Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לוקט בגסין מהו שיחזור וילקוט מהגסין שבדקין אם אמר את כן אף הוא מלקט כל שדהו בשביעית היתה שדהו מלאה גסין תרתין מתניא חדא אמרי שרי וחדא אמרה אסור המסקל שדהו נוטל העליונות ומניח הנוגעות בארץ הדא אמרה שרי איזהו המידל נוטל אחת או שתים הדא אמרה אסור, ע"כ. פי' דמיבעי ב' איבעיות חדא אם ליקט בגסין מהו שיחזור וילקט מהגסין שבדקין ואם אמר את כן איפשר שבאופן זה מלקט כל שדהו בשביעית והכל מלשון איבעיא הוא דאיפשר דבאופן זה מותר ללקט באמת כל שדהו [או דהגמ' תמה על הך איבעיא דבאופן זה האיך נתירו דא"כ מלקט כל שדהו בשביעית בתמי'] ועוד מיבעיא בעיא אחריתא היתה כל שדהו גסין. אם למשנה האחרונה מותר ליטול הגסין דאולי אינו מותר רק ליקח הגסין מהדקין אבל כשאין כאן דקים נראה כמתקן שדהו ע"ז אמר תרתין מתניין חדא אמרי שרי וחדא אמרה אסור פי' דמתרתין מתניתא איכא למיפשט הנך ב' איבעיות חדא אמרה שרי וחדא אמרה אסור דמחד מתניתא מוכח לאיבעיא אחד שרי ומחד מתניתא מוכח לאיבעיא אחד דאסור ומפרש המסקל שדהו נוטל את העליונים ומניח את הנוגעות בארץ. הדא אמרי שרי אפי' שאין כאן דקין ומופשט היתה כל שדהו מלאה גסין דמותר ליטול העליונים ולא חיישינן למשנה אחרונה דמשרבו עוברי עבירה ונחשדו להיות מלקטין דקים ואומרים בגסין ליקטנו דשמא ילקט מהנוגעות בארץ ויאמרו מעליונות לקטנו ז"א אלא דבאופן זה מותר הדא אמרה שרי ומיפשט איבעיא אחד היתה כל שדהו מלאה גסין ולענין איבעיא הראשונה ליקט בגסין מהו שיחזור וילקוט מהגסין שבדקין זהו נפשט ממתניתא אחריתא איזהו המידל אחת או שתים הדא אמרה אסור פי' דלקמן תנינן דבמידל מותר לב"ה אפי' לשרש אבל במחליק אסור לשרש אלא שיגום ומפרש במתניתין איזהו המידל אחת או שתים ואי ס"ד דאם ליקט בגסין חוזר ולוקט מהגסים שבדקין א"כ במידל נמי אם הידל שתים ומניח א' או הידל אחד ומניח שנים יחזיר וידיל עוד אחד משנים או שנים מאחד ואח"כ ידיל עוד אחד משנים אם בדרך מידל שרי למה תני איזהו המידל אחד או שנים א"ו דדווקא בשיעור אחת או שתים מותר כגון אם היה לו שלשים אילנות מותר לו ליטול בסירוגין אחד משנים והוא עשר או שנים מאחד והוא עשרים אילנות אבל לא יותר אבל לחזור ולידול מהעשרה הנותרים אסור דאם יטול אחד אח"כ נמצא דהוא מחליק ג' אילנות ולקמן (בה"ד) גרסינן תניא דבית רבי נוטל אחד ומניח שנים ופריך והתנינן המחליק ג' זה בצד זה הא מידל נוטל שנים ומניח אחד ומשני א"ר יונה מתניתא במידל בה מתחלה ומה דאמר רבי במודל בה מכבר פי' דרבי מיירי שהדיל פעם א' ונטל אחד משנים וע"כ מותר ליטול עוד הפעם אחד משנים ונמצא דע"י ב' פעמים הוי שנים מאחד אבל מתני' מיירי במידל פעם הראשון ע"כ נוטל שני מאחד ונמצא למדין מזה דאם הדיל פעם אחד אינו מידל פעם שני' אלא מה שנשאר במידל הראשון אבל אסור לדול פעם שני ומוכח ממתניתא הדא דדווקא אחת או שתים מותר ליטול בסירוגין מכל הכרם אבל להדיל פעם שני' אסור דלמה קתני איזהו המידל אחת או שתים דלמה עשה שיעור לזה והלא במס' פיאה (פרק ג' משנה ג') נקט התנא גם כן המידל לענין פאה וכן נקט גם כן המחליק שם והרמב"ם ז"ל מפרש שם גם כן חילוק בין מידל למחליק דמידל הוא בכל הכרם ובכל הצדדים כדי להקל על הכרם ומחליק הוא שנוטל מרוח אחת בשוה והתם במס' פיאה לא נקט התנא שיעור למידל ויכול להדיל כמה פעמים לטובת הכרם ואין קצבה לדבר וכן הרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות מתנות עניים הלכה ג' לענין פאה שם לא נקט כלל שיעור אחת או שתים ורק לענין שביעית בפרק ראשון משמיטה ויובל הלכה י"ח נקט הרמב"ם ז"ל שיעור דמידל שתים אילנות במקום אחד וע"כ דהכא השיעור דווקא דאסור לכרות לעצים יותר משיעור שתים או אחת ולהשאיר אחת דהתם גבי פיאה מידל לתיקון הכרם ע"כ אין שיעור לדבר וכל כמה דרואה טובת הכרם מידל אבל הכא גבי שביעית דאסור לתקן הכרם רק מידל לצורך עצים כמו שכ' הרמב"ם ז"ל לפיכך יש שיעור לדבר דאסור ליטול יותר מאחת או שתים משום דאם יטול יותר מהאי שיעור הרי הוא מתקן ומחליק הקרקע וחילוק הקרקע אסור בשביעית א"כ מוכח מהך מתניתא דאסור למידל ולחזור למידל משום דא"כ מתקן הוא הקרקע ואם הידל בה כבר פעם אחת ונטל אחת אסור בשביעית לוקח עוד שנים אלא נוטל אחת דאם יטול שנים מתקן הקרקע ורק בהידול פעם ראשונה נוטל שתים ומניח אחת הרי מוכח דאסור לחזור ולהדיל ע"כ כמו כן ליקט מהגסין אינו חוזר ולוקט מהגסין שבדקין:
תמן אמרין בשניטלו קוצי' ורבנן דהכא אמרין בשחריש ופריך ע"ד דרבנן דהכא איזהו הטיוב ומשני כל העם חורשין פ"א ר"ל כולם חרשו ליטול הקוצים פ"א ע"כ מותרין ליזרע מוצאי שביעית והוא חרש ב' פעמים:
וכא כן הסוגיא הזאת שייך עיקרה לקמן בפ"ז (ה"א) ובסנהדרין (פ"ג) והכא מביא אגב גררא משום הא דמסיק הא דר' ינאי וכל הסוגיא כדרך הש"ס הזה הורה ר' ינאי לחרוש חרישה ראשונה פי' כדי לשלם לארנונא הורה לחרוש רק פעם אחת לקווצה מן הקוצים דדרך הוא לחרוש ב' פעמים חרישה ראשונה לקווצה וחרישה שני' כדי שתצמח הרבה והורה ר' ינאי לחרוש פעם אחת לקווצה ולזרוע כדי שתצמח מעט על השיעור דארנונא הנוטל כך וכך כורין לשנה ואיננו סותר למה דאיתא בבבלי במס' סנהדרין (דף כ"ו) מכריז ר' ינאי פוקו וזורעו בשביעית משום ארנונא דהתיר זריעה ג"כ ואילו בירושלמי התיר רק חרישה ראשונה ולדברינו ניחא וזהו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"א משמיטה דמותר לזרוע רק מה שצריכין לעבדי המלך בלבד ומבואר הוא כאן:
טייבה בזה"ז מהו דאימתי גזרו במתניתין על הטיוב שנטייבה אסור לזורעה הנ"מ בשביעית דאורייתא אבל בזה"ז לא שמעינן דגזרו רבנן ואפי' דלא שמענו שעמד ב"ד וביטל הגזירה ראשונה מ"מ לא בעינן לבטל כיון דמדרבנן הוא בזה"ז ולא התקינו עוד הפעם שנטייבה לא תזרע ממילא תזרע ע"ז ס"ל לר' ירמיה דמותר לזורעה ופריך ליה ר' יוסי והא כיון דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דהא לוקה ופסול לעדות ומשני כאינש דשמע כו' א"ר חזקיה איתותבת קומי ר' ירמיה וכי איזה ב"ד עמד וביטל דהא צריך ב"ד לבטל הגזירה וכ"ז דלא עמד ב"ד וביטל לא נתבטל הגזירה ממילא וע"ז אומר חיילי' דר"י והי' כתיב בר"ת חיילי' דר"י והי' סבר המדפיס דהוא ר' ירמיה ובאמת הוא ר' יוסי בר פלוגתי' דר' ירמיה דס"ל דכ"ז דלא עמד ב"ד וביטל להגזירה לא נתבטל הגזירה ממילא ולא אמרינן כיון דהוי מדרבנן בזה"ז הוי גזירה לגזירה דהא בת ישראל שבאת להדליק כו' לא עמד ב"ד וביטל כמה דתימר תמן לא עמד ב"ד וביטל אפילו לקולא וכן הכא לחומרא לא עמד ב"ד וביטל. ודכוותיה מאימתי אדם זוכה בפירותיו בשביעית פי' בזה"ז דהוי הפקר מדרבנן ואם עבר וזכה בהם הוי כמו בזה"ז. בעבר וטייבה דלר' ירמיה שרי וכן בעבר וזכה בהם בזה"ז הוי זכייתו זכי' ובדיעבד אין מוציאין מידו ע"כ סבר רבי ירמיה משיתן לתוך כליו ר' יוסי סבר מימר אפילו נתנם בתוך כליו לא זכה בהם דהוא סבר מימר דאינון דידיה ולית אינון דידיה דאין זכי' באיסורי הנאה אפי' בזה"ז אפי' בדיעבד:
מ"ד איישר מהו שואלין בשלומן בשלום ישראל שלום עליכם כן הגי' נכונה דשואלין בשלומם דתנינן במתניתין הוא כמו בישראל דהוא שלום עליכם:
א"ר יונה מתניתא במידל בה מתחלה פי' שלא הידל מעולם אלא עכשיו הוא מתחיל למידל ע"כ רשאי להידל שנים מן אחד ומה דתני דבית רבי במידל בה מכבר פי' שכבר הידל אחד מן שנים ע"כ אינו מידל בפעם שני אלא עוד אחד ונמצא דהוי שנים מן אחד:
אין תולין תוכין בתאנה ומפרש ואזיל מהו תוכין מייתי יחור מתאנה שטר ותולה בה ואמר הדא עבדת ואת לית את עבדת פי' דזהו לתש וסגולה שיתעבד האילן פירות ואסור הוא בשביעית למיעבד כן ופריך ולא כן תני אילן שהוא מנבל פירותיו עושין לו סגולה דסוקרין אותו בסיקרא ומטעינין אותו אבנים ומהבתין לי' דיעבוד וזהו סגולה שלא ישיר פירותיו [כדאיתא במס' מע"ש שזהו סגולה] אלמא דבשביעית מותר לעשות עניני סגולה להאילן ומשני דלא דמי דתמן הסגולה הוא דלא יתן פירותיו פי' דלא ישיר פירותיו והכא דהסגולה הוא דיצמח כל עיקר וזהו אסור בשביעית אפי' סגולות:
משלשה ועד תשעה היא מתניתא פי' אהא דתני במתניתין גבי בתולת השקמה דס"ל לר"י דגומם מעם הארץ או מגבי' עשרה טפחים הכונה דאף בפחות משלשה מותר כמו דמותר למעלה מעשרה כן נמי בפחות מג' ורק מג' ועד עשרה אסור דדרך לקוצצו שם וכן מוכח מסוגיא במס' ב"ב (דף פ' ע"ב) וגרסינן מג' ועד עשרה וכן גי' מהרא"פ זצ"ל וכן עיקר:
ריה"ג כב"ש ור"ע כב"ה פי' הא דנחלקו לעיל (בה"ד) גבי המידל בזיתים ב"ש אומרים יגום וב"ה אומרים ישרש וא"כ ריה"ג דס"ל גבי מזנב בגפנים דירחיק טפח ע"כ ס"ל כב"ש והנה הר"ש ז"ל והרע"ב ז"ל מפרשין שירחיק מן הקרקע טפח ומפרשין דמזנב מן הארץ מה שנתעבו הענפים ובמידל פי' הרמב"ם ז"ל דמידל לעצים ועיין בתוס' י"ט ז"ל דמוכח דלשון מידל הוא לשון שאול מעלמא ועיין בדברינו לעיל דאינו פעולה בכאן כמו מידל בעלמא להקל על הכרם דאילו בעלמא אין שיעור למידל אלא כל כרם לפי טבעו וכל האדמה שע"ג הכרם לפי טבעה והכא לשון מידל הוא רק לשון שאול מעלמא והכא קאי כל עיקר קוצץ לעצים ע"כ. כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ש הי"ת וז"ל ז"ל הקוצץ אילן או שתים לעצים ולא נקט כלל לשון מידל ולא נקט כלל זיתים אלא סתם עצים לגלות לן דלא מיירי מתיקון הכרם ולא מיירי כלל מכרם וקס"ד דהכא במזנב נמי כה"ג דהא הוא ג"כ רק לשון שאול וכל עיקר דחותך קצת הענפים הוא על עצים ולא באופן שיפה לאילן כגון דהאילן א"צ להזינוב או שחותך באופן שאינו מעלה להאילן לא כפי תיקונו אלא לעצים בלבד הוא קוצץ וא"כ ריה"ג דס"ל דצריך לשייר טפח ולא ישרש א"כ ע"כ דכב"ש ס"ל וע"ז משני דז"א דריה"ג חשש במזנב לעבודת הארץ דהוא לעבודת הגפנים ולא דמי למידל דבמידל דבקוצץ לעצים באופן דלא מיקל על הכרם ס"ל לב"ה דישרש דכיון דבשתים אינו מועיל לקרקע מה איכפת לן ולא חיישינן שמא יהיה תיקון להזיתים ז"א דבתיקון להכרם לא יועיל בשתים משום דצריך להדל לפי תיקון הכרם וכ"ז שלא הידל לפי תיקון הכרם הצריך לו לא הועיל כלל משא"כ גבי מזנב אע"פ שמזנב לעצים ולא לפי תיקון הגפן מ"מ כל מה שמזנב אפילו דאינו מזנב לפי תיקון הגפן וזינב רק מקצת מ"מ חיישינן שיהיה לו קצת פעולה ע"י אותו מקצת ור"ע ס"ל דלא חיישינן גם כאן למקצת פעולה כמו דלא חיישינן במידל:
תמן תנינן הפגין והבוסר ר"ע אומר מטמא טומאת אוכלין ר"י ב"נ אומר משבאו לעונת המעשרות תני כן מיד ולית כאן מיד פי' דלענין טומאת אוכלין מיד ולית כאן מיד בשביעית אינו מיד אלא בהנך שיעורא דמתניתין וקמ"ל דבשביעית לא פליגי ר"ע וריב"נ דלכו"ע ס"ל בשביעית שיעורא דמתניתין אבל ר"ח בשם ריב"ל בפגי ראשונה היא מתניתא דעוקצין דבתאנים איכא השיעור משיזריחו אבל בשאר הפגים דליכא שיעור אחריני כי אם לעונת המעשרות אינן מטמאין טומאת אוכלין עד שיגיעו לעינת המעשרות אר"י ותני כן דממתני' דידן מוכח דבתאנה איכא עוד שיעור טרם הגיעו עונת המעשרות הפגין משיזריחו כו' ומביא ראיה מהך מתניתין דידן למימרא דרשב"ל דבפגי תאנה איכא עוד שיעור אחר טרם עונת המעשרות והוא מפורש בהך מתניתין דידן:
ר' פדת בשם ר"י הכל מודים בשביעית וקאי על הרישא דמתניתין הפגין והבוסר דמתניתין דמס' עוקצין הנ"ל דאיתא שם פלוגתא אחריתא בין ר"ע לריב"נ בהקושט והחמס וראשי בשמים וכו' נלקחים בכסף מעשר ואינן מטמאין טומאת אוכלין דברי ר"ע א"ל ר"י ב"נ אם נלקחים בכסף מעשר מפני מה אינן מטמאין טומאת אוכלין אם אינן מטמאין טומאת אוכלין אף הם לא ילקחו בכסף מעשר ע"כ במשנה שם ובסיפא תניתא דהפגין והבוסר ה"נ איתא שם המתניתא הקור הרי הוא כעץ לכל דבר אלא שהוא נלקח בכסף מעשר ע"ז קאי ר"פ בשם ר"י ארישא אע"ג דנחלקו ר"ע וריב"נ אם לקוח בכסף מעשר דמי לטומאת אוכלין דאליבא דר"ע אע"ג דא"מ טומ"א נלקח בכ"מ ולריב"נ כיון שא"מ טומ"א אינו נלקח בכסף מעשר כ"ז דוקא לענין לקוח בכסף מעשר אבל לענין שביעית הכל מודים דלא שוה לטומאת אוכלין ויש לפרש בשני פנים או דהכל מודים אע"ג דאינו מטמא טו"א מ"מ חלה עליו קדושת שביעית דחשיב אוכל לענין שביעית או דילמא דהכל מודים דאף על גב דטמא טומאת אוכלין אין חלה עליו קדושת שביעית דלענין שביעית לא תשיב אוכל וע"ז מיבעיא הכל מודים כלומר היאך הכל מודים ומפרשין חבריא שאינן מטמאין טומאת אוכלין דלענין שביעית חלה עליו קדושת שביעית דחשיב אוכל אע"ג דאינו מטמא טומ"א וע"ז מסיים הקור הרי הוא כעץ לכל דבר אלא שנלקח בכסף מעשר וחשיב אוכל לענין מעשר אע"ג דאינו חשיב אוכל לענין טומאה וע"ז דרש ר"י ב"פ בבהמ"ד דקור אין קדושת שביעית חלה עליו ור' יוסי מקפיד על שואלייה אמרין לון וכו' אלא בגין דקדושת שביעית חלה עליו וכו' כלומר כיון דשביעית הכל מודים דחשיב אוכל אע"ג דאינו חשיב אוכל לטומאה ע"כ שפיר ס"ל לר"י דקור קדושת שביעית חלה עליו וחשוב אוכל אבל אי הי"מ הכל מודים בשביעית דלא כחברייא אלא דאף דחשיב אוכל לענין טומאה מ"מ לא חשיב אוכל לענין שביעית א"כ לפ"ז לא היה ס"ל לר"י דקור חשיב אוכל לענין שביעית כיון דלא חשיב אוכל לענין טומאה ק"ו לשביעית אבל לפי החברייא דלענין שביעית חשיב אוכל אע"ג דאינו מטמא טומאת אוכלין ע"כ שפיר ס"ל לר"י אע"ג דקור אינו מטמא טומאת אוכלין ולא חשיב אוכל לענין טומאה מ"מ חשיב אוכל לענין שביעית וקדושת שביעית חלה עליו ועפ"ז מתורץ קושית גליון הש"ס דמקשה ע"פ המפרשים ז"ל דהכל מודים בשביעית שאינו מטמא טומ"א דקאי על פגין משהזריחו דבשנה השביעית גופא. אינו מטמא טומאת אוכלין משום דלא חשיב אכילה לענין שביעית דאסור להכניסו לבית וע"כ לא חשיב ג"כ אוכל לענין טומאת אוכלין קשה מפ' הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' טומ"א הלכה כ"ה ואלו מקרי לא היתה לו שעת הכושר ועיי' במס' מנחות דף ק"א ודו"ק היטב עכ"ל וכונתי קושיא עצומה דהא הפלוגתא בין הת"ק ור"ש לענין איסור הנאה אם מטמא אוכלין מובא בכמה מקומות דלר"ש אין מטמא טומ"א דאוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים לא מקרי אוכל לענין טומ"א אבל הת"ק ס"ל דחשיב אוכל והרמב"ם ז"ל פסק כהת"ק בפ"א מה' טומאת אוכלין הכ"ה שם וא"כ למה בשנה השביעית אינו מטמא טומ"א משהזריחו כיון דחשיב אוכל בעלמא והכא רק משום איסור דשביעית אינו ראוי לאכילה והרי באיסור הנאה בעלמא כיון דחשיב אוכל בעצם ורק משום איסור דשביעית לא חזי לאכילה למה לא יטמא טומ"א ודוחק למימר דאזיל אליבא דר"ש והא ר"ש ס"ל דמס' מנחות הנ"ל דבהיתה לו שעת הכושר תשיב אוכל וזה נמי מיקרי היתה לו שעת הכושר וזה דוחק וקושיא עצומה היא דהא נקטינן הכל מודים בשביעית ומשמע דהכל מודים וקאי אליבא דכולהו ולפי דברינו ניחא שפיר דלא מיירי בפגין משהזריחו בשנה השביעית וקאי על מתני' קמייתא דעוקצין כנ"ל ואין מקום לקושיא זו כמובן ודו"ק:
סליק פירקא בס"ד: