Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תני ר"ח טבל מעלה שביעית מעלה. והאיך יעשה ומפרש בטבל מעלה וקורא שם למעשרותיו. פי' הסאה שמעלה חיישינן לחלק הטבל שבו ע"כ קורא שם למעשרותיו ויאכל הכהן ובשביעית מעלה וינתנו לאוכליהן כדלעיל במס' שביעית פ"ט א"ר יוסי מתניתא אמרה כן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה נ"ב בירושלמי שת"י בכי"ק של הגר"א ז"ל כו' ואם למע"ר נפלה כו' עכ"ל ז"ל כוונתו דמתניתין דידן נמי בטבל דהא מע"ר טבול לתרו"מ ומשמע ממתניתין דידן דוקא בפחות ממאה הא למאה תעלה אלמא דבטבל נמי מעלה כדמסיק הא למאה תעלה ולא טבל הוא:
תמן תנינן מדליקין בפת ושמן של תרומה כו' ר' יודן קפודקיא בעי חיטין כפת זיתים כשמן. כתב הגר"א ז"ל בשנו"א דזה לר"י:
רשב"נ בשם ר' יונתן המדליק בפת ושמן של תרומה ישרפו עצמותיו. הגר"א ז"ל בכי"ק כתב המדליק בשאר דברים פי' דס"ל כחזקיה דלא שרי אלא פת ושמן ותלמידיו ז"ל כתבו בשמו ז"ל כשלמד עמהם אמר דגרסינן המדליק בפת ופליג על הברייתא דמתיר בפת ושמן אלא דאינו מותר אלא בשמן לבד אבל לא בפת וכדמסיק הכל מודים בשמן שהוא מותר כו':
ניחא טהורין ירקבו. פי' הר"ש ז"ל דמקשה על מתניתין דתני לחולין או למע"ר או להקדש בין טהורין בין טמאין ירקבו ניחא טהורין דירקבו דהא כיון שנעש' מדומע נעשה הכל תרומה ונמצא דלהחולין יש ג"כ דין תרומה והוי תרומה טהורה ע"כ שפיר ניחא דירקבו דאין תקנה לשורפן משום דתרומה. טהורה אסור לשורפה ולאכלן אסור משום תרומה טמאה ולשורפן אסור משום תרומה טהורה אבל על טמאין קשה לר"י אמאי ירקבו תשרף בשלמא לחזקיה ניחא דמיירי בחיטים ולא התירו להדליק אלא בפת ושמן אבל לר"י קשה ומשני סבר כהדא דריבר"ח שמא ימצא בהן עלי' פי' דצריך להניח שמא ירבה עליו שוגג ויעלה ובדבר שאין דרכו להאכל אבל דבר שדרכו להאכל שמא ימצא בהם תקלה [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א] ופריך על הקדש ולא כן סברינן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו א"כ למה לי להמתין על העלאה ימכרנו על דמי עצים להסקה ומשני אר"ח תיפתר שחרב אותו המקום ולא מצי למוכרו אפילו בדמי עצים ולא שוה כלום עכשיו:
הדא אמרה טהורה בטהורין אבל טהורה בטמאין הדא דתנינן אם טמאין היו אותן החולין עד סוף הסוגיא. פי' הא דתנינן ואם טהורה היתה אותה הסאה ימכרו לכהן בדמי תרומה חוץ מאותה סאה ואם למע"ר נפלו וקרא שם למעשרותיו וכו' זהו מיירי הכל בנפלה תרומה טהורה לתוך חולין או למע"ר טהורין אבל בשנפלה תרומה טהורה לתוך טמאין לא נקט סתם ואם טמאין היו ויהיה קאי על רישא ורק נקט בפרוטרוט חולין בלבד דמסיים ואם טמאין היו אותן החולין חולין דוקא ולא מע"ר דבזה לא שייך שיקרא שם למעשרותיו כדפי' הרמב"ם ז"ל ברישא דיעשה תרו"מ בתוכו ויצרף לאותה ת"ג וימכור לכהן חוץ מדמי הת"ג ותרו"מ זה לא שייך כאן משום דיהי' תרו"מ טמא ואסור באכילה אלא יפריש ממקום אחר עליו ויעשנה חולין גמורים ע"כ נקט חולין דוקא בסיפא וע"ז פריך ע"ד דר"י ניחא דא"ר יוסי בשם ר' חזקיה ר' יונה בשם ר' ינאי ונתתם ממנו וגו' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו ע"ד דכהנא דו אמר טול מן המקודש שבו ואמר אף הכא טול מן המקודש שבו פי' דלעיל בפ"ב נחלקו ר"י בשם חזקיה ור"י בשם ר"י עם כהנא מפני מה תרו"מ נטלת מן הטהור על הטמא דר"י בשם חזקיה ור"י בשם ר"י ילפי מן ונתתם ממנו את וגו' לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו וכהנא יליף מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו והנה פשטת הכתוב מכל חלבו את מקדשו ממנו ה"פ דקרי התרו"מ מקדשו דצריך לקדשו לתרו"מ וצותה התורה דצריך לקדש לשם תרו"מ מכל חלבו וה"פ דצריך מכל חלבו ליטול מקדשו ממנו ומקדשו נקרא התרו"מ אבל לפי דרשא דכהנא דדרש טול מן המקודש שבו ומפרש את מקדשו דלא קאי על קידוש דתרו"מ אלא דיטול תרו"מ מן הדבר המקודש כבר בתוכו וע"כ קפריך א"כ דרשאי להפריש תרו"מ מן דבר המקודש שבו שיש לו שם קודש לפ"ז מותר להפריש מן ת"ג שבו את תרו"מ וגזה"כ הוא גבי תרו"מ אם נתערב במע"ר ת"ג ונמצא מקדשו בתוכו רשאי ליטול את מקדשו ממנו לקרא שם לתרו"מ ונמצא מקיים את מקדשו ממנו א"כ לפ"ז בשלמא למ"ד דנפקא לי' מן הטהור על הטמא מן לאהרן הכהן עשה שינחן לאהרן בכהונתו ולא דריש את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו אלא דתרו"מ גופיה נקרא את מקדשו ע"כ שפיר ניחא הא דמסיים בסיפא אותן החולין דחולין דוקא אבל לא משכחת לה הדין דרישא דאו למע"ר דיקרא שם למעשרותיו דאם יקרא שם למעשרותיו ויהיה תרו"מ טמאה מעורב בת"ג טהורה יהא אסור לשורפו ולאכלו לאכלו אסור משום תרו"מ ולשורפו אסור משום ת"ג וע"כ צריך להפריש עליו ממקום אחר ויעשנה חולין כדאיתא בר"ש ז"ל א"כ לא משכחת לה דינא דסיפא רק בחולק וע"כ מדייק התנא בסיפא ואם טמאין היו אותן החולין חולין דוקא אבל לכהנא קשה הא הדין דרישא יכול להיות גם בסיפא בטהורה בטמאין דאם נפלה למע"ר יקרא שם למעשרותיו ויתרום תרו"מ מן המקודש שבו דהוא מהת"ג טהורה גופה דהא יכול לתרום מן המקודש כבר דהא ר"כ דרש הקרא את מקדשו ממנו דגזה"כ הוא במע"ר שנמצא בו חלק מקודש צריך ליטול מן חלק המקודש שבו שיש עליו שם קודש התרו"מ בין עליו בין למקום אחר א"כ כמו כן בנמצא במע"ר חלק מקודש דיש עליו שם קודש דהוא ת"ג יכול ליטול ממנו בשלמא בעלמא בשאינו מעורב במע"ר אינו יכול לעשות תרו"מ מת"ג אבל ממנו גופי' דהוא מע"ר כשמעורב בו דבר מקודש יכול להוציאו על תרו"מ עליו ועל מקום אחר כדכתיב את מקדשו ממנו דיטול ממנו אף דבר המקודש שבו לתרו"מ וע"ז משני אע"ג דכהנא אמר טול מן המקודש שבו הנ"מ במקודש בטהרה שבו לחוד אבל מודי ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן כלומר דאע"ג דכהנא ס"ל דפירוש המקרא את מקדשו לא קאי על תרו"מ אלא טול מן הדבר המקודש שבו כבר הנ"מ במקודש בטהרה אבל בדבר המקודש שזקוק ליתנו לכהן בלא"ה כגון ת"ג דמתנות כהונה היא אין מפרישין ממנו לתרו"מ א"כ לא משכחת לה הדין דסיפא רק בחולין ודו"ק:
והדין ניקודין כהדא חציי ביצים. הגר"א ז"ל בשנו"א גרס כביצה והוא דכשנפלה סאה תרומה טהורה לפחות ממאה סאה כגון לעשרה סאין או עשרים לפי הערך שיאכל מזה צריך לאכול כביצה ולא יותר דנמצא דלא הוי בביצה הזה שיעור ביצה שלימה של חולין טמאים דאם יאכל יותר מביצה יהי' נמצא ביצה חולין טמאין ומשהו תרומה טהורה ויטמאנו ובא לאפוקי מסיפא גבי סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין דשם הפי' יאכל נקודים הוא דיאכל חצי חצי סאה דבכל חצי סאה נמצא ג' חלקי ביצה מתרומה טמאה ע"ז נקט כאן דנקודים דהכא הוא כביצה דבכל ביצה נמצא חלק קטן מתרומה טהורה וחסר שיעורא דטומאת אוכלין משיעור ביצה:
א"ר סימון ר"א כדעתי'. זה קאי על תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורי' דס"ל לר"א דתירום ותשרף ע"ז אמר ר"ס דר"א לדעתי' דס"ל דתרומה טמאה עלתה בידו וע"ז אמר ר"ז מפני גדירה ר"ל מפני חומרא ס"ל דתישרף דהא בנפלה לתוך טבל צריך לקרות שם למעשרותי' וע"כ דאזלינן לחומרא לאידך גיסא דשמא לא עלתה כל התרומה בידו ור"מ ס"ל כר"ז והראי' מסיפא בסאה תרומה טהורה שנפלה לתוך ק' חולין טמאין לא פליג ר"א וס"ל דהסאה שעלתה תאכל נקודים אמרין חבריא קומי ר' יוסי יאות א"ר סימון דע"כ דס"ל היא סאה שעלתה בודאי דאם לא כן האיך שורפין תרומה מספק וכי שורפין את התרומה מפני גדירה בתמי' הא הסאה שמוציאה יש לה קדושת תרומה מדרבנן ואוכלה בתורת תרומה מדרבנן כדאיתא בתוס' ז"ל במס' בכורות דף כ"ב ע"ב ד"ה תעלה וכן איתא ג"כ לקמן בסמוך וא"כ האיך שורפין אותה מספק מפני גדירה א"ל ר' יוסי וכי ששה ספיקות דתנינן לא מפני גדירה שורפין וה"נ מפני גדירה שורפין אותן כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק בירושלמי שת"י:
חבריא בעון קומי ר' יוסי [ותיבת אמרין מחק הגר"א ז"ל בכי"ק] ממ"נ אם תרומה טמאה תישרף אם חולין הן מה בכך שיטמאו. פי' דפריך על רבנן דס"ל דתעלה ותאכל נקודים דלמה לן נקודים דממ"נ אם טמאה היא תישרף ואם חולין הן מה איכפת לן דיטמאו דס"ל הא דאמרי רבנן תאכל נקודים הוא קאי אתרומה דווקא על מה שהעלה ע"ז משני ר"י לחבריא לאו לשם תרומה אוכלה כלום תרומה טמאה נאכלת אלא טהורה ושמא טמאה פי' דהתוס' ז"ל במס' בכורות דף כ"ב ע"ב כתבו דהסאה שהעלה תאכל לשם תרומה בקדושת תרומה והוא מדרבנן א"כ אפילו נימא דחולין עלתה בידו מ"מ צריך לאכול בקדושת תרומה ולפ"ז תרומה טמאה נאכלת בתמי' והאיך נאכלת בקדושת תרומה הא בעינן טהורה ושמא טמאה היא וע"כ צריך שיאכל נקודים דאל"כ נמצא דיש בהסאה הזאת חלק א' מק"א תרומה טמאה ויטמא את הכל ומסיק אי אתם מודים [ותיבת לא מחק הגר"א ז"ל] שאם נולד לה ספק טומאה במקומה שאינו יכול לאוכלה [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] מה לי נולד לה ספק טומאה במקומה מה לי נולד לה ספק טומאה במקום אחר פי' במקומה הוא שספק אם נטמאה בעצמה או לא וכמו כן בספק טומאה במקום אחר דשמא נתערב בה טומאה וע"כ יאכל נקודים שלא תטמא הכל ויהי' הכל תרומה טמאה אבל כשיאכל נקודים ולא נטמא הכל אוכל אף חלק התרומה טמאה שיש בו אחד מק"א מפני שבטל החלק תרומה טמאה בהשאר כההיא מתניתין בה"ד דתרומה טמאה בטל בטהורין [עיי' בתוס' ז"ל במס' בכורות דף כ"ב ע"ב ד"ה ובלבד] אי בעיתון למיקשייה איקשון על הדא דתני ר"ה דתני ר"ה סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה חולין טהורין כצ"ל והדין נקודין כהדא חציי סאין ע"כ דברי ר"ה פי' דר"ה ס"ל דהא דס"ל לרבנן יאכל נקודים הוא כל החולין יאכל נקודים כמו בש"ס דילן במס' בכורות דף כ"ב וכ"ג נמצא לפ"ז הנקודים הוא שיאכל חציי סאין ונמצא דבכל חצי סאה יש מחלק התרומה טמאה ג' חלקי ביצה בקירוב לפי חשבון סאה בק' סאין א"כ לפ"ז גם החולין צריך לאכול נקודים אליבא דר"ה ע"ז קשה קושייתכם אם חולין הן מה בכך שיטמאו ובש"ס דילן. משני עולא משום גזירה שמא יביא קב מן החולין עיי"ש והכא משני חזקי' ומפרש אפילו חולין ששם לא יאכלו אלא נקודים מפני חלתן פי' שלא יטמאו את החלה ע"ז קאמר מילתי' אמרה איסור זרות בטילה איסור טומאה אינה בטילה דאל"כ כיון שנתבטל מטומאה מכבר האיך יטמא ע"י הכשר משא"כ לתירוצא דעולא בש"ס דילן הוא משום דחוזר וניעור וגבי איסור נמי כן אע"פ שנתבטל חוזר וניעור משא"כ לשיטת חזקי' דע"כ לא נתבטל הטומאה מכל וכל ומטמא במשא דאי ס"ד דנתבטל האיך תטמא אח"כ ע"י הכשר ע"ז פריך מחלפה שיטתי' דחזקי' תמן הוא אמר כמה יהא בעיסה ויהא יכול לעשותה בטהרה חזקי' אמר שתות ד' קבין פי' כמה יכול להיות בעיסה טמאה שנתבטל' שיכול לעשותה בטהרה חזקי' אמר שתות ד' קבין אלמא דכיון דנתבטל' אינה מטמאת ע"י הכשר. אר"י תמן בשגיבל ואח"כ הפריש פי' דהתם דקאי על נדמעת עיסתה עד שלא גילגלה כדפי' הפ"מ ז"ל דהוי טומאה שאינה מטמא' חולין אלא חלה ותרומה ואין בכוחה לטמאות אחרים ע"כ כיון שנתבטלה גוף הטומאה מעיקרא אינה חוזרת לטומאתה בעצמה כיון שאינה מטמאת אחרים א"כ היא בטילה משא"כ הכא כשהפריש ואח"כ גיבלן ביחד נמצא דבשעת הגיבול דמכשר דמטמאה אחרים ולא שייך ביטול. וראיתי בירושלמי שת"י שתלמידי הגר"א ז"ל מחקו הא דגרסינן והדין נקודין כחצי סאה. ובאמת לפי דברינו הוא כל עיקר הקושיא הא דפריך על ר"ה מזה כמבואר בדברינו ובאמת בשנו"א ז"ל גרס מפורש האי והדין נקודין כחציי סאין ומסיק דחזקי' בא לפרש דלאו דוקא חציי סאין אלא ד' קבין ושתות קב ואין ביצה בשלימות מן הטמא ולפ"ז ה"פ דחזקי' בא לפרש דברי ר"ה דחציי סאין לאו דוקא אלא ד' קבין ושתות ומשני הא דהחולין שיאכלו ניקודין הוא מפני חלתן ומשנו"א ז"ל משמע דהי' לו גירסא אחרת בהאי סוגיא מהא דחזקי' ולפי הגי' שלפנינו אין להעמיד על החשבון ובל"ס שיש כאן ט"ס:
אר"י סאה תרומה שעלתה מתוך מאה חולין כ"ש מבטלין אותן. דאפילו אין בתוך החולין אלא כ"ש מבטלות אותם משום דכבר נתבטלו בק"א מתניתא פליגא על ר' יוחנן אינה מדמעת אלא לפי חשבון משמע דעכ"פ בעינן ק' לבטל החלק ק"א שבאותה סאה ע"ז משני ר' יוסי בשם ר' יוחנן לא תני בשם ר' יוחנן אלא אינה מדמעת כל עיקר ברם אמר והוא שרבו חולין על חשבון תרומה כדי שתבטל ברוב כן גי' השנו"א ז"ל ומפרש דהא דקתני במתניתין מדמעת לפי חשבון לאו דצריך ק' חולין לבטל חלק הק"א של אותה סאה ז"א אלא דצריך רוב חולין לבטל חלק הק"א בהסאה הזאת אר"א והוא שנפלה למקום מדומע אחר מפרש בשנו"א ז"ל דנפלה לתוך צ"ט סאין שנדמעו מסאה אחת וחסר שם סאה להעלותה ונפלה לשם הסאה. שעלתה מתוך מאה לא אמרינן דתצטרף עם החולין ז"א מחמת שלפי החשבון מצטרף החלק ק"א עם התרומה דשם ע"כ דברי השנו"א ז"ל ועפ"ז יתפרש כל הסוגיא בע"ה דר"א ס"ל הא דתני במתני' לפי חשבון הוא דצריך ק' חלקים חולין לנגד החלק ק"א שבסאה זו ואי דבלא"ה כבר יש כנגדו ק' חלקים חולין ז"א משום דחוזר וניעור עכשיו שנפלה למקום מדומע ואינו בטל עכשיו ואי דמאי נ"מ הא עכ"פ אינו חסר כעת רק סאה אחת להצ"ט סאין דמדומע ואי דמצטרף השתא החלק ק"א מסאה הזאת מה בכך הא לנגד החלק ק"א הזה יש כנגדו גופי' ק' חולין וא"כ למאי נ"מ דתני במתני' דמדמע לפי חשבון משמע דצריך להוסיף מחולין על חלק הק"א הזה והיינו הא דפריך ע"ד דר"א חולין שלמעלן וחולין שלמטן מצטרפין לעלות פי' חולין שלמעלן מהסאה שנפלה וחולין שלמטן הוא הצ"ט סאין שנפלו לתוכן יצטרפו לעלות וא"כ מאי נ"מ בהא דמצטרפין התרומה הא עכ"פ לא נתדמעו יותר ומשני סבר ר"א חולין שלמעלן [גי' הגר"א ז"ל] נעשו חרשין פי' דחרשין הוא כמו בצק החרש במס' פסחים דף מ"ו ע"א עיי"ש בפרש"י ז"ל דדבר שאינו ניכר נקרא חרשין וקי"ל דביטול ההיתר לאיסור רק דווקא שניכר ההיתר קודם שנפל האיסור לתוכו אבל כשאינו ניכר תחלה ההיתר היכין הוא אלא ידעינן שיש כאן רוב היתר ואינו ניכר מקום ההיתר אינו בטל כמו שכ' הפלתי ז"ל בסי' ק"ב עי' בתוס' ותמצא כן וא"כ הכא שהסאה שלמעלן הי' רוב היתר ומיעוט איסור ונתבטל ברוב ואינו גיכר מקום ההיתר רק שנתבטל ברוב מטעם אחרי רבים להטות ונעשה הכל היתר ועכשיו שחוזר וניעור התרומה נעשה האיסור לאחר התערובות וחלות האיסור בתערובות ולא הי' ניכר תחלה היכין הוא ההיתר אינו בטל כדמוכח מרבינו משולם ז"ל במרדכי ז"ל סוף מס' חולין וכמבואר באחרונים ז"ל דאם חלות האיסור הוא בתערובות ולא ניכר קודם לא האיסור ולא ההיתר רק שידעינן שיש כאן רוב היתר ומיעוט איסור אינו בטל א"כ הכא שחוזר וניעור התרומה ונעשה האיסור בתוך התערובות וקודם חלות האיסור דעכשיו לא הי' ניכר לא האיסור ולא ההיתר אינו בטל והגם דהי' ההיתר ניכר קודם שנפל בו החלק ק"א דתרומה מ"מ עכשיו שכבר נתערב והותר מצד רוב היתר והאיסור נתחדש בתוך התערובות אמרינן דהחולין שלמעלן נעשו חרשין אע"פ שלא היו חרשין מתחלה אבל עכשיו נעשו חרשין ע"כ אינו מצטרף החולין שלמעלן וצריך ק' מחולין לנגד החלק ק"א ועי' בתוס' ותמצא יסודות חזקים ע"ז [ולא דמי לכ"מ בלח בלח דחוזר וניעור דמועיל ההיתר לבטל התם הוא דהאיסור בנ"ט א"כ כיון שנתבטל הטעם לא שייך כלל הזה ורבינו משולם ז"ל לא מיירי באיסורין דנ"ט] ונמצא לפ"ז דאוקימתא דר"א דמוקי מתניתין דעכ"פ מדמע לפי חשבון דצריך ק' מהחולין לנגד החלק ק"א שבו הוא בנפלה למקום מדומע אחר אבל בלא נפלה למקום מדומע אחר לא שמעינן דעתי' דר"א אם דס"ל כדתני ר' יוסי בשם ר"י דבעינן רוב חולין או דסגי בכ"ש והשתא קאי לפרש הסיפא סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה דס"ל לחכמים דלפי חשבון ור"א ס"ל כתרומה ודאי ע"ז קאמר ריב"ח והוא שנפלה לתוך חמשה מקומות וחיישינן על כל מקום ומקום שמא בו נפלה החלק תרומה אבל במקום אחד אף ר"א מודי דהוי לפי חשבון ור' יוחנן ס"ל אפילו במקום אחד חילפיי אמר על דר"א חולין שלמעלן נעשו חרשים פי' דהא דס"ל לר"א גבי פחות ממאה דמדמעת כתרומה ודאי הוא לאו דצריך ק"א לנגד כל הסאה ז"א אלא דצריך ק"א לנגד חלק התרומה והעיקר החומרא דאינן מצטרפין חולין שלמעלן לזה וחכמים ס"ל לפי חשבון משום דמצטרפין גם חלק החולין ע"ז פריך והא ר"א אמר על דרבנן חולין שלמעלן נעשו חרשין פי' דהא ע"כ בסאה שעלתה מתוך מאה דס"ל לרבנן לפי חשבון ע"כ דאינו מצטרף החולין שלמעלן דאל"כ לא משכח"ל לעולם האי דינא דהא איכא לעולם ק"א ואיכא לעולם החשבון הזה דק"א וע"כ דס"ל לרבנן בסאה העולה מתוך מאה דנעשו החולין חרשין דאל"כ לא משכח"ל הא דמדמעת לפי חשבון וע"כ דס"ל דנעשו חרשין א"כ ק"ו הוא מה בסאה העולה מתוך מאה ס"ל לרבנן דנעשו חרשין לא כ"ש בסאה מדומע בפחות מק' דהא ע"כ נעשו חרשין וכוונתו להקשות מהמשנה גופה דע"כ לרבנן החולין נעשו חרשים דאל"כ האיך מדמע לפי חשבון הא איכא לעולם ק"א שיעור ביטול ורק דמייתי מר"א משום דר"א אמר בפירוש על המשנה הזאת דלרבנן נעשו החולין חרשין ע"כ מייתי הא דר"א כדרך הש"ס הזה וקס"ד דאף ר"א ס"ל כדתני ר' יוסי בשם ר"י דבעינן עכ"פ רוב החולין בחולין גרידא ורק בנפלה למדומע מחדש ר"א דבעינן ק"א אבל לית מאן דפליג על הא דר' יוסי בשם ר"י דבעינן רוב חולין וא"כ ק"ו הוא לסאה שנדמע לפחות מק"א דאל"כ נמצא סאה העולה מתוך מאה סאה חמור מסאה שנדמע בפחות מק"א כדמסיק חומר הוא בסאה שעלתה ממאה או אינו אלא קל בתמי' ופשיטא דסאה שעלתה מתוך מאה קל וק"ו לסאה שנדמע דנעשו חרשין דדיינינן לי' לתערובת שאינו ניכר קודם הביטול ואין יכולין החולין האלו לסייע להחולין השניים לבטל משום דלא הי' ניכר קודם התערובת השני לא האיסור ולא ההיתר וכמו בסאה שעלתה מתוך מאה ונפלה לחולין אחרים דמדמע לפי חשבון ולכל הפחות בעינן רוב חולין לנגד כל החלק ק"א אלמא דהחולין הראשונים אינן מסייעין לבטל כדתני ר' יוסי בשם ר' יוחנן א"ו דלכו"ע אינו מצטרף לחולין הראשונים לבטל רק דנחלקו ר"א ורבנן דר"א ס"ל דצריך ק"א לנגד כל הסאה ולרבנן בעינן רק לנגד חלק התרומה ע"ז משני דז"א דרבנן לא ס"ל ברישא דנעשו חרשין החולין וא"צ רוב חולין לנגד חלק הק"א אלא כיי דאמר ר' יוחנן סאה של תרומה שעלתה מתוך מאה חולין כ"ש מבטלין אותן ולא כדתני ר' יוסי בשם ר' יוחנן דבעינן רוב חולין ז"א דלא בעינן רוב חולין ומתני' דתני מדמע לפי חשבון דמשמע דעכ"פ מדמע הוא דווקא בשנפלה למקום מדומע אתר ומשום חוזר וניעור ונתחדש האיסור בתוך התערובת ולא הי' ניכר לא האיסור ולא ההיתר קודם חלות האיסור דעכשיו אבל בלא"ה אלא בחולין גרידא בטל בכ"ש ולא כדתני ר' יוסי בשם ר' יוחנן דבעינן רוב חולין אלא דסגי בכ"ש ולא נעשו חרשין רק בשנפלה למקום מדומע אחר כדפירשנו. ודע דהגר"א ז"ל בכי"ק מגי' כאן בירושלמי כך קודם ע"ד דר"א חולין שלמעלן וחולין שלמטן מצטרפין נקד ב' נקודות וגורס במקום ר"א ע"ד דרבנן וכו' ומסיק סברי רבנן חולין שלמעלן נעשו חרשים ומגי' אח"כ התיבות הללו והוא שרבו חולין על התרומה שתיבטל ברוב ברם תרומה על חולין מודו רבנן לר"א ואח"כ מתחיל אריב"ח ונראה מהגהתו זאת דמפרש דקאי על הסיפא בשנדמע לפחות מק"א ע"ז יקשה לרבנן דס"ל דמדמע לפי חשבון משמע דמחדש הדימוע ע"ז פריך ע"ד דרבנן כו' מצטרפין לעלות וע"ז משני דנעשו חרשין וע"ז מסיק באיזה מדומע פליגי רבנן על ר"א וס"ל לפי חשבון דווקא ברוב חולין אבל ברוב תרומה הוי כתרומה ומודו רבנן לר"א דמדמעת כתרומה ודאי ואינו מבורר האיך מפרש לכל הסוגיא והמעתיק הגהת הגר"א ז"ל לא שם לבו להב' נקודות הנ"ל וזהו עיקר גדול:
תני רבת התרומה נעשה כמרבה מזיד. אע"פ דקמא קמא בטל מ"מ כשרבתה התרומה ונתרבה כ"כ עד שרבתה התרומה הרי דינו כמרבה במזיד אע"פ שיש רוב היתר מ"מ לא מועיל הביטול ברוב שלא כהוגן כמו כן ה"נ אע"ג דקמא קמא בטל מ"מ כשריבה התרומה הוי רוב שלא כהוגן וע"ז פריך ממקוה דנתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו של מקוה פי' אפילו דנגע ברובו של מקוה הנתינה והנטילה מ"מ מהני משום דקמא קמא בטל [ודלא כשיטת הבבלי במס' יבמות דף פ"ב ע"ב] ע"ז משני דלא דמי דגבי מקוה כשהיו מי המקוה רוב כשנטל סאה הראשונה יכול להוסיף אפילו מאה סאין שאובין ויהי' לכתחלה מי המקוה מיעוט משום דהכל כשר וע"כ יכול לכתחלה לעשות המי מקוה מיעוטא והמים שאובין רובא כיון שנתכשרו ע"י מקוה שלימה ע"כ כשר גם אח"כ כשנעשה מי המקוה מיעוטא נגד המים השאובים שנתכשרו וכיון דקמא קמא בטל והוי מקוה כשירה ולא חשיב חסרון מה שמי השאובים שנתכשרו מרובים על מי מקוה דהא יכול לכתחלה לעשות כן כשהיו מי המקוה רובא להעמידה על מיעוטא משום הכי לא חשיב חסרון מה שמי השאובים שנתכשרו מרובים מן מי המקוה משא"כ בתרומה מחויב לכתחלה שיהיו חולין מרובים וכל סאה וסאה צריכה מאה סאין ואם היו מאה סאין חולין אינו כשר רק כשנפלה בהם רק סאה אחת אבל כשנפלו בהם שתים אסור וע"כ אינו כשר רק שיהיה תמיד הרוב מחולין וע"כ כשנתכשרה התרומה ע"י קמא קמא בטל ונעשה התרומה רובא והחולין מועט חשיב שלא כהוגן מה שהתרומה שנתכשרה מרובה על החולין אע"פ שיש בהם תורת ביטול לא מהני כמו דלא מהני בביטול במזיד אע"פ שנתרבה ההיתר מ"מ בהיתר כזה לא נתבטל משום דהוי היתר שלא כהוגן כמו כן הכא נמי הוי היתר שלא כהוגן ומדויק לשון הגמרא תמן הי' בו רוב ר"ל מתחלה כשהי' בו רובו את מרבה עליו ר"ל על רוב מקוה ולעשותו מיעוטא והוא כשר ומעולם לא הי' חסרון מה שמי המקוה מיעוטא לנגד השאובים שנתכשרו ברם הכא כל סאה וסאה צריכה מאה סאה ותורת ביטול הוא דצריך להיות רובא מן החולין וע"כ כשנתהוה הרובא מהתרומה שנתכשרו לנגד מיעוטא דחולין הוי כמרבה מזיד ולא מהני ביטול ופי' זה ברור בע"ה. ועתה ראיתי בס' מלאכת שלמה ז"ל שמביא הירושלמי הזה ומפרש ג"כ עד רובו של מקוה כדברינו אפילו הגיע לרובו של מקוה אולם דרך בדרך אחרת ובאמת פירושינו הוא אמת בע"ה:
תני סאה תרומה שנפלה למאה חולין. כלומר תרומה טמאה אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך. הסוגיא זו צריכה ביאור ולא מצאתי פירוש מספיק במהרא"פ ז"ל ובפ"מ ז"ל ונראה לפענ"ד דה"פ ע"פ דעת התוס' במס' בכורות דף כ"ב ע"ב ד"ה תעלה דבסאה תרומה שנפלה למאה חולין והגביהה צריך שתיאכל בקדושת תרומה וצריך ליתן להכהן גוף התבואה ולא דמים והכהן יאכל בקדושת תרומה וישראל אסור לאכול עפ"ז נתבאר הסוגיא הזאת דתרומה טמאה של הכהן שנפלה למאה של חולין של ישראל ונתבטלה ותאכל נקודים אליבא דחכמים ע"ז טוענים הכהן והבעלים דהבעה"ב טוען לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך אני לא לקחתי מאתך כי אם דמי עצים שקודם התערובת היתה עומדת רק להסקה בעלמא ועכשיו שראויה לאכילה הוא מצד הכרי שלי ולא משלך הוא בא השבח הזה ונמצא שאני איני חייב לך רק דמי עצים כמו שהייתי לוקח עצים ממך וכדקי"ל לקמן בפ"ב דמס' מע"ש עיסה של מע"ש שאפאה פת והשביחה השבח שניתוסף על המדה לשני ואינו שייך לחולין רק דמי עצים בלבד וע"ז טוען הכהן ומאי קמדמית השבח הזה לעצים שנשבח מידת הפת ע"י עצים דהתם אפילו אי יש שבח עצים בפת מ"מ אין כאן רק שבח העצים אבל לא ממשות של העצים כדאיתא לקמן בהדיא בפ"ב דמע"ש ובפ"ה דמס' ביצה עצים אין בהם ממש ונמצא דכשהוא מוכר את הפת או אוכל אותו בעצמו אינו נוטל דמים בעד הממשות של העצים וכן אינו אוכל הממשות של העצים אבל הכא בסאה תרומה הרי גוף הממשות של הסאה מעורב בהכרי וכשאתה מוכר לכהן לאכול בקדושת תרומה נוטל אתה ממנו דמי תרומה ולא דמי עצים ונמצא דאתה נוטל דמים מעליא בעד גוף הממשות שלי ומביא לו ראיה ע"ז דלא דמי לעצים דהשבח שהשביח לו מן העצים אין בו ממשות של העצים משא"כ בתרומה דנחזי אנן בסאה תרומה שנפלה לפחות ממאה שמא אינה מדמעת הכרי מדמעת פי' מעורב ועצים מדמעין את הכרי בתמי' הא ממשות העצים אין מעורבים עם הכרי אם אפאה פת והרי בחינה גמורה היא מפחות ממאה דסאה תרומה לא דמי לעצים ולמה לך להרויח בהסאה שלי והיינו דקמסיים ולית סופך מיתנינה לכהן חורן והוא נותן לך דמי עצים בתמי' הרי דמים מעליא אתה נוטל ונמצא אתה מוכר הממשות של הסאה שלי לכהן אחר בדמים ומראה לו הכהן הבחינה שלא דמי הסאה שלו לעצים והבחינה היא מפחות ממאה והרי אתה משתכר מן הסאה שלי ולמה לך להשתכר משלי ותיבות הללו הכל בלשון בתמיה שמא אינה מדמעת הכרי בתמיה ועצים מדמעין את הכרי בתמיה וכן נמי מסיק והוא נותן לו דמי עצים בתמי' וע"ז מסיים מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו פי' והשאר השבח ששוה יותר מן דמי עצים יחלוקו כי השבח בא מכרי של הבעה"ב ונשבח גוף הממשות של הכהן ע"כ יחלוקו וע"ז מסיק דכוותי' חד בר נש אפיל שעורין גו חיטין אתא עובדא קומי ר"י ב"ש ואמר יתן לו דמי שעורין והשאר יחלוקו פי' דע"י שנפל השעורין לכרי חיטין נמכר גם השעורין בדמי חיטין ונשבח גוף הממשות שלו בכרי של חבירו ע"כ יתן לו דמי שעורין והשבח יחלוקו:
סליק פירקא בסייעתא דשמיא: