Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עד אימת חורשין מ"ת ליחה ר"מ הוא פי' דהמשנה הראשונה משדה אילן הוא חד תנא תנא לה וה"ק עד אימתי חורש שדה האילן ומפרש דנחלקו בזה בית שמאי ובית הלל ומסיים התנא דבריו ועד אימתי חירשין שדה הלבן [כדאיתא במס' מ"ק (דף ג' ע"ב) דהוא חד תנא] ותני דבזה נחלקו רבי מאיר ורבי שמעון והוי ר"מ במקום ב"ש ור"ש במקום ב"ה והתחלת דברי ר"מ הוא משתכלה הליחה ולאו דר"מ גופיה הוא התנא דמפרש לכל המשנה ראשונה דבשדה האילן ס"ל לב"ש כ"ז שהיא יפה. לפרי ובשדה הלבן לב"ש משתכלה הליחה ז"א אלא דתנא אחריתי הוא דשינה בשדה אילן פלוגתא דב"ש וב"ה ובשדה הלבן פלוגתא דר"מ ור"ש והתחלה דר"מ הוא משתכלה הליחה והוי ר"מ במקום ב"ש ור"ש במקום ב"ה ור"מ כב"ש ור"ש כב"ה פי' דלר"מ עד שתכלה הליחה הוא כמו לב"ש בשדה אילן כ"ז שהוא יפה לפרי ור"ש ס"ל כב"ה דצריך קביעת זמן ע"כ הוא עד הפסח ופריך וכן אתינן מיתני ר"מ כב"ש ור"ש כב"ה בתמי' ומשני אלא ר"מ כמשנה הראשונה ור"ש כמשנה האחרונה פי' דר"מ ס"ל כר"ע דמדאורייתא הוא אסור ב' פרקים וע"כ הדין כמשנה ראשונה ולפיכך טעמא דב"ה דס"ל קביעת הזמן עד עצרת בשדה אילן הוא משום דעד כאן הוא יפה לפרי אבל בלא זה מאי מהני קביעת זמן כיון דאינו יפה לפרי ממילא אסור מן התורה לחרוש ער"ש וא"כ הכא גבי שדה לבן דאינו יפה לפרי משתכלה הליחה ואין בני אדם חורשין לקישואין ממילא ליכא קביעת זמן ע"כ בית הלל מודים בזה ולא נחלקו כלל בזה בשדה לבן אבל ר"ש ס"ל כמשנה אחרונה דמדרבנן הוא הב' פרקים וא"כ ב"ה ס"ל דעצרת הוי קביעת זמן מדרבנן אף שאינו יפה לפרי והקביעות זמן הוא שלא יהא תורת כל אחד בידו. ע"כ ס"ל לר"ש הכא גם בשדה הלבן דתלי בקביעת זמן לבית הלל אף שתכלה הליחה כמו בשדה אילן דבשדה אילן הוי נמי תלי בקביעת זמן אף דאינה יפה לפרי כמבואר (ברפ"ק) כאשר ביארנו לעיל בת ס' וברפ"ק) בע"ה עיי"ש ע"ז פריך וכן אתינן מתניתן דר"מ כמשנה הראשונה ור"ש כמשנה אחרונה בתמי' ומשני אלא לא תימא דרבי מאיר הוא תני ליחה אבל משנה קמא דשדה אילן לכולי עלמא פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דלבית שמאי תלי ביפה לפרי ולא בקביעת זמן ז"א אלא ר"מ הוא דתני לעיל הפלוגתא בשדה אילן דלב"ש לא בעינן קביעת זמן רק תלי ביפה לפרי וכל המתניתן כולה ר"מ תני לה עד אימתי חורשין שדה האילן ער"ש בש"א כ"ז שהוא יפה לפרי וב"ה אומרים עד עצרת ועד אימתי חורשין שדה הלבן ער"ש משתכלה הליחה הוא הכל ר"מ תני לה ותני לה דלב"ש לא הוי קביעת זמן רק ביפה לפרי וכשלא תכלה הליחה ואתא ר"ש ופליג עליו וקאמר דז"א דאף לב"ש הוי קביעת זמן בשדה אילן עד עצרת ובשדה לבן עד הפסת לד"ה והיינו דמסיק ר"מ שניא מחלוקת ותני לה משתכלה הליחה וכ"ז שהוא יפה לפרי אליבא דב"ש ור"ש פליג עליו בזה וס"ל דגם ב"ש מודים דבעינן קביעת זמן דאל"כ נתת תורת כל אחד בידו והיינו דמסיק הוי מ"ת עד אימתי חורשין שדה אילן ער"ש ר"מ ברם כר"ש לד"ה עד עצרת ובמקום הלבן צ"ל האילן א"נ דגרסינן הלבן והכונה אחת דהוא עד אימתי חורשין שדה הלבן הוא סיומא מדברי התנא דלעיל דמתחלה תני עד אימתי חורשין שדה האילן וקאמר דנחלקו בזה ב"ש וב"ה ומסיים ועד אימתי חורשין שדה הלבן ומסיים דנחלקו ר"מ ור"ש דלר"מ משתכלה הליחה ולר"ש עד הפסח דמשמע מזה דבשדה האילן לכו"ע נחלקו ב"ש וב"ה ולפ"ז מאימתי מתחיל דברי ר"מ הוא משתכלה הליחה דהתנא דמתניתין קאמר דבשדה אילן נחלקו ב"ש וב"ה ובשדה לבן נחלקו ר"מ ור"ש ותיבת עד אימתי חורשין הוא דברי תנא אחר דשינה עד אימתי חורשין שדה האילן ותני בשם ב"ש וב"ה ועד אימתי חורשין שדה הלבן הוא דנחלקו בזה כמו כן ר"מ ור"ש [עיי' במס' מ"ק (דף ג') ותמצא שהוא דברי תנא אחד] והתחלה דר"מ הוא מן משתכלה הליחה א"כ ר"מ במקום ב"ש ור"ש במקום ב"ה אבל אי ר"מ הוא התנא דשנה הא דשדה אילן הפלוגתא דב"ש וב"ה והמסיים דבריו הראשונים ועד אימתי חורשין שדה הלבן א"כ הוא תני הפלוגתא דב"ש בשדה אילן כ"ז שהוא יפה לפרי ומסיק דועד אימתי חורשין בשדה הלבן הוא ג"כ משתכלה הליחה ותני לה אליבא דב"ש לאורוי לן דלב"ש לא בעינן קביעת זמן לא בשדה האילן ולא בשדה הלבן ואתא ר"ש למימר דז"א דלב"ש בעינן נמי קביעת זמן שלא יהא תורת כל אחד בידו ונמצא דלא הוי התחלת דעתא דר"מ מן משתכלה דנמצא אז ר"מ במקום ב"ש ור"ש במקום ב"ה כדלעיל ז"א אלא ר"מ הוא דמסיק דברי המשנה קמייתא דתני לעיל אליבא דב"ש דליכא קביעת זמן אלא כ"ז שיפה לפרי הוא מסיק דבשדה הלבן הוא ג"כ עד שתכלה הליחה ולפיכך גרסינן בתחילת הסוגיא מ"ת ליחה ר"מ ולבסוף מסיק מ"ת עד אימתי חורשין ר"מ ואולי גרסינן בהדיא מ"ת עד אימתי חורשין שדה האילן ע"ש ר"מ ברם כר"ש ד"ה עד עצרת ועיי' בתוס' ר"פ קמא:
תמן תנינן המסקל את שדהו נוטל את העליונות ומנית את הנוגעות בארץ וכא את אמר הכין פי' דקשה למה לא פי' דמותר הסיקול אפילו בהנוגעת בארץ והו"ל למיתני מסקלין הנוגעת בארן עד ר"ה ולמה נקט סתם מסקלין דיש לומר דקאי על עליונות וע"ז משני א"ר יונה כאן בתלוש כאן במחובר פי' במתני' דהתם דמיירי מדברים תלושים שם כדמסיק וכן צרורות וכן גל של אבנים ע"כ הסיקול דהתם מיירי בתלוש לפיכך איכא נפ"מ בין העליונות בין הנוגעת בארץ משא"כ הכא דמיירי מתניתין כולו במחובר כדמסיק בהמשנה הזאת מסקלין מקרסמין מזרדין ומפסלין עד ר"ה וכיון דמיירי במתניתן דידן במחובר ע"כ א"צ לפרש דע"כ מיירי בסיקול הנוגעת בארץ דהוא מחובר:
א"ר יוסי הוינן סברין מימר דר"ש כר"י בקירסום דאינון תרי תנאין פי' דהת"ק שנה קירסום זירוד ופיסול עד ר"ה ור' יהושע פליג אזירוד ופיסול את"ק מכלל דמודה בקירסום להת"ק ופליג רק אזירוד ופיסול ור"ש פליג רק אפיסול מכלל דמודה בקירסום וזירוד לר"י ולפ"ז נמצא דליכא רק תרי תנאין בזירוד דהוא הת"ק דיעה תדא ור"ש ור' יהושע דיעה חדא דהא ר"ש כר' יהושע בקירסום ר"ל אכל הבבא דקירסים וזירוד וליכא פלוגתא בקירסום וזירוד בין ר"ש ור"י ולא פליג רק על הפיסול שהזכיר ע"ז מסיק דאינו כן דע"כ ר"י פליג את"ק בכולהו ור"ש פליג אר"י בכולהו מדקתני מסקלין עד ר"ה מקרסמין ומזרדין ומפסלין עד ר"ה כרבנן ר"י אומר כזירודה כו' ואי ס"ד דר"י לא פליג רק אזירוד ולא על הקירסום כמו דלא פליג על מסקלין א"כ קשה למה נקט הת"ק מקרסמין בבבא שני' הו"ל למינקט בבבא הראשונה מסקלין ומקרסמין עד ר"ה ומזרדין ומפסלין עד ר"ה והי' בבא שני' ר"י אומר כזירודה כו' דאז הוי משמע דר"י פ"יג אבבא שני' בזירוד ואלא מדקתני מסקלין עד ר"ה בבא ראשונה דבזה ליכא פלוגתא והדר תני מקרסמין ומזרדין ומפסלין עד ר"ה בבא שני' וע"ז פליג ר"י כזירודה כו' מוכת מזה דפליג גם אקירסום, והתנא תפס זירוד והכונה דפליג אכולהו וכמו כן ר"ש נקט פיסול ופליג אכולהו ורק התנא תפס אחד מהם הוי תלתא תנאין אינון:
מסלין ומקרסמין ומזרדין עד ר"ה כו' מילתא באנפי' נפשי' וקאי על מתניתין לפרש כיצד פלוגתתן ומתחיל מרישא מדברי הת"ק מסקלין כו' עד ר"ה כרבנן רי"א כזירודה כו' אפי' יותר מכאן רש"א כ"ז כו' עד עצרת זהו פלוגתתן:
נטעו ומת בנו מהו שמותר לקיימו תני ר' יעקב בר אביי דברדלי' נטעו ומת בנו אסור לקיימו ואתא כמ"ד מפני החשד אבל מפני הבינוי אב בנו בונה צ"ל מפני המינוי אב ובנו מונה פי' דאיכא פלוגתא בש"ס דילן ובירושלמי לקמן במס' תרומות (פ"ב) מפני מה בשביעית יעקר מפני שנחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ד"א מפני שישראל מונין לשביעית ואין מונין לשבתות וא"כ הא דמיבעיא ליה גבי נטעו ומת בנו מהו שמותר לקיימו הוא כדגרסינן בש"ס דילן במס' גיטין (דף מ"ד) ובמס' מ"ק (דף י"ג) איהו דעבד איסורא קנסוהו רבנן בנו דלא עבד איסורא לא קנסוהו רבנן או דלמנינא קנסוהו רבנן והא איתא וא"כ אימתי שייך האי איבעיא דווקא למ"ד משום קנס משא"כ למ"ד מפני שישראל מונין לשביעית ומחזי כמו דהוי נטועי שביעית א"כ לא שייך כלל האי איבעיא דמה לי הוא מה לי בנו והיינו דגרסינן כמ"ד מפני החשד אתיא האי איבעיא פי' לפי שנחשדו על השביעית וקנסו רבנן ע"כ שייך האי איבעיא בנו דלא עבד איסורא לא קנסו רבנן או דלמא למנינא קנסו והא איכא ברם כמ"ד מפני המינוי ר"ל מפני המנין א"כ אב ושנו מונה כלומר מה לי אב מה לי בנו:
א"ר אב"מ נראין הדברים שנטעו ל' יום לפני ראש השנה פי' כיון דנטעו שלשים יום לפני ר"ש השנה והקלנו עליה בתחלתה שעלתה לו שנה מחמירין עלה בסופה להמשך שנתה עד ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן אבל אם נטעו פחות מל' יום כיון דלא הקלנו בתחלתה אין להחמיר בסופה דאיתא חמי שנה שלימה לא עלתה לו ואת אמר הכין שיהא נוהג עד ט"ו בשבט א"ל ר"ז דאינו כן אלא ואין כוני כלומר כן הוא אפי' נטעו פחות מל' יום לפני ר"ה אסור ג"כ עד ט"ו בשבט ופריך מיי כדון א"ר מנא מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן משלים שנתו דהוא ג"כ משלים לשנתו של אילן עד ט"ו בשבת ופי' הזה והגירסא מפורש בר"נ ז"ל במס' ר"ה (פ"ק):
מה בין מועד מה בין שביעית שביעית ע"י שהוא מותר מלאכה פי' בתלוש התירו בין דבר שהוא טורח כו' מועד ע"י שהיא אסור מלאכה לא התירו אלא דבר שהוא אבוד ובלבד דבר שאינו טורח. ואית דבעי נשמעינה מן הדא שביעית ע"י שזמנה מרובה התירו כו' ואותן ז' ימים אחרונות לא מיסתברא מיעבדינן כשבע ימי הרגל כו' פי' דמיבעיא לי' אם הז' ימים אחרונות הוי כמו ז' ימי הרגל ופי' לא מסתברא הוא כמו אלא מסתברא כדרך הש"ס ירושלמי בכ"מ ונשאר באיבעיא ומסיק אשכח תני מפורש כמו דמחלקינן בין מועד לשביעית דתניא מרביצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי ר"ש כו' הרי מפורש דלא כמו דס"ל לעיל דר"ש אזיל בשיטת רבנן וראב"י בשיטתי' ז"א אלא דלר"ש לא דמי שביעית למועד:
סליק פרקא בס"ד: