Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Sotah Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שבעות הפקדון משביעין אותו בלשונו השביען שלא בלשונן ואמרו אמן פטורין כהדא דתני שבועת הדיינין כתנאי שבלבנו לא כתנאון שבלבכם פי' ואי ס"ד דמשביעין אותו אף בלשון שאינו מבין משום דהנשבע מן הדין השבועה היא ע"ד המשביע אותו אעפ"י שאינו יודע מה דקאמר א"כ למה צריך להתנות עמו דעל תנאי שבלבנו ואי לא הי' מתנה עמו היה מועיל מה שהתנה בלבו ובדעת עצמו ז"א דהא נשבע בכל לשון אע"פ שאינו בלשונו ואף בלשון שאינו מבין א"כ ע"כ דס"ל דהנשבע חלה השבועה מן הדין ע"ד המשביעו א"כ למה צריך להתנות עמו הא מן הדין חלה השבועה ע"ד המשביעו אלא ע"כ השביען שלא בלשונן ואמרו אמן הרי אלו פטורין דע"כ לא חלה השבועה ע"ד המשביעו וע"כ צריך להתנות עמו דאל"כ למה צריך להתנות עמו דהא בלא"ה השבועה היא ע"ד חבירו ע"ז א"ר יודן חזקה שעל תנאי בלבנו הוא משביעו פי' דמן הדין הוא נשבע על תנאי שבלבנו ולמה הוא מתנה עמו מפני ההדיוטות שלא יאמרו יש תנאי בשבועה פי' דמן הדין חלה השבועה ע"ת שבלבנו ולא מהני תנאי שבלבו ולמה הוא מתנה עמו מפני ההדיוטים שאינן יודעין דלא מהני תנאי שבלבם וסוברין שמהני תנאי שבלבם ויעברו על השבועה ע"כ מתנה עמו אבל באמת מן הדין לא מהני תנאי שבלבו אלא בתר המשביעו תני ר"ח קומי דר"מ והא כתיב את אשר ישנו פה וגו' מה את ש"מ פי' דר"מ פריך מר"ח מה את ש"מ א"ל ר"ח מה הדורות הבאים אין בלבם תנאי כלומר כך אנחנו אין בלבנו תנאי אלמא לאו מפני ההדיוטות הוא צריך להתנות אלא ע"פ דין גמור אלמא דמועיל תנאי שבלב ולא הוי ע"פ הדין ע"ד המשביעו ודוק:
התיב ר' חגי והא כתיב ויען לבן וגו' אין תאמר ע"י עני' פי' דהמעשה שהי' שם כך הי' דהשיב על דברי חבירו וכשמשיב על דברי חבירו וצריך לכתוב ויען משא"כ וענו הלוים וענית ואמרת דאינו משיב על דברי חבירו וענו ל"ל ע"כ להורות דבלה"ק ז"א דהא כתיב ויאמרו א"כ ויען לבן ל"ל ואין תאמר דאי כתיב ויאמרו לחודה ה"א דע"י אמירה הוא דלשון אמירה כולל ב" לשונות או דסותר דברי חבירו או דמסכים לו משא"כ בלשון ויען הוא דמסכים. לדברי המבקשו כמו ענני ד' ענני ואי כתיב ויאמרו לחוד יש לאמר דלשון אמירה הוא דסותר דברי חבירו לפיכך כתיב ויען לבן להורות דהסכימו לדבריו ז"א דהא כתיב מפורש מה' יצא הדבר א"כ הסכימו לו ואם כן ויען מיותר א"כ ע"כ להורות דבלה"ק וא"ת קודם מ"ת שאני דוענו דכתיב קודם מ"ת לא הוי בלה"ק משא"כ וענו דאחר מ"ת ז"א דא"כ קשיא מפרשת וידוי מעשר דהוי ג"כ לאחר מ"ת ודוק:
א"ר אבוה ולמה קורין עשר תעשר כו' ע"י שיצאו ישראל משביעית לשמינית שלא לשכח את המעשרות פי' כדי להזכיר את ישראל שנגמר שנת השביעית ויזכרו שהם חייבים במעשרות ר' חגיי בעי קומי ר"י וא"צ להבדיל פי' דלמה לן להזכיר את ישראל שנגמר שנת השביעית הא בלא"ה הדבר מסוים דהא צריך להבדיל בין קודש לחול דהא שבת אקרי וכמו דצריך להבדיל ביציאת שבת כמו כן צריך להבדיל במוצאי שביעית א"כ כבר מסוים הוא לישראל שנגמר שנת השבתון ולמה צריך לקרא בתורה להזכיר לישראל שיצא שנת השביעית הא בלא"ה מבדילין ע"ז ומשני לא כבר הבדיל מר"ה פי' דערב ר"ה עם חשכה א"צ להבדיל מקודש לחול דהא ר"ה נמי מקרי מקרא קודש וכשהבדיל במוצאי ר"ה המבדיל מקודש לחול שוב א"צ להבדיל על שנת השבתון וא"כ לא מסוים מילתא ע"י הבדלה שיצא שנת השבתון ע"י הבדלה דהא בלא"ה הבדיל על ר"ה ואומר הבדלה לא משנת שבתון אלא מראש השנה הוא דמבדיל דהא בכל ראש השנה אפילו בלא שמיטה מבדיל גם כן ועל כרחה דצריך להזכיר ישראל שיצא שנת השבתון וחייבין במעשרות ע"י הקריאה של עשר תעשר והא דלא כתב הרמב"ם ז"ל דינא דהבדלה במוצאי שביעית משום דבלא"ה מבדיל מראש השנה כנ"ל ודוק: