Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשהוציאו עדשים מימיהן עדשים צופרות אותו שלא יבלע. גי' הגר"א ז"ל שלא יתן וכמה דתימר עדשים צופרות אותו שלא יתן ודכוותה עדשים צופרות אותו שלא יבלע האיך עבידא בצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה אפילו כן עדשים צופרות אותו שלא יבלע אבל אם נתנו עד שלא הוציאו עדשים את מימיהן לא בדא הדא דתימא ביבש כו' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן הגי' לעיל בפ"ט:
אר"ז בעון קומי ר' ינאי נתנה ע"פ מגופת חבית. פי' בשנו"א ז"ל דר"ל באם היתה חבית מגופה מהו א"ל יגיד עליו ריעו פי' דהמשנה הזאת מפלוגתא דר"מ ור"י ור' יוסי נישנית אות באות במס' מכשירין לאו לענין ריחא מילתא אלא לענין אם שואב הלחלוחית לענין הכשר והתם במשנה הסמוכה לה גרסינן חבית שהיא מליאה פירות ונתונה לתוך המשקין או שמליאה משקין ונתונה לתוך הפירות שואב הלחלוחית ומכשרת וע"כ מיירי התם בחבית מגופה מדקתני ונתונה לתוך המשקין ע"כ מיירי כאן במתניתין ג"כ בחבית מגופה וע"כ כמה דאת אמר תמן והוא שתהא משקין נוגעין בחבית והכא והוא שיהא יין נוגע במגופה ר"ל דהחבית הוי מלאה אר"מ ומינה כמה דתימר והוא שתהא פירות נוגעות בחבית עצמה והכא והוא שתהא הככר נוגעת במגופה עצמה מילתי' אמרה אפי' בצוננת ר"ל כיון דלאו משום ריח אלא משום שאיבת הלחלוחית ע"כ לא צריך לזה חמה אלא ה"ה צוננת ופריך הגמ' והא תנינן חמה ע"ז משני ר"ח דנקט חמה לרבותא שלא תימר בחמה החום מבטל השאיבה דלחלוחית הואיל וההבל כובש. ע"כ קמ"ל אפילו חמה ופריך כמה רשב"ל אמר מים עושין פירות ומשקין אין עושין פירות כר"י פי' מים עושין הכשר אבל יין אין עושה הכשר ס"ל כר' יהודא בתמי' והאיך פליג על ר"מ ור' יוסי אלא כך אמר רשב"ל מים עושין פירות ואין חסירין ר"ל מה ששואב מן המים לא נחסר מדת המים אע"פ שנשאב ממנו אבל משקין מה שעושין פירות חסירין בהמשקין ונמצא דלא כר' יהודא דהא ר"י ס"ל דמשקין אין עושין פירות כל עיקר ולפיכך נקט במכשירין ג"כ יין דלכאורה קשה מאי נ"מ לענין הכשר בין מים ליין אבל משום דאף ר' יהודה לא פליג אלא במשקין אבל במים אף ר' יהודה מודה והש"ס דילן דס"ל דהפלוגתא במתניתין היא לענין ריח אע"פ דבמכשירין פליגי ג"כ בזה והתם לא שייך ריח וע"כ משום שאיבה ולמה לן ריח דילמא הוא משום שאיבה אך הש"ס דילן מוקי הך מתני' דאין היין נוגע במגופה ולא שייך שאיבה אלא ריח כן פי' בשנו"א ז"ל:
אר"י זאת אומרת פצועין פולטין ובולעין שלימים פולטין ואינן בולעין. כן גי' השנו"א ז"ל הדא אמרה לא לשבח ולא לפגם אסור מתניתין דר"ש היא והא ר"ש אמר נו"ט לפגם מותר כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וגם בשנו"א ופי' מאי דוחקיה לאוקמי מתניתין כר"ש ולהוכיח מזה דנו"ט אפי' אינו לשבח נמי אסור דלא בעינן נו"ט לשבח אפילו לר"ש ז"א דילמא ר"ש ס"ל דבעינן דווקא נו"ט לשבח ומתניתין לא אתיא כר"ש אלא כמ"ד אפילו לפגם נמי אסור אבל לר"ש דס"ל לפגם מותר ס"ל דבעינן ע"כ טעם לשבח ומסיק דע"כ מתניתין דר"ש היא משום דס"ל כרוב של שקיא כו' כן פי' בעל מגי' דשנו"א ז"ל אבל לפענ"ד נראה דה"פ לפי גי' השנו"א ז"ל ובכי"ק דמוכיח ממתניתין דידן דלא לשבח ולא לפגם אסור ע"ז מדחה דמכאן אין ראי' דאיכא למימר מתניתין ר"ש היא אבל להחולקין עליו יש לומר דלא לשבח ולא לפגם מותר דבעינן דוקא לשבח ואך מתניתין ר"ש היא וקס"ד דהא דקאמר דר"ש היא היינו דר"ש ס"ל דאפילו לפגם נמי אסור אבל למ"ד דלפגם מותר ס"ל דבעינן נתינת טעם לשבח ע"ז מקשה והא אדרבה ר"ש ס"ל דלפגם מותר ע"ז משני כהדא דר"ש כרוב של שקיא ששלקו עם כרוב של בעל אסור מפני שהוא בולע הרי דס"ל בפירוש דאפילו דבר שאינו לשבח ולא לפגם נמי אסור אבל לר"ע דמתניתין בה"ו לקמן דפליג עליו י"ל דלא לשבח ולא לפגם מותר:
הורי ריבר"ב בעכברא חד לאלף אמר ר' אבהו חשבית יתי' קרוב למאתים ר' אבהו בשם ריבר"ח רובע ציר בסאתים ציר ואין דג טהור מציל ר"א בשם רשב"ח רובע ציר בסאתים דגים וציר אתא עובדא קומי ר' יאשי' והורה כן. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ א"ר אבהו חשבית יתי' זהו התחלת ענין וקאי על המתניתין דר' יהודה ס"ל רביעית בסאתים ע"ז אמר ר' אבהו חשבית יתי' קרוב למאתים ר"א בשם ריבר"ח רובע ציר בסאתים ציר ופריך הגמ' על הא דקאמר ר"א בשם ריבר"ח בסאתים ציר דמחדש דהסאתים יהיו ציר ולמה לנו ציר והלא דג טהור ג"כ מציל והיינו דקפריך ואין דג טהור מציל בתמי' ע"ז קאמר ר"א בשם רשב"ח לא כדקאמר ר"א בשם ריבר"ח בסאתים ציר אלא רובע ציר בסאתים דגים וציר דאף הדגים מסייעין לבטל [ובשנו"א כתב גי' אחרת וכתב בס' מעיני הישוע' שמצא כתוב בכתבי תלמיד החסיד זי"ע גירסא אחרת רובע ציר בסאתים ציר שאין דגים מציל עכ"ל ז"ל ובאמת בכי"ק ממש מפורש כמו שכתבנו]:
אתא עובדא קומי ר' יאשי' והורי כן. דאף הדגים מצטרפין ותני כן ר"ל דאף הדגים מצטרפין בד"א בזמן ששולה ראשון ראשון ומניח לפניו אבל אם הי' שולה ראשון ראשון ומניח לאחריו אפילו יותר מכסדר הזה מותר כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק כיון ששולה מן הים ומניח לאחריו יש לומר שהיו כמה דגים טהורין אלמא דהדגים מצטרפין:
ע"י עילה. ר"ל הא דמקילינן דתלינן שהי' כמה דגים טהורין הוא משום דבאמת משורת הדין א"צ סאתים וא"צ לשיעור הזה וחומרא בעלמא היא ומ"מ עילה בעלמא לתלות עליו צריך לזה וע"כ אם הניח לאחריו כיון שיש עלילה לתלות תלינן אבל לא זהו העיקר ההיתר וכן איתא בירושלמי רפ"ד דדמאי דע"פ הדין מותר ורק צריך דבר מה לתלות ותלינן אפילו בעילה כל דהו ועיין בשנו"א ז"ל שם וכן איתא כה"ג בירושלמי בפ"ב במס' ע"ז ה"ט דצוה רבי לבדוק רק חבית אחת ונמצא שהראשים והשזרות קיימין והתיר את כל הג' מאות חביות ריב"א אמר ר"א מקשי לא מסתברא דאותה החבית יהיה מותרת ושאר החביות יהיו אסורות אלא ע"י עילה פי' דלפיכך צוה לפתוח חבית אחת לבדוק הוא רק שעשה עילה על מה לתלות כיון דמצד הדין א"צ כלל לחוש ורק דאנו מחמירין על כן בעילה כל דהוא מקילינן ע"ז מסיק שם וכן אותה הסוגיא כאן גבינתא איקלקלת פי' גבינתא הוא שם הנהר איקלקלת פי' שעבדו אותו שאל ר"ח לרבב"ז א"ל דבר של רבים אינו נאסר פי' דנהר שהוא מחובר אינו נאסר אלא משום דבנהר איכא חשש שמא תלשינהו גלי דלפעמים נתלש או שמא טפחינהו בידים כדאיתא במס' ע"ז דף נ"ט ע"א אך כיון דשל רבים הוא אינו נאסר כדאיתא בבבלי מים של רבים אינן נאסרין ואע"פ שדבר של רבים אינו יסוד גמור להתיר דלא שייך אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא דווקא בשל חבירו אבל בדבר הפקר דלא הוי לא שנו ולא של חבירו אוסר אבל מכיון דע"פ הדין אין לנו למיחש שמא טפחינהו בידים רק חומרא בעלמא היא ע"כ סמכינן ע"י עילה דמים של רבים אינן נאסרים וסמכינן ע"י עילה זו דלא טפחינהו בידים וכמו כן גבי לוקח מע"ה בדמאי התירו משום כבוד שבת ורק ע"ז לא סמכינן אלא בצירוף דשאלה ואף דשאלה לבדלא מהני כדגרסינן שם ע"י עילה דבצירוף עילה כל דהו סגי וה"נ על המחובר לבד אין לסמוך דשמא טפחינהו בידים ועל דבר של רבים אין נאסר לבד לא סמכינן אלא ע"י צירוף סמכינן והעיקר דסמכינן משום שהוא מחובר ועל החשש דשמא טפחינהו בידים בצירוף עילה כל דהוא סגי וע"ז מסיק ר' יעקב בר זבדי וקאי שם על הא דקאמר ריב"א דר"א מקשו דלא מסתברא דאותה החבית תהא מותרת והשאר יהיו אסורין ולא סמך על צירוף עילה כל דהוא ע"ז קאמר ריב"ז דר' יצחק מקשי על קושי' דר' אסי ואילין אגרת לא גוים לוקס כתיב בהן ואת אמרת ע"י עילה וכא ע"י עילה כן הגי' במס' ע"ז הנ"ל פי' דאיתא במס' גיטין בירושלמי בפ"ק ה"א גוים לוקס כתיב בהן וע"כ צריך להכיר שמותן של עדים ומסיק דדי בחנות של ישראל אם נכתב הגט בחנות ישראל סמכינן ע"ז וקשה כיון שכתוב בהגט גוים לוקס האיך תסמוך על מה שנכתב בחנות ישראל אלא ע"כ דהעיקר סמכינן שהן ישראל מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותן כשמות עכו"ם רק ע"ז לבד היו מחמירין ע"כ צריך שיהא צירוף עילה כל דהו שיהי' נכתב בבהכ"נ או בחנות ישראל כמבואר במס' גיטין בירושלמי הנ"ל ע"כ קאמר ר' יצחק על קושית ר"א הא בגיטין בגוים לוקיס וכי לא סמכינן רק ע"י צירוף עילה כל דהוא כיון דלא הוי רק חומרא וה"נ מה שצוה רבי לפתוח חבית אחת והתיר כולם הוא לאו דזהו העיקר אלא דזה הוי לצירוף כל דהוא ופי' זה ברור בע"ה והירושלמי גרס כאן הסוגיא הזאת כמו בע"ז הנ"ל כדרך הש"ס הזה ועיין בתוס' הרי"ד:
סליק פירקא בסייעתא דשמיא: