Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תני וכנדבותם לא אמר כלום הדא אמרה שהרשעים מתנדבין כיון שהתנדב אין זה רשע. פי' סיומא דמילתא הוא דלדברינו הדא אמרה שהרשעין מתנדבין ואינו כן כפי' הפ"מ ז"ל ודוק:
ר' מנא בעי למה לי כשמעון הצדיק אפילו כר' שמעון. פירש למה לי כמו מה לי כלומר אפילו שמעון הצדיק סבירא ליה כר' שמעון נמי קושיא לפי זה לא אכל מימיו חטאת חלב כו' ומשני וזה מתוך יישוב כו' ודוק:
עד כדון עצמו מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם נשמעיני' מן הדא כו' הסוגי' הזו חמורה מאד ולא הבנתי פי' המפרשים ז"ל ע"כ נראה לפענ"ד דה"פ בפשיטות דמבעיא עד כדון עצמו שיכול לאסור בקונם על עצמו מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם וה"ה אם יכול לאסור בקונם על חבירו [והא דתנן קונם שאיני עושה לפיך א"צ להפר כו' משמע דיכול לאסור בקונם על חבירו הוא משום דאוקמינן באומרת יקדשו ידי לעושיהן וא"כ חל הקונם על עצמו אבל לאסור נכסיו על חבירו אינו חל בלשון קונם] כיון שלא חל להקדיש לשמים שיחול האיסור על כל אדם וכפי' הפ"מ ז"ל עיי"ש דהכונה להקדיש לשמים שיהא אסור על כל אדם עיי"ש ע"ז פשיט ליה נישמעיניה מן הדא א"ל השאיליני קרדומך אמר קונם קורדם יש לי קונם נכסי עליך אם יש לי קורדם אם אין לו קורדם מותר [וכן הגי' הגר"א ז"ל בהתוספתא ומוכח כן מהכא שכן הוא גי' האמיתית דצ"ל נכסי עליך וצ"ל מותר שכן מבואר הוא בפירוש בנמ' הכא במסקנא] וסבר הגמ' לדייק מדינא דהך ברייתא דקתני נכסיו מותר וע"כ משום דכיון דאמר בתחלה קונם קורדם יש לי ונמצא דהקורדם כבר קדש לשמים ואין הקרדום שלו ע"כ אח"כ כשתלה נכסיו באם יש לו קרדום הרי לא נאסרו נכסיו דהא אין לו קורדם וש"מ דחל הקדש לשמים אקורדם וע"ז אמר לי' ר' תחליפא קוסריא שניא הוא שבו בלשון שהתפיס את הקרדום בו בלשון התפיס את הנכסים מה נפשך קודש קורדם קדשו נכסים לא קודש קורדם אפילו נכסים לא קדשו פי' דמהכא לא תיתי כלום מדינא דנכסים מותרין דע"כ כבר קודש הקרדום ואינו שלו דלפיכך נכסים מותרין ז"א דע"כ הדק דנכסים מותרין הוא ממנפ"ש דאפילו לא קודש הקרדום אפילו כן נכסים מותרין אע"פ שיש לו זה הקרדום גופי' דמאיזה טעם לא קודש הקרדום ויש לו קרדום הוא דאין יכול לאסור להקדיש לשמים על הכל בלשון קונם ממילא מטעם זה גופי' לא נתקדשו הנכסים לאסור על חבירו דהא חלו קידוש נכסים בקידוש קרדום אבל בשקידשו הקרדום נתקדשו הנכסים ואם לא קידשו הקרדום לא נתקדשו הנכסים א"כ ממנפ"ש מותר הנכסים אם נתקדש הקרדום א"כ אין לו קורדם ואם לא נתקדש הקרדום דאז יש לו קרדום אעפ"כ הנכסים לא נתקדשו משום זה הטעם גופי' שלא נתקדש הקרדום לא נתקדשו הנכסים וא"כ אין מדינא דהברייתא דהנכסים מותרין שום ראי' לזה בשלמא אי הי' אוסר הקרדום בלשון קונם והנכסים בלשון נדר באיסור גמור ותלה בתנאי דיש לי קורדם היה שפיר הוכחה דלמה מותר הנכסים הא יש לו קרדום אלא ע"כ דנתקדש הקרדום ממילא אין לו קרדום אבל הכא שאני שבאותו לשון התפיס שניהם כנ"ל אילו אמר קונם קרדום יש לי וחזר ואמר קונם נכסי עליך ויש לו קרדום נכסיו אסורין יאות פי' דאם הי' תני בבריית' דעושה קונם על הקרדום וקונם על הנכסים אם יש לו קרדום אתרת אסור אז שפיר הוי ראי' דאדם אוסר בקונם נכסיו על כל העולם משא"כ מדינא דמותר אין שום הוכחה לזה וע"ז מסיים ר"י ב"ח דודאי נפשוט מהאי ברייתא דקתני הדין דקונם לשמים ולאו מדין דמותר הנכסים מדייק דע"כ נתקדש הקרדום ז"א דמוכח מהא דקתני אם אין לו קרדום מותר דמשמע הא אם יש לו קרדום אחרת אסור ע"כ דאדם אוסר בקונם נכסים על כל העולם והיינו דמסיק אלו קאמר נכסיו מותרין וקם לו פי' אם התנא הי' נקט סתם נכסיו מותרין שפיר הוי ר"ת קיסריא מקשה שפיר דמזה אין מוכח דע"כ נתקדש הקרדום דאל"כ אמאי נכסיו מותרין הא יש לו קרדום ז"א דאפילו תימר דלא נתקדש הקרדום אפ"ה נכסיו מותרין מזה הטעם גופי' דלא נתקדש הקרדום אבל מדמסיק אם אין לו קרדום אבל יש לו קרדום אחרת נכסיו אסורין א"כ הדא אמרה נתקדש הקרדום נתקדשו הנכסים וכמו כן אדם מקדיש לשמים בלשון קונם דמקדיש נכסיו על כל העולם הוי כמו מקדיש לשמים וחד דינא הוא ובפירוש גרסינן נכסו עליך וגרסינן בפירוש אילו אמר נכסיו מותרין הרי מוכח כגירסת הגר"א ז"ל ודוק:
הא מה דנא אכול מן דידך לא יהא חולין לא כשר לי אלא למזבח לא דכי לי אלא למזבח טהור למזבח ולא לי טמא לי ולא למזבח והנה במתניתן גבי כשר ודכי גרסינן לא כשר ולא דכי ואילו בטהור וטמא גרסינן טהור וטמא ולכאורה גבי טהור וטמא נמי משכח"ל בלשון לא טהור לי אלא למזבח לא טמא למזבח אלא לי וכן בכשר ודכי נמי דכוותי' משכח"ל בלשון כשר ודכי כשר למזבח ולא לי דכי למזבח ולא לי והיינו דמסיק דכשר ודכי וטהור וטמא הכל אחד דמלא כשר ולא דכי שפיר ידעינן וילפינן לא טהור ולא טמא ומטהור וטמא ילפינן ה"ה כשר ודכי ותיבת מ' מסיפא מלא טהור צ"ל המ' ברישא גבי לא כשר וגרסינן מלא כשר לא דכי לא טהור וטמא והכי פירושא כשר ודכי ילפינן מטהור וטמא ומלא כשר ודכי ילפינן לא טהור וטמא ונכון הוא בעזרת השם כי הלמד מלי טהור הוא כמו לא טהור וזה פשיט ודוק:
מהו כאימרא ר' יוחנן כאימר תמידא תמן אמרינן כוולד חטאת רשב"ל אמר כאילו של אברהם אבינו כו' ופריך ע"ד דרבנן דתמן דס"ל דמיירי אף בדבר שאינו קרב ואינו להקרבה נתני בעזרה ואף שבעזרה אין נקרב אלו פסולי ק"ק נשרפין בעזרה ולרבנן דתמן דולד חטאת לאו להקרבה הוא א"כ קשיא למה שבק עזרה ומזכיר היכל ומזבח וירושלים בכלל ולמה לא נקט גם עזרה בשלמא בלא רבנן דתמן י"ל דלא מיירי רק מקרבנות הנקרבין אבל לרבנן דתמן קשיא א"ר אבין ע"ד דרשב"ל נתני בקרבנות המזבח פי' לקיץ המזבח דכל הקרבנות נקרבין או משום חובה או משום נדבה משא"כ בקיץ המזבח לא בא אלא שלא יהא המזבח בטל בשלמא בלא רשב"ל איכא למימר דלא נקט רק אותן קרבנות שבאין בשביל חובת אדם או נדבת אדם ולא בהקרבנות שבאים רק בשביל המזבח לבד משא"כ לרשב"ל דתני אילו של אברהם אבינו והוא היה לאחר שהעלה יצחק בנו מע"ג המזבח העלה האיל כיון שויבן שם אברהם את המזבח וע"כ כשנצטוה אל תשלח ידך אל הנער ע"כ העלה האיל ע"ג המזבח והוי בשביל המזבח והוי כמו קיץ המזבח אמר ר' יוסי ברבנן ע"ד דר' יוחנן דתני אימר תמיד ומיירי התנא מקרבן תמידי מדוע לא תני כדישון מזבח הפנימי והמנורה דצריך דישון בכל יום לשיטת רש"י ז"ל עי' במסכת מנחות דף פ"ח ובירושלמי בפ"ב דמסכת יומא וברשב"א ז"ל סי' תש"ז ובדברינו שם בפ"ב דמס' יומא ודוק:
ר' יסא בשם ר' יוחנן דברי ר"מ ממשמע לאו את שומע הן ולא סבירא ליה כבש"ס דילן דלר"מ בעינן תנאי ת"כ דגמרינן מב"ג וב"ר ה"נ בדברים לא שמעינן מלאו הין ז"א אלא דבנדרים לא בעינן ת"כ ילפינן מכלל לאו הין ודוק: