Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לא צורכה דלא שמעינן דחין קדושת שביעית חל עליהן עד שימתיקו פי' בשנו"א ז"ל דמבעיא ליה אם לענין שביעית צריך ג"כ להמתין עד שימתיקו ע"ז אמר לא כן אר"י בר"ח עולשין חשובות כו' בשביעית אלמא דשביעית חשוב יותר דאף דבכל השנים אינו חשוב ומ"מ בשביעית חשוב לאוכל א"כ ה"נ אף דאינו חשוב לטמא טו"א עד שימתיקו ואבל בשביעית א"צ להמתין עד שימתיקו וחשוב אוכל מיד ע"ז פריך הא איתמר טעמא עד שלא התיר רבי להביא ירק כו' אבל משהתיר דמי שביעית לכל מקום וא"כ צריך להמתין עד שימתיקו ע"ז פריך א"כ לפ"ז דבשביעית צריך ג"כ להמתין עד שימתיקו מצינו דבר דבתחלה אין קדושת שביעית חלה עליהן ובסוף קדושת שביעית חלה עליהן בתמיה וא"כ א"צ להמתין עד שימתיקו ופריך מסיאה ואיזוב כו' שלקטן מתחלה לעצים אין קדושת שביעית חלה עליו וכשנמלך לאכילה חלה קדושת שביעית ע"ז משני דהתם הי' בידו מתחלה לחשוב לאכילה אבל הכא קודם שימתיק לא אפשר לחול עליו קדושת שביעית ע"כ אין סברא לומר דבעינן עד שימתיק משום דלא מצינו דבר שמתחלה אין קדושת שביעית חלה עליו ולבסוף קדושת שביעית חלה עליו:
אמר להן ר"מ מחמיר אני בדמים יותר מן העיקר פי' בשנו"א ז"ל דטעמא דר"מ הוא מפני שהשמן ופרי בעצמו ניכר הוא ולא אתא לעשות בהם סחורה משא"כ הדמים דלא ניכר חיישינן שמא יעשה סחורה בהם אבל חכמים משיבין לו עכ"פ האיך אפשר לומר כן והאיך מצינו שהדמים יהא חמור מהפרי עצמו ומשיב להם ר"י דמצינו כן בשמן דחמור הדמים משמן עצמו:
כיצד הוא עושה ר"ח בשם ר"י מחליף שניהן בשל חולין פי' בשנו"א ז"ל דקי"ל דאחרון אחרון נתפס והפרי עצמו אסור א"כ מה שבא מחמת דמים אזיל האיסור ונשאר כמקדם ומותר להדליק השמן:
החליף אוכלי אדם באוכלי בהמה כמה דתימר אוכלי אדם אין עושין מהם מלוגמא ודכוותי' אוכלי בהמה אין עושין מהן מלוגמא פי' דכיון דאוכלי בהמה בא מאוכלי אדם הרי דינו כמו אוכלי אדם ופריך והתנינן מוכרין אוכלי אדם ואוכלי בהמה ליקח בהן אוכלי אדם אבל לא אוכל בהמה ליקח בהם אוכלי בהמה וכ"ש אוכלי אדם ליקח בהם אוכלי בהמה כצ"ל וכן הגי' בתוספתא וא"כ קשה האיך משכח"ל שיהא אוכלי בהמה בא מאוכלי אדם הא לא חל החליפין כשהחליף אוכלי אדם על אוכלי בהמה וא"כ האיך משכח"ל שיהא אוכלי בהמה בא מתוך אוכלי אדם ומשני והדא קניבתא דירק מסקין ליה לאגרי' והיא יבישה מן גרמי' פי' דנעשית אוכל בהמה מאוכל אדם עצמו וע"כ שייך שפיר הא דקאמר דאסור לעשות מלוגמא מאוכל בהמה הבא מאוכל אדם:
תמן תנינן א"ר יהודא אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא כו' היה יושב ובטל ממלאכתו כ"ש שביע כיון שבאת שביעית התחיל מפשיט את ידיו וליתן בפירות כו' אם יש עמו מלאכה אחרת כשר כו' אבל אם היה יושב ועוסק במלאכתו כ"ש שבוע כו' אע"פ שאין עמו מלאכה אחרת מותר פי' דכיון דאיכא חד צד או הי' עוסק במלאכתו או יש לו מלאכה אחרת ע"ז אמר ר' בא בר זבדי ר' אבוה בשם ר"א הלכה כר"י דמתניתין אקלס כו' ומפרש הגמ' דלמה קאמר ר"י דמתניתין תיבת דמתניתין מאי כונה איכא בו ומפרש תני ר"ח לחומרא [כן איתא בסנהדרין פרק שלישי] האיך עבידא הי' יושב ועוסק במלאכתו כו' אם יש עמו מלאכה אחרת מותר אבל אם לא הי' עוסק במלאכתו כו' אעפ"י שיש עמו מלאכה אחרת אסור [כן הגירסא בשנות אליהו ז"ל] וסבירא ליה דבעינן תרווייהו שיהא עוסק במלאכתו ושיהי' לו מלאכה אחרת לא בדא פי' לא בזה הלכה כר"י אלא הלכה כר"י דמתניתין לקולא לפום כן כצ"ל ר' בא בר זבדא בשם ר"א הלכה כר"י דמתניתין לקולא לאפוקי מהא דר"י דתני ר"ת ושאל אוף הכא כן פי' הגר"א ז"ל בשנו"א משמע דשאל אם גם במתניתין דידן הלכה כר"י או לא ע"ז אמר תמן אין המלכות אונסת פי' במתניתין דידן אין המלכות אונסת ברם הכא המלכות אונסת ברם במתניתין דידן פי' במס' סנהדרין המלכות אינסת ולשון תמן הוא בירושלמי כמה פעמים וההם במס' סנהדרין איכא האי סוגיא ג"כ ושם קרי מתניתין דהכא תמן ודרך הירושלמי להעתיק הסוגיא בלשון הנשנה שם א"נ הא דשאל אוף הכא כן פי' במתניתין דידן דר"י מתיר ליקח כדרכו ובלבד שלא תהא אומנתו לכך אם יש לו אומנות אחרת ג"כ דיושב ועוסק במלאכתו אם מותר אפי' שלא בהזדמניות כמו בשביעית או לא ומסיק דהא דהתירו התם בשביעית משום דהמלכות אונסת דצריך לפרוע המס ברם הכא אין המלכות אונסת ועיין בתוס' ד"ה והוא (לעיל בפ"ד):
בראשה את אמרת אין אוכלין על העיקר ותיבת פירקא נמחק בירושלמי שת"י מהגר"א ז"ל ופריך ברישא דמתניתין תנינן דלולבי זרדין יש להן ביעור אע"פ שעיקרו מתקיים בארץ אין אוכלין לאחר הביעור הלולבין על העיקר ובסיפא את אמר גבי לולבי האלים דאין להם ביעור דאוכלין על העיקרו דמתקיים בארץ וקשיא מרישא לסיפא ומשני אר"פ תמן אין סופן להקשות פי' דברישא אין סופן להקשות משא"כ בסיפא משום דסופו להקשות מכיון שהוקשו נעשו כאביהן:
תני וכולן שנכנסו מששית לשביעית ששית חוץ מן העדל כו' ר"א בשם ר"י לית כאן מששית לשביעית ששית אלא שביעית פי' דלית כאן ששית כלל אלא שביעי' לבד ומאן דפליג על ר"י ס"ל דאית כאן גם ששית והשתא מביא הגמ' הברייתא והתני הסיאה והאיזוב והקורנס שהובילו לחצר אם היתה שני' נכנסת לשלישית שלישית [ותיבת אבל מיותר כמובן] מששית לשביעית ששית ע"ז קשיא הכא את מני לחורי' פי' לאחריו וכא את מני לקומי' פי' לפניו וע"כ דמספקא לן אם אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה א"כ מ"ש הכא דאת מני לאחריו וכא את מני לקומי' א"ר יוסי שלישית וששית אע"פ שאין בהם מע"ש יש בהם מעשרות פי' דאפילו דתנהג בה מנהג שלישית בחיוב מ"ע מ"מ יש בה מעשרות פי' אם יתן מספק מע"ש שפיר דמי משא"כ שביעית אין בה מעשרות כלל פי' אם ינהג בה מנהג שביעית דיתחייב להפקיר כמנהג שביעית אז יהא הפקר ופטור ממעשרות כל עיקר [וכ"כ התוס' ז"ל במס' ר"ה דף ט"ו ע"א דאם ינהג בה מנהג שביעית דיחייבוהו חכמים להפקיר מספק יפקיע כל חיובא דמעשרות שיש עלי' מספק שמא אזיל בתר חנטה ועיי"ש] וע"כ אינו נוהג מנהג שביעית ר"ל דלא יפקיר כדי שלא יפקע חיובא דמעשרות ויהי' חייב מספק במ"ע ובביעור דהא כיון דהוי ספק הפקר לא יצא עדיין מרשותו וברשות בעלים הוא עד הזכיה וע"כ חייב במ"ע מספק ע"ז שאל הגמ' לא כן ר"א בשם ר"י לית כאן מששית לשביעית ששית אלא שביעית כלומר אם כמו דאמר ר"י על הברייתא דל"כ ששית אלא שביעית לבד אם גם כאן כן ע"ז קאמר דז"א דתמן ברשית הבעלים פי' דלא דמי דאימתי קאמר ר"י דל"כ ששית אלא שביעית לבד רק דווקא על הברייתא שלו הנזכר לעיל משא"כ בברייתא דהסיאה והאיזוב שהובילו לחצר דתמן כיון שהוא בחצירו הוא ברשות. הבעלים וע"כ כשאינו נוהג שביעית ואינו מפקיר נוהג ששית מספק דהא לא הוי הפקר ממילא דאפילו דניחא לבעלים שיהא הפקר כדי שלא יצטרך לנהוג חומרת שניהם חומרת מעשרות וחומרת שביעית. דהא מחויב בעזיבה מספק דשמא היא שביעית מ"מ כיון שהוא בחצירו ועומד ברשותו ע"כ הוי עליו חומרת שניהם חומרת דאפקעתא דמלכא וחומרת מעשרות ברם הכא ברשות עני הן פי' ברשות הפקר הוא [כדאיתא במס' ר"ה (דף ט"ו ע"א) דס"ל לרבה דאפי' דאזיל בתר חנטה מ"מ פטור ממעשרות משום דיד הכל ממשמשין בה ופרש"י ז"ל דכיון דעומד בגנות ופרדסים של הפקר ויד הכל ממשמשין בה בשביעית והוי הפקר ממילא ולפיכך פטור ממעשרות ואפי' לרב המנונא דפליג שם וס"ל דזה אינו הפקר אלא גזל היינו דווקא בשפשיטא לן דאזלינן בתר חנטה וע"כ מקפיד בעה"ב וכשהבעה"ב מקפיד עליהן הוי גזל משא"כ הכא כשמספקא לן ויש עליו חומרת שניהם חומרת נתינה דמעשר וחומרת נתינה דהפקר ע"כ אף שאינו מפקיר אבל אינו מקפיד עליהן דניחא ליה וכיון שעומד במקום שאינו משומר ואין הבעה"ב מקפיד על מי שנוטלן ע"כ הוי הפקר ממילא וע"כ הוי שביעית ולית כאן ששית כלל] ואינו ברשות משומר והא דקרי ברשות עני משום דעפ"י רוב העניים מלקטים וממשמשין בשדה הפקר ואין בעה"ב מקפיד עליהן וניחא ליה משום דמוטב ליה ליתן ליה אחד בודאי ולא שנים מספק וקי"ל דדבר שעומד במקום שאינו משומר ואין בעה"ב מקפיד עליהן מותרין משום גזל ופטורין ממעשרות עיין במס' פסחים (דף ו' ע"ב) וע"כ הוי שביעית לגמרי ולית כאן ששית כלל משא"כ בהא דהסיאה והאיזוב והקורנס שבחצר דהתם עומד ברשות הבעלים במקום משומר אפי' דאין בעה"ב מקפיד עליהן וניחא ליה נמי לא הוי הפקר ממילא לשיטת הירושלמי [כאשר מבואר בתוס' ד"ה תני עיין שם היטב] וע"כ אית כאן ששית:
ר"פ ר"י בשם ר"י אתיא דר"ש כר' יהושע דתנינן תמן אר"י שמעתי כו' בסוגיא הזאת רבו הפירושים והגר"א ז"ל בכ"י קדשו מגי' א"ר יונה ודמיא הוא לכל דבר קטף בטל ע"ג שרפו אילן אינו בטל ופי' בשנו"א ז"ל דר"פ מוקי מתניתין דמיירי בשרף של העץ וא"כ ע"כ דר"ש כר"י וחכמים ס"ל כר"א דאי כר"י הא ס"ל דשרף העץ אינו פרי אבל ר' יונה מוקי מתניתין כד"ה דאף חכמים ס"ל כר' יהושע דאימתי ס"ל לר"י דשרף של עץ לא הוי פרי רק באילן העושה פרי אבל באילן שאינו עושה פרי מודה ר"י דקטפו זהו פרי כדאיתא במס' נדה (דף ח' ע"ב). ונראה דפי' הירושלמי לפי זה הוא כך דהנה במשנה דידן גרסינן הורד והכפר והקטף ומזכיר הקטף ואלו במשנה דערלה גרסינן רא"א המעמיד בשרף הערלה ומזכיר רק השרף וכן ר"י אומר ג"כ המעמיד בשרף האילן והעיקרין ומזכיר רק השרף והנה פי' קטף היא העץ והשרף הנוטף ממנו נקרא צרי כדגרסינן הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף וכן פרש"י ז"ל במס' נדה שם דיקטף הוא העץ שנוטף ממנו שרף וכן איתא במס' שבת (דף כ"ג ע"א) שרף קטף הרי דיש שרף של הקטף ויש קטף עצמו ובמשנה דידן לא קאמר שרף הקטף אלא קטף עצמו ואילו במשנה דמסכת ערלה קאמרינן המעמיד בשרף הערלה הרי דמזכיר שם רק השרף לבד והוא משום דשם בערלה דלא מיירי בקטף אלא בסתם אילן דעושה פרי וע"כ לא בטל העץ לגבי שרף שיהא העץ בעצמו חשוב כהשרף שלו אבל עצי הקטף כיון שאין עליו שום פרי אלא רק השרף שבו ע"כ בטל הקטף לגבי השרף והעץ בעצמו הוא חשוב כשרף שלו ע"ז אמר לו ר' יונה ולכל דבר פי' בתמיה דא"כ לדבריך דקמדמית ר"ש לר"י וחכמים ע"כ כר"א דלא כר"י דאי לחכמים הוי פרי אף שרף של עץ א"כ הו"ל להיות המעמיד בשרף האילן ג"כ אסור משום ערלה א"כ לדבריך לכל דבר צריך להיות אליבא דחכמים שרף של ערלה חשיב פרי כמו גבי שביעית והא ז"א דהא בשביעית אף הקטף עצמו חשיב פרי ואילו התם לענין ערלה לא חשיב פרי רק השרף לבד אבל לא העץ אפי' לר"א דר"א נמי לא קאמר אלא המעמיד בשרף הערלה אסור מפני שהוא פרי וע"כ דהקטף בעצמו בטל על גבי שרפו אילן אינו בטל ע"ג שרפו פי' דהקטף בטל לגבי שרפו והוא בעצמו חשיב כשרף ואילו אילן אינו בטל ע"ג שרפו ולא חשיב כמו השרף והוא ע"כ משום דקטף אינו עושה פרי ואין לו אלא שרף ע"כ בטל לגבי השרף משא"כ אילן דעושה פרי לא בטל לגבי השרף א"כ ע"כ דשם מיירי באילן העושה פרי וא"כ מנין לך להוכיח דר"ש כר"י וחכמים לא ס"ל כר"י ז"א דע"כ לא ס"ל לר"י דשרף אינו פרי אלא דוקא מאילן העושה פרי אבל בקטף דאינו עושה פרי אף ר"י מודה דהוי פרי דהא ע"כ דאפילו לר"א לא דמי ג"כ קטף לאילן דאילו באילן לא הוי פרי אלא השרף ולא העץ ואילו בקטף הוי הקטף ג"כ חשיב פרי ואלא ע"כ משום דהקטף אין עושה פרי רק השרף משא"כ באילן דהוא עושה פרי וא"כ לדבריך דקמדמית מתניתין דידן למתניתין דמס' ערלה הו"ל להיות שוה לכל דבר התם כמו הכא ובאמת חזינן דלא דמי אפי' לר"א דקטף בטל ע"ג שרפו ואילן אינו בטל ע"ג שרפו ואינן שוין לכל דבר והוא ע"כ דבאילן העושה פרי מיירי התם ולא דמיא למשנה דידן דהקטף א"כ יכול להיות דאתיא חכמים כר"י ואעפ"כ לענין שרף הקטף הוי פרי משום דע"כ לא קאמר ר"י אלא דווקא התם באילן העושה פרי אבל בקטף שאינו עושה פרי אף ר"י מודה דשרף חשוב כפרי ע"ז קאמר הגמ' דלא היא דמזה אין ראיה דלא דמי אילן העושה פרי לאילן שאינו עושה תרי דיכול להיות שדמי א"נ אפילו אי לא דמי מ"מ אין ראיה דשם מיירי מאילן העושה פרי דוקא דז"א דיכול להיות דאילן העושה פרי דמיא לאילן שאינו עושה פרי א"נ דשם מיירי ג"כ מאילן שאינו עושה פרי כמו הכא והא דלא דמי הכא והתם לכל דבר לענין העץ עצמו הוא לאו משום שיש נפ"מ בין אילן העושה פרי לאינו עושה פרי דז"א דבזה לא דמי שביעית לערלה לענין חשיבות העץ כמו הפרי דהא הרי אוכלי בהמה קדושת שביעית חלה עליו ואין קדושת ערלה חל עליהן דשביעית חמור בזה מן ערלה לענין העץ דהא חל קדושת שביעית אף על דבר שאינו ראוי למאכל אדם כמו כן חל קדושת שביעית על העץ שמלא בתוכו שרף אי שרף חשיב פרי חשיב גם עץ שלו עבורו משא"כ לענין ערלה אבל לענין גוף השרף דמיא להדדי וע"כ ר"ש כר"י וחכמים כר"א דלזה חשיב פרי ולזה לא חשיב פרי כן נראה לפענ"ד ברור הפי' בירושלמי ע"פ דעת הגר"א ז"ל בשנו"א ז"ל וכן כונתו ז"ל וראיתי בספר מעיני יהושע ז"ל דמפרש השנו"א ז"ל ואינו מובן ומה שכתבנו הוא הנכון בע"ה ודע דהגירסא שהיא כתובה לפנינו ודמיא לכל רבה דגרס הגר"א ז"ל לכל דבר דע בטעות הדפוס הוא תיבת רבה אלא הי' כתוב לכל דבר והוא כמו במס' דמאי (פ"ג ה"ד) לכל דבה ושם פירשו המפרשי' ז"ל לכל מה שיש בה לכל מה דבה וה"נ הכונה דדמיא לכל מה דבה והוא כמו הכונה לכל דבר:
א"ר אבין אית לך חורי פי' דאית לך עוד דבר אחר לדחות הא דר"פ דלא אמרינן דר"ש כר"י דהא ר' יהושע אמר שמועה ור"ש בשם גרמי' ואי ס"ד דהא הוא דר"י הו"ל לר"ש ג"כ למימר שמעתי כמו דר"י אמר שמעתי אלא ודאי דב' ענינים הן כן פי' בספר מלאכת שלמה בשם הרש"ש ז"ל. שרף פרי פגין פרי פי' דמיבעיא ליה הא דקאמר בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי האי מפני שהוא פרי אמאי קאי אי אפגין מפני שהפגין פרי ע"כ השרף אסור ג"כ אף שאינו בעצמו פרי אי מפני שהוא פרי קאי על השרף עצמו וקאמר דנפ"מ לענין תרומה דאינו אסור בהנאה אלא באכילה כן פי' המהרא"פ ז"ל:
אר"ז יכיל אנא פתר לה בתרין פתרין ורד חדש שכבשו בשמן ישן ורד של שביעית כו' שכבשו בשמן של שמינית פתר תורן וורד חדש שכבשו בשמן ישן וורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית וישן בחדש וורד של ששית שכבשו בשמן של שביעית כן גי'. הגר"א ז"ל בשנו"א ז"ל:
סליק פירקא בס"ד: