Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Moed Katan Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ניחא מעין שלא יצא בתחילה מעין שיצא בתחילה ולא טריח הוא בתמיה דליחוש דילמא אתי לאינפולי כדאיתא בש"ס דילן אלא כר"מ פי' דאין תימר מתניתין ר"מ היא דמתיר לקמן אפילו מעיין שיצא בתחילה ולא חייש דאתא לאינפולי ז"א דהא ר"מ מתיר אפילו בשדה בית הבעל וא"כ למה תני דווקא בית השלחן א"ר יוסי ד"ה כשהיה אחד ונעשה שנים או שהיה מימיו מועטין ונתברכו דאז לא חיישינן לאינפולי תני כן מעין שיצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי ר"מ וחכ"א אין משקין ממנו אלא שדה בית השלחין שחרבה הרי מוכח בפירוש דמתני' דתנינן מעיין היוצא בתחילה משקין שדה בית השלחין אתיא כחכמים ולא כר"מ ומפרש הגמ' ע"ד דר"מ משקין ממנו דבר שאינו אבד ודבר שהוא טרח פי' דבר שאינו אבוד משקין ממנו דהוא ממעיין שיצא בתחלה דאין בו טירחא ודבר שהוא טרח משקין אפילו בית השלחין ואיכא לדידיה ב' היתירין דבר אבוד משקין אפילו בדבר טירחא ודבר שאינו אבוד משקין ממנו כלומר ממעיין שיצא בתחילה דליכא טירחא משום דא"ל דלא חיישינן דילמא נפל דאין לאמר דס"ל דחיישינן דילמא נפל ואיכא טירחא ומ"מ שרי אפילו בית הבעל ז"א דא"כ למה נקט מעיין שיצא בתחילה הו"ל למיתני מי קילור ומי גשמים אלא ע"כ דאשמעינן דגבי מעיין שיצא בתחילה לא חיישינן דילמא נפל וע"כ שמעינן מר"מ דשרי בדבר שאין בו טירחא אפי' בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד מותר אפילו בדבר שיש בו טירחא דאל"כ מאי נפ"מ בין דבר אבוד לדבר שאינו אבוד ע"ד דרבנן אין משקין ממנו אלא דבר אבוד ובלבד דבר שאינו טרח אבל דבר שאינו אבוד אפילו בדבר שאינו טרח אסור ושאיל אבד וטרח מה אמרי בה רבנן נשמעיניה מן הדא כל שהיא פסידא והולכת זו היא בית השלחין עמדה מלהכחיש זו היא בית הבעל מחלוקת דר"מ וחכמים להבין זאת מובן ע"פ שיטת הש"ס דילן דף ב' ע"א דגרסינן שם מאן תנא דפסידא כו' ואפילו במקום פסידא מטרח נמי לא טרחינן כו' ה"מ ר' יהודא היא דתניא מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל דברי ר"מ ר' יהודא אומר אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה כו' יתר ע"כ אמר ר' יהודא לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחוש"מ מאי חרבה אילימא חורבה ממש למה לי דמשקה לה ואמר אביי שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר ע"כ ופרש"י ז"ל דמוכח מכאן דלא שרי ר"י אלא ממעיין שיצא בתחלה דלאו טירחא הוא אבל מי גשמים ומי קילון דטירחא הוא לא שרי אפילו לבית השלחין ולכאורה צ"ב מאי שייכות הוא הא דמסיק מאי חורבה אילימא חורבה ממש כו' ואמר אביי שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר דמשמע דמזה הוא עיקר הראי' וצ"ב והדבר פשיט דע"כ כל עיקר ההוכחה הוא מאביי דאל"כ לא הוי שום הוכחה דלא שרי ר"י אלא מעיין שיצא בתחלה אבל גשמים ומי קילור לא דז"א דאיכא למימר דאפילו מי גשמים ומי קילור נמי והא דתנינן בברייתא מעיין שיצא בתחלה הוא משום ר"מ דא"ל דדבר שאין בו טירחא מותר אפילו בדבר שאינו אבוד ע"ז פליג ר"י וס"ל דאפילו בדבר שאין בו טירחא לא שרי אלא בדבר אבוד אבל אין ה"נ דבדבר אבוד שרי אפילו בדבר שיש בו טירחא והא דנקט מעיין שיצא בתחילה הוא דכל עיקר אתא לאשמעינן לאפוקי מר"מ דשרי אפילו בדבר שאינו אבוד בדליכא טירחא ע"ז אתא לאשמעינן דאין משקין אלא דבר אבוד אבל דבר שאינו אבוד אסור אפילו בדליכא טירחא וכיון דכל עיקר אתא לאשמעיני דמעיין שיצא בתחילה אין משקין בית הבעל וכל עיקר דתני מעיין שיצא בתתילה הוא בשביל לאשמעינן הך דינא בדבר שאינו אבוד אין משקין אפילו בדבר שאין בו טירחא אבל מאביי מוכח שפיר דמפרש אביי דחרבה הוא שחרבה מעיין זה ויצא מעיין אחר ופירש"י ז"ל כיון שרגילה לשתות אי לא משקה ליה עכשיו אית ליה פסידא יתירה אפ"ה לא שרי ר"י אלא ממעיין שיצא בתחילה דלאו טירחא הוא אבל מי גשמים ומי קילור לא שרי אפילו לבית השלחין עכ"ל ז"ל פי' דאי ס"ד דלר"י שרי בדבר האבוד אפילו בדאיכא טירחא ורק כל עיקר דתני מעיין שיצא בתחילה דמשקין בה"ש הוא כל עיקר לאפוקי בה"ב לא א"כ למה תני בה"ש שחרבה ממעייין זה וכו' דאיכא פסידא יתירה יותר מבה"ש אחר הול"ל הכי ר"י אומר אין משקין אלא בה"ש סתמא דהא אפי' סתם בה"ש דליכא רק פסידא ולא פסידא יתירה נמי מותר וא"כ למה נקט בה"ש שחרבה דאיכא פסידא יתירה וקשה למה לן פסידא יתירה דהא סתם בה"ש נמי מותר וממילא מפקע בה"ב אפילו ממעיין שיצא בתחילה ולמה תני בה"ש של פסידא יתירה אלא ע"כ דקמ"ל דאפילו בה"ש שחרבה ממעיין זה דאיכא פסידא יתירה אפ"ה לא שרי אלא ממעיין שויצא ועפ"ז יתבאר הירושלמי דידן דה"פ דשאל אבד וטרח מה אמרי בה רבנן פי' אם הא דתני מעיין שיצא הוא משום ר"מ דקמ"ל דדבר שאינו טרח מותר אפילו בדבר שאינו אבוד ע"ז קמ"ל דלחכמים לא התירו אלא בבית השלחין דהוא בדבר אבוד אבל ה"ה אפי' בדבר הטורח נמי מותר או דדווקא הוא דאפילו לרבנן נמי אינו מותר אפילו לבית השלחין אלא ממעיין שיצא בתחלה והא דקאמרי רבנן בה"ש שחרבה לא נקטו בה"ש סתם אי רק לאפוקי מר"מ לחוד למה נקט בה"ש שחרבה משום דבאמת אינו מותר לסתם בה"ש אלא דווקא בה"ש שחרבה אבל בה"ש שלא חרבה זה הוי בית הבעל ככל בית הבעל ע"ז פשיט כל שהיא פסידא הולכת זהו בה"ש ודווקא עמדה מלהכחיש זהו בה"ב א"כ ע"כ דאפילו בה"ש שלא חרבה נמי דין בה"ש אית ליה ולא דין בה"ב דבה"ב היא דווקא בעמדה מלהכחיש ואם כן למה נקט בה"ש שחרבה בפסידה יתירה אלא וודאי לאשמעינן דאפילו הכי לא שרי אלא ממעיין שיצא בתחלה כדפי' רש"י ז"ל הנ"ל ונקטינן מסקנא דלשיטת הירושלמי לא שרי אלא בדבר האבוד ולית ביה טירחא כמו דמוכח לקמן משיטת הירושלמי מפורש ומתורץ בזה קושית המה"פ ז"ל ודו"ק:
מה אנן קיימין אם בשעה שהגשמים יורדין והלא כמשקין לים הגדול הן פי' הפ"מ ז"ל כמושקין לים הגדול מחוברין לים הגדול והוא מלשון נשיקת המים ומחוברין לים הגדול חשיבא וצ"ע לפי אם היה חפירה מלא שאובין כשר הוא לטבול בו בשעה שהגשמים יורדין דהוי נשיקה לים הגדול ולולי דמסתפינא היה נראה דה"ג כמשקין מים הגדול הן כלומר דאותן המים חשובין כשמשקין מהם כמו שמשקין מים הגדול ולמה אסור. ותיבת משקין אין הפירוש מושקין דחסר וא"ו אלא השקאה ממש מ"ל משקין בה"ש והראי' הוא ממי קילון דהוא מי גשמים המכונסין ואם בשעה שהגשמים יורדין לבור ומהבור לבה"ש למה אסור הלא כמשקה מים הגדול וכל עיקר דאסרו בגשמים הוא משום מי קילור ומי קילור גופיה היה מותר בשעה שהגשמים יורדין בריכה שנתמלאת מן הקולין כו' שדה בה"ש שניטופה לתוך בה"ש אחרת כפי' הק"ע ז"ל והוא מפי' רש"י ז"ל דף ד' ע"א דהוי בריכה בין בה"ש זה לבה"ש אחר א"ר ירמי' ועודה מנטפת וכן קאמר ר' ירמי' בבבלי וכיון דאמר ר' ירמי' ועודה מנטפת ע"כ דמוקי ר' ירמיה דאיכא בריכה בין בה"ש זה לבה"ש אחר ונשקית מן הבריכה ולא מן הניטוף ע"ז קמ"ל ר' ירמי' דלא מהני עד שתהא עודה מנטפת גם כן וע"כ לפ"ז מסיק הראיה וכי מחמת הניטוף כו' לא מחמת עצמה ומ"מ כיון דהיא מנטפת ג"כ שרי להשקותה אף ממי קילון מהבריכה של בה"ש זה לבה"ש זה ומזה מוכח דבריכה שנתמלאה מן מי קילון מותר להשקות מתוכה בשעה שהמעיין נמשך לתוכה ובלא ר' ירמי' לא היה שום ראי' מכאן דדילמא השקאה הוא אך מן הניטוף אבל מן מימרא דר' ירמי' שפיר מוכח דאינה נשקית מן הניטוף אלא מן הבריכה ואעפ"כ שרי:
פתר לה תרין פתרין כשהיה לו דבר מועט בתוך ביתו אתיא דראב"ע כר"י יפה פירש בגליון דהוא ר' יוסי דפ' איזהו נשך וכן איתא מפורש בירושלמי פ' א"נ עיי"ש:
הוון בעין מימר מ"ד תמן מפני מראית עין וכא מראית העין מ"ד תמן מפני שמכשיר את צדדיה לזריעה וכא מה א"ל פי' כיון דראב"ע ל"ל משום מראית העין א"כ הכא מ"ט ומשני ל"ל אלא בהדא שמא לא ימצא לו זבל ונמצא מזבל את אותו המקום פי' דע"כ מפרש כפתר הראשונה כשהיה לי' דבר ממועט בתוך ביתו ולא כפתר אוחרן שהיה ליה דבר ממועט בתוך שדהו ועי' בדברינו בירושלמי במס' שביעית מפורש יפה ע"פ גי' הגר"א ז"ל:
תמן תנינן בהרת כגריס ופסת כגריס ונולד לפסיון מחי' או שער לבן והלכה לה האום רבי עקיבא מטמא וחכמים אומרים תראה בתחלה הא רבי עקיבא מטמא ומחליט ורבנן אמרי תראה כתחילה מחליטין ומה ביניהון ר"י אמר ערב הרגל ביניהון ר"ע אמר הי קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר כו' פי' דרבי עקיבא וחכמים נחלקו בפלוגתא דר"מ וחכמים דרבי עקיבא סבירא ליה כחכמים וחכמים סבירא להו כר"מ דרואין להקל ולא להחמיר ומפרש להקל ולא להחמיר כיצד הוא דרואה הכהן ופוטרו מן הראשונה היינו נזקק להקל ואינו נזקק להשני' כלל כיון שהוא בתחלה אין נזקק לזה והראשון שכבר טימא נזקק לו ופוטר אותו מראשונה והיינו רואין להקל ופוטרו מן הראשונה ואין נזקק להשני' כלל לא להקל ולא להחמיר וממילא ישאר טהור ברגל דכ"ז דלא טימא אותו הכהן טהור הוא ורבי עקיבא סבירא ליה כחכמים דהוא קדמייתא וכבר טימא אותו הכהן ולא שייך רואין אותו להקל כיון שאינו יכול לפטור אותו מראשונה והיינו דקאמר ר"ע אומר הוא קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר כלומר אין זקוק להחמיר פשיטא וגם אין זקוק להקל כיון דהוא קדמייתא וחכמים ס"ל דחורי הוא ואת פוטרו מן הראשונה והיינו רואין להקל והיידא הוא שלא להחמיר פי' כיצד ולא להחמיר אין את נזקק לו לשניה לא להקל ולא להחמיר ומשכח"ל רואין את הנגעים להקל ולא להחמיר דלהקל דפוטרו מן הראשונה ואין רואין להחמיר דאין נזקקין לו להשניה אבל לר"ע אין נזקקין לא להקל ולא להחמיר דהא הכל אחד הוא וכבר טמא הוא ואין נזקקין לו כלל אמר ר"י בשם ר"א אתיא דיחידייא דהכא דנגעים כסתמא דתמן דמ"ק כו' כדמפרש ר"ע אומר הוא קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר ודיחידייא דתמן כסתמא דהכא פי' ר"מ דמ"ק כסתמא דנגעים כדמפרש ורבנן אמרי חירי הוא ואת פוטרו מן הראשונה ותנינן הכא ר"מ אומר רואין את הנגעים בתחילה להקל אבל לא להחמיר [והא דגרסינן ותנינא הכא ר"מ אומר ולא גריס ותנינן תמן מצוי כמה פעמים בירושלמי ובאמת צ"ל איפכא אתיא דיחידייא דהתם כסתמא דהכא וכן מצוי כו"כ פעמים] ריב"ב בשם ר"א בין דיחדייא דהכא דמ"ק כו' תמן בשהלכה לה האום ברם הכא כו' והאום קיימת פי' כיון דהלכה האום הכל מודין דחורין הוא אך הכא שהאום קיימת רק הסימנין הלכו בזה נחלקו ר"מ וחכמים דר"מ ס"ל דכיון דהלכו הסימנים תראה כתחלה חשוב וחכמים ס"ל דכיון דהאום קיימת הרי קדמייתא חשוב כ"ז הוא שיטת ר' יוחנן וע"ז פליג ר"ז וקאמר דימי הרגל ביניהם ר"ל דפליגי בזה הפלוגתא ברגל גופי' דמזהרין ישראל שיהיו טהורין ברגל אבל לא בערב הרגל אבל ר' יוחנן מחדש אפילו על ערב הרגל:
א"ר נראין דבריי ר"י במוסגר ודברי ר"מ במוחלט מכאן סיוע להרמב"ם ז"ל דמפרש הברייתא דהוא לא כענין דמתניתן דדברי רבי לא קאי רק על הברייתא אבל במתניתן אין שום נפ"מ בין מוסגר למוחלט עי' במל"מ ז"ל פ"ז מה' יו"ט דמתרץ כן שיטת הרמב"ם ז"ל והכא מוכח ע"כ כן דהא מתניתן מוקמינן באוקימתא אחריתי דפליגי בפלוגתא דר"ע וחכמים אם היא קדמייתא או חורן הוא ולפי וה אין שייך דברי רבי לעשות נפקא מינה בין מוסגר למוחלט ועל כרחך דקאי רבי על הברייתא לחוד והמתניתן לחוד ודו"ק:
ר"ז אמר ימי הרגל ביניהן ר"ע היא קדמייתא ואינו נכנס לעזרה ורבנן אמרי חורי נכנס לעזרה כנ"ל ומוכח היא:
הא ר"ע מטמא ומחליט ורבנן אמרי תראה בתחלה מחליטין ומה ביניהן הוא כמו אמר מר [ומצוי הוא כמה פעמים בירושלמי] שמואל אמר פריחה ביניהן א"נ דמיותר הוא כגי' הק"ע ז"ל ודו"ק:
תני אבל מתכוין הוא ונושא מערב הרגל לית הדא פליגי על ר"א וכו' ואפילו על דר"ח לית הוא פליג א"ר בא עלת כלתא נפקית טירחותא ע"כ הסוגיא חמורה הק"ע ז"ל מגי' כדי לחבר הא דא"ר בא לההיא דר"א והפ"מ ז"ל מפרש לית הדא פליגי בניחותא וזה דוחק דבכ"מ בירושלמי הוא בתמיה ובלשון קושיא הוא ובכל אתר ואתר ועוד עיקר חסר מן הספר מפני מה לית הדא פליגי והא דפי' רש"י ז"ל משום דטירחא חד יומא ועיקר שמחה חד יומא ולא משהי אינש נפשי' אחד יומא כדאיתא בבבלי עיקר חסר מן הספר וביחוד קשה לי דקאמרינן ואפילו על ר"ח לית הדא פליגי מפני מה קאמר על ר"ח ואפילו יותר מכולם ע"כ נראה לתענ"ד כמו שפירשנו לעיל בה"ה בתוס' הרי"ד דשם פלוגתא הוא בין ר"י ור"ז אם בדבר שהוא סותר למצות הרגל דאסור ברגל מגזה"כ אם אסיר ג"כ מגזה"כ הזה אף בערב הרגל או דאינו אסור אלא ברגל ומותר בערב הרגל וא"כ לפ"ז ניחא לית הדא פליגי על דר"א בתמיה דחיישינן מדרבנן שיטריח א"כ מאי נפ"מ בין ערב הרגל לרגל גופי' דאפילו כשנושא מערב הרגל נמי אסרוה רבנן משום שיטריח ביו"ט וכן לית הדא פליגי על ר"י דס"ל משום ביטול פ"ו ומסיק דאפילו לר"ת לית הוא פליגא דאפילו לר"ת יש נמי למימר דאסור בערב הרגל אליבא שיטת ר"י דאף דיש לאמר דמותר בערב הרגל מ"מ הא תלי בפלוגתא דר"י ור"ז לעיל במצות הרגל באזהרת שלא יעשה מצוה הסותר למצות הרגל אם הוא מוזהר ג"כ על ערב הרגל ג"כ או לא דלחד מ"ד אסור בערב הרגל ולחד מ"ד מותר וע"כ קאמרינן ואפי' על דר"ח נמי לא פסיקא לן דיהא מותר בערב הרגל וי"ל דאפילו על דר"מ נמי פליג וא"כ קשה מ"ט דמתניתן ע"ז מתרץ א"ר בא עלת כלתא נפקית טרחותא וא"כ שפיר טעמא דמתניתן כר"א ודו"ק: