Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יבמה יבא עלי' לדעתה ולקחה לו לאשה שלא מדעתו. כבר ביארנו בע"ה בריש המסכתא הא דכתב הנמו"י ז"ל דלאבא שאול דס"ל יבמה יבוא עלי' מצוה ושלא לשם מצוה כאילו פוגע בערוה כו' הוא רק מדרבנן דהא ע"כ אבא שאול ס"ל גם כן מתניתין דריש הבא על יבמתו. והתם דרשינן יבמה יבוא עלי' בין בשוגג כו' ולמה לא קמהדר גמ' לאבא שאול מא"ל א"ו דאף אבא שאול דרש נמי יבמה יבא עליה בין בשוגג כו' אך אבא שאול מדרבנן קאמר וכתבתי דזהו אליבא דרבא והגמ' אזיל בריש הבא ע"י בשיטת רבא וע"כ לא מייתי שום דרשא אליבא דאבא שאול משום דלרבא אבא שאול מדרבנן קאמר אבל לרב יצחק בר אבדימא ע"כ אבא שאול מדאורייתא קאמר. ואין להק' א"כ האיך על מתניתין דריש הבא ע"י ובודאי ליכא שום תנא דיחלוק על המתניתין דריש הבא ע"י ולדידי' ליכא למידרש יי"ע בין בשוגג כו' דהא דרש יי"ע למצוה דווקא ז"א דהא ע"פ הירושלמי הזה מבואר דנתרבו דקנה לה בדיעבד אפילו בביאת שוגג מולקחה לו לאשה אפילו שלא לדעתו. ולעולם יי"ע הוא דווקא למצוה ואם לאו כאילו פוגע בערוה ומ"מ בדיעבד קני לה מגזה"כ דולקחה. ואך הגמ' בריש הבא ע"י לא איצטריך לאתוי הדרש אליבא דא"ש משום דהגמ' אזיל בריש הבא ע"י אליבא דרבא דלדידי' אבא שאול מדרבנן קאמר ועיי"ש ודוק:
יבמה י"ע לדעתה פי' מתכונת לשם קנין ולקחה לו לאשה שלא מדעתה פי' אינה מתכונת לקנין אלא לשום זנות ויבמה אפילו על כרחה. כן כתבתי לעיל בפ' ר"ג ה"ד עיי"ש ודוק:
ויבמה אפי' ע"כ ולקחה לו לאשה שלא לדרכה ויבמה אפילו מן הצד אולי מן הצד הוא כמו דאיתא במס' כלה ומובא בטוש"ע א"ח סי' תר"מ דהיא למעלה והוא למטה דרך עזות שניהם כאחד דרך עקש עיי"ש והיינו מן הצד שלא כדרך ביאה הוא למעלה והיא למטה. כדאיתא במס' נדה דף ל' ע"ב עיי"ש אלא מן הצד דהוי דרך עקש והא"מ דבדרך עקש לא קני קמ"ל דקני ומן הצד רבותא יותר משלא כדרכה דשלא כדרכה מותר באקראי כדכ' התוס' והרא"ש ז"ל בס"פ ד"א עיי"ש ומביא הרא"ש ז"ל ראי' מדקאמר התורה התירתך לו במס' נדרים דף כ' ע"ב עיי"ש ואילו מן הצד הוי דרך עקש שאמר דוד המלך ע"ה לב עקש הסר ממני ע"כ קמ"ל דאפילו בדרך עקש מ"מ קני לה. ועי' בנו"ב ז"ל מה"ת שפירש בדרך אחר והנלפענ"ד כתבתי ודוק:
יבמה י"ע ביאה גמורה ולקחה לו לאשה ביאה שאינה גמורה רק הכנסת עטרה ויבמה אפילו בהעראי והנה בבבלי דף נ"ד לא דרשינן כלל שום ריבוי גבי יבמה על העראה ורק ילפינן יבמה ליבם מנ"ל אתיא ביאה ביאה מח"ל. משום דהבבלי והירושלמי אזלי לטעמי' דהנה בבבלי גרסינן העראה דח"ל מנ"ל מדגלי רחמנא ש"ז בשפ"ח מכלל דח"ל בהעראה אדרבה מדגלי רחמנא העראה בח"כ מכלל דח"ל בגמר ביאה. אמר רב אשי א"כ לישתוק קרא משפ"ח ע"כ וזהו דיוקא לשיטת הבבלי דס"ל דגמר ביאה בשפ"ח זו הכנסת עטרה אליבא דשמואל או אפילו למ"ד גמר ביאה ממש בדף נ"ה ע"ב. אבל עכ"פ לא בעינן עד שיפלוט. א"כ שפיר הוי הוכחה דח"ל בהעראה משפ"ח וא"ל אדרבה מדגלי רחמנא העראה בח"כ מכלל דח"ל בגמר ביאה ז"א דא"כ לישתוק קרא משפ"ח אבל לשיטת הירושלמי דבשפ"ח בעינן ש"ז עד שיפלוט א"כ ל"ל דלישתוק קרא משפ"ח דהא ידעינן מדח"כ בהעראה מכלל דשפ"ח בגמר ביאה. ז"א דהא איצטריך ש"ז גבי שפ"ח עד שיפלוט לשיטת הירושלמי הכא במס' סוטה בפ"ק אלא ע"כ דלא ילפינן ח"ל משפ"ח ויבמה ביאה ביאה מח"ל אלא אדרבה ילפינן ביאה ביאה ח"ל מיבמה וביבמה נתרבי העראה מויבמה אפי' בהעראה וא"ל דכהונה גמרינן בירושלמי בפרקין ה"ב קיחה קיחה מיבמה. ונמצא דהבבלי והירושלמי אזלי לטעמי' לשיטת הבבלי גמרינן ח"ל משפ"ח וח"ל דכהונה מג"ש דקיחה מח"כ כדפירש"י ז"ל וחייבי עשה ביאה ביאה מח"ל ויבמה ליבום ביאה ביאה מח"ל ובירושלמי איפכא הוא דיבמה ליבום נתרבי מויבמה וח"ל לא אתיא משפ"ח כנ"ל אלא ביאה ביאה מיבמה וח"ל דכהונה מקיחה קיחה דיבמה כנ"ל:
איזהו העראה ר"י בשם ר"ש עד כדי שתהא אצבע כו' ר"י אמר עד שתיכנס עטרה. פי' דעד שתיכנס מקצת מעטרה או כל עטרה [ותלי בפלוגתא הט"ז והב"ש ז"ל] אבל כדי שתהא אצבע היא נשיקה ופטור עלי'. ר' בא ב"ח בשם ר"י נכנסה העטרה זו היא גמר ביאה העראה היא כדי שתהא אצבע ופריך מה אנן קיימין לענין מאי נפ"מ לענין מאי הוי הכנסת עטרה גמר אם בכל העריות לא בעינן גמר ואם בשפ"ח הא בעינן עד שיפלוט ומסיק דנפ"מ לענין אלמנה לכה"ג ודוק:
אלמנה לא יקח יכול אפילו אנס פי' דאינו חייב רק בלקיחה אבל בביאה לחוד פטור אפילו אנס ת"ל ולא יחלל זרעו בעמיו הרי דכיון דיש לו זרע עובר כיון דראוי להזרע זרע יכול אפילו הערה פטור ת"ל לא יחול ולא יחלל דמשמע תרתי אונס והעראה ופריך עד כדון כר"ע דמרבה לשונות כפולים כר"י. מנ"ל תני ר"י כו' כו' נאמר כאן לקיחה בשומ"י כו' כו' נאמר כאן לקיחה בשומ"י כו' ויליף הירושלמי ח"ל דכהונה לקיחה לקיחה מיבמה. וזה אינו ברייתא בשום מקום אלא הגמ' בעצמה מוכיח ע"כ דיש העראה בח"ל דכהונה לר"ע ילפינן מלא יחלל ולר"י ע"כ ילפינן מג"ש דיש העראה בח"ל דכהונה ומסיק הגמ' מנ"ל דילפינן לקיחה אימא באמת לא ילפינן הג"ש הזאת ובאמת אין העראה בח"ל דכהונה ע"ז מסיק דע"כ יש העראה בח"ל דכהונה וילפינן ע"כ העראה בח"ל דכהונה מהא דאמר ר' בא בר ממל הערה בה חייב משום חללה כו' הרי דע"כ יש העראה בח"ל דכהונה וע"כ שקלינן וטרינן ללמוד זאת וילפינן זאת לר"ע מן הקרא דלא יחלל ולר"י ע"כ ילפינן בג"ש. ואי דלא אמר רבב"מ הא"מ דאין ה"נ דלא דרשינן הג"ש ואין העראה באמת לח"ל דכהונה ואי ממתניתן דתנינן וכן הבא וכו' לאו ראי' היא די"ל דאין העראה בח"ל דכהונה והא וכן היא על ל"ש בשוגג ול"ש במזיד כדאוקי רב עמרם בבבלי דף נ"ו עיי"ש אבל מהא דאמר רבב"מ מפורש דהעראה קונה בח"ל דכהונה מוכח ע"כ דילפינן לר"ע מלא יחלל. ולר"י מג"ש דיש העראה בח"ל דכהונה ודוק:
מה טעמון דרבנן נאמר כאן הוי' ונאמר להלן הוי' כי יהיה נערה מאורסה מה להלן אירוסין אף כאן אירוסין פי' בת כהן כי תהי' ילפינן מכי יהי' נערה מאורסה מה להלן אירוסין אף כאן אירוסין מ"ט דר"א ור"ש נאמר כאן הוי' ונאמר להלן הוי' מה הוי' שנאמר כאן כו' לכאורה צ"ל נאמר להלן הוי' ונאמר כאן הוי' ובת כהן כי תהי' מה להלן נישואין אף כאן נישואין ולא ידעתי היכן הוא הוי' דקאי על נישואין. ושמא לשוב לקחתה להיות לו לאשה וס"ל לר"א ור"ש דהיא דווקא על נישואין. אבל עכ"פ לכו"ע בנישואי עבירה לכהן מיפסלא מתרומה ע"ז פריך ר' יוסי דמנא לי' לר"א ור"ש בת כהן שנתארסה לישראל שאינה אוכלת לא מן הדין קריא ובת כהן וגו' בתמי' הרי דמוקי הקרא באירוסין והיכי מוקי הקרא הכא בנישואין ודרש ג"ש דלא נתחללה באירוסין הא ע"כ דהקרא דבת כהן מיירי בארוסה א"כ ה"נ אף ארוסה נפסלה מתרומה. וע"כ ל"ל דבהא פליגי רבנן ור"א ור"ש אם מוקי קרא באירוסין או דווקא מן הנישואין ולכו"ע דאם מן הנישואין נפסלה מן התרומה ז"א דע"כ לכו"ע מוקי קרא באירוסין. והכא בהא קמיפליגי אם חללה מן הכהונה דהיא בנישואין נפסלה מן התרומה. דרבנן סברי דמגזה"כ הוא דחללה מן הכהונה פסולה מן התרומה ור"א ור"ש ס"ל דלית כאן גזה"כ והיינו דמסיק אלא טעמא דרבנן וחסר תיבת אלא בדפוס או דיש לפרש כמו אילו גרסינן אלא. מה טעמון דרבנן לאיש לאיש המאכיל ומביא הת"כ בפ' אמור דיליף שם מהאי קרא דבת כהן וגו' לאיש זר אין לה אלא זר מנין כה"ג באלמנה ת"ל לאיש מדלא כתיב כי תהי' לזר אלא לאיש זר האי איש מרבה אפילו אדם חשוב ופריך והלא דין הוא כו' כו' כ"ז לשון הת"כ עד דמסיק דמק"ו אין ללמוד מישראל והא"מ דבכהן גדול אע"פ דנתחללה לכהונה. מ"מ אין נפסלה לתרומה ע"כ ילפינן מאיש. ולפ"ז רבנן ור"א ור"ש פליגי בהאי דרשא אם דרשינן הריבוי מלאיש או לא דרבנן ילפינן מן איש ור"א ור"ש לא יליף מן לאיש פליגי אם חילל דכהונה מועיל לענין לפסול לתרומה או לא. והילכך בין מן האירוסין ובין מן הנישואין מכשירין ר"א ור"ש לאכול בתרומה דביאת כה"ג אע"פ שביעלתו פוסלה מן הכהונה אבל הואיל והיא מאכיל את האחרות אין ביאתו פוסלתה מן התרומה והריבוי דלאיש לא דרשי והא דתני במתניתין אלמנה לכה"ג וכו' מן האירוסין היא לרבותא לת"ק ולר"א ור"ש אין נפ"מ בין אירוסין לנישואין דלענין הקרא דבת כהן לזר ממש לתרויי' בין מן האירוסין בין מן הנישואין אך נחלקו לענין כה"ג באלמנה לפוסלה מן התרומה ושאל הגמ' מאיזה טעם לא ס"ל לר"א ור"ש דנישואין פוסלין מן התרומה נהי דלא דרשי לאיש על כהן אבל הק"ו למה ל"ל ולא ילפי בק"ו מביאת ישראל אי משום הפירכא לא אם אמרת בישראל שאינו ראוי לאכול בעצמו תאמר בכה"ג שהוא אוכל בעצמו. או משום אי אמרת בישראל שאינו מאכיל לאחרים תאמר בכה"ג שהיא מאכיל לאחרים ונפ"מ לפצוע דכא. דקי"ל היא אוכל ואינו מאכיל ופשיט נשמעינה מן הדא אם לא ידעה משנעשה פ"ד וכרות שפכה הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש היא אית לך מימר הדא ר"ל בפצ"ד משום שהוא ראוי להאכיל והכא משום שהוא ראוי לאכול בתמי' פי' כיון דמוקי כר"א ור"ש דס"ל דמשתמרת לביאה פסולה אוכלת. והא לר"א ור"ש ס"ל דאפילו חללה לכהונה לא נפסלה מלאכול בתרומה א"כ אפילו ידעה משנעשה פצ"ד וכ"ש נמי יהא מותרת לאכול דהא חללה מכהונה לא נפסלה מתרומה דאם אמרת בישראל שהוא אינו אוכל תאמר בפצ"ד וכ"ש שהוא אוכל ע"כ אין ביאתו פוסל מתרומה ולא דמי לישראל שהוא אינו אוכל כנ"ל ע"כ ביאתו פוסלת א"ו דהעיקר דא"ל לר"א ור"ש הא דאין ביאתו פוסלת מתרומה שכן אינו מאכיל אחרות תאמר בכה"ג שמאכיל אחרות באשה שהיא ראוי' לו וע"כ בפצ"ד וכ"ש שאין שום אשה ראוי' לו ע"כ שפיר ביאתו פוסלת ק"ו מביאת ישראל וא"כ ע"כ מוכח דטעמא דר"א ור"ש התם משום דבעינן ראוי להאכיל וע"כ הכ"נ משום שהוא אינו ראוי להאכיל דאית לך מימר הדא דפצ"ד וכ"ש משום שהוא ראוי להאכיל עיקר ההכשר ובעלמא ההכשר משום שהוא ראוי לאכול בתמי' דמ"ש הכא מהדא אלא ע"כ טעמא דר"א ור"ש ההכשר בכ"מ משום שראוי להאכיל. והא דמוקי ההיא דלא ידעה כו' כר"א ורבי שמעון משום דאי רבנן הא ס"ל משתמרת לביאה פסולה לא אכלה לכאורה צ"ב בשלמא לשיטת הבבלי שפיר מוקמינן דף ע"ה ההיא דלא ידעה כר"א ור"ש משום דס"ל משתמרת לביאה פסולה אכלה משא"כ לשיטת הירושלמי דטעמא דר"א ור"ש משום דס"ל דאפילו ביאה פסולה גופא לא פסלה מן התרומה משום שראוי להאכיל באחרות ממילא גבי פצ"ד שאינו ראוי להאכיל אימא משתמרת לביאה פסולה פוסל אפילו לר"א ור"ש יש לתרץ ע"פ התוס' ז"ל דף נ"ז ד"ה אבא עיי"ש אפילו לפי מה דאמרינן עד כאן לא אמר ר"א ור"ש אלא התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל גבי פצ"ד דאין לו להאכיל במקום אחר אפילו ר"א ור"ש מודים א"כ קשה אמאי מאכילה בלא ידעה לאביי דס"ל שכבר אכלה לא אמרינן ומתרצינן דאליבא דר"א ור"ש לכו"ע מהני הואיל שכבר אכלה שתאכל בלא ידעה אע"פ שאינו מאכיל במקום אחר ולא פליגי אם אמרינן הואיל שכבר אכלה או לא רק אליבא דר"מ עיי"ש פי' דלר"א ור"ש הואיל דאוכלת ביש לו להאכיל במקום אחר מהני לכו"ע הואיל שכבר אכלה אפילו אין לו להאכיל במקום אחר עיי"ש וא"כ ה"נ לר"א ור"ש דאוכלת אפילו לבתר ביאה פסולה ביש לו להאכיל מהני הואיל שכבר אכלה בלא ידעה אפילו אין לו להאכיל במקום אחר כן נראה לפענ"ד פירוש דהאי סוגיא בע"ה ודוק:
הערמה עשה הוא כפי' הק"ע ז"ל דקאי על מתניתין מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת ביתוס ומפרש ע"י הערמה עשה שנתקדש לו שאל פירמוהו תיבה אחת היא כפי' הפ"מ ז"ל והוא חופה ייתיב לאמה בגווה והיא שמעית וקובלת עלי' ויצא הקול שנתקדשה לו והי' צריכה גט ממנו בלא"ה ע"כ נתרצית אח"כ להתקדש לו ברצונה. והא דגרסינן במתניתין מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת בייתוס היא קידושין גמורים בפני עדים ולא שקידש הוא ע"י מעשה החופה ז"א דא"כ האיך כנסה אח"כ לאחר שנתמנה כה"ג הא יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת היא רק ספק מקודשת כדפסק בשו"ע סי' מ"ו עיי"ש ובספק מקודשת אסור לכונסה לאחר שנתמנה כה"ג דהא מסיק בסמוך גבי שומ"י שעשה בה מאמר דלא יכנוס. היא ע"כ לא מטעם דיליף בש"ס דילן אשה ולא יבמה דא"כ אפילו לראב"ע נמי לא ומאי מסיק בסמוך דלא כר"א ב"ע אלא ע"כ דאם הי' קנין גמור הי' יבמה כמו אשה בעלמא ואך מסיק דב"ש מודי בה משום דלא הוי קנין גמור כארוסה [עי' ברשב"א ז"ל בדף כ"ט ע"ב] ואף ר"ש מודה משום דהוי ספק אם קנה או לא קנה ע"כ אסור. וא"כ האיך נשא יהושע בן גמלא למרתא בת בייתוס ע"כ שקידש אותה קידושין גמורין לאחר אותו מעשה ודוק: