפנינו כאן וה"פ כמו שהראשונה אינה מוציאה מן הלוקח אפילו השני' ג"כ לא תוציא מיד הראשונה פי' דהאיך תוציא מן הלוקח הא הוי כמו שתוציא מן הראשונה כיון דהלוקח קנה השדה מן הראשונה א"כ כשהשני' מוציאה מן הלוקח הוי כמו שתוציא מן הראשונה דהא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו א"כ למה לן דווקא דהראשונה אינה מוציאה מן הלוקח הא אפילו השני' ג"כ לא מוציאה מן הראשונה כיון דהראשונה אינה מוציאה מן הלוקח משום דנסתלק שיעבודה מן השדה א"כ קנה הלוקח שיעבודה דהראשונה א"כ האיך השני' מוציאה מן הלוקח הא הוי כמו שתוציא מן הראשונה דמה לן מן לוקח או מהראשונה דהא הלוקח קנה מן הראשונה שיעבודה אלא ע"כ דאין אדם מאבד זכותו בלשון הזה ולא מחלה שיעבודה להלוקח אלא דשיעבודה קיים על השדה ולמה אין הראשונה מוציאה מן הלוקח שכן היא כותבת לו כל עירער שיש לי בשדה זו אל יהי עמך כלום פי' דלאו למימרא דמסלקת עצמה משיעבודה שיש לה על השדה לגבי הלוקח ז"א אלא דכל עירער שיש לה בשדה זו להוציא מידו בזה היא מסלקת עצמה אבל שיעבודה קיים על השדה רק שלא תוכל להוציא מאתו והוי כמו שנתן המוכר אחריות להלוקח באם יטרפוהו והכא הלוקח גופי' משעבד את עצמו שלא יטרוף מהלוקח שני וכיון שכן לא קנה הלוקח שיעבודה של הראשונה שעל השדה אלא קנה רק כח הטירפא שיש לה להראשונה אלמא בפירוש דאין מאבד זכותו בלשון הזה ולא סילק מגוף השיעבוד אלא מכח הטירפא לבד אע"פ שיש לו שיעבוד על השדה מ"מ אין לו הכח להוציא מן הלוקח ודוק:
ר' ירמי' בעי קומי ר"ז כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה אח"כ מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אמר רבב"ח קומי ר"ז מזכותו את למד חיובו אלא לא כתב לה שניי' אין לו אכילת פירות הוי מזכותו את למד חיובו ע"כ. ופי' הרמב"ן ז"ל דה"פ דהא דבעי ר' ירמי' קומי ר"ז הוא בנשואה וס"ל לבעל האיבעיא דאיפשר אפילו בנשואה כיון דעדיין לא נפלה לה הוי כמו בארוסה ומהני סילוק וקמהדר לי' דכיון דנשאת ידו כידה אפילו לנכסים שעדיין לא באו והו"ל כאומר מה שאירש מאבא מכור לך שלא אמר כלום עכ"ל ז"ל והק' במל"מ ז"ל בפכ"ג מה' אישות וז"ל דהפי' הוא דחוק דהעיקר חסר דהיינו ידו כידה ומה שהשיב ויש מתנה ע"ד שאינו ברשותו הוא הפך הכונה דאדרבה מטעם זה הי' ראוי שיועיל הסילוק עכ"ל ז"ל ולפענ"ד נראה לתרץ בפשיטות דהיינו ההיא דמסיק אמר רבב"ח קומי ר"ז מזכותו את למד חיובו אילו לא כתב לה שמא אין לו אכילת פירות כגי' הק"ע ז"ל א"נ גרסינן כמו שהוא לפנינו אילו לא כתב לה שניי' אין לו אכילת פירות וה"פ דכל עיקר הטעם דנ"מ בין ארוסה דמהני סילוק לנישואה שנפלה לה אח"כ הוא כפי' הר"ן ז"ל כמו בירושת אביו אע"פ שעדיין לא מת אביו דכיון דראוי לירש בכל שעה הרי הוא כאילו זכה בה לענין סילוק דלא מהני וירושת אשתו לאחר שנשאת כירושת אביו דמיא הילכך לא משכח"ל אלא בכותב ועודה ארוסה עכ"ל ז"ל ונמצא דהעיקר תלי בדינא דסילוק בזכותו אם ראוי הוא לזכות באותו שעה או לא וכדכתב המל"מ ז"ל גופי' וז"ל אם הוא ראוי לזכות בשעת הסילוק במה שנסתלק לא מהני הסילוק ואם בשעת הסילוק אינו ראוי לזכות במה שנסתלק מהני הסילוק עכ"ל ז"ל והיינו הא דמסיק רבב"ח קומי ר"ז מזכותו את למד חיובו פי' דהחיוב שלו שמסתלק מנכסי אשתו אם מהני תלי בזכותו אם ראוי לזכות בשעה שמסלק אם לא הי' מסלק אז לא מהני סילוק שלו ובנשואה אילו לא כתב לה שמא אין לו אכילת פירות וכיון דראוי לזכות ע"כ לא מהני הסילוק שלו א"נ לגי' שלפנינו וקאי על ארוסה לפיכך מהני הסילוק דהא לא שנייא בין כתב לה ללא כתב לה דאילו לא כתב לה שנייא היא ז"א דהא לא שנייא בין כתב לה ללא כתב לה דאפילו בשלא כתב לה נמי אין לו אכילת פירות בנכסי אשתו והא דלא מהני הסילוק הוא רק במקום דע"י הסילוק לא יהי' לו הזכות משא"כ כשלא כתב לה הי' לו הזכות אם הי' נופל השתא ירושה לאשתו אז לא מהני הסילוק משא"כ במקום דלא שנייא היא אפילו אילו לא כתב לה נמי אין לו אכילת פירות אבל מחוורתא כגי' הק"ע ז"ל ומוכח כן לפי שיגרת הלשון הרגיל בירושלמי ולפ"ז נמצא דמבואר גוף העיקר בירושלמי גופי' ולא קשה קושית המשנה למלך ז"ל:
ר"ז רבי יהודא בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אינו אוכל פירות. כן גי' הרא"ש ז"ל אר"ז מתניתא לא אמרה כן כן גי' הרא"ש ז"ל. אילו הן פיר פירות מוכר פירות ולוקח קרקע והוא אוכל פירות פי' דתנינן בתוספתא אליבא דר' יהודא במתני' דס"ל דלעולם הוא אוכל פירי פירות אפילו כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן אעפ"כ מוכר הפירות ולוקח קרקע ואוכל פירות משום שהפירות הוי הגוף קרן דפירות שלו ולא לקנין פירות לחוד אלא הגופן של הפירות שלו ורק בהקרקע אין לו קנין גוף אלא קנין פירות אבל הפירות זכה בגוף הפירות וגופן הוי שלו ואמרינן דכשנתן לה הפירות לא נתן לה אלא גופן אבל קנין פירות שיש בהפירות שייר לעצמו ונתן לה רק קנין הגוף שיש לו בהפירות אבל שייר קנין פירות מפירות לעצמו א"כ כמו כן בנותן לה מתנה שדה שלו ששייך לו קנין הגוף אמרינן דלא נתן לה רק קנין הגוף אבל שייר קנין פירות לעצמו וא"כ קשה על רב דס"ל דנותן שדה מתנה לאשתו נתן לה הגוף והפירות לגמרי למה לא נאמר ג"כ דלא נתן לה רק הגוף ושייר פירות לעצמו כמו לר"י בנותן לה הפירות אמרינן דלא נתן לה רק הגוף ולא הפירות והכא בנותן שדה שלו מתנה דמי כאילו נתן לה פירות מ"ש שדה ומ"ש מטלטלין [וליכא נמימר דלא קאמר רב דאין לו אכילת פירות רק על פירות לחוד קאמר אבל לא על פירי פירות ופ"פ שייר לעצמו כמו לר"י דז"א דהא השדה הוי כמו הפירות בדר"י דהא ר"י ס"ל דהדבר דנותן מתנה לאשתו לא נתן רק הגוף ושייר הפירות והתם בנותן הפירות אמרינן דנתן רק הגוף ושייר קנין פירות של הדבר הניתן לעצמו ואזלינן בתר דבר הניתן למימר דדבר הניתן לה לא נתן רק לגוף ולא לפירות וזהו כל עיקר הנ"מ בין פירות לפ"פ דאמרינן דהדבר הנותן לאשתו לא נותן רק לגוף ולא לפירות א"כ קשה על רב דמ"ש בנותן מתנה שדה דאמרינן דנתן הגוף והפירות ע"ז פריך ר"א על הא דרב אילו אחר כותב לה יש לו אכילת פירות הוא שכתב לה לא כ"ש דהא כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות ומסיק לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא פי' דווקא בכותב מתנה אבל מוכר לא ומשני דנ"מ בין מתנה למוכר דבמוכר עילה הי' רוצה להבריח מזונות מן האשה פי' דלגלויי זוזי הוא דבעי דרצה למימר לה צאי מע"י במזונותיך ותיזון ממע"י והיא טוענת דאינה מספיק הרוחה שלה למזונותי' ורוצה לגלויי זוזי מאתה למען שיראה שיש לה ממון ממע"י ומספיק למזונותי' כדאיתא בש"ס דילן במס' ב"ב דף נ"א האי סברא לגלויי זוזי הוא דבעי והשתא שאיל הגמ' ניחא ע"ד דר"י בשכתב דו"ד א"ל בנכסיך כו' אפילו כתב דו"ד אין לי בשדה זו ובפירותיה יש לו אכילת פירות ולקמן בדרבנן גרסינן ניחא ע"ד דרבנן [פי' פשיטא לן ע"ד דרבנן] בשכתב דו"ד אין לי בשדה זו ובפירותיה אין לו אכילת פירות כו' כן גי' המפרשים ז"ל וכן מוכח בפשיטות ומסיק דהא ר"ז קפריך על רב מר"י דמתני' ואי ס"ד דבשדה זו ופירותי' אף ר"י מודה דנתן הגוף והפירות א"כ מאי מקשה ר"ז על רב דהא ההיא דרב כשדה זו ופירותי' דמיא אלא ע"כ דלא שנייא לר"י בין בנכסיך ופירותיהן לשדה זו ופירותי' דבכולם יש לו הקנין פירות כמו כן לרבנן נמי לא שנייא דבכולן אין לו ודוק. ועיין בש"ך ז"ל דמקשה על הרא"ש ז"ל והניח בצ"ע רב ולדברינו שמבואר הסוגיא אינו מובן כלל קושיתו ומובן שפיר כונת הראש ז"ל ומה שהק' דהרא"ש ז"ל סותר למ"ש בפ' חזקת עיי"ש ז"א דהתם בפ' חזקת כונתו על פ"פ בששיירה וז"פ עכ"פ שפיר כתב הרא"ש ז"ל דהירושלמי מי פליג על גמ' דילן בזה ודוק:
ר' הילל בר פזי בעי קומי ר"י מכר הוא ומתה היא א"ל מכרו בטל לבן שמכר בחיי אביו ומת אביו. פי' דהירושלמי אזיל לטעמי' דס"ל בעל בנכסי אשתו יורש הוי והא דמוציא מיד הלקוחות כשמתה היא משום תקנה שלא תהא מברחת נכסים משל בעלה אבל כשמכר הוא ומתה היא מכרו בטל משום דבעל יורש הוי דומה לבן שמכר נכסי אביו ורבינו יונה ז"ל כתב אפילו למ"ד לוקח הוא נמי דינא הכי מובא בהרא"ש ז"ל במס' ב"ב דף נ' עי"ש מכרה היא ומת הוא א"ל מכרה קיים לאב שמכר בחיי בנו והא דקי"ל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות הנ"מ כשמתה היא אבל כשמת הבעל מכרה קיים ואין יורש הבעל מוציא מיד הלקוחות אפילו אי בעל לוקח הוי ומשועבד להבעל אחרי האשה ואפילו רשב"ג דסבר דכשמכר הראשון השני מוציא מיד הלוקח והכ"נ נימא כן דיורש הבעל יוציא מיד הלוקח ז"א דהא מת הבעל בחיי' ודמי להא דמביא בסמוך מת שני בחיי הראשון כיון שלא זכה בהם השני לא זכו בהם יורשין שלו והכ"נ כיון דלא זכה הבעל דהא אינו זוכה אלא לאחר מיתתה לא זכו בהם יורשיו דומה לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו דאז בן בנו מכח אבוה דאבא קאתי אבל לא מכח אביו והכ"נ הכא ר"ח בר"מ בעי קומי ר' יונה מכרה לבעלה מהו כיון דקאמרת דאחריך דבעל לבתר האשה מהני מכירתה בשמת הבעל מחיים שלה אבל אם לא מת הבעל לא מהני משום התקנה שלא תבריח למכור נכסי בעלה אבל אם מכרה לבעל וקאי הכל על אחריך לפלוני אם יש לאשה מתנה שאחרי' לפלוני ומכרה פשיטא דלא חל המכירה משום התקנה אבל אם מכרה לבעל מהו דבמכרה לבעל לא שייך התקנה שלא תבריח אם השני מוציא מיד הבעל או לא א"ל מדאמר חזקי' הלכה כרבי פי' דס"ל דהראשון מוכר וקיים הדא אמרה מכרה מכר ומסיק תני האומר ינתנו נכסיי לפלוני מת פלוני לפלוני מת הראשון ינתנו לשני מת השני ינתנו לשלישי מת השני בחיי הראשון מכיון שלא זכה בהם השני לא זכה בהם השלישי א"ל כך פי' ר"ה אבי המשנה אחריו לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני פי' דווקא באמר אחריו דאז יורש השלישי מן כח השני אבל כשלא אמר אחריו דאז לא בא השלישי מכח השני אפילו מת שני בחיי ראשון שייך לשלישי אילו אמר מת השלישי בחיי השני מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו בהן היורשין יאות פי' אם מת השלישי בחיי השני דאז כשמת השני בחיי הראשון מכיון שלא זכה בהן השני דהא מת בחיי הראשון לא זכו היורשין שלו דהא יורשין מכחו והוא בעצמו לא זכה אבל השלישי אם חי הוא זוכה כו' תני הראשון מוכר הקרקע כו' דברי רבי רשב"ג אומר אין לו אלא אכילת פירות בלבד חזקי' אמר הלכה כרבי אר"מ מודה רבי שאין נותנן במתנת שכ"מ דהא לא זכה הראשון אלא בחייו לצרכו אבל כשהולך למות וא"צ אין לו זכי' בהם ופריך ר"מ קומי ר' יוסי והדא אשה מכיון שמזונותי' על בעלה לא כמתנת שכ"מ היא אפילו כשהיא בחיים דומה נמי למתנת שכ"מ דהא לא צריך לה ומשני על מיכל תרנגולין כו' ושיטת הירושלמי הוא לאו משום דקדמה אחריך אלא משום דלא צריך לי' וקאי האיבעיא דמכרה לבעלה בשיש לאשה נכסים בלאחריך לפלוני ואח"כ מביא הסוגיא דנכסי לך ואחריך לפלוני וכן מצוי בירושלמי כמה פעמים שמביא תחלה סוגיא סתומה ואח"כ מביא עוד סוגיא הפותחת פי' הסוגיא הראשונה ועי' בפ"י במס' יבמות ה"ז ודוק:
ר"ז שאל לר' אבונא שאלוה הבעלים ומתה. פי' אם הבעלים חייבין לשלם להשוכר כיון דהוי שואל שלו א"ל כן אנן אמרין דחייב ואפילו אכלוה דהוי שליחות יד ע"ז אמר ר"י בר אבון אכלו שלהם אכלו דלא דמי למתה דהתם הוי עליו דין חיובא דשומר משא"כ אם שלח בה יד דאז אין עליו חיוב דשומר אלא חיובא דגזלן כדכתב בשטמ"ק ז"ל במס' ב"ק דף קי"א גבי סוגיא היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור דכתב בשטמ"ק ז"ל דכששלח יד נעשה עליו חיוב חדש חיובא דגזלן ולא חיובא דשומר עי"ש וכיון דהוי גזלן ולא חיוב דשומר א"כ הכא דהוי שלו לא הוי גזלן אלא שלהן אכלו וא"צ לשלם לו רק מה שקיבל ממנו על שכירות היום ולא גוף הבהמה משא"כ אם מתה כדרכה דהוי עליו תיובא דשומר דצריך לשלם להשוכר מתורת חיובא דשומר ודוק:
ר"י. בשם ר' ינאי אין פורעין מנכסי יתומין אלא בשטר שהריבית אוכלת בו וי"א אף לכתובת אשה א"ר ינאי מפני מזונות א"ר מתני' מאן חש למזונות ר"ש היא דר"ש אומר במגבה הדבר תלוי ע"כ. הק"ע ז"ל מגי' במזונות הדבר תלוי והפ"מ ז"ל פי' ר"ש דפ' אלמנה ניזונת דמוכרת למזונות קאמר ר"ש דמשגבתה מקצת אין לה מזונות וכן הנו"י ז"ל מפלפל בזה ונראה לפענ"ד דה"פ דלכאורה צ"ב דפריך מאן תנא דחש למזונות פשיטא מהכ"ת נימא דלא יחוש למזונות מ"ש מזונות מריבית אבל יש להבין זאת בהקדם מה דגרסינן במס' גיטין דף ל"ה ההיא דאתיא לקמי' דרבה בר רב הונא א"ל מאי איעבד לך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא א"ל הב לי מזוני א"ל מזונות נמי ל"ל דאר"י א"ש התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות א"ל הפכוה לכורסי' כבי תרי עבדית לי אפכוה לכורסי' ותרצוה ואפ"ה לא איפרק מחולשי' ע"כ וצ"ב מאי דקאמר' כבי תרי עבדית לי מאי נ"מ אם הדינים אלו אמרו' רב ושמואל או רב או שמואל הוי אמר תרוויי' וגם צ"ב מאי הי' ירא מפני קללתה הא שפיר דינא קאמר ולפי הנראה האשה הזאת הבינה הדין דהא אמר לה מימרא דרב ומימרא דשמואל ע"כ נראה לפענ"ד דע"פ הירושלמי הזה מובן מאד דהנה גרסינן במס' כתובות דף נ"ד ע"א דאר"י א"ש התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות מתיבי מכרה כתובתה או מקצתה משכנה כתובתה או מקצתה או שעשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות הני אין הא תובעת לא אמרי הני בין בב"ד בין שלא בב"ד תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא ע"כ וצריך ביאור להבין מאי טעם הוא זה דבעינן ב"ד גבי תובעת וגבי מכרה לא בעינן ב"ד וכי הלכה למ"מ הוא אכן האמת הוא כך דגרסינן לעיל בר"פ נערה שנתפתתה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה ר"ש אומר אם לא הספיק לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה וגרסינן בגמ' בטעמא דר"ש ונתן האיש השוכב וגו' לא זכתה תורה לאב אלא בשעת נתינה וכתב הרמב"ן ז"ל דרבנן ס"ל נמי האי דר"ש דלא זכתה תורה לאב אלא בשעת נתינה ואך טעמיי' דהעמדה בדין חשוב כגבוי ור"ש ס"ל דבעינן גבי' ממש וע"כ לרבנן שפיר ניחא דהני בין בב"ד בין שלא בב"ד כיון דגבתה כתובתה כבר שמכרה אין לה מזונות אבל תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא דבעמדה בדין כמאן דגביא דמי והוי כמו מכרה כתובתה דגבי' אבל שלא בב"ד לא ונמצא דלר"ש דס"ל דהעמדה בדין לאו כגבוי דמי לא מהני תובעת כתובתה בב"ד להפסידה מזונות כי אם לרבנן דווקא דלר"ש העמדה בדין לא חשוב כגבוי ותלי רק בגבי' ממש ולא בהעמדה בדין ועכשיו מובן מאליו פירוש הירושלמי הזה ר"י בשם ר"י אין פורעין מנכסי יתומין אלא בשטר שהריבית אוכלת בהן והוא כמו דאיתא בש"ס דילן אין ב"ד נזקקין לנכסי יתומין אלא בשטר שהריבית אוכלת בהן וי"א אף לכתובת אשה אר"י משום מזונות פי' דאין ב"ד נזקקין אלא לכתובה משום מזוני וקשה הא כיון דתובעת כתובתה בב"ד דהא ב"ד נזקקין לה אם כן ממילא אין לה מזונות והיינו דמקשה ר' מתני' מאן חש למזונות דהא אליבא דמאן לחוש למזונות הא כיון דתובעת כתובתה בב"ד ממילא אין לה מזונות דהא כגבוי דמי כיון דהחיוב של כתובה יצא ע"פ ב"ד חשוב כגבוי כמו למ"ד שטר העומד לגבות כגבוי דמי חשוב כגבוי אפילו בתוך זמנו כיון דעומד לגבות כמו כן בב"ד דחשיב כגבוי אפילו גבי קטנים דצריך להמתין עד שיגדלו דהא אילו פסקו ב"ד בהעמדה בדין לפרוע לאחר שנה ושנתים לא כגבוי דמי בתמי' אלא ר"ש היא דר"ש אמר במגבה הדבר תלוי והלכך התובעת כתובה בב"ד יש לה מזונות [וכן לעיל בר"פ ד' גבי ר"ש אומר אם לא הספיקה לגבות גרסינן בירושלמי ג"כ שם ר"ש אומר במגבה הדבר תלוי] דהעמדה בדין לא חשוב כגבוי רק דבעינן גבי' ממש וע"כ מכרה כתובתה אין לה מזונות אבל תובעת אף בב"ד יש לה מזונות וז"ב ועפ"ז כיון דרב לא מגבי כתובה לארמלתא כיון דעבד כרב האיך עביד כשמואל דהתובעת בב"ד אין לה מזונות הא הכא אליבא דרב לכו"ע עמידת ב"ד לא מהני דלא הוי כגבוי כיון דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ע"כ אמרה לי' כבי תרי עבדית לי ממ"נ כיון דפסקת כשמואל א"כ האיך פסקת כרב ואי כרב דלא מגבי כתובה לארמלתא האיך פסקת בתובעת בב"ד אין לה מזונות הא כיון דלא הוי כגבוי מאי מהני תובעת בבית דין ודוק:
וי"א אף לגזילה ולנזקין פי' דגבינן אף מקטנים ודווקא חוב בעינן שיהא הריבית אוכלת בו אבל גזילה ונזקין גובין מקטנים א"ר יוסי אף אנן תנינן תרתיהון לגזילה מן הדא אם הי' דבר שיש לו אחריות נכסים חייבים לשלם ומשמע אפילו קטנים לנזקין מן הדא אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית כיני מתניתא אין נפרעין מנכסי יתומין לנזקין אלא מן הזיבורית דס"ל דלא כאביי קשישא אלא יתומין דווקא קטנים ולא גדולים משום דתקנתא עביד רבנן גבי יתמי לגדולים לא עביד תקנתא כדאיתא במס' גיטין דף נ' ע"א עי"ש וא"כ האיך משכח"ל אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית ע"כ בנזקין הרי דנזקין גובין מן הקטנים ופריך והרי תני עמד הבן תחת האב הנזקין בעדית כו' אר"י בר"ב כאן ביתום גדול כאן בקטן דל"ל דאביי קשישא ולגדולים לא עביד רבנן תקנתא ויש לתרץ עפ"ז קושית התוס' ז"ל במס' גיטין דף נ' ע"ב ובמס' כתובות דף צ"ד דלמאן דלית ליה דאביי קשישא האיך משכח"ל הא דאין נפרעין מנכסי יתומין אלא בשבועה הא אין נזקקין לנכסי קטן עי"ש ויש לתרץ דמיירי בגזילה ונזקין ודוק: