Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המעשר והמבשל בשבת כל הסוגיא עד קנסו בשוגג מפני מזיד מבואר בע"ה במס' תרומות פ"ב עי' שם:
אע"ג דר"ש מתיר בספיחי שביעית א"ל משום שביעית ומשום קדושת שביעית ר"ל אף על גב דלר"ש בלא"ה מותר אפילו דהוי שביעית מכל מקום נפקא מינה בהא דמותר משום שביעית לענין שא"צ לאכול בקדושת שביעית ומביא ראי' מברייתא דתנינן בהדיא בברייתא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית ועל כרחך דהברייתא נשנית אליבא דר' שמעון והיינו דקאמר ותנינן על דר' שמעון טהרו מלטמא ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית וע"כ דאליבא דר"ש הוא:
א"ר יוחנן אין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו אלא דבר אחד בלבד פי' דהא קי"ל בכ"מ מבטל כלי מהיכנו לכאורה יש לדייק על תיבת ביטול דזה שייך בגט או בחמץ והכא הול"ל בלשון הפקיע כלי מהיכנו. וכן יש לדייק על תיבת כלי והול"ל מבטל דבר מהיכנו עי' בבבלי דף קכ"ח גבי כרים וכסתות והנלפענ"ד בזה דכל עיקר האיסור בזה הוא. כדפי' רש"י ז"ל דהוי כאילו קובע לו מקום ומחברו בטיט עכ"ל ז"ל והו"ל כבנין. ובכ"מ קי"ל דאינו בטל הכלי לגבי רשות בב"ב דף פ"ד ופ"ה [וכן גבי ציור שחקקו ולסוף קבעו] ע"כ קמ"ל בזה דהכלי בטל לגבי רשות וכמחובר לקרקע דמי וע"כ שייך תיבת בטל גבי כלי וקמ"ל דהכלי בטל להקרקע ואסור לטלטלו ממקומו וכל עיקר דבעלמא איסור טלטול ממקומו. במוקצה שיבש הוא דבטל החפץ להקרקע כמו שמפורש גבי עיטורי סוכה דבטלין הם לסוכה וע"ז קאמר ר"י דאין לך דבר שהוא בעינו ואינו בהכנו פי' דלעולם אינו בטל לגבי קרקע דבר שהוא בעין אע"ג דאסח דעתי' מיני' כיון שהוא בעין אינו בטל לגבי קרקע אלא דבר אחד בלבד דהוא האיבעיא דידן כשכבה מבעו"י ונתודה לו משחשיכה אע"ג דהכלי בעינו הוא דנכבה השמן קודם חשיכה ולא ידע בו אף על פי כן אסור לטלטלו ממקומו. ומביא הסוגיא הזאת על המשנה הזאת דמיירי ממבטל כלי מהיכנו הרי דהכלי שהשמן בתוכו דולק אסור לטלטלו ממקומו ע"כ מיבעיא ליה כשנכבה קודם חשיכה ולא ידע בו מ"מ בטל הכלי להקרקע והשתא אינו מחלק בין כלי לדבר אחר. ומשמע דאף כל דבר אינו בטל לגבי רשות אע"ג דאסח דעתי' מיני' מ"מ מותר לטלטלו ממקימו ואינו בטל לגבי רשות ע"ז פריך משמן שבנר למה הוא אינו להכנו למה הוא בטל לגבי נר הרי כיון דהוא בעינו דס"ל דהשמן הנתון בנר להדלקה אע"ג דלא הדליקו קודם שבת מ"מ אסור להוציאו מנר דנתבטל להנר ודמי לזרעים שנתון בקרקע וביצים שתחת תרנגולת דמביא לקמן ומשני שאני התם דנתנו משעה ראשונה שיכלה בנר ע"כ הוא בטל לגבי הנר אפילו לאחר שנכבה וכיון שאינו מחלק בין כלי לדבר אחר ולא משני דדווקא כלי אינו בטל לגבי הרשות אבל שמן שפיר בטל להנר כיון דאסח דעתי' מיני' משמע דלא מחלק בין כלי לדבר אחר ע"כ פריך מחטים שזרען בקרקע דבטלין לגבי קרקע כיון דאסח דעתי' מינייהו ומשני ג"כ דנחנו משעה הראשונה שיכלה בקרקע ע"כ בטל לגבי קרקע וכיון דה"נ לא מחלק בין כלי לדבר אחר ע"כ פריך מביצים למה נתבטלו לגבי התרנגולת ומשני הכ"נ שנתנו משעה הראשונה לאפרוחים ע"כ נתבטלו לגבי תרנגולת אע"ג דבעינו הן ופריך מסוכה דקי"ל דבטלין לגבי סוכה והא בעינן הם ומשני שאני התם דמשום מצות סוכה בטלין לגבי סוכה כדמסיק דא"ר אבא מרי אחוה דר' יוסי כל שבעה הן בטלין ע"ג סוכה. ומכאן ואילך בהיכנן הן וכיון דלא משני על כל הנך קושית לחלק בין כלי לדבר אחר דדווקא כלי אינו בטל לגבי הרשות כמו בעלמא אבל כל מילי בטל לגבי רשות ע"כ פריך ר"ח ממוכין שנתפזרו כיון דהן מפוזרין בטלין הן לקרקע והא בעינן הן ע"ז משני לי' דאין ה"נ דלא קשה ג"כ מכל הני דאיתמר תמן דמה דאמר הכא בכלי ומה דאיתמר תמן באוכלין דאוכלין וה"ה כל דבר שפיר בטלין לגבי הרשות כיון דאשר דעתי' מהן משא"כ כלי אינו בטל לגבי הרשות משום היסח הדעת דאע"ג דאסח דעתו. אינו בטל לגבי הרשות כמו בעלמא דכלי אינו בטל לגבי הרשות. וכן על הא דמתיב ר' נסא ממוקצה שיבש ולא נגעו בו פי' דמוקצה שיבש ולא ידעו הבעלים. אסור אף ליגע בו אלמא דבהיסח הדעת בטל להקרקע ומשני ג"כ הכא בכלים ומה דאיתמר תמן באוכלין וכן בכל דבר בטל לגבי קרקע. ור' יוחנן מיירי בכלי כן נראה לפע"ד פי' הסוגיא הזאת ופי' המפרשים ז"ל לא הבנתי. והנראה לפענ"ד כמו שכתבתי. ודוק:
התיב ר"ח ב"א. והא תנינא כופין את הסל לפני אפרוחין שיעלו וירדו הסוגיא חמורה והפני משה ז"ל ונו"י ז"ל מגיהים שזה שייך להסוגי' הקודמת. ונראה לפי עניות דעתי בפשיטות דה"פ דלקמן בירושלמי מוקי דהסל מאוסה היא דמיוחדת היא להעמדת אפרוחין ומרביצין שם גלל. ע"כ פריך דלמה עדיף הסל מנר ישן דאסור לטלטלו משום מוקצה מחמת מיאוס ומשני דמתניתין אתיא כר"י דסבירא ליה מוקצה מחמת מיאוס. אבל ר"מ פליג ע"ז וסבירא ליה כל הנרות מטלטלין דל"ל מוקצה מחמת מיאוס רק מוקצה מחמת איסור:
ר' ירמי' ור' בא תריהון בשם ר' יוחנן חד אמר דברי ר"מ כל המיוחד לאיסור אסור וחורנה אמר כל שיחדו לאיסור אסור. פי' דחד מ"ד פ"ל דאימתי אסר ר"מ אפילו לאחר שכבה וסילק האיסור אעפ"כ אסור היינו דווקא בדבר המיוחד לאיסור. אבל דבר שאינו מיוחד לזה רק לפי שעה יחדו מותר כשעבר השעה וסילק האיסור. וחד מ"ד ס"ל אפילו דבר שאינו מיוחד לאיסור אלא יחדו לפי שעה ג"כ אסור אפילו כשעבר השעה וסילקו ועוד פליגי באם לא יחדו הוא אלא ממילא היה עליו האיסור לפי שעה. למ"ד יחדו דווקא שיחדו הוא אבל כשהיה עליו ממילא האיסור. מותר כשסילק האיסור ומ"ד כמיוחד לאיסור ע"כ אפילו לא יחדו הוא אלא ממילא היה עליו האיסור המיוחד לו ג"כ אסור אפילו כשסילק האיסור ומתחלה מפרש אופן השני דלמ"ד מיוחד סגי במיוחד אף בלא יחדו ע"ז קאמר מ"ד מיוחד כ"ש יחדו ג"כ להמיוחד ומ"ד יחדו אבל מיוחד לא א"כ פליגי במיוחד בלא יחדו דלחד מ"ד מיוחד לחוד סגי ע"ז קשה ממוכני. וע"כ מפרש תחלה להפלוגתא דמיוחד בלא יחדו משום דבעי להקשות עלה ממוכני. ולעולם דפליגי ע"כ נמי ביחדו בלא מיוחד. אך כיון דלע"ע בעי להקשות ממוכני ע"כ מפרש תחלה אופן הזה וקאמרינן מתניתא פליגא על מ"ד כל המיוחד דתנינן מוכני שלה וכו' ותני עלה היה עליה מעות ונפלו נגררת פי' בשלמא למ"ד יחדו ניחא דמיירי בלא יחדו רק היה עליו ממילא ע"כ מותר כשתסתלק האיסור אבל למ"ד מיוחד ולא בעינן יחדו א"כ כיון דמוכני מיוחד אפילו בלא יחדו צריך להיות אסור. ומשני דר"ש הוא וכו' וכו' אמרין למה לית אנן פתרון לה ד"ה היא בשוכח דאז לא נעשה בסיס לדבר אסור כדאיתא בדף ק"כ ע"ב גבי דלת לית את יכול דתנינן תמן ואם אינה נשמטת חיבור לה ונמדדת עמה וכו' וגוררין אותה בשבת אע"פ שיש בתוכה. מעות אית מימר הכא ד"ה הוא וכו' פי' דע"כ סיפא דהיתר הוא משום דבטל לגבי המוכני ולא נעשה בסיס לדבר האסור [כמו שפי' בתוס' ז"ל דף ק"כ ע"ב גבי דלת] והתם בסיפא ע"כ דאין ההיתר משום שוכח. דהתם ל"ש בין שוכח ובין אינו שוכח הכל אחד דמותר כן נמי ההיתר דרישא לאחר שנפלו המעות נמי הוא אפילו בשאינו שוכח. וע"כ דר"ש הוא. והדר פריך ממתניתא האבן שע"פ החבית בשלמא למ"ד יחדו מיירי בשלא יחדו ע"כ נוטל אח"כ היין מן החביות אבל למ"ד מיוחד כיון שמיוחד האיך נוטל אח"כ היין מן החביות כו' כו' מתניתא פליגא על מ"ד כל המיוחד לאיסור אסור דבעינן דווקא שיהא דבר מיוחד אבל יחדו בלא דבר מיוחד מותר מהא דכופין את הסל לפני אפרוחין שיעלו מאליהן וירדו. ותני עלה עלו מאליהן. אסור לטלטלן פי' אע"פ שאין עודן עליו אסור לטלטלן כדאיתא בבבלי דף מ"ג ע"א עיי"ש. והא הסל אינו דבר מיוחד להתרנגולים משום שימאסו הסל בגלל אך מכיון דיחדו דכפה הסל לפניהן שיעלו וירדו עליו אסור לטלטלו. אלמא דיחדו אסור אפילו בלא דבר המיוחד ומשני ארבב"ח קומי ר"ז תיפתר במאוס דהסל מאוס וא"כ הוי מיוחד לתרנגולים א"ל והתני ר' הושעיא אפילו בסאה אפילו תרקב אית לך מימר סאה ותרקב מאיסין הן בתמיה וא"כ לא הוי דבר שמיוחד. וא"כ קשיא למ"ד כל המיוחד דווקא. וע"פ דברינו מובן היטב מה דתני ר' הושעיא אפילו סאה אפילו תרקב דלשון אפילו הוא לא מיבעיא סל דמאוס והוי מיוחד אלא אפילו סאה ותרקב דלא הוי דבר מיוחד נמי. ולפ"ז סל פשיטא דהוי דבר מאוס ע"כ פריך לעיל בתחלת סוגיא על המתניתין דמטלטלין נר חדש אבל לא ישן משום מוקצה מחמת מיאוס. מהא דכופין את הסל דהא פשיטא דהוי דבר מאוס דהא עלה תני ר' הושעיא אפילו סאה ותרקב א"כ פשיטא דסל הוי דבר מאוס א"כ יהא אסור משום מוקצה מחמת מיאוס ע"כ משני דמתניתין דידן ר' יהודא היא ופלוגתא הוא בין ר"י ור"מ. ודוק:
תני נר שהוא מונח ע"ג טבלא כו' מה אנן קיימין אין כר"מ כו'. אלא כאן כר"י דר"י אומר נר מאוס טבלא אינה מאוסה. תני אם התנה עליו מותר מה אנן קיימין כו' אלא כן אנן קיימין כר"י דר' יהודא אמר נר מאוס טבלא אינה מאוסה וכתב הק"ע ז"ל דל"ג טבלא אינה מאוסה ולא אבין לאיזה צורך גרסינן כלל. נר מאוס וכי עד השתא לא ידעינן מזה וגם כל פי' הסוגי' אינני מבין לפי פירושם ז"ל ע"כ נראה לפענ"ד ברור כשמש דגי' הרמב"ן ז"ל הוא גירסא אחרת ומוכח מהירושלמי שלפניו שגירסתו היא אמיתית ונשתרבב הא דכאן כר"י דר"י אמר נר מאוס טבלא אינה מאוסה ושייך להא דלעיל קודם דגרסינן תני אם התנה כו'. וה"פ אלא כאן כר"י דר"י אמר נר מאוס טבלא אינה מאוסה ובדבר מאוס לא שייך בסיס לדבר אסור דלא נעשה הטבלא בסיס לדבר מיאוס כדאיתא בגליון הש"ס [ולא גרסינן ב' פעמים אלא פעם אחת וקאי אברייתא דלעיל דגרסינן שם גבי טבלא] ופריך מה חמית מימר כר"י ר"ל דמקשה על הא דקאמר כאן כר"י דמשמע כאן הוא כר"י ל"ל למימר תיבת כאן ומאי ממעט בתיבת כאן ע"ז קאמר דתני בסיפא דברייתא דטבלא נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל ובלבד שלא יתכוון לא לכבות רב ושמואל פתרין לה בשוכח ר"ל דהתם בסיפא לא מצינן לאוקמיה כר"י משום דס"ל דדבר שאין מתכוין אסור ומאי מהני בשאינו מתכוין לכבות כדאיתא בבבלי בדף ק"כ ע"ב ע"כ מוקי רב ושמואל בשוכח משא"כ ברישא דמיירי בנר שכבה מוקי כר"י וע"ז קאמר כאן כר"י ר"ל אבל בסיפא לא מצי לאוקמי כר"י ולאחר שמסיים זאת הסוגיא גרסינן תני אם התנה עליו מותר כגי' הרמב"ן ז"ל וז"ל גרסינן התם תני אם התנה עליו מותר מה אנן קיימין אם כר"מ אפילו התנה עליו אסור אין כר"ש אפי' לא התנה עליו מותר אלא כר"י. נר מאוס הוא הוי מאן דתני אם התנה עליו מותר ר"ש הוא דתני אבל כוס וקערה ועששיות אע"פ שכבו אסור ליגע בהן ר"ט בשם ר"ח אפילו ר"ש דו אמר תמן מותר מודה הוא הכא שהן אסור כו' ופירש הרמב"ן ז"ל שהם הוקשו שם בירושלמי על ברייתא זו דתני בנר דשבת אם התנה עליו מותר מני אי ר"מ אין תנאי מועיל בו. לפי שהם סבורין שם בירושלמי לר"מ דכל המיוחד לאיסור אסור. ואי לר"י כ"ש שאין אדם יכול להתנות על דבר המאוס שלא יהיה מאוסו מקצהו ובסוף העמידוהו כר"ש בכוס וקערה ועששיות. דמודי בהו ר"ש דאסורי ואם התנה עליהן מותר וה"ה בנר של מתכת לר"י ולר"מ דמהני בהו תנאי דומיא דסוכה עכ"ל ז"ל פי' דלשיטת הש"ס דילן. טעמא דר"מ משום דכיון דאתקצאי כו' ולא משום כל המיוחד כו' ובמוקצה מהני תנאי עי' ברשב"א ז"ל במס' שבת דף מ"ה שמביא הגי' דהרמב"ן ז"ל ופירושו ז"ל כמו שהעתקתי ודבר ברור כשמש שכן היתה גרסתו ז"ל וכן מוכח דנשתרבב בדפוס מהא דאלא כר"י. נר מאוס ונשתרבב התיבות הקודמים ומסיק טבלא אינה מאוסה ונעתק ענין הראשון בתוך ענין השני ומצוי שירבוב כזה וז"ב שגי' אמיתית היא כהרמב"ן ז"ל וגיר' עולה יפה בע"ה. ודו"ק: