Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shevuot Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיני מתניתא כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. פי' דבהאי בבא לא נקט הראשון חייב אלא הכופר חייב לגלות לן דהא דנקט כפר אחד בראשון לאו דווקא אלא ה"ה הודה אחד בראשון והשני כפר ג"כ חייב ואין נ"מ בזה בין ראשון לשני דווקא ברישא כשכפרו זאח"ז נפ"מ בין ראשון לשני אבל באחד כופר ואחד הודה אין שום נפ"מ בזה אלא לעולם הכופר חייב והמודה פטור וקמ"ל טובא בזה דמשום די"ל דכיון שהודה אחד תחלה ע"כ פטור השני בכפירתו דהוי דבר הגל"מ דהא רוב העולם אין נשבעין ומשלמין בדאיכא ע"א כדפרש"י ז"ל במס' שבועות דף ל"ב ע"א דלפיכך משביע עד אחד פטור משום דלא הוי גל"מ כדפי' רש"י ז"ל דאילו הי' מעיד הי' מחייבו שבועה ורוב ב"א אין נשבעין לשקר ומשלמין עכ"ל ז"ל ולפ"ז הי' הא"מ כיון דהודה אתד תחלה וכבר מחויב שבועה ורוב העולם אין נשבעין לשקר בלא"ה ישלם א"כ הכפירה של השני לא הוי אלא גל"מ דדילמא ישבע לשקר ע"כ קמ"ל דמ"מ חייב כיון דע"י עדותו הי' סהדותא דתרי סהדי. וזהו הכונה כיני מתניתא דדווקא נקט האי בבא בלשון הזה הכופר חייב. ולא הראשון חייב אלא הכופר חייב. ובזה מובן הרמב"ם ז"ל בה"ש פ"י הי"ד הודה אחד וכפר אחד הכופר חייב בין שכפר בתחלה בין שכפר בסוף והכס"מ ז"ל כתב דפשוט הוא. ולפי דברינו טובא קמ"ל בזה. ושונה הרמב"ם מלשון המשנה ונקט הודה אחד וכפר אחד והודה אחד תחלה. והגמ' דמקשה השתא כפרו בזאח"ז כפר אחד והודה אחד מבעיא משום דהגמ' מדייק מדנקט כפר אחד תחלה ואח"כ הודה השני בזה פשיטא דהראשון חייב:
אר"י מתניתא והיא שיחזור בו פי' דר"י מפרש כיון דנקט המשנה בלשון שכפר הראשון תחלה א"כ ל"ל שצריך להודות הא אפילו כפר חייב הראשון. וע"כ דקמ"ל פטור דשני בשחזר והודה דיכול לחזור בתכ"ד כאוקימתא בבבלי שם. ומפרש ר' יוסי והיא דצריך שיחזור ולהודות הא לא"ה חייב הגם שכבר כפר הראשון והוי כפרו זאח"ז. שני בתכ"ד דהראשון ר"ל דכפירות השני בתכ"ד דהראשון בזה הזמן שיכול עוד הראשון לחזור ומקבלין אותו ולפ"ז נעשה שני ראשון והי' חייב לפיכך צריך לחזור ולהודות. ומזה הירושלמי מוכח בפירוש כהרב ר' יעקב דאורלאניש ז"ל בתוס' ז"ל דף ל"ב ע"ב ד"ה אבל דלפיכך חייב השני בשכפר תכ"ד משום דיכול הראשון לחזור ולהודות עיי"ש וע"כ קמ"ל דיכול לחזור בתכ"ד ופטור השני:
לית הדא פליגא על רשב"ל דאמר אין ממון אצל מכות. עי' במפרשים ז"ל הפ"מ ז"ל והגליון ז"ל ונו"י מיגעים לפרש הסוגיא הזאת ולפענ"ד נראה בע"ה דה"פ דהיא ממש הסוגיא דר"פ אלו נערות דמקשינן בבבלי וירושלמי הא דגרסינן במשנה ראשונה אלו נערות שיש להן קנס וקחשיב שם הבא על אחותו. ובמשנה ב' גרסינן אלו נערות שאין להן קנס וקחשיב שם הבא על בתו מפני שהוא מתחייב בנפשו ומקשה על המשנה הראשונה הא בהני דקחשיב במשנה הראשונה הרי חייבין מלקות וקי"ל דאינו לוקה ומשלם. ובירושלמי משני ר"ז דמיירי בלא התראה [כמו בבבלי שם] ורשב"ל ס"ל דאפילו בלא התראה נמי פטור מתשלומין משום דהוי חייבי מלקות שוגגין ופטורין ופריך בירושלמי שם מהאי משנה ראשונה דפ' אלו נערות מה עביד לה רשב"ל ומשני דפתר לה להמתניתן כר"מ דס"ל לוקה ומשלם עיי"ש. והנה בהא דמצינו דס"ל לר"מ לוקה ומשלם. היא בעדים זוממין כדגרסינן מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מלקות מביאו לידי תשלומין. וכפירש"י ז"ל דמלקות מלא תענה והתשלומין משום כאשר זמם. ומבואר אצלינו בתוס' הרי"ד במס' כתובות שם ד"ה והתני בכונת רש"י ז"ל דהחיוב תשלומין היא משום ההפסד. דגזה"כ דמשלם בעד ההפסד שרצו לעשות לחבירו ולא דהוי משום העבירה שעברו הל"ת דלא תענה אלא משום ההפסד ממון והגם דעדיין לא הי' ההפסד אלא זממו להפסיד ואילולי גזה"כ הי' פטורין לשלם בעד ההפסד אך גזה"כ היא דמשלמין בעד ההפסד. ועכ"פ הגזה"כ הוא דהתשלומין היא משום ההפסד של חבירו ולא משום העבירה שעברו הל"ת דלא תענה. וע"כ ס"ל לר"מ דלוקין ומשלמין שלא השם המביא לידי מכות מביא לידי תשלומין דחיוב המלקות היא משום הל"ת דל"ת. וחיוב התשלומין היא משום הפסד דחבירו. ובמה נתמלא ההפסד ש"ז במלקות של זה. אבל אם הי' חיוב התשלומין משום עבירה שעברו הל"ת דל"ת הי' פטורין משום דכבר לקו על העבירה הזה ואין לוקין ומשלמין משם אחד. כ"ז מבואר בתוס' הרי"ד בר"פ אלו נערות בארוכה לשיטת רש"י ז"ל וכן מוכח ברמב"ן ז"ל במס' ב"מ עיי"ש. ומוכרח היא דכל עיקר דס"ל לר"מ לוקה ומשלם היא משום דהוי מב' שמות זה משום עבירה וזה משום הפסד דחבירו. ועוד מבואר אצלינו ברידב"ז בפ' א"נ ה"ז ובתוס' הרי"ד בה"א שם דהקנס של אונס ופתוי נחלקו בזה בבלי וירושלמי דלשיטת הבבלי הקנס היא אף על פי שכבר שילם בופ"ג מ"מ מחויב קנס לא משום עבירה של הביאת זנות אלא משום דאנס ופיתה בתו של פלוני שלא ברצונו ובע"כ אנסת ופיתית את בתי. וע"כ ביתומה מפותה פטור שלא עשה כלום אלא מרצונה. אבל שיטת הירושלמי דאפילו יתומה מפותה חייב ג"כ קנס הגם דמחלה לו אבל אינה יכולה למחול כמו גבי אכילת תרומה דאם רצה הכהן למחול אינו יכול ועי' בתוס' ז"ל ר"פ א"נ ד"ה ואשת. דבזה נחלקו הבבלי והירושלמי והיא משום דהקנס היא משום ביאת עבירה דזנות כמו שמחייב רחמנא על ביאת א"א חנק ועל נערה המאורסה סקילה ועל שפ"ח אשם וכמו כן על ביאת זנות דפנוי' משלם קנס ועי' ברידב"ז ובתוס' הרי"ד שם ותמצא כל היסודות הללו. ועפ"ז מובן היטב סוגיא דידן דהנה לשון הזה מ"מ מפסידו ממון מצינו לשון הזה בירושלמי במס' תרומות פ"ז ובפ' א"נ ה"א גבי לוקה ומשלם מסיק הגמ' לשון זה מ"מ מפסידו ממון עיי"ש. וה"פ שם דאפילו דלקי במה נתמלא הפסידו של זה דהא מ"מ מפסידו ממון. וה"נ ה"פ דמנה במשנה ה"ה גרסינן משביע אני עליכם שתבאי ותעידוני שאנס פלוני את בתי חייבין ובמשנה ה"ו גרסינן שאנס פלוני את בתו ופרש"י ז"ל בשם י"מ דהיא שהאב בא על בתי לפיכך פטורין משום דקם לי' בדרבי מיניה דחייב מיתה ולפ"ז הוי ב' משניות הללו כהנך ב' משניות דר"פ א"נ דבמשנה הראשונה קחשיב כל הנערות שיש להן קנס וקחשיב שם כל העריות שחייב עליהן מלקות אלו יש להם קנס. ובמשנה הב' קחשיב נערות שאין להם קנס היא הבא על בתו משום שמתחייב בנפשו. ופריך הגמ' בבבלי ובירושלמי למה אינו פטור אלא בבתו ולמה לא פטור גבי אחותו דלוקה וקי"ל דאינו לוקה ומשלם. ומשני ר"י דמיירי בשוגג בלא התריי' ורשב"ל ס"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין וקפריך הגמ' בירושלמי ע"ד דרשב"ל דס"ל אין ממון אצל מכות. קשה מתניתן ומשני דפתר לה מתניתן דאתיא כר"מ עיי"ש וה"נ ה"פ דההיא סוגייא ממש דר"פ א"נ ופ"ז דתרומות דמקשה דבמשנה ראשונ' יש לה קנס זולת בבא על בתו במשנה אחרונה משמע אבל חוץ מבתו יש לה קנס הא אינו לוקה ומשלם ע"ז פריך לית הדא פליגי על רשב"ל דס"ל אין ממון אצל מכות ומשני פתר לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם והיא ממש הסוגיא דפ' א"נ ותרומות הנ"ל אות באות. וקפריך הגמ' מה מועיל לן דאוקמי' כר"מ הא טעמא דר"מ היא משום דאין השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין דהתשלומין הוא משום הפסד ממון והמלקות היא משום העבירה דל"ת וע"כ לא נתמלא הפסידו ש"ז במלקות ש"ז דמכל מקום מפסידו ממון כלישנא דהש"ס שם הנ"ל. אבל הכא בקנס דהקנס הוא משום עבירה של ביאת זנות דפנוי'. לשיטת הירושלמי א"כ כשהביאה היתה של אחותו ונלקה ע"ז מה לי איסורא רבה מה לי איסורא זוטא הא כיון שנלקה על העבירה למה ישלם עוד הא מכל מקום אין מפסידו ממון וכיון דלא שייך הפסד ממן אלא עבירה למה ישלם הא נלקה על העבירה. ובכאן לא שייך האי מכל מקום מפסידו ממון כנ"ל דהא מכל מקום אין מפסידו ממון ומשני מכיון דהלה הוי בעי מיתן לי' ולא יהיב לי' כמו שהפסידו ממון פי' כיון דאילו לא הי' אחותו אלא נערה בעלמא ולא נלקה הוי בעי מיתן לי' ועכשיו בשביל שנלקה לא יתן לו הוי כמו שהפסידו ממון ונחשב קנס דביאת פנוי' כהפסד ממון וע"כ כשלקה עבור האיסור דאחותו לא נפטר בזה מהפסד ממון של זה:
למה משום שאינו יודע בהן או משום שאין מתכוין להם. פי' משום דבמתניתן קתני עמד בבהכ"נ ואמר משביע אני עליכם אם יודעין אתם לי עדות ויש בזה ב' ענינים אחד משום דבבהכ"נ סתם אינו מתכוין להם. ב' דאמר בלשון אם אתם יודעין לי עדות משמע בזה דאינו יודע בעצמו אם יודעין לו עדות מדלא קתני כמו בהנך משניות דלעיל משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני. ע"ז שאל איזה טעם הוא העיקר או דהעיקר היא משום דבבהכ"נ סתם אינו מתכוין להם או דהעיקר היא משום דאמר בלשון אם אתם יודעין לי עדות ע"ז פשיט מה נפק מביניהון משכן שנים שנים ר"ל דמשך אותם שנים שנים ולא בבהכנ"ס אלא דראה שנים שנים הולכים זאח"ז ואמר לכל שנים שנים בלשון הזה משביע אני עליכם אם יודעין אתם עדות א"ת משום שאינו יודע בהם יודע בהם בתמי' ולמה נקט בהכנ"ס הו"ל למינקט הדין הזה בכל שנים שנים הוי ע"כ לית טעמא אלא משום שאינו מתכוין להם דלא אמר ביחוד לכל שנים שנים אלא אמר לכולם בלשון רבים ואינו מתכוין להם וכיון דאמר לכל הרבים אינו יכול למימר שתבואו ותעידוני דהא כל הרבים אינן יודעין ע"כ בע"כ נקט לשון הזה. ודע דלשון הזה מה נפיק מביניהון א"ת משום הוי לית טעמא דלא איתא בירושלמי ד' פעמים למיפשט האיבעיא בסגנון זה מה נפיק מביניהון וברידב"ז סוף פ"ג דמס' ברכות נרשמו כל הד' מקומות וכאן מקום החמישי:
מתניתא צריכין למה דמר ר"א ומה דמר ר"ל צריכה למתניתן אילו תנינן ולא תנא ר"א הוינן אמרין ישמעו מפי התובע ולא נשבעו לנתבע חייבין הוי צורכה למה דמר ר"ל פי' דבמתניתן ממעטינן שבועה דנתבע כדמתחיל או שאמר הנתבע משביע אני ומסיים עד שישמעו מפי התובע דבעינן השמיעה מפי התובע וע"כ הא"מ אם שמעו מפי התובע ואח"כ לא נשבעו לנתבע חייבין. והעיקך הפסול היא מה שנשבעו לנתבע אבל אם לא נשבעו לנתבע אע"ג דלא נשבעו להתובע אלא בינם לבין עצמם או לפני אחר אי שליח התובע אלא כיון ששמעו מהתובע סגי וחייב ע"כ צריכה לההיא דר"א דדריש אליגונ"ע שצריך לישבע לפני התובע דעיקר נשיאת העון הוא השבועה וצריך השבועה להיות לפני התובע ואילו תני ר"ל ולא תנינן במתניתן הוינן אמרין ישמעו מפי הנתבע ונשבעו לתובע חייבין ותיבת לא מיותר פי' דלר"א הוא"מ דהעיקר צריך להיות השבועה לפני התובע ושלא בפני התובע לא מהני אבל השמיעה הא"מ דיכול להיות לפני הנתבע ע"כ צריך מתניתן ולר"א לאשמועינן דבעינן תרווייהו לפני התובע ממתניתן שמעינן דהשמיעה צריך להיות לפני התובע ומדר"א שמעינן דהשבועה צריך להיות לפני התובע: