Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ויפטור הגט פטור גמור ביבמה מק"ו כו' ולא תפטור בה כלום כתיב ולא תהי' לאיש זר מה אנן קיימין אם כשבא עלי' אשתו היא אם בשחלץ לה תלך ותנשא לאיש זר אלא כן אנן קיימין בשנתן לה גט. פי' דשיטת הירושלמי היא דגבי ב' יבמותי מאח אחד דלא שייך לא תהיה גבי יבמה אחת. אם לא שבא אח"כ היבם עלי' או חלץ לה אבל אם בא או חלץ לחבירתה מוכח למפרע דהיא הזקוקה והיבמה אחרת לא היתה זקוקה מעולם וכדאיתא לעיל בפ"ק ר' יודן בעי קידש אחד מן השוק אחת מהן ובא היבם וחלץ לה נפקעו ממנה קידושין חלץ לחבירתה ובא עליה חלו עליה קידושין למפרע [ועי' בפרש"י ז"ל במתניתין דף כ"ג ע"ב] ולהמסקנא שם מוכח דלמ"ד לא תהי' היא לל"ת קשה האיך משכח"ל הל"ת לכתחלה דלא תהי' לאיש זר הא לא משכח"ל לכתחלה דממנפ"ש אם חלץ לה הרי ניתרת לשוק אם בא עלי' הרי אשתו היא בלא"ה ולא משכח"ל לעולם דיעבור בודאי ל"ת לכתחלה ולא משכח"ל רק כשלאחר שנשאת לזר חלץ לה היבם ואיגלאי למפרע דהיא הזקוקה ומלבד שז"א דא"כ לא עבר על הל"ת דהא בשעה שנשאה בהיתר נשאה כמבואר שמה באריכות בדברינו לעיל בפ"ק מלבד זאת לא מצינו וודאי ל"ת לכתחלה ומסיק שם דלא שנייא היא איסור יבמה אחת לאיסור ב' יבמות והקרא מיירי בין ביבמה אחת בין בשתי יבמות והאיך משכח"ל בב' יבמות הל"ת האזהרה לכתחלה דלא תהי' אשת וגו' עיי"ש בדברינו ובזה מבואר כאן דמוכח מינה דע"כ גט מהני מקצת ושייר מקצת וע"כ משכח"ל הל"ת דלא תהי' וגו' לאחר שנתן לה גט דאז איגלאי דהיא הזקוקה ועדיין היא זקוקה לו. דבלא גט לא משכח"ל הל"ת דלא תהי' בב' יבמות דהא לא שנייא הל"ת בין יבמה אחת לב' יבמות ע"כ בב' יבמות לא משכח"ל הל"ת דלא תהי' אלא ע"י גט דשייר מקצת ודוק:
ר"ג כר"ש המאמר קונה או לא קונה כן גי' הרשב"א ז"ל והכא מדר"ש לכאורה נראה דצ"ל ורובא מדר"ש במקום ורובא נדפס והכא הגט פוטר או לא כו' הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר כ"ז שהגט פוטר ומשייר היך ר"ג כר"ש מסקנת הפשיטות היא על מה דשאל אם כר"ש ס"ל דהמאמר קונה או לא קונה ופשיט דע"כ ס"ל דקונה ומשייר והיך ר"ג כר"ש בתמי' אלא ע"כ דלא כר"ש ופריך ואין מאמר אחר מאמר ביבמה כר"ש היא בתמיה דהא ע"כ מדר"ג סובר דאין מאמר אחר מאמר ע"כ כר"ש היא דס"ל אלא דלית טעמא דהדין כטעמא דהדין דטעמא דר"ג דס"ל אין מאמר אחר מאמר וטעמו דר"ש דס"ל ג"כ אין מאמר אחר מאמר כדאיתא בבבלי דף י"ט ע"ב א"ל ר"ש לחכמים אם מאמרו של ראשון מאמר כו' ואם מאמרו של ראשון אינו מאמר עיי"ש ובדף נ"א ע"ב גבי ביאת בן תשע איתא מפורש דר"ש ס"ל אין מאמר אחר מאמר לאו חד טעמא היא אלא ר"ג ס"ל כל מה שמאמר השני עתיד לקנות כבר קנה הראשון כדאוקי אביי בבבלי דף נ"א ע"א עיי"ש טעמא דר"ש קנה הראשון קנה השני בתמי' לא קנה הראשון אף שני לא קנה פטר הראשון פטר השני בתמי' לא פטר הראשון אף השני אינו פוטר וה"ה דהמ"ל דר"ש ס"ל כר"ג בטעמא אלא משום דמפורש אמר ר"ש לחכמים אם ביאת ראשון ביאה ביאת שני אינו ביאה ומסיים דכן ה"נ בגט יכול לסבור נמי כן אף דבאמת ס"ל בגט דפוטר ומשייר כמו דמסיק תחלה:
ע"ד דר"ג מהו שיהא הגט לאחר גיטו של מאמר כו' האיך עבידא הי' שתי יבמות בל"ס שנתחלף בדפוס הגירסא מהאיבעיא ראשונה לשני' ומשני' לראשונה כמו שכ' הק"ע ז"ל בראשונה גרסינן הגט פוטר יותר ובשני' גרסינן כל מה שקנה המאמר ודוק:
מהו שיודו חכמים לר"ג ואין גט אחר גט ביבמה אחת פי' ביבמה אחת וביבם אחד:
ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו לאחר נ' יום ונפלה אחותה בתוך ל' יום אפילו כן אין מאמר אחר מאמר פי' כיון דס"ל לר"ג גבי מאמר דקנה ומשייר אין מאמר אחר מאמר דלא נתפס המאמר הב' אפילו מה ששייר המאמר הראשון וגבי מעכשיו ולאחר ל' יום ס"ל לירושלמי בפ"ג דמס' קידושין דהוי קנוי' ומשוירת וכ"כ הרשב"א ז"ל במס' קידושין דף ס' עיי"ש ולפ"ז כמו דס"ל לר"ג דלא נתפס מאמר אחר מאמר אף דהמאמר הראשון קנה ומשייר אעפ"כ לא נתפס השני בהצד שלא קנה מאמר ה"נ ס"ל גבי נפלה אחותה בתוך ל' יום דלא נתפס הזיקה מצד שקנה הקידושין והוי אחות אשתו וע"כ לא נתפס אפילו בהצד שלא קנה הקידושין ולא הוי אחות אשתו לזה הצד מ"מ לא נתפס הזיקה ומסיק לא אמר ר"ג אלא ע"י גט וע"י מאמר פי' דווקא דאין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר ולא אמר אלא גבי גט וגבי מאמר כיון שיש עליו קנין מקצת ע"י מאמר לא נתפס קנין לגבי חבירתה אפילו לצד שלא קנה המאמר וההיא דמר ר"א בשם ר"י ואפילו קידושי מאה תופסין בה דלא כר"ג בתמיה דאי כר"ג כיון שנתקדשה לאחד במקצת האיך נתפס הקידושין גבי שני הא הוי אשת איש במקצת אלא ע"כ מדס"ל דנתפס הקידושין גבי שני לצד שיור של ראשון וא"ת דלא שאני לר"ג בין מאמר לקידושין א"כ הא דאמר ר"א בשם ר"י אפילו קידושי מאה תופסין בה הוא דלא כר"ג בתמי' אלא ע"כ דלא אמר ר"ג דלא נתפס המאמר בשני אפילו לצד שלא קנה המאמר אלא גבי מאמר דווקא אבל לא ע"י קידושין ועי' בדברינו לעיל פ"ג ה"ד ודוק:
הדא אמרה שהגט פוטר יותר ממה שקנה המאמר אם תאמר אין הגט פוטר יותר ממה שקנה המאמר יבם פי' דאי ס"ד דהגט פוטר רק המאמר א"כ קשה לייבם אותה הא מאי דעביד שקלי' ונמצא דלא הוי רק זקוקה כדמעיקרא אלא ודאי דהגט נוגע יותר מן המאמר ונוגע אף בזיקה קצת ע"כ אסור ליבמה וצריכה חליצה:
אמר לא יפטור גיטי כו' השתא מפרש דאם אמר בפירוש שלא יפטור הגט אלא רק למאמרו ולא לזיקתו דאפילו מה שקנה המאמר לא פטר משום דמאמר עילוי זיקה רמי וה"ל כמגרש חצי אשה דאין זה כריתות. כדאמר רב חנני' בגמ' בבבלי דף נ"ב ע"ב עיי"ש:
חליצה ע"י שעיקרה פסולה פוטרת פי' כיון דלאחר חליצה פסולה עליו ע"כ פוטרת אבל ביאה לקיימה. והאיך יקיים אותה שנפסלה כבר עליו וכ"פ הפ"מ ז"ל והירושלמי לא צריך לההיא דאמרינן בבבלי דף נ' ע"ב דבביאה הטעם דצריכה חליצה בביאה אחר הגט גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה ז"א דדווקא לשיטת הש"ס דילן דגט יבמה מדרבנן ע"כ צריך הגזירה אבל להירושלמי דגט ביבמה מדאורייתא ע"כ פשיטא דלא מהני הביאה לחלק הגט ע"כ לא קני אף לשיורא דגט לגמרי וצריכה חליצה אף לחלק הביאה ועל חלק הביאה צריכה חליצה אף בלא הגזירה הנ"ל כמבואר בדברינו לעיל פ"ב ה"ב עיי"ש ותפטור בה לחומר וליידה מילה שנתפסת קידושין בצרה כו' כל יבמה שאין כולה לחוץ לעולם היא בפנים עד שתצא לחוץ פי' כיון דעדיין זקוקה במקצת לא נתפס בה קידושין. והא דבה"ל הקודמת מיבעיא לי' בשחלץ לבעלת מאמר די"ל דתפסי בה קידושין שאני התם משום דנעקר זיקת המת ואין עלה רק זיקת היבום הנוסף כנ"ל ואינה לחוץ ורק משום זיקה הנוספת. אבל הכא שאינה כולה לחוץ משום זיקת אחיו המת לא נתפס בה קידושין. ומוכח מכאן דמקצת זיקה לא תפסי בה קידושין והירושלמי לטעמי' בפרק זו הלכה א' דגט פוטר מקצת מדאורייתא וע"כ אפילו לאחר הביאה לא נעקרה זיקת המת לגמרי מדאורייתא:
אילו המקדש חליצתו שמא לא תפסי בה קידושין כצ"ל וכן הגי' המפרשים ז"ל ומוכרח הוא ומשני תיפתר אי כרבי שלא לדעת או דברי הכל במתכוין לקנותה לשם מאמר יבמתו ואינה יבמתו פי' דמיירי בעשה מאמר שלא מדעתו דזה לא מהני לבתר חליצה ואי אפילו דבכ"מ לא מהני לרבנן אף קודם חליצה ע"כ מוקי אליבא דרבי דלדידי' מהני בעלמא הנ"מ קודם החליצה משום דגמר מביאה דיבמה [כדאיתא בכמה דוכתי בש"ס בבלי וירושלמי] כמו דקונה בביאה שלא מדעתו אף כן מאמר שלא מדעתו וע"כ בתר חליצה דלא קנה לה בביאה שלא מדעתו ע"כ לא מהני המאמר שלא מדעתו. אי כד"ה אתיא ומיירי שקידשה במאמר יבמין. דלא מהני דלא הוי יבמתו כדאיתא בבבלי דף נ"ב ע"ב עיי"ש. ולא הבנתי מדוע הגי' המפרשים ז"ל בזה ולפענ"ד מבואר כדפירשנו בע"ה ועי' בדברינו בסמוך:
ומאי טעמא דרבי ביאה קונה ומאמר קונה מה ביאה קונה בין לדעת בין שלא לדעת אף המאמר קונה כו' פי' שלא לדעת הוא לאו בע"כ דשלא מדעת ובע"כ ב' דברים הן כמוכח בפירוש בר"פ הבע"י בירושלמי עיי"ש אלא שלא לדעת הוא שלא לשם קנין שאינו מתכוין לקנותה בביאה אלא לשם זנות בעלמא וכמו כן אינו מתכוין לקנותה במאמר. וכן בסמוך לעיל דמוקי כרבי. ושלא לדעת או כד"ה במתכוין לקנותה לשם מאמר יבמין ה"נ ה"פ או שלא מדעת שאינו מתכוין לקנותה כלל או שמתכוין לקנותה אבל לשם מאמר יבמין ושאיל וכמה דרבי אומר המאמר וכו' כך הוא אומר הגט פוטר בין לדעת בין שלא לדעת פי' אפילו אינו מתכוין לפוטרה בגט זה ע"ז אומר דלא דמי דמאמר שפיר ילפינן מביאה דיבמה וביאה בגדול פוטר בין לדעת בין שלא לדעת פי' אפילו אינו מתכוין לקנותה אבל האיך יפטור הגט שלא לדעת דהא חליצה ג"כ אינו פוטרת אלא לדעת כדקי"ל גבי חליצה נתכוין הוא ולא נתכונה היא חליצתה פסולה עד שיתכונו שניהם וה"נ גבי גט אינו פוטר עד שיתכוין לפוטרה בגט אבל חליצה בע"כ לא איירי בהאי סוגיא ופשיטא דבמקום שאין מייבמין כופה אותה לחלוץ בע"כ. דהא למשנה אחרונה כותבין איגרת מרד על שומ"י כשאינה רוצה לחלוץ וכופין אותה בע"כ וה"ה במקום דחולצת ולא מתייבמת פשיטא דכופין אותה כן נראה לפענ"ד ביאור דהאי סוגיא. ודע דהא דגרסינן שכן ביאה בגדול תיבת בגדול נשתרבב מסוגיא הסמוך ודוק:
ע"ד דרבי מהו למאמרו שיהא מאמר לבן תשע כיון דס"ל דלא בעינן דעת גבי מאמר כמו גבי ביאה א"כ צריך המאמר ג"כ לקנות ומסיק ביאת גדול גומרת מאמרו קונה ומשייר ביאת קטן גומרת מאמרו קונה ומשייר מה בין ביאתו למאמרו וכו' המפרשים ז"ל הגי' בכאן והפ"מ ז"ל מפרש בתמיה לשון ביאת קטן גומרת ואית דבעי מימר מה בין מאמרו של קטן למאמרו של גדול מפרשים בתמי' דא"כ מאי נפ"מ בין גדול לקטן ובודאי איכא נפ"מ ולפענ"ד מתבאר באר היטב כפשוטו ע"ד דעת הרמב"ן ז"ל דהנה כל עיקר הענין דביאת קטן ב"ט שנים הוא כמאמר בגדול ואילו ביאת חרש ושוטה הוי ביאה גמורה כדאיתא בבבלי דף נ"ו בת ישראל פיקחת כו' ונפלה לפני יבם חרש אוכלת עיי"ש דביאתו ביאה גמורה וכן בירושלמי ר"פ הבע"י גרסינן הוין בעי מימר בפיקח שיש בו דעת שהוא קונה בין לדעת בין שלא לדעת וחרש שאין בו דעת לא יקנה אלא לדעת אשכח תני ר"ח אחד החרש ואחד השוטה שבעלו קנו יפטרו את הצרות ע"כ היינו טעמא אף דביאת יבמין א"צ דעת והי' שוה חשו"ק מ"מ קטן גרע מגזה"כ דילפינן במס' קידושין דף י"ט א"א פרט לאשת קטן ושיטת התוס' ז"ל במכילתין דף ס"ח ע"א דהוא גזה"כ דלא קניא לי' לקטן ואין בה קנין ולא מצינו שום אישות לקטן בעולם כלל מדאורייתא והא דגרסינן בדף ס"ח ע"א ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאורייתא קניא לי' כתבו בתוס' ז"ל דגרסינן דמדאורייתא חזי לי' וה"פ סד"א כיון דמדאורייתא זקוקה וכו' ולא בעי כונה ביבמה קס"ד דקני לה מדאורייתא ותיאכל בתרומה קמ"ל דלא משום דלא קני לה עכ"ל ז"ל זהו שיטת רבותינו בעלי התוס' ז"ל אבל שיטת הרמב"ן ז"ל דקני לה מדאורייתא והא דממעטינן אשת איש פרט לאשת קטן היא רק על איסור אשת איש לחוד והא דקני לה מדין תורה טעמא דמילתא כדתני עלה בתוספתא דמכילתין זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אין ביאתו ביאה אינה צריכה דעת ביאתו ביאה וכן בירושלמי עכ"ל ז"ל ועי' בהה"מ ז"ל בפ"ה מה' יבום הי"ח עיי"ש דלשיטת הרמב"ן ז"ל רק חכמים עשו ביאת ב"ט כמאמר בגדול. והוא ע"כ לחומרא. ועפ"ז לשיטת הרמב"ן ז"ל מתפרש הסוגיא דידן לפי פשוטו דלרבי דיליף מאמר מביאה וע"כ מהני מאמרו של ב"ט שנים כמו בגדול ביאת גדול גומרתו ומאמר קונה ומשייר ה"נ ביאת קטן גומרת מאמרו קונה ומשייר. דהא מדאורייתא הוי ביאתו ביאה ורק לחומרא. מדרבנן עשו אותה כמאמר בגדול. וע"כ פשיטא דלרבי דיליף מאמר מביאה הרי גם בקטן כן דבמקום דקנה הביאה שלא מדעת קנה המאמר וכמו דקונה הביאה אף שלא לדעת דהא קטן הוא כמו כן קני המאמר כמו דמסיק מה בין ביאתו למאמרו בניחותא דמ"ש דביאתו קונה ומאמרו אינו קונה ואית דאמרי באופן אחר מה בין מאמרו של קטן למאמרו של גדול בניחותא מדוע לא יקנה המאמר בקטן כמו בגדול ודוק:
שמואל אמר דברי ר"מ עשו ביאת בן תשע כו' ודכוותי' נעשית חליצת בן תשע כו' הכל מדברי ר"מ היא כדמוכח מבבלי דף צ"ו ורבנן אמרי אין חליצת ב"ט כו' כלום וכדמפרש ולמה עשו ביאת ב"ט כו' כמאמר בגדול פי' דקשה ליה מ"ש ביאה ומ"ש חליצה ולכאורה לשיטת התוס' ז"ל הנ"ל ניחא כיון דמדאורייתא ממעטינן מאשר ינאף א"א פרט לאשת קטן ולא מצינו שום אישות לקטן ודכוותי' גבי חליצה ממעטינן קטן דאיש כתיב בפרשה ע"כ שפיר ניחא האי ירושלמי דמיבע"ל דמ"ש ביאה מחליצה כיון דמדאורייתא תרוויי' שוין בין בביאה בין בחליצה. מ"ש דבביאה העלו חכמים ביאתו למעלת המאמר ומ"ש בחליצה דלא העלו חכמים מעלת החליצה למעלת הגט אבל לשיטת הרמב"ן ז"ל הנ"ל קשה לכאורה דמאי פריך מ"ש ביאה מחליצה הא ביאה מדאורייתא שפיר קנה אף קטן ואך רבנן הורידו מדריגתו ועמדוהו על מעלת המאמר משא"כ בחליצה דמדאורייתא אינו כלום לא העלו חכמים מדריגתו למעלת הגט וי"ל דאפ"ה פריך שפיר דאימתי ס"ל להרמב"ן ז"ל דביאת קטן קנה מן התורה היא רק לבתר דמסיק הטעם שכן ביאה בגדול קנה בין שלא לדעת וקטן כשלא מדעת דמי ע"כ קנה מן התורה אבל בלא זה הסברא גם ביאה לא קנה מן התורה גבי קטן ע"כ מסיק זה הסברא גופי' דביאה בגדול קונה בין מדעת בין שלא מדעת ע"כ בקטן מדאורייתא שפיר דמי דאיש דממעטינן קטן רק מאיסור א"א אבל הכא גבי חליצה דאינו קונה בגדול רק מדעת וע"כ מאיש נתמעט לגמרי ולא מהני החליצה כלום ויש להאריך בזה:
תמן אמרין דברי ר"נ. ביאה פסולה פוטרת. ע"ד דרבנן דתמן בין ביאה שהיא לאחר מאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת וע"ד דרבנן דהכא. ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת משום דביאה ומאמר תרוויי' שייך ליבום אבל ביאה לאחר הגט דמתנגדת זל"ז אינה פוטרת וצריכה חליצה רק דלא תפס אחרי' כלום ופריך הגמ' על הא דאמר דלאחר המאמר פוטרת כמו רבנן דתמן ולא שמיע דרבנן דהכא ס"ל דאינה פוטרת אפילו לאחר מאמר וצריכה חליצה רק דלא תפס אחרי' כלום דאמר ר"ה בשם ר"י ר"נ ור' שמעון ור' ישמעאל אמרו דבר אחד [גי' הק"ע ז"ל ור"ש ור"ג אמרו דבר אחד וכן האמת] דאין מאמר אחר מאמר דהא ביאה פסולה כמאמר שוינהו רבנן וקתני דאין אחרי' כלום כן גרסינן בבבלי ופרש"י ז"ל דכמאמר שוינהו רבנן דבעי חליצה ואעפ"כ אין אחרי' כלום ואי מהא דקתני במתניתן לר"נ דאין אחרי' כלום לא מוכח מידי דאימא לר"נ אין אחרי' כלום דאפילו חליצה נמי לא בעי כדפרש"י ז"ל באמת במתניתין אליבא דר"נ ומנ"ל לר"י דלר"נ צריכה חליצה כמו מאמר רק אין אחרי' כלום ע"ז מביא ראי' מהתוספתא דתניא שלש יבמות ליבם אחד עשה מאמר בזו ובעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו כן גרסינן בתוספתא אות באות כמו שמביא הק"ע ז"ל וז"ל התוספתא אע"פ שאמרו אין אחר ביאה כלום חליצה אחר ביאה פוסלת בכהונה כיצד ג' יבמות ויבם אחד עשה מאמר בזו ובעל לזו וחזר ועשה מאמר בשלישית ר"נ אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר בעילה כלום מק"ו ומה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר ביאה אין אחרי' כלום ביאה שאינה פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה א"ד שלא יהא אחריה כלום ע"כ. והק"ע ז"ל מגי' התוספתא לפרשה כי לכאורה קשה הבנה. ונראה לפענ"ד לפרשה בע"ה כפי הגירסא שלפנינו בלא שום הג"ה וה"פ דהשלישית אינה צריכה גט למאמרו דלא תפסי המאמר לאחר ביאת מאמר וק"ו מחליצה דהנה חליצה וביאה עומדים שניהן על קו השוה דאינו פועל אחד על חבירו דהא חליצה לאחר בעילה פסולה פוסל בכהונה. ולא אמרינן דהביאה עשה פעולתה שלא יפעול אח"כ החליצה כלל אף לפוסלה מכהונה דהוי כמו חולץ לנכרית ז"א אלא דמהני החליצה לפוסלה מן הכהונה. וחשוב חליצת יבמה ולא עשה הביאה פסולה פעולה לבטל לגמרי הזיקה מחליצה שלאחריו וכן גם החליצה פסולה לא עשה הפעולה לבטל לגמרי ביאת יבמין שלאחריו דיהא כמו ביאת זרה ותפסול מתרומה. כמי זונה בעלמא בח"ל בעלמא ז"א אלא דמהני ביאת יבמין אפילו לאחר החליצה לענין שלא פסלה מן הכהונה ונמצא דחליצה ובעילה עומדים על קו השוה דחליצה לאחר ביאה פסולה מהני החליצה לענין לפוסלה מן הכהונה וביאת יבמין לאחר החליצה פסולה מהני שלא לפוסלה מן הכהונה. והוי שם ביאת יבמין לאחר החליצה הפסולה ושם חליצת יבמה לאחר ביאת יבמין הפסולה משום דלא נפטרה לגמרי לשוק. וע"כ איכא ק"ו בעיל' מחליצה דבחליצה לא מצינן כח החליצ' לאחר ביא' פסול' רק לענין לחומרא לפוסלה ולא משכח"ל כח החליצ' לאחר ביאה פסול' לקולא ולא משכח"ל רק לחומרא לפוסלה ואילו ביאת יבמין משכח"ל כח הביאת יבמין אף לקולא שלא לפוסלה א"כ מצינו כח הביאה גדול מכח החליצה כשבאין זאח"ז וא"כ מה חליצה אין אחרי' כלום ביאת יבמין לא כ"ש שאין אחרי' כלום ולשון התוספתא כך הוא מה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר ביאה ותיבת חליצה אחר ביאה קאי אלמעלה שפוסלת בכהונה אפילו בחליצה אחר בעילה ואין אחרי' כלום ביאה שאינה פוסלת בכהונה ביאה אחר חליצה פי' אפילו לאחר חליצה א"ד שלא יהא אחריה כלום וז"ב והיינו דמביא ר"י ראי' דלר"נ ביאה פסולה כמאמר הוא ובעי חליצה דהכא מביא התוספתא דר"נ הנ"ל אות באות בכונה אחת רק בשינוי לשון קצת כמצוי כמה פעמים ורק דגורס בתוספתא הנ"ל דהראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר בעילה כלום מק"ו מה חליצה שפוסלת בכהונה אחד בעילה ואחד חליצה פי' אפילו דבעל תחלה לאחת וחלץ אח"כ לשני' [דהוא חליצה אחר ביאה פסולה דמוזכר בתוספתא] אין אחרי' כלום ביאה שאינה פוסלת בכהונה אחד בעילה ואחד חליצה פי' אפילו חלץ לאחת ובעל אח"כ לשני' [דהוא ביאה אחר חליצה פסולה המוזכר בתוספתא] א"ד שלא יהא אחרי' כלום אלמא דלר"נ ביאה פסולה כמאמר היא דצריכה חליצה דיש עלי' עדיין זיקה והראי' דהא החליצה פוסלה מן כהונה אלמא דעדיין יש זיקה גבה כמו מאמר ואין מועיל מאמר אחרי' דהשלישית א"צ גט ע"כ ר"נ ור"ג ור"ש אמרו דבר אחד הרי חזינן דלרבנן דהכא ר"ה בשם ר"י ס"ל דלר"נ ביאה פסולה אינה פוטרת וצריכה חליצה בין ביאה לאחר מאמר בין לאחר הגט ונשאר בקושיא על מה דבעי לחלק אליבא דרבנן דהכא בין מאמר לגט ולא שמיע הא דר"ה בשם ר"י וכפי שנתבאר בע"ה הסוגיא הזאת מתורץ בע"ה מה דקשה על רש"י ז"ל דבמתניתין מפרש אליבא דר"נ דפטורה מן החליצה ובדף נ"א מפרש דבעי חליצה רק אין אחריה כלום וכתב הרמב"ן ז"ל ותירץ דהכא בדף נ"א דר"י לחוד קאמר כן אליבא דר"נ עיי"ש. ובזה הירושלמי מובן מאד דבמתניתין פרש"י ז"ל אליבא דרבנן דתמן דהא בבבלי והכא בדף נ"א לר"י דהוא ס"ל בירושלמי מפורש דלר"נ צריכה חליצה ודוק: