Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sheviit Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ל והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעוט מה מיעט אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא ולא מיעט אוכלי בהמה ר"י לא אמר כן אלא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעוט לך ולעבדך ולאמתך תהי' כל תבואתה לאכל מיעוט אחר מיעוט לרבות אוכלי בהמה שעושין מהן מלוגמא ופריך וריבה אוכלי אדם פי' אוכלי אדם ג"כ ומשני אמר רב מתני' דרבב"ח כל מדרש שאתה דורש ושובר מדרש הראשון אין זה מדרש כן גי' הגר"א ז"ל בשנו"א ז"ל וכן גרס מהרא"פ ז"ל פי' אם תדרוש לרבות גם אוכלי אדם א"כ מיעוט מאי אהני ליה וכדפי' הגר"א ז"ל בשנו"א ז"ל דהענין מיעוט אחר מיעוט לרבות הוא כגון הכא דהמיעוט הראשון ממעט מלוגמא ובא המיעוט השני למעט על המיעוט הראשון כלומר דלא מיעט המיעוט הראשון לגמרי אלא מיעט רק אדם לבד וממילא נתרבה בהמה ע"כ הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות:
לא צורכה דלא גי' הגר"א ז"ל בכי"ק אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לבהמה כמה דאת אמר כו' ודכוותה אוכלי בהמה שאין עושין מהם מלוגמא לבהמה עושין מהן צבועין לבהמה ומה שבינתים נמחק:
א"ר יוסי מפני מה אוכלי אדם עושין מהן צבועין לאדם כצ"ל ותיבת אין מיותר כן הוא הגי' בכ"י קדשו של הגר"א ז"ל:
תני המוכר מוכר לאוכלין כו' המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלין פי' משך הלוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים אח"כ מה אנן קיימין אם בשנתן לו מעות ואח"כ משך דמי עצים נתן לו פי' דהאי בעיא הוא אם המוכר מוכר לעצים ודמי עצים ביד המוכר ע"כ גם הסחורה הוי לעצים ג"כ ביד הלוקח ויכול הלוקח לחשוב אח"כ על העצים ע"ז פריך אם בשנתן מעות ואח"כ משך א"כ המוכר קיבל המעות על עצים והוי דמי עצום ביד המוכר ואם בשמשך ואח"כ נתן מעות א"כ לא קני המוכר המעות עד לאחר המשיכה [עי' בתוס' ז"ל במס' ב"מ (דף מ"ג ע"א) עיי"ש] שנעשית אוכלין ביד הלוקח בשעת משיכה א"כ קיבל דמי אוכלין והוי דמי אוכלין בידו ומוקי בשנתן מעות ואח"כ משך ותליא בפלוגתא דר"י ורשב"ל דלמ"ד אין מעות קונות א"כ לא קני המוכר המעות עד לאחר המשיכה לאחר שנעשית אוכלין ביד הלוקח [עיין בתוס' במסכת ב"מ (דף מ"ג ע"א) עיי"ש] ונמצא דבשעת קנין המעות הוי דמי אוכלין בידו דמוכר דהא בע"כ נעשה אוכלין דהא לא כל הימנו כדאמר לעיל ולמ"ד דמעות קונות נמצא דקני המוכר המעות קודם משיכת הלוקח לאוכלין והוא מכר לעצים והלוקח חישב על אוכלין רק בשעת משיכה נמצא דמי עצים בידו ומכיון דדמי עצים בידו דמוכר ע"כ מהני גם המחשבה לעצים גבי לוקח אח"כ שיהא הסחורה ג"כ לעצים. העולה מתוך זה דאם כשהלוקח חישב לאוכלין עם המוכר לא מהני המחשבה אח"כ על עצים רק באם שדמי עצים הוא ביד מוכר אז אם כשחישב לאוכלין ונשאר במחשבה הזאת הוי אוכלין אבל אם יכול לחזור ולחשוב על עצים תלי במעות קונות או לא אם קונות המעות והמחשבה דלוקח על אכילה הוא לאח"כ בשעת משיכה נמצא דדמי עצים ביד המוכר וכיון דדמי עצים ביד המוכר מהני החזרה אח"כ אבל אם משיכה קונה ולא מעות וכשחישב בשעת משיכה על אוכלין הוי אוכלין בע"כ דהא כ"ז שהלוקח עומד במחשבה הזאת פשיטא דהוי אוכלין נמצא דקנין המעות שביד המוכר הוא לאחר משיכה והוי דמי אוכלין בע"כ ביד המוכר וע"כ לא מהני החזרה וע"כ מיבעיא לן אם דמי עצים בידו דמוכר אם דמי אוכלין:
אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקח כו' מהו לפטם יין של שביעית פי' דבשמן כיון דאסור בתרומה אסור ג"כ בשביעית אבל יין כיון דמותר בתרומה מיבעיא לן אם מותר בשביעית אי לא אם שביעית חמור מתרומה או לא וקפשיט דתנינן במתני' קל מהן שביעית כו' אלמא דשביעית קל מתרומה הילכך שמן דאסור לפטם בתרומה אסור לפטם גם בשביעית אבל יין כיון דתנינן במתני' (בפי"א דתרומות) דמותר לפטם יין כדגרסינן שם אבל עושין יין ינומלין עיי"ש וע"כ מכיון דמותר בתרומה כ"ש דמותר בשביעית ופריך והתני אסור אלמא אפי' דמותר בתרומה אסור בשביעית ומשני ההיא ר' יהודא היא דר"י מתיר מפני שהוא משביחו פי' דבמשנה (פי"א דתרומות) גרסינן שם אין מפטמין שמן של תרומה אבל עושין יין ינומלין אין מבשלין שמן של תרומה מפני שממעיטו ר"י מתיר מפני שהוא משביתו פי' דר"י פליג גם ארישא אאין מפטמין שמן של שביעית ואין מבשלין יין של תרומה פליג ר"י וס"ל דמותר מפני שמשביחו א"כ לר"י נמצא דחמור שביעית מתר מות וכיון דאין מפטמין של שביעית אע"פ דמותר בתרומה ה"ה נמי אין מפטמין יין של תרומה אבל לרבנן דפליגי על ר"י וס"ל דבתרומה שמן אין מפטמין אבל יין מפטמין אם כן גם בשביעית מפטמין יין אע"פ שאין מפטמין שמן דלא דמי יין לשמן דבשמן הרי אסור גם בתרומה משא"כ יין דמותר בתרומה אבל לר"י דס"ל דגם שמן מותר בתרומה מ"מ בשביעית אסור א"כ גם יין אסור:
מתניתא פליגי על ר"י דתני לא יאמר אדם לפלוני הא לך דינר זה והביא לי לקט היום הביא לי פיאה היום אלא אומר לו בלקט שתביא לי היום בפיאה שתביא לי. היום וכן אתה מוצא בב"ל והרי לא הראה לו את אמרת כמו שהראה לו פי' והאיך תאמר דבלא הראה לו נמי כמו שהראה לו דאינו נותן לו אלא שכר רגלו דז"א דהא קתזינן ברישא דאסור לומר לו הא לך דינר זה והביא לי לקט היום משום דנמצא לוקט בשליחות העשיר עבור העשיר ובסיפא מותר משום דלוקט בעד עצמו והעשיר לוקת מאתו ואי אמרת דכמו שהראה לו דמי ואינו נותן לו אלא שכר רגלו נמצא גם בסיפא נותן לו שכר טרחו שיביא עבורו פיאה ולקט ונמצא דלוקט עבור העשיר אלא ע"כ דכמו שלא הראה דמי אלא נוטל הדמים בעד גוף הדבר אבל הוא לוקט עבור עצמו ולפ"ז בשביעית צ"ל אסור דהוי מוכר פירות שביעית ובלקט ובפיאה מותר אבל אי כמו שהראה לו דמי ושכר רגליו הוא נוטל הוי להיפך בשביעית מותר ובפיאה אסור וכיון דתנינן בסיפא דברייתא בפיאה שתביא לי מותר א"כ ע"כ דלא כמו שהראה לו דמי וא"כ קשיא לר"י ומשני דלעולם בעלמא אינו נוטל שכר רגלו אלא דמי גוף הדבר ורק בשביעית הקילו דשכר רגלו הוא נוטל וכמו שהראה לו דמי:
תני ר' יוסי אף לא למבייר הגר"א ז"ל בכ"י קדשו מגי' וכן גרס תני אין נותנין לא לספר ולא לספן ר"י אומר אף לא למבייר מחלפא שיטתי' דר"י תמן הוא אומר אין נותנין והכא אמר אבל נותן פי' דבמתניתין דידן תנינן אבל נותן הוא לבייר לשתות ע"ז משני אמר ר' יוסי מה פליגי בשתשמשו אבל בשתיה אף ר' יוסי מודה הוי מ"ת אבל נותן לבייר לשתות ר"י כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י וה"פ דתני בברייתא אין נותנין לא לספר ולא לספן ר"י אומר אף לא למבייר פי' דפליגי ת"ק ור' יוסי דת"ק ס"ל דדוקא לספן ולספר אבל למבייר מותר ור"י מוסיף אף לא למבייר ולא מחלק דלשתיה מותר ומתניתין דידן ע"כ דאתיא כר"י מדקחשיב ואזיל ספר וספן ומבייר ובלן וע"כ דר"י הוא דאילו לרבנן אסור אלא לספן ולספר לבד וא"כ כיון דר"י הוא מחלפא שיטתי' דר"י דתמן בברייתא נקט סתם אף לא למבייר ואילו הכא במתניתין דידן מפרש ומחלק אבל נותן הוא לבייר לשתות ומשני אר"י אמורא מה פליג בשתשמשו פי' דגם בברייתא דנחלקו חכמים ור"י לא נחלקו אלא בשתשמשו דרבנן מתירין לבייר אף לתשמיש וע"ז אוסר ר' יוסי אבל לשתיה אף ר"י מודה שם לרבנן וע"ז מסיים הוי מ"ת אבל נותן לבייר לשתות ר"ל לשתות מותר אבל לא לשתות אלא לתשמישן לחוד אסור הוא ר"י דאילו רבנן מתירין אף לתשמיש וע"ז אמר ר' יונה כצ"ל דברי הכל היא כאן לאדם כאן לבהמה פי' דאף רבנן לא פליגי אר"י ומתירין אלא דוקא בשתיה לבהמה [אבל לתשמיש אחרינא לא] ור' יוסי אוסר בשתיה לבהמה ומתיר לשתיה לאדם ונמצא הא דקתני אבל נותן לבייר לשתית אבל לא לשתי' אסור הוא כד"ה דהתנא דמתני' דידן ס"ל דלד"ה נותן לבייר לשתות לשתות דווקא למר לאדם ולמר לבהמה אבל לתשמיש אסור לכו"ע כן פי' להג"ה של הגר"א ז"ל בכ"י קדש בירושלמי שת"י ולפרש לפי הגרסא כמ"ש לפנינו יש לפרש ג"כ בעז"ה וה"פ תני ר"י אף לא למבייר וע"ז כריך מחלפא שיטתי' דר"י תמן הוא אומר אין לוקחין מים ומלח והוא בתוספתא ומביא דברי הת"ק ור' יוס' ס"ל שם דלוקחין מים ומלח [ומביא רק התחלת הברייתא כדרך הירושלמי בכמה מקומות] כמבואר בפ"מ ז"ל א"כ מצינו דר"י מתיר ליקח מים ומלח וקס"ד דע"כ במים ומלח לתשמיש נמי מתיר דבזה פליגי חכמים ור"י דאי ס"ד דלשתיה הא בזה אף רבנן מודי ואלא ע"כ לתשמיש פליגי ור' יוסי מתיר אף לתשמיש א"כ קשה מר' יוסי אר"י דהכא ס"ל אף לא למבייר והתם מתיר במים ומלח ומשני אר"י אמורא דאף ר' יוסי אינו מתיר במים ומלח אלא רק לשתי' אבל לא לתשמיש ורבנן פליגי עליו גם בשתי' וצ"ל מה פליגין בשתיה אבל בתשמיש אף ר"י מודה [ותיבת בשתי' ובתשמיש נתחלפו זה בזה] א"כ הרבנן דאין לוקחין מים ומלת ס"ל דאף לשתיה אסור הוי מ"ת במתניתין אבל נותן לבייר לשתות ר' יוסי ע"ז אמר ר' יונה ד"ה היא כאן לאדם כאן לבהמה פי' דהא דנחלקו חכמים ור"י בשתי' היינו בשתיה דבהמה אבל בשתיה דאדם אף חכמים מודים דמותר ונמצא דלתשמיש אסור לכו"ע ובשתיה דבהמה פליגי ובשתיה דאדם לד"ה מותר ומתניתין מיירי בשתי' לאדם וד"ה הוא:
אתיא יחידאי דהכא כסתמא דתמן פי' דהכא במתניתין דידן נקט ר"ש וסתמא והתם במס' זבחים נקט ר"ש ור"מ והנה לפי המתניתין דידן ר"ש וסתם הלכה כסתם ואילו במתני' דזבחים ר"ש ור"מ הלכה כר"ש ע"ז קאמר דיחידאי דהכא דהוא ר"ש לגבי סתם הוא כסתמא דתמן דהתם בזבחים הוא כמו סתם דהא בר פלוגתא שלו שם הוא ר"מ ולא סתמא כמו במתניתין דידן א"כ שם לנגד ר"מ הוי ר"ש כסתם וע"ז מתמה הגמרא על האי לישנא דיחידאי דהכא כסתמא דתמן פי' בתמיה האיך קרית לר"ש דהתם סתם ולא שייך למימר בהאי לישנא כסתמא דתמן ומשני אלא דכן צריך לומר דסתמא דהכא דהלכה כסתם הוא ר"מ [לנגד ר"ש] דתמן ר"מ ור"ש הלכה כר"ש א"כ לפי משנה דידן הלכה כסתם ואילו לפי משנה דתמן הלכה כר"ש וא"כ ספק הוא האיך הלכה אם מביאין הקדשים לבית הפסול או לא ע"ז אמר ר"י אישתאלית לאילן דבית ר' ינאי פי' שאלתי מהן האיך פוסקין הלכה אם כמתניתין דידן או כמתניתין דזבחים אמרין נהיגין הוינן מבשלין על יד על יד ואוכלין מאי כדון ר"ל מפני מה וקאמרי הלכה כר"מ דתמן הוא רבנן דהכא ר"ל לפיכך פסקינן כר"מ לנגד ר"ש משום דהוי סתמא דהכא ור"ש וסתם הלכה כסתם והסכימו דבית ר' ינאי לפסוק כהך משנה דידן ולפי זה נמצא הכלל דר"ש וסתם ור"ש ור"מ הלכה כסתם:
עור שסכו בשמן מה אמר בו ר"א פי' מפני מה לא רצה ר"ע לגלות מה דאמר ר"א ע"ז פליגי ר' יוסי ור' חזקיה בשם ר"א דר' יוסי ס"ל דלא רצה לגלות להן החומרא מפני שהחמיר כ"כ עד שקילל ע"ז שישרף עצמותיו של אותו האיש אבל ר"ח בשם ר"א ס"ל דלא רצה לגלות מפני שהקיל לגמרי דס"ל מותר אף לכתחלה:
ועוד אמרו לפניו פי' דג' תיבות הללו הוא ציון על המשנה וצריך להיות כאן נקודה וקאי לפרש המתניתין דתנינן ועוד אמרו לפניו אומר הי' ר"א האוכל פת כותי ואמר להם ר"ע שתוקו ע"ז שאל ג"כ למה לא גילה להם ונחלקו ג"כ ר' יוסי ור"ח בשם ר"א דר"י ס"ל דלא רצה לגלות להם משום שהחמיר כ"כ עד שאסר אפי' פתו של עם הארץ וגי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י אמר ר' יוסי אסור ליקח אפי' פתו של ע"ה ותיבת זאת אומרת מיותר ור"ח בשם ר"א אומר הי' ר"א חמצן של כותים לאחר הפסח מותר מיד וא"כ ה"נ ר"י ס"ל דלא רצה לגלות להם משום דהחמיר כ"כ דאסר אפי' פתו של ע"ה ור"ח בשם ר' אחא ס"ל דלא רצה לגלות להם משום דהקיל כ"כ דהתיר פתן אפי' לאחר הפסח מיד:
סליק פירקא בס"ד: