ובמזיד יופך קנסו בו. גי' הגר"א ז"ל ובפשתן מזיד יופך דקאי על פשתן כדמסיק קנסו בו שלא יהנה בקיסמין ופי' בשנו"א ז"ל דהפשתן אינו תרומה:

ר' יוסי בעי הפריש עומרין שלו. פי' לתרומה ונתחלפו עם עומרי לקט וקי"ל ספק לקט לקט עניי ישראל ועניי כהנים מלקטין:

תני אשתו של ע"ה טוחנת כו' אבל בזמן שהיא טהורה. ר"ל אשת ע"ה טהורה ועושה בטהרה כו' וכדברי ר"ט אפילו בזמן שהיא טמאה לא תטחון כדס"ל במתניתין דעניי ישראל לא ילקטו שמא יאכלו כמו כן אינה טוחנת בשעה שהיא טמאה שמא תתן לתוך פיה ובאמת ס"ל לר"ט כן דטמא אסור ללקוט תרומה טהורה וכדמותיב לו ר"ע במתניתין א"כ לא ילקטו אלא טהורין:

כן היא מתניתא א"כ לא ילקטו אלא טהורים. גי' הגר"א ז"ל לא ילקטו אלא כהנים טהורין וה"פ דמלשון המשנה דגרסינן לא ילקטו אלא טהורין משמע הכי דא"כ דאסרת על ישראלים והוא רק משום דחיישת שמא יתן לתוך פיו הלא לזה יש עצה שלא ילקטו אלא טהורין ע"כ קאמר הגמרא כיני מתניתא לא ילקטו אלא כהנים טהורין דלפ"ז ה"פ דאם חיישת לזה שמא יאכל הלקט מתוך שהוא בהול א"כ צריך גם למיחש על טהרה ולא ילקטו אלא כהנים וטהורין:

א"ר יוסי זאת אומרת עשה לה כן בחולין כו' המרכין בקטניות ובתלתן אינו עובר משום בל תחסום שור בדישו אבל אסור מפני מראית עין אית תניא תני בדישו שהוא מותר לך עד סוף הסוגיא. הגר"א ז"ל גרס המרכין בקטניות כו' אית תניא תני לבתר דמסיים כל הסוגיא דרבב"מ אז גרסינן המרכין בקטניות כו' אית תניא תני בדיש וכו' מתניתא כמ"ד אף בדיש שהוא אסור ויהי' הגירסא כמו שיהי' יש להבין מאי שייכות הוא האי דרבב"מ לכאן הלא סוגיא הזאת מבואר אות באות בר"פ דלקמן. ונראה לפענ"ד דה"פ המרכין בקטניות ובתלתן אינו עובר משום בל תחסום משום דהוי לאחר גמר מלאכתו למעשרות וא"כ הוי טבל והוי דיש ישל איסור ואינו עובר משום בל תחסום וכן איתא בשטמ"ק ז"ל במס' ב"מ פרק השוכר את הפועלים בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל שמירח והוקבע למעשרות והרי הוא טבל גמור מן התורה ואסור להאכיל לבהמה וא"ת יעשר רחמנא אמר בדישו הראוי לו ולא האסור ודומיא דתרומה ומעשר כו' עכ"ל הרי לפנינו מפורש כיון דהוי אסור משום טבל הוי דומה לתרו"מ ואינו עובר בלא תחסום משום דדיש המותר לך בעינן וז"ב וא"כ לכאורה יקשה ממתניתין דלקמן ר"פ בצל דגרסינן שם בצל שנתנו לתוך עדשים אם שלם מותר אם חותכו בנותן טעם ושאר כל התבשיל בין שלם בין מחותך בנו"ט ע"כ ובלא פירושו וחידושו של רבב"מ קשה ממתניתא זאת להך ברייתא דהמרכין בקטניות דלמה נקרא דיש האסור הרי בקטניות מצינו היתר בטעמו דלא גזרו רבנן על טעמו והוי דיש הראוי לו לאכול טעמו וטעם כעיקר הוא דהיינו בעדשים דהוא מין קטניות דבישלם בבצלים שלימים של חולין הבצלים מותרים וקס"ד דמקלינן בקטניות של תרומה בבצלים של חולין שלימים אפילו אם בלעו הבצלים מ"מ אינן אסורים דקס"ד אפילו העביר פטמתו דנקרא שלם ואז בודאי בולע מ"מ מותר וכן אפילו אינו בקליפתו החיצונה דודאי בולע מ"מ מותר כיון דהוי שלם דסתמא קאמר דשלם מותר א"כ לפ"ז למה פסיק ותני המרכין בקטניות אינו עובר בלא תחסום משום דנקרא דיש שאינו ראוי ואמאי הרי בעדשים הגם שהן אסורים מ"מ הבצלים שבלעו מהן מותרין כשהן שלימים א"כ ראוים הן לאכול טעמם כשבישלם עם בצלים וקפלוטות והבצלים וקפלוטות מותרים וא"כ לא נקרא דיש שאסור לך דהא יש לו היתר בטעמו וכיון דראוי לו לטעמו א"כ הוי דיש הראוי לו וע"כ מסיק הא דרבב"מ מתניתין בשהוציאו עדשים מימיהן עדשים צופרות אותו שלא יתן וע"כ מותר העדשים של חולין וע"כ כמה דאת אמר עדשים צופרות אותו שלא יתן דכוותי' עדשים צופרות אותו שלא יבלע כלומר דכמו דפשיטא לן דעדשים מתוך שהן צופרות אין בולעין כן נמי מתוך שהן צופרות יש להן כח שלא יבלע האחר מהן וע"כ מותר בצל השלם מפני שלא בלע כלל מהן ואין בו שום טעם מהן וע"כ זה דווקא ביבש אבל בלח שפיר בולע וזה דוקא בצל אבל קפלוט בולע וכיון דכל עיקר החילוק שבין שלם לחתוך דבחתוך בולע ושלם היינו טעמא דמותר לפי שאינו בולע כלל לפיכך בשלם אם העביר פטמתו ממנו בולע אע"פ ששלם הוא דומה כמחותך ושנים שלשה ג"ז כמחותך הדא דתימר בשאין בקליפתו החיצונה בנותן טעם לפי פי' הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה"ת ה"א עי' בכ"מ ז"ל ה"פ הדא דתימר בשאין בקליפתו החיצונה כלומר דמיירי מתניתין בשלם שהוא בקליפתו החיצונה ע"כ אינו בנותן טעם ומותר אבל בשאין בקליפתו החיצונה אז הוא בנותן טעם וה"פ הדא דתימר כלומר מהאי דרבב"מ דחידש לן טעמא דמתניתין דנ"מ בין שלם למחותך דשלם אינו בולע וחתוך בולע ע"כ שלם מותר וחתוך בנו"ט מזה נשמע בשאין בקליפתו החיצונה בנו"ט כלומר אף שלם כשאין בקליפתו החיצונה אף שהוא שלם מ"מ בנו"ט א"כ שפיר נקרא המרכין בקטניות דיש שהוא אסור לך דאין היתר אף בטעמו ולא כדקס"ד דבקטניות דהוא תרומה מדרבנן לא גזרו רבנן רק על גופו אבל לא על טעמו ז"א אלא דהרי הוא ככל תרומה מדרבנן וגזרו אף על טעמו וע"ז מסיק מתניתא דידן גי' הגר"א ז"ל מתניתא כמ"ד אף בדיש שהוא אסור לך דתנינן תולה כפיפות בצואר בהמה א"כ מוכח דאף בגידולי תרומה שהוא דיש האסור לך מ"מ עובר בלא תחסום ואין להקשות דילמא שאני גידולי תרומה דהוא מדרבנן ע"כ עובר בלא תחסום אבל בתרומה דאורייתא אינו עובר וכמו דאיתא בש"ס דילן במס' ב"מ דף צ' דבגידולי תרומה שפיר עובר משום דמדאורייתא הוי דיש שהוא מותר לך והאיך יעבור בקום ועשה מפני שהוא תרומה דרבנן והאיך תקנו רבנן לעקור דבר מן התורה בקום ועשה כמו שכ' השטמ"ק ז"ל בשם הריטב"א ז"ל עי"ש ז"א דהא הירושלמי ס"ל דהמרכין בקטניות אינו עובר משום דהוי דיש האסור ולהרבה פוסקים ז"ל כל תרומת קטניות הוא מדרבנן ואעפ"כ אינו עובר משום דהוי דיש האסור אלמא דאף בדיש האסור מדרבנן נמי אינו עובר וע"ז קאמר דממתניתא דידן מוכח דאף בדיש האסור לך ג"כ עובר וטעמא דמ"ד דבדיש האסור אף מדרבנן נמי אינו עובר משום דהוי דיש האסור דס"ל כמ"ד במס' יבמות דף פ"ט דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אפילו בקום ועשה וכן הוא שיטת הירושלמי במס' גיטין פ' השולח כאשר בארתי בעז"ה לעיל פ"ד וכן בירושלמי במס' ר"ה פ"ד עי"ש בדברינו וע"כ שפיר מסיק דמוכח ממתניתא דידן דאף בדיש האסור לך נמי עובר דהא מצינו דעובר גבי גידולי תרומה ועפ"ז ניחא הא דמביא הך דהמרכין בקטניות הכא בסוגיא הזאת:

מבואכם אל אוהל מועד לא תחסום כו'. כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

מע"ש בין דבר שזרעו כלה בין דבר שאין זרעו כלה נפדה בדמי אותה סאה. כן הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

א"ר יוסי זאת אומרת היו לפניו מאה סאה העולות מתוך מאה סאה ואחת של חולין נתחלפו לו מותרות. פי' דגידולי תרומה יש להן הדין של סאה העולה מתוך מאה וכן איתא לעיל בפ"ו ה"א דגידולי תרומה לא דמי לסאה דימוע בפחות מק' אלא כסאה העולה מתוך מאה סאה וכשם שבגידולין אחת של חולין מתרת את כולן ותולין בכל כל אחת שהיא מן החולין כמו כן בסאה העולה מתוך מאה סאה ואחת של חולין ונתחלפו לו מותרות תמן אר"י סאה תרומה שעלתה מתוך מאה חולין כ"ש מבטלות אותה וה"נ גבי גידולי תרומה כן ליקט את הגינה של גידולי תרומה שהיה לו ונפל לתוכן חולין כ"ש מבטלין אותן:

כמו דר"י אמר תמן טוחן ומתיר. פי' דזה קאי על הסיפא בדבר שאין זרעו כלה אפילו ק' חולין ואחת תרומה הוי מדומע וקי"ל דמדומע פטור מן החלה וקאמר ע"ז ר' יוחנן דטוחן ומתיר המדומע מחלה והוא לעיל בפ"ד ובפ"ק דמס' חלה וכמבואר בדברינו לעיל בפ"ד דר' יונה ור' יוסי ס"ל אליבא דר' יוחנן דס"ל דטוחן ומתיר ואמרינן על כל ה' רבעים שנמצא בתוכם חלק תרומה וחסר לי' שיעורא דה' רבעים עכ"פ ס"ל לר"י דבמדומע פטור מן טבל דחלה ע"י שטוחן ומתיר וה"נ מכיון דהוי מדומע ואינו בטל משום מחובר ואפילו אם יתלוש במתכוין נמי אינו בטל אליבא דכמה תנאים עיין בשנו"א ז"ל א"כ הוי מדומע ואינו טבל לחלה ע"י טוחן ומתיר ע"ז פריך מאי דמיון הוא תמן בדר' יוחנן מזה ומזה עלה בידו ע"י טוחן ומתיר ואמרינן דחסר לי' שיעורא ברם הכא כל הטבל פי' טבל לחלה עלה בידו ע"ז משני הנ"מ שכל הטבל עלה בידו בשליקט מאחת אבל אם ליקט משתיהן פי' מכולם [דלא גרסינן משנים אלא משתיהן משמע דאיירי בדליכא רק שנים דאין נ"מ בין מאה ואחד בין שנים] שפיר אמרינן דמזה ומזה עלה בידו אבל אם ליקט מאחת אע"פ דהוי גם לו דין מדומע מ"מ חייב בחלה משום דגרסינן לקמן בפ"ק דחלה דספק דימוע חייב בחלה ר"ל אם ספק לנו אם יש שם תרומה או לא והוי ספק מדומע חייב בחלה דאמרינן דכל הטבל לחלה עלה בידו רק בדפשיטא לן דנמצא כאן חלק תרומה והוי מדומע רק דלא ידעינן אם יש בה' רבעים הללו שהוציא מתוכן חלק תרומה או לא אמרינן ע"י טוחן ומתיר דמזה ומזה עלה בידו וקמ"ל הכא דמותר לכתחלה לטחון ולהתירו מטבל דחלה משום דהוי מדומע מכבר כמו בדר' יוחנן ואע"פ דבדר' יוחנן כבר נתערב ואינו רק טוחן אבל לערב לכתחלה לפוטרו מטבל דחלה אסור אבל הכא מותר לערבו לכתחלה משום דכבר הוי מדומע במחובר והא דאיתא לעיל בגידולי תרומה אף דהוי מדומע מ"מ חייב בחלה ועיין לעילבפ"ו ה"א ובשנו"א ז"ל התם מיירי בדבר שזרעו כלה אבל הכא מיירי בדבר שאין זרעו כלה:

ר"א בשם ריב"ח עד כשעורין כדבר שזרעו כלה מכאן ואילך כדבר שאין זרעו כלה ריבר"ב בשם ריב"ח השום כשעורין לכל. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ופירושו מבואר דנ"מ בין ר"א בשם ריב"ח ובין ריבר"ב בשם ריב"ח בתיבת עד דר"א בשם ריב"ח מפרש עד כשעורין וריבר"ב בשם ריב"ח לא מפרש עד אלא השום כשעורין משום דר"א בשם ריב"ח מפרש כשעורין הוא לשיעורא דשעורה אם הגיע רק כשיעור שעורה הוי זרעו כלה מכאן ואילך פי' אם גדול יותר משעורה בשיעורא הוי כדבר שאין זרעו כלה וריבר"ב בשם ריב"ח לא מפרש עד שעורה ומכאן ואילך אינו כן כדאמר ר"א בשם ריב"ח אלא כשעורה הוי לכל פי' דדינו כמו שעורים דמין שעורים הוי דבר שזרעו כלה יותר מכל המינים כדפי' הרמב"ם ז"ל והוא ז"ל מפרש כריבר"ב בשם ריב"ח והר"ש ז"ל מפרש כר"א בשם ריב"ח ופירוש דריבר"ב בשם ריב"ח דכשעורים לכל ה"פ לכל בין שגדל כשעורה או פחות או יותר דלא תלי בגידולו אלא איך שיהיה מין השום בין בגדלו בין בקטנותו הוי כמין שעורין:

שתילי תרומה שנטמאו שתלן ועושה אותן תרומה. תיבת שתלן מחק הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א הגי' שתילי חולין שנטמאו שתלן כו':

מה בין לקולא בין לחומרא. ב' פעמים בין מחק הגר"א ז"ל וה"ג מה לקולא לחומרא וה"פ במה פליג אלקולא או אלחומרא וכלשון זה מצוי בש"ס הזה כו"כ פעמים:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא: