א"ר יוסי קשייתה קומי דשמואל הרי גיטין הרי אין כתיב בהם מחשבה ואין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו דתנינן הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן אמר ר"ה והוא שיהא גדול עע"ג ר' יוחנן בעי והיינו וכתב לה לשמה. פי' א"כ קשיא דר"י אדר"י דהא בתרומות מתרץ ר"י משום דכתיב בהם מחשבה הלא"ה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו והכא גבי גיטין פריך והיינו וכתב לה לשמה וע"ז משני ר' יוסי תמן זה כותב וזה מגרש ברם הכא הוא חושב והוא תורם לפיכך בגיטין אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ר' יעקב בר אחא אמר הא אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא ברם הכא הוא חושב והוא תורם. פי' המפרשים ז"ל דחוק הוא וקשה להבין ועוד אינו מדויק מלה אחת תיבת הא אילו דתיבת הא מיותר וכך צ"ל סגנון הלשון אלו כתב הוא וגירש הוא ומה זה תיבת הא ע"כ נראה לפענ"ד דתיבת הא מקומו הוא לבתר האי מימרא דר' יעקב בר אחא ואתי שפיר הסוגיא כעין חומר בע"ה ע"פ מה שמבואר בסמוך לקמן דר"י בר אחא ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה דס"ל דלא מהני בגיטין עע"ג גבי חרש אפילו פקח שנתחרש אפילו שיהא הוא כותב והוא מגרש דמדייק ממתניתין נתחרש או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו כלומר דאחרים יעמדו ע"ג כמו שמבואר לקמן בע"ה הרי מפורש דלא מהני עע"ג אפילו שיהא הוא כותב והוא מגרש דקתני אינו מוציא עולמית אלמא דאין שום תקנה א"כ קשיא דר' יעקב בר אחא (בשם ר"י) דקאמר אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא בעומד ע"ג אריב"א ר"ח בשם ר"י דקאמר חלוקין על השונה הזה דבסמוך וס"ל דלא מהני עע"ג אפילו מגרש בעצמו וקשיא דריב"א אר' יעקב בר אחא ע"ז מקשה הא ריב"א ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה ומסיק מאי כדון הוא תירוץ כלשון הירושלמי בכ"מ אתאי דר"י דתרומות כר"י בשריב"ב דקדושין [הוא קידוש אפר פרה כידוע בשם הגר"א ז"ל] דס"ל דעע"ג מהני ודר"י בגיטין כרבנן דקידושין דלא מהני בעע"ג ור"י דקאמר בתרומות דמהני עע"ג הוא אליבא דר"י בשריב"ב והא דקאמר חלוקין על השונה הזה דלא מהני עע"ג הוא רבנן דקידושין דהם חלוקין על רשב"ג ומתרץ המתני' דתרומות דאתיא אף כר"י בשריב"ב דאע"ג דלדידיה מהני עומד על גביו מ"מ לא מהני מעשיו הוכחה על מחשבתו משום דכתיב מחשבה ולרבנן דר"י בשריב"ב לא מהני בלא"ה אלא אפילו לר"י בשריב"ב לא מהני ג"כ משום דכתיב מחשבה וחלוקין על השונה הזה היינו חכמים דר"י בשריב"ב:

תני חרש שתרם אין תרומתו תרומה ארשב"ג בד"א בחרש מתחילתו אבל אם היה פקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. והוא כמו דגרסינן בתוספתא מפורשת רשב"ג אומר איזהו חרש שהיה חרש מתחילתו אבל פיקח שנתחרש הוא תורם והן מקיימין על ידיו. וכן גרסינן בסיפא שם ר"י אומר קטן שהניחו אביו במוקשה הוא תורם ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה וכו' עיי"ש ומקיים על ידו פי' עומד על גביו וס"ל לרשב"ג חילוק בענין חרש דאיזהו חרש דוקא חרש מתחילתו זהו חרש אבל בפקח שנתחרש אינו חרש גמור אלא מהני מעשיו כשאחרים מקיימין מעשיו ולפיכך פקת שנתחרש אינו בכלל חרש הנשנה במשנתינו בכלל חמשה לא יתרומו ומתניתין מיירי דוקא בחרש מתחלתו אבל פקח שנתחרש אינו בכלל חרש אלא אהני תרומתו בשאחרים מקיימין אותו וע"ז גרסינן בירושלמי אמר רשב"ג בד"א שהיה חרש מתחלתו אבל פיקח שנתחרש הוא כותב ואחרים מקיימין כתב ידו ולמד הירושלמי דין גט מדין תרומה כמו דבתרומה ס"ל לרשב"ג דפקח שנתחרש אין דינו כחרש גמור אלא אהני תרומתו כשאחרים מקיימין על ידו כן נמי בגט בפקח שנתחרש כותב ע"י שאחרים מקיימין כתב ידו וזהו הברייתא דמביא הירושלמי דלמד מדין תרומה והוא הברייתא דתוספתא [ריש מס' תרומות] אבל הבבלי מביא ברייתא אחריתא במס' גיטין (דף עא ע"א) תנאי היא דתניא ארשב"ג בד"א בחרש מעיקרא אבל פיקח שנתחרש הוא כותב ואחרים חותמין ופירוש דאחרים חותמין לעדות על הגט ולא דאחרים מקיימין על ידו אלמא דכתיבתו מחזיק לי' לפקח גמור כדפרש"י ז"ל שם ואילו בירושלמי גרסינן כותב ואחרים מקיימין כתב ידו וע"כ דהאי מקיימין הוא כמו מקיימין דגבי תרומה דל"ל דמקיימין משום קיום שטרות דז"א דמאי שייטא דקיום שטרות הכא דזה פשיטא דכי בשביל שהוא פקח ונתחרש לא ליבעי קיום שטרות וע"כ. דאחרים מקיימין כתב ידו הוא כמו בתרומה דהוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וס"ל לרשב"ג דפקח שנתחרש אין דינו כמו חרש נמור אלא דאהני מעשיו ע"י שאחרים מקיימין עליו וע"ז התיב ריב"א ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה אמרין והא מתניתא פליגא נתחרש או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו כיון דס"ל לרשב"ג דמהני בפקח ונתחרש ע"י שאחרים מקיימין על ידו והא מהך מתניתא מוכח דלא מהני ומשני קיימונה שאינו יודע לכתוב וע"ז התיב רבב"מ מברייתא הרי שכתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה אינו נט וע"ז קשה אמאי לא מהני כתב ידו הא בפקח שנתחרש מהני ע"י שאחרים מקיימין על ידו. א"ר יודן כו' פי' דמשני רומיא דברייתא על רשב"ג דלא דמי אמירה לשליח לכותב בשביל עצמו דאמירה לשליח הוא על להבא שמצוה שיכתוב והוא דבר להבא אבל כתיבת הגט בשביל עצמו הוא דבר על לשעבר שכותב צביתי ברעות נפשי וכו' ושבקית ופטרית וכו' דהוא לשון לשעבר וע"ז פריך רבב"ל אם יש בו דעת לשעבר יש בו דעת להבא אם אין בו דעת לשעבר אין בו דעת להבא:

א"ר אבא מרי [אבדומי] בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש וכו'. הק"ע ושאר המפרשים ז"ל מפרשין דקאי לשנויי הברייתא הרי שכתב בכ"י לסופר כו' אבל מהרשב"א ז"ל מוכח דלא מפרש כן דהא מחולק עם התוס' ז"ל בהאי דינא דלפי דברי המפרשים ז"ל חולקין בזה ר' אבא מרי וריבר"ב וזה אין סברא ומה גם דהרשב"א ז"ל מביא האי ירושלמי ולא מביא ראיה לדבריו ע"כ נראה לפענ"ד דהפי' האמתי הוא דקאי על המתניתין נשתתק והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן כו' ע"ז מפרש ר' אבא מרי דלמה צריך בדיקה בנשתתק דאיזה חשש אנו חוששין עליו בשנשתתק במה אנן קיימינן לי' בשלא נבדק וכן למה צריכין לבודקו ג' פעמים ולא די בפעם אחת משום דבחרש אנן קיימין פי' דאנן מקיימינן לי' בחרש ואי כשלא נבדוק לי' אנן קיימינן לי' בחרש ואי דיתן בעצמו הגט כשישתפה מ"מ לא מהני הכתיבה דהא בעינן שליחות בשעת כתיבה על הכתיבה ובעידן כתיבה הי' חרש ואין שליחות לחרש וא"כ צריך לבודקו ג' פעמים אם אמר על הן הן ועל לאו לאו נתברר שאינו חרש. וע"ז אמר ריבר"ב בבריא אנן קיימין דכיון דהרכין בראשו הרי ברור שאינו חרש דהא חרש אינו שומע מה שמדברים לו נכתוב גט לאשתך ומוחזק לן בבריא אפילו בפעם אחת כשאמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו אך בפעם אחת אינו ראי' שהסכים על כתיבת הגט אלא אני אומר מתעסק בשטרותיו כלומר בעניניו והא דשותק הוא מפני שהפליג במחשבתו ובשביל זה נשתתק וע"כ אין אנו סומכין על הרכנת ראשו בפעם אחת שרוצה לכתוב גט לאשתו ותני כן בד"א בזמן שנשתתק מתוך בוריו דאז חיישינן שמא הוא עמוק במחשבותיו בשטרותיו ואין אנו סומכין על פעם אחת אבל בזמן שנשתתק מתוך חוליו דאז אין החשש שמא מתעסק בשטרותיו והוי החשש שמא הא דנשתתק הוא משום שנתחרש וכיון דהרכין פעם אחת הרי יצא מחשש חרש דהא חרש אינו שומע מה שמדברים לו ע"כ די בפעם אחת והכא במס' תרומות מסיק לכל האי סוגיא כצורתה שם בגיטין כדרך הירושלמי בכ"מ וזה פי' האמיתי בע"ה:

רובא דשמואל מן דרשב"ל דהוא אמר כד דהוא חלים יתן גט ותחלימני ותחייני. בירושלמי שת"י נ"ב בשם הגר"א ז"ל בזה"ל אמר אדמ"ו נראה שאיזה אדם כתב זה בגליון ותחלימני ותחייני דבאמת הפי' הכא הוא כך ורובא דשמואל דהוא אמר דהוא יתן גט משמע דהוא בעצמו צריך ליתן הגט ולרשב"ל דיו כשאחרים יתנו מאחר שהוא צוה כבר עכ"ל ז"ל:

מאן תנא קטן דלא כר"י דתני קטן שהניחו אביו במוקשה והי' תורם ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה א"ל לא הוא שתורם אלא אביו הוא שאימן על ידו. כן גי' הגר"א ז"ל וכן הוא מפורש בתוספתא:

אלא כאן להלכה כאן למעשה. כצ"ל וכן הוא בפ"ק דמס' כתובות ה"א ע"ש:

אתם פרט לתורם את שאינו שלו מה את עביד לי' כתורם את שאינו שלו או כתורם את של חבירו. פי' דמיבעיא לי' אם עיקר הקפדה הוא משים שאינו שלו או דעיקר הקפדה הוא משום של חבירו ונ"מ אם לא הוי לא שלו ולא של חבירו כדמסיק מירח כרי והפקירו וחזר וזכה בו אם תעבדיניה כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה ואם תעבדיניה כתורם את של חבירו תרומתו תרומה כצ"ל פי' אם הפקיר לאחר מירוח דאז אין ההפקר פטור ממעשרות ותרם בהפקר ואח"כ חזר וזכה בו אם תעבדיניה כתורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה ואם תעבדיניה כתורם את של חבירו תרומתו תרומה כיון דעיקר הקפדה הוא משום שהוא של חבירו א"כ בהפקר כיון שאינו של חבירו הוי תרומתו תרומה ופשיט מתרומת הקדש:

התיב ר"ה והא מתניתא מסייעא לר' יוחנן אמר רשב"ג ומה אם ירצה כו' הא אם רצה תורם. בפ"ו דמס' דמאי ה"א לא גרסינן הא אם רצה תורם ועי' במהרא"פ ז"ל דגרס מסייעא לר' יוסי:

ר' יוחנן בשם ר' ינאי ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי והלך בן לוי ועשאו תרומת מעשר כו' כהדא מתניתין ביטל אם עד שלא תרם ביטל כו' אם משתרם ביטל תרומתו תרומה. וה"נ מכיון שתרם והוא כשלוחו כדמסיק ע"כ אינו יכול לבטל השליחות ופריך וכולה מיני' כלומר כלי כמיניה דהאיך יכולת בידו לעשות תרומה על מקום אחר הא עדיין לא זכה בהם ורק משום מחוסר אמנה ומחוסר אמנה אין עושה קנין ומשני מכיון שאמר כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו ונמצא כתורם ברשות ישראל פי' דלא גרע הא דאמר לי' כור מעשר יש לך בידי מנותן רשות לתרום. וקושיא הזאת מקשה השטמ"ק ז"ל בשם הרא"ש ז"ל וכי משום מחוסר אמנה יהא לו רשות לתרום הא מחוסר אמנה אין עושה קנין ומתרץ דלא גרע מנתינת רשות לתרום והוא כקושיא וכתירוצא דהירושלמי עי' בשטמ"ק ז"ל במס' ב"מ (דף מ"ט) והוקשה להגמ' כיון דהוא משום שליחות א"כ קשה הא בעה"ב גופי' אין לו רשות לתרום תרו"מ ומסיק פתר לה כר' יוסי דרי"א בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי והוא כרבי אלעזר בן גמלא בש"ס דילן במס' גיטין (דף ל"א) עי"ש:

גמ' נצרכה לר' יוסי היידין ר"י. פי' דהא דקתני חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם בדיעבד תרומתו תרומה אתיא אפי' לר' יוסי דאע"פ שס"ל לענין ק"ש דלא יצא אף בדיעבד מ"מ לענין תרומה דהוא רק משום ברכה דרבק יצא בדיעבד. תמן תנינן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו א"ר מתנה דר' יוסי היא וס"ל לר"מ דר' יוסי פליג אפילו לענין מגילה דעיקרה דרבנן. אר"י הוינן סברין מימר מה פליגין ר"י ורבנן בק"ש כו' מן מה דאמר ר"מ ר"י היא הדא אמרה היא הדא היא הדא אמר רב חסדא לית כאן חרש שיגרת לשון היא מתניתא. פי' דל"ל דלענין מגילה יסבור ר' יוסי דאף בדיעבד לא יצא וע"כ דליתא כלל במתניתין דמגילה חרש אלא משיגרת הלשון בעלמא דהיכא דתני שוטה וקטן תני נמי חרש ע"כ נקט גם הכא חרש אבל באמת בחרש המדבר לכו"ע יצא אף לר' יוסי. א"ר יוסי מסתברא יוסי רב חסדא בתרומה דהיא דלא כר' יוסי פי' דאע"ג דלענין מגילה ס"ל דאף לר' יוסי יצא בדיעבד מ"מ לענין תרומה דעיקרה מדאורייתא מודה רב חסדא דס"ל לר' יוסי דלא הוי תרומה אף בדיעבד ומתניתין דידן דלא כר' יוסי. ר' חנניא בשם רב חסדא דר' יוסי היא פי' דר"ח בשם ר"ח פליג על ר' יוסי בשם רב חסדא וס"ל דלענין ברכה בתרומה ס"ל דמודה ר' יוסי דבדיעבד שפיר דמי. ע"ז אר"ב ע"כ איתמר דהיא דלא כר' יוסי פי' דע"כ דהוא כההיא דאמר ר' יוסי דר' יוסי התנא ס"ל דאפילו בדיעבד לא הוי תרומה כמו גבי ק"ש דלא יצא בדיעבד דתנינן חמישתא קדמייתא ולא תנינתה עמהון אי משום שאין תרומתן תרומה והא תנינן חמישתא אחרייתא ולא תנינתה עמהון הרי סופה מימר דר' יוסי היא פי' דהא תני ברישא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ובסיפא קתני חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה (לקמן בה"ד) ומדוע לא קתני חרש המדבר ואינו שומע לא ברישא ולא בסיפא אי דלא תני ברישא משום דהנהו אין תרומתן תרומה וחרש המדבר ואינו שומע הוי תרומתו תרומה א"כ ניתניניה בסיפא דהנהו תרומתן תרומה אלא ע"כ בסופה מימר דר' יוסי היא דכל הנהו דחשיב בסיפא הוא אפילו לר' יוסי ג"כ ר"ל דקחשיב הנהו דברים דאתיא ככו"ע בין לר' יהודא בין לר' יוסי ואילו חרש המדבר ואינו שומע ס"ל לר' יוסי דאין תרומתו תרומה ולא מיירי התנא בפלוגתא וע"כ הא דקתני חרש המדבר ואינו שומע תרומתו תרומה הוא לא כד"ה דהוא דלא כר' יוסי וע"כ בהא דקחשיב החשבון של חמשה דהוא לד"ה בלא פלוגתא לא חשיב חרש המדבר ואינו שומע. זהו פירושא דהאי. שמעתתא ע"פ גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י. וכן משמע משנו"א ז"ל במס' ברכות ומס' תרומות ורק חסר שם בהגירסא תיבת דלא בין בתחילתו אר"י מודה רב חסדא בתרומה דהיא דלא כר' יוסי ובין בההיא דר"ב ע"כ איתמר דלא כר' יוסי בשניהם חסר תיבת דלא והוא העיקר להבנת הסוגיא ושם בשנו"א ז"ל הגירסא כמו שהוא לפנינו דהיא כר' יוסי ואולי בשנו"א ז"ל נדפס בר"ת כר"י ואפשר הפי' הוא כר' יהודא ופלא גדולה שמדפיסי השנו"א ז"ל לא הביאו הגי' הזאת שבכי"ק ולפי הנראה שכמה הגהות היו בידי תלמידיו ז"ל בהסמוכים אליו:

תמן תנינן הכל חייבין בראי' חוץ מחרש שוטה וקטן סברין מימר שומע ואינו מדבר חרש מדבר ואינו שומע חרש חברייא בשם ר"א למען ישמעון כו' א"ר יונה הדא אמרה דלית כללין דרבי כללין ותנינן חרש שחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה ואמר רבי יוחנן בשאין יכולין לומר ואמר ואמרה הדא מסייע לר' יונה דר' יונה אמר דלית כללין דרבי כללין. כצ"ל וכן איתא בשנו"א ז"ל ומפרש דמייתי הא דתנן במס' חגיגה הכל חייבין כו' והטעם משום דכתיב למען ישמעון בעינן שיכול לשמוע פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדון פרט לשומע ואינו מדבר ואר"י דע"כ מוכח דלית כללין דרבי כללין דהא הכא ג"כ תני חרש ומ"מ שומע ואינו מדבר חרש או מדבר ואינו שומע חרש ומייתי עוד ראיה ממס' יבמות דתני התם חרש וחרשת והטעם משום שאינן בואמר ואמרה שמעינן דאף שומע ואינו מדבר חרש כן פי' בשנו"א ז"ל:

תני בשם ר"מ לעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא ב' שערות. פי' דהוא הת"ק דבריש מתניתין דקחשיב קטן בהדי הנך חמשה:

התיבון הרי עכו"ם שאין כתיב בו מחשבה ותורם והתני ר"ה עכו"ם אין להם מחשבה ומשני תמן להכשיר ברם הכא לתרומה. כן גי' הפ"מ ז"ל וכן הוא ביבמות ר"י בשם ר"ה ולא תשאו וגו' כו':

מהו להביא פסח כו'. עיין בחיבורינו שו"ת רידב"ז ס"ט שמבואר הסוגיא הזאת והאיך הוא לשיטת הבבלי:

ואין יסבור ר"מ מכל מעשרותיכם. כמו שכ' הגי' בפ"מ ז"ל וכן הוא ביבמות שם עי"ש:

והדא דכהנא פליגא דר"י דר"י פוטר טבלו ד"ת כמ"ד מאיליהן כו'. עיין במס' נדה דף מ"ו ע"ב:

רבי מנא לא אמר כן אלא שהוא מבקש. לתרום לפי שמן. ר"ל דצריך לתרום לפי שמן והוא אינו תורם אלא לפי זיתים:

חזקי' אמר לא אמרו אלא זיתים על שמן וענבים על היין הא שאר כל הדברים לא. פי' דחזקיה ס"ל דבין לב"ש ובין לב"ה לא שייך הפלוגתא אלא בזיתים על שמן וענבים על היין דאימתי לב"ש קידשו מדומעין כדאיתא לקמן (בפ"ג) דטעמא דב"ש דס"ל קידשו מדומעין הוא דווקא במדומע חולין ותרומה ע"כ שפיר נקרא תורם ואע"ג דהרמה צריך להיות במסוים כדאיתא לקמן (פ"ג) הרי נקרא מסוים דהוציאו מן הטבל ועכשיו נעשה עליו שם חדש מדומע חולין ותרומה אבל הוציאו מן הטבל משא"כ במדומע תרומה וטבל ולא הוציאו עדיין מן הטבל לא קידשו מדומעין דהא צריך בשעת קידוש להוציאו מן הטבל לפיכך בשאר כל הדברים כגון מן החדש על. החדש ועל הישן או מן החיוב על החיוב ועל הפטור לא קידשו מדומעין דהא הוי מדומע טבל ותרומה וע"כ לא ס"ל לב"ש דקידשו מדומעין אלא בזיתים על שמן דמדאורייתא הוי תרומה ומדאורייתא חל שם תרומה וקידשו מדומעין וע"כ ס"ל לב"ש דתרומת עצמן בהם [כדאיתא בירושלמי בפ"ק דפסחים עי"ש] משא"כ בשאר כל הדברים דמדאורייתא לא הוי תרומה לכו"ע לא קידשו מדומעין וכן לב"ה ע"כ לא ס"ל דאין תרומתן תרומה אלא בזיתים על שמן משום דמצוין ובני אדם טועין כדאיתא בסוף הלכה זו משום דזיתים על שמן וענבים על היין מצוין הן ובני אדם טועין אם אתה אומר כן אף הוא סבר מימר שמותר לתרום מן זיתים על שמן וענבים על היין עי"ש בזה ס"ל לב"ה דאין תרומתן תרומה אבל בשאר כל הדברים משאינו נגמר מלאכתו על נגמר מלאכתו מודו ב"ה דתרומתן תרומה אבל ר"י פליג וס"ל לא שנייא היא זיתים על שמן וענבים על היין היא שאר כל הדברים בין לב"ש ובין לב"ה משום דר"י לטעמי' אע"ג דוודאי אין סברא למימר דקידשו מדומעין תרומה וטבל וע"כ דלא ס"ל לב"ש קידשו מדומעין תרומה וטבל אלא תרומה וחולין מ"מ ס"ל לר"י דקידשו מדומעין לב"ש אפילו בשאר כל הדברים דר"י לטעמי' דקאמר בסמוך דכל מה שנטל בידו לשם הפרשה נכנס לתוך הפרש' דחלק הזיתים שבידו שנטלו לשם הפרשה על השמן אע"ג דלא הוי תרומה ולא חל עליו שם תרומה מ"מ לא הוי טבל משום דנתקן עם הזיתים שבכרי אע"ג דנטלו לשם הפרשה על השמן ולא נתכוין שיתוקן מן החלק הזיתים שנטל לשם הפרשת זיתים שבכרי מ"מ מתוקן הוא משום דנעשה כאומר הר"ז תרומה עלי' ועל שלמטן כדאמר בסמוך פי' על הזיתים שבידי ועל הכרי שלמטן וא"כ הוי מעורב ומדומע תרומה וחולין ולא תרומה וטבל משום דחלק הזיתים שנטלו לשם הפרשת שמן נתקן מן הזיתים שנטלו לשם הפרשת זיתים שבכרי דנעשה כאומר הר"ז תרומה עלי' ועל שלמטן וע"כ כמו כן במפריש מן החדש על כרי החדש ועל כרי הישן דחלק החדש שנטלו להפרשת הישן נתקן ע"י החלק החדש שנטלו לשם חדש דכרי שלו וכדמסיק חברייא בשם ר"י ואפילו על אתר ר"ל דלב"ה תרומתן תרומה על הזיתים אפי' על אותו מקום גופי' לא מיבעיא דהוי תרומה על הזיתים שבכרי אלא אפי' על הזיתים שעלאותו מקום גופי' וכדמסיק ר"ח ר"א בשם ר"י דברי ב"ש נעשה כאומר הר"ז תרומה עלי' ועל שלמטן פי' דכיון דאמר הר"ז תרומה על הזיתים ועל השמן כיון דלא נתפם על השמן הרי מה שבידו ג"כ בכלל זיתים דהא אמר ה"ז תרומה על הזיתים ומכאן למד הר"ש ז"ל דלב"ש הוי קידשו מדומעין חולין ותרומה ולא טישל ותרומה ולר"י אליבא דב"ה ג"כ בין זיתים וענבים בין שאר הדברים שלא נגמרה מלאכתן ולא קשה מהך מתניתין דמדבר שלא נגמרה מלאכתו כבר תירץ הר"ש ז"ל דהתם מיירי ברצון כהן דליכא גזל השבט [ומזה למדו הר"ש והרע"ב ז"ל דהוי מדומע תרומה וחולין לב"ש ולא תרומה וטבל]:

ר"ח סבר מימר במינו דמיתי דפירוש מינו מלשון מנין כלשון הירושלמי בפ"ב דשביעית ובפ"ב דתרומות ומצאתי בחכ"א שכתב ג"כ כן דצ"ל במינה לשון מנין כדאיתא בפ"ג דמס' נזיר נ"מ בין מינה והולך בין בב"א. וה"פ דר"ח ר"א בשם ר"י דברי ב"ש נעשה כאומר הר"ז תרומה עלי' ועל שלמטן ע"ז נחלקו ר"ח ור"ז בהא דר"י דר"ח סבר מימר במינה ר"ל דמונה והולך ובתחלה פוטר לכל הזיתים ואח"כ השמן דנעשה כאומר מתחלה תהא תרומה על כל הזיתים ואח"כ על השמן ע"כ אע"פ שלא נתפס על השמן נתפס על הזיתים אבל בבת אחת סבירא להו לבית שמאי גם כן כיון שנתבטל בשמן נתבטל בזיתים ור' זעירא פליג עלי' דאי אפשר למימר כן דמכיון שאמר הר"ז נפטר מה שבידו והשאר חולין ר"ל דכיון דמונה והולך הוי זה שאר והוא חולין והאיך אפשר לו למנות דהשאר יפטור את השמן הטבל. ע"ז אמר לו ר"ח ברי' דר"ה כאחת ר"ל ע"כ דכאחת הוא פוטר להזיתים והשמן דפוטר מה שבידו ופוטר מה שלמטן כאחת וכונתו שיפטרו כל הזיתים וכל השמן ע"י הפרשה זאת בסתם ואם היה באפשרי לחול על השמן היה הכל תרומה כל מה שבידו אבל מכיון דא"א לחול על השמן חל על כל הזיתים דממילא נפטרו הזיתים אשר בידו שלא חל עליהם שם תרומה אבל לכל הפחות נפטרו מן הטבל והוי חולין ותרומה מעורבים יחד:

אר"ח נראין הדברים בת"ג שהיא צריכה לתרום מן המוקף. הגר"א ז"ל בכתב יד קדשו מגי' שניטלת מאומד אבל בתרו"מ צריכה שתהא מצומצמת כו' א"כ ע"כ צריך לחלוק הזיתים לחצאין ולומר חלק זה על הזיתים וחלק זה על השמן א"כ אי איפשר לומר דכיון דאינו חל על חלק הזיתים שלשם שמן נפטרת ע"י הזיתים של חלק הזיתים ז"א דהא חלק הזיתים שעל הזיתים מצומצם רק על הזיתים שבכרי דהא לא לקחם בב"א מעורבין [זהו לכתחילה בעיקרא דדינא אבל במרבה במעשרות דלקח בב"א ברבוי דמעשרותיו מקולקלים לכו"ע אפילו לב"ש הוא לאו משום דהוי טבל לר"י ז"א דהא נפטרה מה שבידו והוי גרגיר אחד מעשר גם על הריבוי רק דאינו יכול לתרום אח"כ תרו"מ משום שמא יפגע בחולין כשיטת הירושלמי במס' דמאי מפורש ועי' בתוס' ד"ה עולא בפ"ק דמס' דמאי ותמצא טעם בזה בע"ה]:

מה אמר ר' יוסי הכא מה אין תמן שכולו הפסד לכהנים את אמר מה שעשה עשוי הכא דאין כולו הפסד לכהנים לא כ"ש אשכח תני אין תורמין [ותיבות בשם ר' יוסי מחק הגר"א ז"ל בכי"ק] מזיתים על שמן ולא מענבים על היין ואם תרמו תרומתן תרומה דברי ר"מ ר' יוסי אומר ב"ש אומרים תרומת עצמן בהם ובה"א אין תרומתן תרומה. כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק ופריך מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אמר מה שעשה עשוי וכא הוא אמר אין תרומתן תרומה ומשני תמן טומאה אינה מצויה ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזע"ז אבל זיתים על שמן וענבים על היין מצוין הן אם אמר את כן אף הוא סבר מימר שתורמין ומעשרין מזע"ז והוא דוקא אליבא דחזקיה דס"ל דלא אמרו אלא זיתים על שמן וענבים על היין אבל לר"י דס"ל דהוא שאר כל הדברים מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו שלא ברצון הכהן כדכתב הר"ש ז"ל א"כ אף בדבר שאינו מצוי נמי ס"ל לב"ה דאין תרומתן תרומה א"כ לר' יוסי דס"ל גבי טומאה מה שעשה עשוי א"כ גם הכא תרומתו תרומה וא"כ ע"כ לר' יוחנן לית כאן בברייתא הא דר' יוסי דע"כ דר"י ל"פ אר"מ. וע"ז מסיק ואם תרם תרומתו תרומה פי' הא דתני בברייתא ואם תרם תרומתו תרומה דר"מ ע"ד דחזקיה במחלוקת פי' דר' יוסי פליג ע"ז כמו דמסיק בברייתא ר' יוסי אומר בש"א תרומת עצמן כו' ובה"א אין תרומתן תרומה אבל ע"ד דר' יוחנן ד"ה הוא פי' דלר' יוחנן. ע"כ דלית כאן פלוגתא דר' יוסי כלל וד"ה היא דהא מוכח מברייתא דטמאה וטהורה דלר' יוסי אם תרם תרומתו תרומה ומה אין תמן שכולו הפסד לכהנים תרומתו תרומה הכא לא כ"ש וא"כ ע"כ דלית כאן פלוגתא דר' יוסי בברייתא ולכו"ע תרומתו תרומה וד"ה היא דהא ליכא לשנויי אליבא דר"י דזיתים וענבים שאני משום דמצויין הן ז"א דהא לר"י זיתים וענבים לאו דוקא דה"ה כל דבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו כיון שאינו ברצון כהן וא"כ לר' יוחנן לית כאן בברייתא פלוגתא דר' יוסי. והא דגרסינן בסוף ה"ג בסמוך ואם תרם תרומתו תרומה ע"ד דחזקיה במחלוקת ע"ד דר' יוחנן ד"ה. הוא שייך כאן בסוף ה"ב ונשתרבב מסוף ה"ב לסוף ה"ג כמצוי הוא בירושלמי וה"פ ואם תרם תרומתו תרומה פי' דהוא ציון על הברייתא דתני ואם תרם תרומתו תרומה דר"מ ע"ד דחזקיה במחלוקת ע"ד דר"י ד"ה כדברינו:

ואם תרם תרומתו תרומה ע"ד דחזקיה כו'. זה שייך לעיל לסוף ה"ב וה"פ אם תרם תרומתו תרומה פי' דהוא ציון על הברייתא אם תרם תרומתו תרומה דר"מ ע"ד דחזקיה במחלוקת ע"ד דר"י ד"ה כמבואר בדברינו לעיל סוף ה"ב:

ר"ז בעי קומי ר"א שיכור מהו שיברך א"ל ואכלת וגו' אפילו מדומדם לא צורכה דלא. פי' לא צריכה אלא מהו שיקרא שמע אמר אבא בר אבין חד חסיד שאל לאליהו זכור לטוב מהו שיקרא שמע [ותיבת ערום מחק הגר"א ז"ל בכי"ק] א"ל ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור פי' כשהלשון והדיבור הוא ערוה ע"י שכרות:

תמן תנינן המונה משובח והמודד משובח כו'. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן בשנו"א ז"ל הוא קילורין לעינים אך נמצא קצת שינוים בין כי"ק ובין השנו"א ז"ל התלמידים ז"ל שכתבו השנו"א ז"ל לא ראו בכי"ק בירושלמי שת"י וה"ג תמן תנינן בג' פרקים משערין את הכלכלה המונה משובח כו' וכא את אמרת כן אריב"ל כאן בת"ג כאן בתרו"מ רי"א כאן וכאן בתרו"מ הא ר"א הא רבנן דתני מנין שאין תורמין במדה ובמשקל כו' ת"ל ונחשב לכם כו' במחשבה את תורם דאי את תורם לא במדה כו' ראב"ג אומר מה ת"ג ניטלת במחשבה כו' ר"א אומר כיני מתניתא מודד אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במדה כו' מונה אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במנין עכ"ל הירושלמי וכן משמע ממתני' כתירוץ ר"א דתני אבל תורם הוא את המדוד וכו' משמע דוקא התרומה שנוטל צריך במחשבה אבל הטבל צריך הוא למדוד מקודם עכ"ל השנו"א ז"ל משמע מזה דתלמידי הגר"א ז"ל שמעו מפי הגר"א ז"ל דמכריע מדנפשיה דשפיר קאמר ר"א דכן משמע ממתניתין וזה אי איפשר לומר דהגר"א ז"ל יגיד הכרעתו בין אמוראים ובאמת בכי"ק מבואר הוא דה"ג בכי"ק ז"ל תמן תנינן המונה משובח כו' והשוקל משובח משלשתן וכא את אמר כן אריב"ל כאן בתרומה גדולה כאן בתרו"מ נ"ב דתנינן חבל תורם הוא את המדוד ותני כן מנין שאין תורמין לא במידה כו' ת"ל ונחשב לכם תרומתכם במחשבה את תורם ואין את תורם במידה ובמשקל ובמנין אבל תרו"מ תורם במידה ובמשקל ובמנין אבא אלעזר בן גומל אומר מה ת"ג במחשבה אף תרו"מ במחשבה אמר ר"א כיני מתניתא מודד אדם את טבלו כו' מונה הוא אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במנין כהדא דתנינן אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי ע"כ פי' מהא דאמר ר"א כיני מתניתא מודד אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו מזה ידעו כולם דכן הוא הפי' דמתניתין דאבל תורם את המדוד דהפי' הוא על טבל המדוד אבל הגמ' ס"ל דפי' דמתניתין הוא כך אין תורמין לא במדה כו' פי' דאסור לכתחלה למדוד את התרומה ולתרום אותו אבל אם היה הטבל מדוד ושקול תורמין אותו בדיעבד וזהו הפי' דאבל תורמין את המדוד ר"ל אבל בדיעבד תורמין את הטבל המדוד אע"פ שעבר ומדד אותו קודם הרמה אבל לכתחלה אין מודדין את הטבל להרמה מדלא קתני אבל מודד הוא את הטבל וע"כ פריך מהא דתנינן בג' פרקים משערין את הכלכלה המונה משובח כו' ע"ז משני ריב"ל כאן בתרומה גדולה כאן בתרו"מ פי' דמתניתין דכלכלה קאי על תרו"מ ומתני' דידן קאי על ת"ג וע"ז נ"ב דתנינן אבל תורם הוא את המדוד פי' טבל המדוד משמע דקאי על טבל של ת"ג דאי טבל טבול לתרו"מ והוא בעצמו מעשר אם כן פשיטא דמדוד הוא דכבר מדדו על הרמה דמעשר אלא ע"כ דקאי על ת"ג וטבל דת"ג אינו מדוד בסתמא ותני כן פי' דאיכא נ"מ בין ת"ג לתרו"מ מנין שאין תורמין לא במידה כו' במחשבה את תורם ואין את תורם במדה ובמשקל ובמנין אבל תרו"מ תורם במידה ובמשקל ובמנין כו' הרי דחלוק ת"ג מתרו"מ ע"ז אמר ר"א כיני מתניתא מודד אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו פי' דר"א משני דלעולם תרווייהו בת"ג ומתני' דכלכלה קאי על כלכלת טבל וע"ז קאמר דהמונה משובח פי' דמשובח המונה ומודד את הכלכלת טבל ולא המונה ומודד התרומה וכן מתניתין דידן נמי ס"ל הכי אין תורמין לא במדה כלומר הת"ג לא ימדוד אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול כדמפרש ר"א דלכתחלה מודד את טבלו ולא המדוד כבר אלא כיני מתניתא מודד לכתחלה הטבל ומייתי הגמ' ראיה כהא דתנינן אבל תורם הוא את המדוד כו' ר"ל דלישנא דמתניתין מוכח כן מדקתני אבל תורם הוא את המדוד וכו' מלשון תורם משמע דתורם הוא דלכתחילה צריך לתרום את הטבל המדוד וע"כ כיני מתניתין מודד את טבלו ושוקל לכתחלה ונמצא לפ"ז דהגמ' גופיה מביא ראיה להא דר"א ור"א בא לתרץ הקושיא מהא דהמונה משובח דקאי ג"כ את"ג ומשובח המונה ומודד את הטבל ומחדש ר"א דבטבל של ת"ג מצוה לכתחלה למדוד ולא מהמדוד אלא כיני מתניתא מודד ר"ל לכתחלה:

ר' אילא בשם ר"י מפני גדר מי חטאת שלא יהיו מי חטאת בטלין. פי' בשנו"א ז"ל דאם תימר דבדיעבד תרומתו תרומה ידרוך בטהרה רק מעט שמן ויפריש מזה על הכל נמצא דלא יצטרך להדר אחר טהרה הרבה ונמצא מי חטאת בטלין ושאל מי חמיר גזל השבט או גדר מי חטאת נשמעינא מן הדא זיתין על זיתין והוא עתיד לכותשן ענבים על ענבים כו' תרומה ויחזור ויתרום הרי יש כאן גזל השבט וגדר מי חטאת ותני עלה תרומה ויחזור ויתרום הדא אמרה שגדר מי חטאת חמיר מגזל השבט ושאל מה אמר ר' יוסי הכא מה אין ר"מ דמיקל בגזל השבט מחמיר בגדר מי חטאת פי' דס"ל לעיל (בה"ב) דתרומתו תרומה מ"מ ס"ל כגדר מי חטאת דתרומתו תרומה וצריך לתרום שני' ר' יוסי דמחמיר בגזל השבט לעיל (בה"ב) לא כ"ש דו מחמיר בגדר מי חטאת ומסיק אשכח תני אין תורמין שמן על זיתים ולא יין על ענבים ואם תרם תרומתו תרומה וצריך לתרום שניה דר"מ ר' יוסי אמר בש"א תורמין ובה"א אין תורמין הכל מודים שאם תרם שא"צ לתרום שנית וא"כ אשכח תני איפכא הוי רעיון פי' סברות הפוכות כדאיתא לשון זה בירושלמי כמה פעמים ר"מ מיקל בגזל השבט ומחמיר בגדר מי חטאת ר' יוסי מיקל בגדר מי חטאת ומחמיר בגזל השבט כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ודע דתיבת רעיון הוא נמצא בירושלמי לפעמים לשון הוי דעיון דעיון עיי' בירושלמי במס' כתובות פ"ה ופ"ו:

א"ר מנא לית כאן זיתים על שמן אלא שמן על זיתים דהיא דר' יוסי. פי' דכן תני ר' יוסי לעיל דבש"א תורמין ובה"א אין תורמין דרי"א מיותר:

תרומה ויחזור ויתרום. פי' דקאי על המתניתין תרומה ויחזור ויתרום ומפרש דאימתי כשנדרכו הענבים ונעשה יין צריך לתרום עוד פעם אחרת מיין וכן כשנכתשו הזיתים צריך לתרום עוד פעם אחרת מן שמן דוקא כשאין הראשונה קיימת אבל אם השמן מתרומה הראשונה קיימת א"צ לתרום משמן ויין אחר אלא חוזר וקורא עוד הפעם להשמן הראשון שם תרומה דהוי השתא מן שמן על שמן ודיו תני שני' לא תאכל עד שיוציא עלי' מעשרות כן כתב הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דאם כשאין הראשונה קיימת ותורם פעם שני' משמן אחר אין השמן הזה תרומה גמורה דיהא פטורה ממעשרות ז"א אלא דהוי רק תרומה משום חומרא ע"כ חייבת במעשרות ושאל הגמ' ראשונה מה היא אם הראשונה קיימת דאז הדין דצריך לחזור ולקרות לה שם אם לא קרא לה שם אם פטורה ממעשרות או לא דשמא כיון דצריך לחזור ולקרות לה שם ע"כ לא הוי תרומה גמורה א"כ חייבת במעשרות ופשיט מן מה דתני חזר ועשאן זיתים שמן וענבים יין קורא שם וא"צ לתרום שני' הדא אמרה שא"צ לקרות שם למעשרותיו כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דאלת"ה א"כ לתני קורא שם וא"צ לקרות שם למעשרותיו ומדלא תני אלא א"צ לתרום שני' משמע דבלא קרא לה עוד הפעם שם תרומה צריך רק על הזיתים שנכתשו על השמן לתרום שני' אבל על השמן הזה א"צ לתרום ופטורה ממעשרות ועיי' בשנו"א ז"ל דגרס שם גירסא אחרת:

תנינן דבתרה אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו והכא לשעבר הא לכתחילה לא. פי' דמקשה על המתניתין דתנינן תורמין שמן על זיתים הנכבשים ויין על ענבים לצמוקין האיך תורמין לכתחלה הא מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו לא הוי תרומה אלא בדיעבד אין תימר שהוא מדבר שנגמרה מלאכתו פי' דצמוקין נקרא דבר שנגמרה מלאכתו ז"א דהא תנינן הפרד והצמוקין משיעמיד ערימה אלמא דלא הוי נגמר מלאכתו ומשני ריב"י בשם ר' יצחק בן לעזר אין לך אסור מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו אלא גורן ויקב בלבד אבל צמוקין לא הוי בכלל יקב ובירושלמי שת"י מוסגר בסוגר תיבת יקב וגרסינן אלא גורן בלבד. לפי מה הוא תורם לפי שמנן או לפי אוכלן כו' רבי אומר לפי אוכלן רשב"ג אומר לפי שמנן בירושלמי שת"י מגי' הגר"א ז"ל איפכא רבי אומר לפי שמנן רשב"ג אומר לפי אוכלן ולפ"ז אתי שפיר מה דבסמוך חנניה בעי אף לענין שבת כן ר"ל לענין הוצאות שבת אי חשיב כאוכל או כמשקה דמשקין שיעורן ברביעית ואוכלין כגרוגרות אשכח תני רבי אומר ברביעית רשב"ג אומר כגרוגרות דאזלי לטעמייהו:

ר"א בשם רשב"ל ונחשב לכם וגו' כדגן וגו' ממה שמצוה את ב"ל לתרום מן הגמור על הגמור הד"א שאם נתן לו שבלים מעשרותיו מעשר. כן גרם הגר"א ז"ל בשנו"א פי' כיון דהוא נצטוה לתרום מן הגמור ע"כ בשנטל שיבלים מיירי:

מהו שילקה על טבלו ד"ת וכו' אוסרת מן הגורן. צ"ל את הגורן כדאיתא במשנה במס' ביכורים (פ"ב ה"ד) אלמא דבעינן גורן דוקא:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא: