Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ולא כן אר"א בשם ר"י הזיד בחלב שוגג בקרבן. כצ"ל וכן הוא בכמה מקומות וטעות הדפוס דמוכח הוא. אמר אני פורש מכזית ואיני פורש מחצי זית ארבב"ח נעשה כאוכל חצי זית שוגג וחצי זית מזיד ואין יסבור רבב"ח כרשב"ל פי' הפשוט דמקשה דלרשב"ל האיך משכח"להחיוב בשוגג על כזית תרומה הא מן הדין מותר לו לאכול כל הכזית בחסר משהו וא"כ מה שהוא חייב הוא רק על משהו האחרונה וא"כ בכל הכזית לא שב לעילם מידיעתו והיינו דמסיק דאמר רשב"ל אכל חצי זית בהעלם אחד פטור העלם אחד לאו דווקא ורהיטת הלשון הוא והכא אכל שני חצאי זיתים וחסר כ"ש פטור כלומר דאפילו אוכל ב' חצאי זיתים כ"ז שחסר כ"ש פטור ומותר א"כ לדעתו דרבב"ח אינו נקרא שב מידיעתו וע"ז משני מודי רשב"ל בעתיד להשלים כיון דאוכל אדעתא להשלים ומשלים באמת חייב על משהו הראשונה ונמצא דלא אכל כלל בהיתר ושב מידיעתו דאילו היה יודע שהיא תרומה לא הי' אוכל משהו הראשונה על דעתא להשלים נמצא ששב על אופן אכילתו אפילו במשהו הראשונה אבל בההיא דרבב"ח דאמר בפירוש שלא שב כלל על חצי זית מה שאכלו שפיר. הוי כאוכל חצי זית בשוגג וחצי זית במזיד משום שלא אכל חצי זית הראשון על דעתא להשלים אבל בשאכל חצי זית הראשון על דעתא להשלים הוי שב מידיעתו מדעתא הזאת וז"פ:
תני תשלומי תרומה אין משלמין מהן קרן וחומש. גי' הגר"א ז"ל גידולי תרומה אין משלמין מהן קרן וחומש וחייבים בחלה ואין הידים וטבו"י פוסלות כדרך שאין פוסלין בחולין ואוף ר"ש ור"י מודים בה אע"ג דפליגי בדימוע במס' נדה דף מ"ו ע"ב אם חייבין בחלה ולענין פיסול טבו"י ובכ"מ הגידולין הוי כתערובות מ"מ לענין חלה ופיסול טבו"י לכו"ע הוי כחולין וגרסינן וחייבין בחלה כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א והוא משום דהגידולין יש להם דין כסאה העולה מתוך מאה סאה כדאיתא לקמן בפ"ט ה"ב ולא כמדומע בפחות מק' סאה עיין בפ"ט ה"ב:
אם רצה הכהן למחול בשלא הפריש אבל אם הפריש ואח"כ מחל תפלוגתא דרבי ור"א בר"ש דתני ונתן לכהן את הקודש מתנתו מקדשתו ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו חומש דברי רבי ראבר"ש אומר אף הפרשתו מקדשתו. כן גי' הגר"א ז"ל ולפ"ז למ"ד דהפרשתו מקדשתו וכבר קודש הוא יכול למחול:
מחל ואח"כ אכל תפלוגתא כו' משלם שני חומשין וקרן אחד וישלם ג' ר"י בשם ר"י התורה אמרה יצא ידי גזילו. בפירוש הירושלמי הזה נחלקו הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בפ"י מה"ת ועמלו המפרשים ז"ל להבין הפלוגתא שבין הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל וכבר ביארנו פי' האמיתי לאמיתה של תורה בפ"ג במס' דמאי בתוס' הרי"ד ד"ה ולא וה"פ דהרמב"ם ז"ל מפרש להירושלמי כך דהנה לר' יוחנן דס"ל דמשלם לשבט הוי כאילו אכל תרומה מהשבט אבל לרשב"ל לא חייב כלום להשבט אלא משלם לעצמו משום כפרה וע"כ מותיב רשב"ל לר"י והא תנינן גנב תרומת הקדש ואכלה משלם ב' חומשין וקרן אחד וקמהדר התנא לתשוב יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ב' חומשין והוא גנב תרומת הקדש משלם ב' חומשין חומש בעד תרומה וחומש בעד הקדש ולמי משלם חומש דתרומה תלי בפלוגתא דר"י ורשב"ל דלזה משלם לשבט ולזה משלם לעצמו מכדי מצינו בתורה ג' חומשין תרומה והקדש ושבועת גזילה א"כ קשה וליתני ג' חומשין דהא משכח"ל גנב או גזל תרומת הקדש ונשבע א"כ מצינו ג' [והוי כמו דפריך בבבלי בכמה מקומות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ארבעה חטאות וכו' ואי איתא משכח"ל חמש וכן גבי חורש תלם אחד ואי איתא משכח"ל כו' עיי"ש] בשלמא לדידי דאמינא משלם לעצמו א"כ לא משכח"ל שבועה דהא אין נשבעין להקדש ואי דנשבע מעצמו לא חייב חומש [עי' בתוס' ז"ל במס' ב"ק דף נ"ד] אבל לדידך דס"ל דמשלם לשבט והוא לחבר העיר כדפסק הרמב"ם ז"ל לר' יוחנן א"כ משכח"ל ג' כגון שנשבע ע"ז משני לי' התורה אמרה יצא ידי גזילו פי' משבועת גזילה יצא ע"י החומש של תרומה משום דכתיב ונתן לכהן את הקודש דדי בחומש אחד דהקדש וע"כ פסק הרמב"ם ז"ל דפטור בתרומה על חומש דגזילה ומפרש יצא ידי גזילו חומש דגזילה אבל הראב"ד ז"ל מפרש דלא כהרמב"ם ז"ל דפי' יצא ידי גזילו הוא חומש דשבועת גזילה ז"א אלא ה"פ דהנה לרשב"ל דמשלם לעצמו הוא משום כפרה ע"כ דאינו משלם אלא החומש דהא הכפרה הוא רק החומש כדאיתא בתוס' ז"ל במס' כתובות דף ל' ע"ב אבל לא הקרן אבל לר"י דס"ל משלם לשבט דדמי כאילו גזל מהשבט ע"כ דמשלם קרן וחומש ובפירוש כתב הרמב"ם ז"ל דפסיק כר' יוחנן דמשלם קרן וחומש לכהן חבר העיר ע"כ שפיר פריך רשב"ל לר"י דבשלמא לדידי לא משכח"ל רק קרן אחד להקדש דהא לא שייך ב' פעמים קרן דהא לשבט אינו משלם כלל ואינו משלם רק חומש לעצמו וע"כ ליכא רק קרן אחד דהוא להקדש ואפילו כשגנב ואיכא ב' קרנים אחד קרן ואחד כפל אבל אין בהקדש תשלומי כפל כדמסיק המשנה גופי' שאין בהקדש תשלומי כפל אבל לדידך דצריך לשלם לשבט קרן וחומש א"כ צריך לשלם ב' קרנים אחד להקדש ואחד לשבט וכיון דמיירי בגנב א"כ איכא כפל על קרן דשבט וא"כ קשה דישלם ג' קרנים ע"ז משני ר"י בשם ר"י התורה אמרה יצא ידי גזילו פי' דקרן וחומש דאמרה תורה הקרן הוא השבת גזילה וחומש כפרה וה"פ התורה אמרה יצא ידי גזילו פי' בקרן אחד יצא על שניהן על השבט ועל ההקדש כדדרש מונתן לכהן את הקודש דדי בתשלומי קרן אחד ומשלם להקדש הקרן וע"כ לא פליגי לקמן בה"ב למי הוא משלם אלא לענין חומש אבל הקרן לכו"ע משלם להקדש ודין דהרמב"ם ז"ל בשבועת גזילה לא נמצא כלל בהירושלמי ועי' ברמב"ם ובראב"ד ז"ל ונושאי כליו ז"ל ויאיר עיניך:
א"ל ר"ז לר"א תרתין מילין אמרין בשם ר"י ולית אתון אמרין מהן. פי' דלא גיליתם לן טעמו ונתן לכהן את הקודש מכיון שנתנו לו יצא ידי גזילו פי' דה"א דהקודש מיותר ע"כ אתי לומר לך הקודש הידוע ר"ל חומש הידוע וע"כ אין כאן אלא קודש אחד והראב"ד ז"ל מקשה מזה על הרמב"ם ז"ל דמפרש דאינו משלם רק חומש אחד במקום שבועת גזילה דגזה"כ הוא דדי בחומש אחד א"כ למה משלם בגונב תרומת הקדש ב' חומשים וע"כ מפרש דהפי' הוא קרן אחד דהקודש הידוע ואין כאן אלא אחד ועי' לעיל במס' דמאי פ"ג ה"ה בתוס' הרי"ד דמתורץ היטב קושייתו ז"ל:
הא ר"מ אמר משלם כו' ורבנן אמרין משלמין מה ביניהון אר"י עיקר סעודה ביניהון ר"מ אומר עיקר סעודה לבעה"ב ורבנן אמרין עיקר סעודה לפועלים. פי' דמקשה מאי נ"מ בין רבנן ור"מ הא לכו"ע משלם הבעה"ב ומאי נ"מ אם משלם לפועלים או לכהן וקאמר ר"י דבזה אין נ"מ אך הנ"מ ידעינן בעיקר סעודה וילפינן מזה דין דסעודה לר"מ הרי החיוב על בעה"ב ליתן להם אכילת הסעודה ולא יכול ליתן להם דמים ע"כ החיוב עליו לשלם לכהן ולרבנן עיקר החיוב על בעה"ב ליתן להם דמים ולא אכילה ע"כ אינו משלם רק דמי סעודתן לפועלים והגם דהכא במתניתין דידן אין שום נ"מ דבין כך ובין כך משלם הבעה"ב ומאי נ"מ אם משלם לפועלים או לכהן אבל נ"מ לענין דינא בעיקר הסעודה אם צריך ליתן עיקר הסעודה לפועלים או דמים ורשב"ל קאמר הנ"מ בזה בטפילה פי' הר"ש ז"ל על מי החיוב לטפל ליקח חולין מתוקנים בעד תשלומי תרומה דלר"מ הטירחא על הבעה"ב ולרבנן הטירחא על הפועלים וא"כ יש בזה נ"מ בין שמשלם לכהן או לפועלים דלכהן צריך לשלם בתבואת חולין ולא דמים ולפועלים משלם דמים ואינו מחויב לטפל ליקח תבואה ונמצא דלר"מ הטירחא מוטל על בעה"ב ולרבנן על הפועלים ולדעתי' דרשב"ל בעיקר סעודה לא פליגי ולכו"ע עיקר סעודה על בעה"ב ואעפ"כ נחלקו ר"מ וחכמים דר"מ ס"ל דהטירחא מוטל על בעה"ב דישלם הקרן לכהן דדמי כאילו אכל בעצמו וחכמים ס"ל דכיון דהוא בעצמו לא אכל אין עליו חיוב הקרן לכהן אלא הפועלים האוכלין עליהן מוטל חיוב התשלומין של חולין מתוקנים כדין תשלומי תרומה והבעה"ב מכיון שלא אכל אין עליו רק חיוב דמים ולא דין תשלומי תרומה אבל לכו"ע הבעה"ב משלם להכהן רק דר"מ ס"ל דהבעה"ב בעצמו מטריח ומשלם ורבנן ס"ל דהפועלין משלמין בעד הבעה"ב דהא הסעודה שמוטל על בעה"ב להפועלין כבר נתן להם ע"כ הטירחא דהשתא על הפועלין. ר"א בשם רשב"ל הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו זה אמר למשל על מתניתא דידן ונמצא לפ"ז דעיקר סעודה על בעה"ב והוא מחויב להעמיד לו מקחו ע"ז קאמר אלו כרשב"ל איתאמרת ניחא דלדידי' עיקר סעודה על בעה"ב ואין לר"י הא קאמר עיקר סעודה ביניהון ולרבנן עיקר סעודה על הפועלין והאיך שייך מוכר חפץ לחבירו דמשמע דעיקר סעודה על בעה"ב וקאמר דלעולם אליבא דר"י קאמר ורק אליבא דר"מ איתאמרת דהא הוא ס"ל דחייב להעמיד לו מקחו. ר"א בשם ריב"ח שבח סעודה ביניהון בשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה ולא כבר אכלו כמ"ד טבלים נפשו של אדם חתה מהן פי' דלר"מ אינו משלם לכהן רק דמי תרומה כדין גזל תרומה ולא אכלה ולרבנן הפועלין משלמין קרן וחומש והבעה"ב משלם להן שבח סעודה הוא דמי חולין מתוקנין וע"ז פריך ולא כבר אכלו פי' דהא אם לא הי' נפשו של אדם אותה מהן והוי אכילה גמורה לא הי' מחויב לשלם להן רק דמי תרומה הגם דהן היו מחויבים לשלם קרן מחולין מתוקנין מ"מ נפטר בעה"ב מזה מחמת דבזה הוי בעה"ב גרמא בנזקין ופטור דגרמא בעלמא הוא דהא אם לא הי' גזה"כ לשלם תשלומי תרומה מחולין מתוקנים לא הי' חייב לשלם להן רק דמי תרומה שגזל לאחר שהנגזל הוציא מידן הגזילה אך מפני גזה"כ לשלם חולין מתוקנים וזה מדין קנס כדאיתא לקמן בירושלמי פ"ז בהדיא ובתוס' ז"ל במס' ב"מ דף נ"ה ע"ב וכן הוא שיטת הירושלמי לקמן דהקרן קנס וחומש כפרה וכשם שפטור להחזיר להם החומש כן פטור להחזיר להם הקנס דקנס וכפרה הוא על האוכל דוקא ולא על בעה"ב והוא רק גורם בעלמא שגרם להם קנם וכפרה וא"כ הי' די לפני בעה"ב שישלם להן רק דמי תרומה אחרי שכבר אכלו ואי דהי' גזילה בידו דהם שילמו להנגזל ולא אכלו משלו ע"ז הי' מחויב לשלם להן דמי תרומה ומה שהם היו מחויבים לשלם קנס וכפרה בזה הוי רק גרמא בעלמא ונמצא דדי לפני בעה"ב לשלם להפועלין רק דמי תרומה שכבר אכלו וע"ז משני כמ"ד טבל נפשו של אדם חותה בהן וע"כ לא נהנו כלום מסעודתו ע"כ משלם להן מחדש דמי סעודתן מן החולין ומה שאכלו תרומה ושילמו קנס וכפרה הוא רק הגורם אבל אם לא הי' נפשו של אדם חותה בהן הי' די לפני בעה"ב לשלם דמי תרומה. ופי' הרע"ב ז"ל מסכים לפירוש זה ומתורץ קושית הרא"ש ז"ל דהא בירושלמי משמע דאף אליבא דר"מ משלם בעה"ב חולין מתוקנין דפריך הא ר"מ אומר משלם ורבנן אמרין משלמין מה ביניהון ולפי דברינו ניחא דלאוקימתא אחרונה דר"א בשם ריב"ח שפיר ניחא:
א"ר ינאי לצדדין היא מתניתא יש בו כזית ואין בו שו"פ משלם להקדש. פי' דקאי על החומש ולא על הקרן ולפי פסקי הרמב"ם ז"ל כתב הכ"מ ז"ל דהי' לו גירסא אחרת יש בו כזית ואין בו שו"פ משלם לכהן יש בו שו"פ ואין בו כזית משלם להקדש יש בו כזית ויש בו שו"פ ע"ז פליגי שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן משלם להקדש פי' ב' החומשין ר' יוחנן אמר משלם לשבט פי' ב' החומשין ונמצא דמשלם הקרן להקדש והחומשין להשבט ע"ז א"ל ר"ז דז"א דגזה"כ הוא ואיש כי יאכל קודש בשגגה למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך ע"כ משלם ב' החומשין להקדש וכהנא ס"ל דמשלם קרן להקדש וב' החומשין משלם לשניהן אחד לשבט ואחד להקדש:
רשב"ל אמר להן על תרתין אחרייתא. פי' על מע"ר שנטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו דמע"ש והקדש שנפדו כחד חשיבא תוס' אנשי שם ז"ל בפי' המשניות. ופריך הגמ' למה מפני שיש בהם זיקת תרו"מ דמע"ש ומע"ר והקדש שנפדו הי' להם זיקת תרו"מ משא"כ לקט שכחה ופאה מעולם לא הי' להם זיקת תרו"מ ופריך הגמ' בשלמא פיאה ניחא דמעולם לא הי' לה זיקת תרומה ומעשרות אבל לקט קשיא דהא חילפיי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש אם נתקדש תיכף בנשירה או דווקא בשהגיע לארץ ונשאר איבעיא דלא איפשיטא ואם כרשב"ל אם כן בע"כ נפשט האיבעיא דע"כ נתקדש תיכף בנשירה קודם שנפל לארץ דאי ס"ד דווקא בשנפל לארץ א"כ הי' בו זיקת תרו"מ בין נשירה לבין נפילה לארץ ע"כ פריך ולקט וכו' אין בהם זיקת תרו"מ בתמי' א"כ למה לא נפשוט איבעיא דחילפיי ומשני אלא בנשיכת פיאה ובקמת פיאה אנן קיימין פי' דהא דתני במתניתין אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ה"פ אין משלמין מן לקט ושכחה של פיאה בנשיכת פיאה כלומר נשירה דפיאה ובקמת פיאה אנן קיימין ר"ל דהבע"ב הניח פיאה בקמה וקצר העני הפיאה ונשר מידו דס"ל לרשב"ל דהעני הקוצר קמת הפיאה שלו מחויב בלקט ושכחה כמבואר בתוס' ע"כ מוקי בנשיכת פיאה והפיאה לא בעומרין אלא בקמת פיאה ותיבת נשיכת פי' נשירת כמו משילין משחילין משירין במס' ביצה דף ל"ה ע"ב וע"כ לית הדא פשטה שאילתי' דחילפיי בניחותא דחילפיי שאל לקט בנשיכה מהו שיקדש דאפילו תימר דנתקדש דווקא בהגיע לארץ מ"מ משכח"ל במתניתין דידן בנשיכה דקמת פיאה א"כ לא הי' לו מעולם זיקת תרו"מ דקודם שנפל לארץ הי' פיאה ואח"כ הוי לקט והא דמכריח רשב"ל לפרש כן המשנה משום דמדייק לשון המשנה וחכמים מתירין באלו תיבת אלו מיותר והו"ל למימר וחכמים מתירין סתם ומדנקט אלו משמע דהת"ק נקט תחלה דברים שאין בהם זיקת תרו"מ ואח"כ דברים שיש בהם זיקת תרו"מ וע"ז קמיפלגי רבנן ומתירין דווקא באלו וזהו לשיטת רשב"ל דס"ל דהעני חייב בלקט בקוצר קמת פיאה אבל ר' יוחנן לטעמי' דס"ל דהעני פטור מלקט בפיאה שקוצר ע"ז א"ל ר"י והא תנינן לקט אית לך מימר פיאה בלקט בתמי' ר"ל דהאיך אית לך מימר פיאה שתתחייב בלקט אלא אמר ר' יוחנן על כולהן דאין חילוק בין כולהן וחכמים מתירין בהכל דליכא לחלק במתניתין דהא לקט נמי אפשר שהי' לו זיקת תרו"מ ועי' בתוס' הרי"ד ותמצא דכן הוא שיטת ר"י ורשב"ל דאזלי לטעמם:
לא אמר אלא קישואים דבר שהוא פירות איסור אבל פירות היתר לא. פי' דתיבות הללו קאי הכל ביחד וה"פ דמפרש המשנה לא תימא דהתנא לא אמר אלא דווקא בקישואין דבר שהוא פירות איסור אבל פירות היתר לא אמר התנא ז"א דזה לא אמר ותיבות אבל פירות היתר קאי על תיבות לא אמר וקאי הלא אמר אכולה מילתא ר"ל לא אמר אבל פירות היתר לא אלא דווקא קישואין ז"א דקישואין דנקט התנא לאו דווקא אלא כל פירות שביעית שאם את אמר כן פי' שאם תימר דקישואין דווקא אבל מפירות היתר משלמין א"כ נמצא דפורע חובו מדמי שביעית וזה אסור דלאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה וא"כ נמצא לוקח לו קורדם מדמי שביעית:
סליק פירקא בס"ד: