מנין לכהן שנשא אשה וקנה לו עבדים שיאכלו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה כו' מנין לאשתו שקנתה עבדים ועבדו עבדים ת"ל וכו' ובבבלי גריס רש"י ז"ל. ועבדיו שקנו עבדים. ור"ח ז"ל ועבדי' עבדים. והוא גירסא דהכא ודוק:

ר' יעקב בר אחא ר"ה בשם ר"ל הם יאכלו והם יאכילו בעבד שקנה עבדים ע"מ שיהי' לרבו רשות בהם היא מתניתא אבל בעבד שקנה עבדים ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם קנינו היא כן גי' הרשב"א ז"ל בר"פ אלמנה לכה"ג עיי"ש דמפרש דווקא בשיהי' לרבו רשות בהם אז אוכל מכח הכהן אבל ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם קנינו הוא פי' קנינו של עבד לחוד וכיון דל"ל לכהן קנין כלל בגווי' לא אכלי ומפרש דע"מ שיהי' לרבו רשות בהם פי' דיהיב לי' אחר מנה ע"מ ישמשום להן ולכל מי שירצו והם קנו אותן ע"מ שישמשנו רבו והוי כנכסי מלוג של אשתו שהגוף שלה והפירות לבעל ומסיק הרשב"א ז"ל דקשה למימר כן. וע"כ כדעת רש"י ז"ל שפירש בדף ס"ו ע"א דהאי עבדיו שקנו עבדים ע"כ בע"מ שאין לרבו רשות בהם דאל"כ הרי גם המה עבדיו של כהן אלא בע"מ שאין לרבו רשות בהם ואכלי מכח העבד לחוד וע"כ דאכלי מכח העבד לחוד אע"ג דאין לרבו שום קנין בהם דהא עבדי מלוג לאחר מיתה של הבעל אוכלים מחמתה כדאיתא מפורש דף ס"ז עבדי מלוג אוכלים כדרך שהיא אוכלת אע"פ שאין ליורשין בהם כלום ואפשר לומר דהתם שאני כיון שהיא אוכלת עבדי' אוכלים אבל אלמנה וגרושה דמתניתין שהיא אינה אוכלת כלום אף עבדי' אין אוכלין שאין אוכלין לא מחמתו ולא מחמתה. וההיא דירושלמי אלמנה וגרושה דמתניתין קאי עכ"ל ז"ל עיי"ש וקשה מאד להבין כונתו ז"ל דהאיך כתב דאלמנה וגרושה דמתניתין קאי האיך יתפרש הירושלמי הזה וכבר תמה הפ"מ ז"ל בזה וכתב שהוא דוחק ע"כ נראה לי להגי' עי' במה"פ ז"ל ונראה לפענ"ד פי' הירושלמי לפי הרשב"א ז"ל דעולה יפה כפתור ופרח. וה"פ דהברייתא יליף לקנינו של כהן שאוכל מקרא דכהן כי יקנה נפש וגו' ואתא ריב"א ר"ה בשם ר"ל ומוסיף עוד קרא אחר הם יאכלו והם יאכלו ומוסיף עוד תנאי דהקנין הראשון צריך שיהא ראוי לאכול וע"כ אם העבד הראשין אינו ראוי לאכול כגון עבד ערל אין קנינו שקנה אוכל ג"כ ומפרש דבריו כמו דמסיק דהא דהברייתא לא מביא הא דכל האוכל מאכיל דהם יאכלו והם יאכילו ויליף מקרא אחרינא דעבד השני אוכל משום דמיירי בע"מ שיהי' לרבו רשות בהן והילכך קמ"ל אע"פ שעבד הראשון אינו אוכל מ"מ השני אוכל משום כח הכהן וצריך הקרא לאשמעינן דלא תימא למעט קרא דיאכלו יאכילו והא"מ במקום דקנין הראשון אינו אוכל לעולם הקנין השני נמי אינו אוכל קמ"ל דזה דווקא מיירי בע"מ שאין לרבו רשות אבל ביש לרבו רשות אוכל השני אף דהראשון אינו אוכל אבל בע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם קנינו היא פי' קנינו של עבד לחוד ואין לו לרבו רק קנין פירות [והיינו דמדייק הרשב"א ז"ל דל"ל לרבו קנין כלל בגווי'] וע"כ אינו אוכל מכח רבו וע"כ אם העבד ראשון אינו ראוי לאכול אף השני אינו אוכל. והברייתא דלא יליף מיאכלו יאכילו ואפילו בשעבד ראשון אינו ראוי לאכול מ"מ השני אוכל משום דמתניתא מיירי בע"מ שיש לרבו רשות ויש לו קנין הגוף ע"כ לא איכפית לן מה שהראשון אינו אוכל אבל אם בע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהן ע"כ כיון שהראשון אינו אוכל אף השני אינו אוכל משום יאכלו יאכילו ע"כ אינו אוכל מכח העבד הראשון ומכח הכהן גם כן אינו אוכל דל"ל קנין כלל בגוף העבד כמו דמסיק ר"ה בשם ר"ל גופי' עבד שקנה עבדים ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהם ומת כל הקודם בהם זכה ולא אמרינן אע"פ שהם שייכים להעבד מ"מ יורש אותו כמו בכל הדברים ששייך למוריש לחוד מ"מ היורש יורש אח"כ ז"א דהא כיון שקנה ע"מ שאין לרבו רשות מסלק אותו אף מירושה ג"כ] וכיון שאין לרבו שום זכות בו בגופו ושום שייכות אפילו מירושה נמי מסולק האדון ע"כ אינו אוכל לא מכח העבד הראשון משום דנתמעט מן יאכלו יאכילו ומכח האדון נמי אינו אוכל דהא אין לו שום שייכות כלל בגווי' והמתניתא דלא תני התנאי הזה דיאכל יאכילו הוא משום דמיירי בע"מ שיש לרבו רשות ויש לו קנין בגווי' אוכל מכח הכהן אע"פ שהראשון אינו אוכל ופריך על מתניתין דאלמנה וגרושה והכא לא קנין קנינו הוא רבי הילא בשם ר"ל הם יאכלו והם יאכילו כנ"ל ואזיל לטעמי' דבעינן התנאי דיאכלו יאכילו והא דקאמר ר"ה בשם ר"א דבאין לרבו רשות אינו אוכל השני הוא דווקא כבמתניתן דידן דר"ה בשם ר"א קאי על מתניתין דידן דאלמנה וגרושה לפרש הטעם שאינן אוכלין משום דמיירי בלקחו ע"מ שאין לרבו רשות בהן אבל כשהראשון אוכל אוכל גם השני אע"פ שאין לרבו רשות בהן וזהו כונת הרשב"א ז"ל דאאלמנה וגרושה דמתניתין קאי ר' יוחנן אמר משום קנס ול"ל התנאי דיאכלו יאכילו ומפרש מה נפיק מביניהון. עבד ערל שקנה עבדים פי' ע"מ שאין לרבו רשות בהם. אין תימר קנס אין כאן קנס וע"כ אפילו קנה ע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהן נמי אוכל העבד השני מכח הראשון דל"ל יאכלו יאכילו והוי כמו ממזר דאינו אוכל ומאכיל הכ"נ הקנין הראשון אינו אוכל ומאכיל עי' במכילתין דף ס"ו ע"א והמתניתא דהוא הברייתא דלעיל מיירי בכל אופנים שבעולם ולא בעינן התנאי דיאכלו יאכילו ולעולם אוכל עבד השני אפילו בע"מ שלא יהי' לרבו רשות בהן לשיטת ר"י ואין תימר הראוי לאכול מאכיל וזה הואיל ואין ראוי לאכול אינו מאכיל כשיטת ר"ה בשם ר"ל גופי' לעיל וז"ב ומתורץ קושית הש"ק ז"ל דמקשה וכי פליג ר"ל על הברייתא דילפינן בברייתא מקרא אחרינא ולפי דברינו ניחא דהגמ' גופי' מפרש זאת דהברייתא מוקי ר"ל בע"מ שיש לרבו רשות אע"פ שאינו ראוי לאכול ואינו אוכל מכח העבד מ"מ אוכל מכח הכהן וקמ"ל דלא תימא דלעולם ממעטינן מיאכל יאכילו דכל שקנין הראשון אינו אוכל אינו אוכל השני ע"ז קמ"ל דכיון שיש לרבו רשות בו אוכל ולא ממעטינן מיאכל יאכילו דבמקום שאין קנין הראשין אוכל השני אינו אוכל ג"כ רק דווקא באין לרבו רשות בו ור"ה בשם ר"ל קמ"ל בע"מ שאין לרבו רשות אינו אוכל רק בראוי לאכול וע"כ צריך ב' קראי הקרא דמביא הברייתא קמ"ל דאוכל מכח הכהן ביש לו קנין והקרא דמביא ר"ל קמ"ל בע"מ שאין לרבו רשות בו בראוי לאכול בעצמו אוכל מכח העבד לחוד ומתורץ נמי קושית המה"פ ז"ל דמקשה דמאי מסיק מה נפיק מביניהן בעבד ערל הא טובא איכא ביניהו דר"ה בשם ר"ל מדאורייתא הוא ולר"י הוא רק מדרבנן אבל לדברינו שפיר ניחא דאין ה"נ דטובא איכא. אך משום דכל הסוגיא מעיקרא במימרא דר"ה בשם ר"ל קאי ע"ז שמחדש ר"ה בשם ר"ל על הברייתא דבעבד שאינו ראוי לאכול אינו מאכיל להעבד השני. ומוקי הברייתא בע"מ שיהי' לרבו רשות בהם. ע"כ צריך לאשמעינן. דבזה גופה לר' יוחנן דס"ל משום קנס אינו כן ולעולם אוכל על כל אופנים בין ע"מ שיש לרבו רשות בין ע"מ שאין לרבו רשות לעולם אוכל והברייתא קאי על כל אופנים שבעולם:

וע"י שנתבאר הסוגיא הזאת בע"ה פלוגתא דר"י ור"ל תבין מה דגרסינן בסמוך:

ר"י ב"א אמר בעבדי צ"ב פליגין ר"י אמר מכרן אינן מכורין פי' דההיא פלוגתא דלעיל דפליגי ר"י ור"ל דלר"י אכלי עבדי מלוג בתרומה באלמנה לכה"ג מדאורייתא ול"ל קנין אוכל מאכיל ולא ס"ל יאכלו יאכילו ור"ל ס"ל יאכלו יאכילו. וע"כ אינן אוכלין לא מכחה ולא מכחו נצמח מזה דפליגי בזה גם בנכסי צ"ב. דר"י אמר מכרן אינן מכורין א"ל ר"ל אוכלין בתרומה מכחו ואת אמרת אינן מכורין פי' דהא לשיטת ר"א הוא דעבדי מלוג אינן אוכלין גבי אלמנה לכה"ג משום דלא אכלי אלא מכחה וכיון דאינה ראוי' לאכול אינה מאכלת וע"כ הא דעבדי צ"ב אוכלין הוא משום דאוכלין מכחו דלא נתמעט מן יאכלו יאכילו רק באוכל מכח הקנין בע"מ שאין לרבו רשות בו אבל בע"מ שיש לרבו רשות בו לא נתמעט מן יאכלו יאכילו ואוכל מכח הכהן כנ"ל וע"כ הא דנכסי צ"ב אוכלין הוא משום דאינן אוכלין מכחה רק מכחו לשיטת ר"א וע"כ פריך לר"י האיך אמרת דאם מכרן אינן מכורין דאין עומדים ברשות הבעל לגמרי ואינן שלו א"כ האיך אוכלין בתרומה דהא מכחה אינן יכולין לאכול משום דהוי קנין שאינו אוכל ע"ז קמהדר לי' ר"י לטעמי' דבאמת אף צ"ב אוכלין מכחה דל"ל יאכלו יאכילו ולא בעינן קנין אוכל ואפי' עבדי מלוג דאוכלין מכחה אוכלין נמי מה"ת רק משום קנס כדאיתא בבבלי דף ס"ו ע"א אני איני אוכלת עבדי אינן אוכלין זונה היא כו' וזה הקנס דווקא גבי עבדי מלוג אבל לא גבי עבדי צ"ב ע"כ לדידי' לא קשה כלל האיך אוכלין בתרומה מכחו ז"א דבאמת לא אכלין מכחו רק מכחה וע"כ קאמר לי' דז"א דאין תימר הא דעבדי צ"ב אוכלין בתרומה הוא ע"כ מכח הכהן דווקא ולא מכח הקנין הראשין ז"א דגם הא דעבדי מלוג אוכלין ג"כ מכחו הוא [לשיטת ר"י דעבדי מלוג אינן אוכלין רק משום קנס] וע"כ לשיטת ר"י אין לחלק בין עבדי מלוג לצ"ב דזה אוכל מכחה וזה מכחו דאי הא דצ"ב בעלמא אוכלין הוא מכחו א"כ גם עבדי מלוג בעלמא אוכלין הוא ג"כ מכחו וא"כ כיון דכל עיקר הא דאוכל קנין קנינו הוא רק מכח הכהן א"כ קשה כמו כן אמאי בעבדי מלוג דמכרן אינן מכורין ואוכלין מכחו אך משלך נתנו לך בדין הוא שלא יאכל בתרומה משום שאינן שלו ואך הם אמרו שיאכל והם אמרו מכרן אינן מכורין כיון הם דאמרו מכרן אינן מכורין והם אמרו והם אמרו שיאכל בתרומה. אבל ר"א ס"ל דלא דמי עבדי מלוג לצ"ב דזה אוכל מכחה בעלמא ועבדי צ"ב גבי אלמנה לכה"ג אוכל מכחו בע"כ. וע"כ לא הוי ראי' מעבדי מלוג לצ"ב דאמרינן הם אמרו והם אמרו משלך נתנו לך דז"א וזהו דקאמר ריב"א בעבדי צ"ב פליגין כלומר דההיא פלוגתא דר"י ור"ל הכא נצמח דפליגין ג"כ בצ"ב דלר"א אוכל צ"ב באלמנה לכה"ג ע"כ מכחו ועבדי מלוג בעלמא מכחה ולר"י תרוויי' שוין דאם צ"ב באלמנה לכה"ג לא אוכל רק מכחו א"כ גם עבדי מלוג בעלמא אוכל ע"כ רק מכחו וע"כ משלך נתנו לך והא דמחלקינן באלמנה לכה"ג בין עבדי מלוג לצ"ב הוא לאו משום דזה מכחו וזה מכחה אלא משום דקנס לא שייך רק בעבדי מלוג כמבואר לעיל:

תני ר"י בר"י משום אביו הי' בת מאכלת פי' בנכסים מועטים כדאיתא בבבלי ר"א בשם ר"י שכן הוא ראוי לתופשו מן המזונות ופריך ואשה אינה ראוי לתופשן מן המזונות ומשני שכן ראוי' לתבוע כתובתה ולאבד מזונותי' וקשיא כתובה ד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת ע"כ. והגי' המפרשים ז"ל שצ"ל תרומה מד"ת ולפענ"ד נראה שאין כאן הג"ה אחריתי וכמ"ש ממש והיא ירושלמי מפורש ב' פעמים לקמן במכילתין פט"ו ה"ג ובכתובות פ' נערה ה"ח דגרסינן שם ר"ח עביד כתובה מדרש דרש ר"ח הבנים ירשו והבנות יזונו מה הבנים יורשין מן המטלטלין אף הבנות ניזונות מן המטלטלין שמואל אמר אין הבנות ניזונות מן המטלטלין כו' אמרינן חזר בו ר"ח אמרין יאות כתובה ד"ת מזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת. אלא בכסף כתובת אמן פליגין ופריך וכסף כתובת אמן לא קרקע הוא ע"כ ובכתובות מפורש הגירסא ואפילו תימר בכסף כתובת אמן פליגין וכסף כתובת אמן לא קרקע הוא ע"כ וגם שם לא הבנתי פי' המפרשים ז"ל ונראה לפענ"ד דה"פ עפ"מ דגרסינן בבבלי דף נ' ע"ב יתיב רב יוסף קמי דרב המנונא ויתיב ר"ה וקאמר כשם שאין הבנים יורשין אלא מן הקרקע כך אין הבנות ניזונות אלא מן הקרקע אווש עליה כל"ע מאן דשביק ארעא ירתון לי' בני' מאן דלא שביק ארעא לא ירתון לי' בני' א"ל רב יוסף ודילמא כתובת בנין דכרין קאמר מר א"ל מר דגברא רבה הוא ידע מאי קאמינא ע"כ ופרש"י ז"ל כפי דקאמר ר"ש עד שיהי' מותר דינר דמותר הדינר צריך להיות מקרקע וכתב בשט"מ ז"ל הא דצריך למימר אליבא דר"ש הא בעיקר כתובת בנין דכרין אף רבנן מודי דמקרקע ולא פליגי רק על המותר דינר דלרבנן סגי שיתקיים נחלה דאורייתא במותר דינר אף במטלטלין ולר"ש בעינן קרקע אבל בעיקר כתובת בנין דכרין לכ"ע מקרקע היא י"ל משום דלישנא דרב המנונא דקאמר מה הבנים יורשין אלא מן הקרקע סתם הוא משמע דקאי אירושה דאורייתא ע"כ פירש אליבא דר"ש במותר הדינר דצריך להיות מן הקרקע עיי"ש בשט"מ ז"ל הנ"ל דמפרש ומבאר שם דע"כ אין ללמוד מזון הבנות מירושת הבנים בעלמא דז"א אלא ע"כ מכתובת בנין דכרין דהוי שתי תקנות שתיקנו חכמים ולמידין זמ"ז עיי"ש ולפ"ז אין ללמוד אלא מכתובת בנין דכרין גופי' או מן המותר דינר של כתובת בנין דכרין דאף דהוי ירושה דאורייתא המותר דינר מ"מ למידין מזון הבנות ממנו ממדרש כתובה והנה פי' מדרש כתובה פי' בשט"מ ז"ל בפ' המקבל דהוא דמדקדקין ודורשין אותם כמו שדורשים בד"ת ולא כפשוטן אלא מדרשות אחרים כמו דרשת ראב"ע הבנים ירשו והבנות ניזונות מה הבנים אין יורשין אלא לאחר מיתת אביהם כו' עיי"ש שכתב כן בשם גאון עיי"ש וזהו ג"כ הדרש שדרש ר"ח הבנים ירשו הבנות יזונו מה הבנים יורשין מן המטלטלין אף הבנות ניזונות מן המטלטלין אע"פ שאינו מבואר בפירוש שנשתעבד על מזון הבנות ממטלטלין אעפ"כ דורשין אנחנו מתוך הדרש שנשתעבד על המטלטלין מכתובת בנין דכרין ולכאורה קשה למה לא נדרוש גם על גוף הכתובה שנשתעבד על המטלטלין מכתובת בנין דוכרין ונימא דכתובת בנין דכרין מלמד על כל המבואר בשטר כתובה אבל ז"א דלא נוכל למדרש על כל המבואר בכתובה הר"ז דומה למה דגרסינן בר"פ הכותב הכותב לאשתו דין ודברים א"ל בנכסיך הר"ז אוכל פירות כו' ופריך בגמ' ולימא מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעהש"ט על התחתונה פרש"י ז"ל המוציא שטר מן המוחזק בדבר מה שמפורש בשטר יכול לתבוע עליו ואם השטר סתם ואינו ידוע האיך לפרשו מורידים אותו לפחות שבמשמעות כו' עיי"ש ופריך ואימא מפירי כו' אימא מירושה כו' עיי"ש וה"נ מכיון שאינו מבורר בפירוש האיך לדרוש אין דורשין על הכל כמו שלא תוכל לטעון מכל מילי סליקת נפשך כיון שאינו מפורש בהדיא לדרוש על הכל ואין להקשות למה נבחר מזון הבנות יותר לדרוש עליו מן הכתובה אימא דרשינן יותר על גוף הכתובה כמו דפרכינן שם ואימא מפירי ואימא מירושה וה"נ קשה אימא בגוף הכתובה דרשינן ופרשינן על גוף הכתובה ולמה פרשינן על מזון הבנות יותר מגוף הכתובה בשלמא על הכל לא פרשינן משום דאינו מפורש ויד בעהש"ט עה"ת אבל מנ"ל לפרש ולדרוש על מזון הבנות יותר מגוף הכתובה בשלמא על מזונות אשה בהתנאי דאת תהא יתבה בביתי ומתזני מנכסי לא דרשינן שתהא מן מטלטלין משום דעדיף יותר כח מזון הבנות ממזון האשה כדאיתא בסוגין משום דכח המזונות של אשה חלשה ממזון הבנות שכן ראוי לתבוע כתובה ולאבדה מזונותי' משא"כ כח מזון הבנות ע"כ כח מזון הבנות אלים מכח מזון האשה אבל מגוף הכתובה במה אלים כח מזון דבנות לדרוש ולפרש עליהם מלדרוש ולפרש על גוף הכתובה בשלמא אי ר"ח יליף מגוף כתובת בנין דכרין דהוי מטלטלין ע"כ שפיר דרשינן ופרשינן על המזונות דבנות דשתיהן הוי ב' תקנות שתיקנו חכמים ולמדין זמ"ז וכן פי' הרשב"ם ז"ל במס' ב"ב דף קל"א דבחד ב"ד איתקון או בתרי ב"ד איתקון דהוי דומים תקנות זל"ז. אבל אין ללמוד כתובה דאורייתא מתקנת ב"ד רק דילפינן תקנה מתקנה אבל לא דאורייתא מתקנה. אבל אי ר"ח יליף מזון הבנות ממותר דינר דכתובת בנין דכרין והוא ירושה דאורייתא קשה למה לא נילף גוף הכתובה דד"ת מירושה דאורייתא ושיעבוד א"ע על מטלטלין כמו על ירושה דאורייתא והיינו דקאמר חזר ר"ח אמרין יאות כתובה ד"ת ומזון הבנות מדבריהן ודבריהן עוקרין ד"ת פי' הלא עדיף יותר למדרש על כתובה יותר ממזון הבנות משום דכח הכתובה אלים דהוא מן התורה ונילף כתובה ד"ת מירושה דאורייתא דמותר דינר של כתובת בנין דכרין והאיך תפרש על מזון הבנות ולעקור גוף הכתובה. א"כ דבריהן חזק טפי מד"ת שיהא דבריהן עוקרין ד"ת בתמי'. ע"ז משני דלא כדאמרת דר"ח יליף ממותר דינר דכתובת בנין דכרין אליבא דרבנן דס"ל דמותר דינר אף ממטלטלין ז"א אלא בגוף כסף כתובת אמן פליגין דר"ח ס"ל דכסף כתובת בנין דכרין נמי ממטלטלי היא אליבא דרבנן דר"ש [כמו שכ' הב"י ז"ל בסי' קי"א לשיטת הרב אלפס ז"ל] ויליף תקנתא מתקנתא שתהא ב' התקנות דומין זל"ז אבל לא מירושה דאורייתא. ושמואל ס"ל דאף כתובת בנין דכרין נמי מקרקע הוא לד"ה אף לרבנן ולא פליגי אר"ש אלא במותר דינר. ע"ז פריך הגמ' וכסף כתובת אמן לאו מקרקע היא בתמי' דהגמ' לא ניחא למימר דרבנן דפליגי על ר"ש ס"ל דגוף כתובת אמן נמי מטלטלי הוא ז"א דע"כ לכו"ע גוף כתובת אמן מקרקע היא ולא פליגי רק במותר דינר דלר"ש הוי מקרקע ולרבנן הוי מטלטלי א"כ ע"כ הא דיליף ר"ח מה הבנים יורשין מן המטלטלין ע"כ על מותר הדינר של כתובת בנין דכרין אליבא דרבנן דהוא ירושה דאורייתא א"כ לפ"ז חוזר הקושיא כתובה ד"ת ומזון הבנות מדבריהן כנ"ל ולמה לא נילף כתובה מירושה דאורייתא ממותר הדינר של כתובת בנין דכרין והאיך דרשת על מזון הבנות שהיא מדבריהן ולעקור כתובה שהיא מד"ת כן נראה לפענ"ד ברור פירוש דההיא שמעתתא [מתורץ בזה קושיית הש"ק ז"ל עיי"ש דפריך מב"ח דעלמא ודחק להגי'] ומהירושלמי הזה מוכח כשיטת הרא"ש ז"ל דלא פליגי רבנן ור"ש רק במותר דינר אבל בגוף כתובת אמן לד"ה מן קרקע הוא. ועפ"ז מבואר מאליו סוגיא דידן דקאמר הבת מאכלת שכן ראוי לתופשן מן המזונות וא"כ ע"כ דמזון הבנות ממטלטלין [עי' בתוס' ז"ל דף ס"ז ע"ב ד"ה מועטין] [דעבדא כמטלטלי דמי] והיא ממדרש כתובה ופריך ולמה עדיף למידרש ולפרש על מזון הבנות ממזון האשה ומשני שכן חלש כח מזון האשה ממזון הבנות שכן ראוי לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה ופריך מכתובה וקשיא על המדרש כתובה דקילפות מזון הבנות ממטלטלי ולא לעיקר כתובה גופה וקשיא כתובה ד"ת ומזון הבנות מדבריהן. ודבריהן עוקרין ד"ת ונשאר בקושיא כמו בכל ב' הסוגיות הנ"ל ביבמות פט"ו וכתובות פ"ד וכן דרך הירושלמי למי שרגיל בו שנקט הכא בקצרה ומבואר באורך במקום אחר:

כמ"ד מאיליהן קבלו את המעשרות הוא דיבור המתחיל ולא שייך לדלעיל פי' דע"כ מוכח מר' יוסי דס"ל הבת מאכלת בתרומה ע"כ דמעשרות מדבריהן דאל"כ האיך תאכל בתרומה דאורייתא מתקנתא דרבנן אשכחת אמר דרי"ש בר"י חלוק על אביו דר"י ס"ל ע"כ מאיליהן קולי המעשרות ור"י בר"י חלוק עליו כדמסיק דאמר ר' סימון בשם חולפיי רבי ור"י בר"י כו' כו' ומשך ר"י בר"י את ידיו כו' דס"ל מעשרות מד"ת ואח"כ אשכח תני בשם אביו דהוא ר' יוסי מפורש מאיליהן קבלו את המעשרות ואמר יאות דיאות תני בשם אביו כן דע"כ שיטת אביו כן לפי שיטתו דס"ל דהבת מאכלת הכא ע"כ מעשרות מדבריהן ודבריהן עוקרין את דבריהן ודוק:

רב"י ור"י בר"י ובר הקפר נמנו על אויר אשקלון כו' עי' ברידב"ז של מס' שביעית פ"ו השייך לזה הענין:

א"ר שמעון בזו מדה"ד לוקה כו' מעתה הילוד מאכיל כו' עי' היטב בדברינו בתוס' הרי"ד לעיל ה"ב שביארנו שיטה הזאת וביארנו שמה שיטת הרמב"ם ז"ל ודוק: