גמ' דרש רע"ק אז ישיר גו' ויאמרו לאמר כו'. עי' פרש"י והכי אמרינן פ"ק דיומא מנין לאומר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר וידבר ה' אל משה מאוהל מועד לאמר דהיינו שיאמר משה לישראל והכא ליכא למימר הכי דהא ויאמרו לאמר כתיב וק"ל:

כקורא את הלל כו' כקורין את שמע כו'. מפורש בגמ' לקמן:

ועדיין הדבר שקול לו אני מצפה כו'. ר"ל לו בוי"ו משמע מאהבה גם אם יענוש אותי להורגני לו אני מצפה לעוה"ב או לא באל"ף דמשמע מיראה דעד שיהרגני אני מצפה לו מיראת הריגה אבל אם יהרגני ולא נצלתי ממנו מיראת עונש לא איחל ואצפה לו עוד לעוה"ב ומייתי מקרא המכריע שאמר עד אגוע לא אסיר תומתי שודאי מי שיש לו מדה זו שלא מסיר תומתו לעולם עד יום מותו אין זה ממדת עובדים מיראה אלא מעובדים מאהבה והאי לא אסיר תומתי ליכא לפרושי לו בוי"ו דאין לו משמעות כלל אלא לא באל"ף ודו"ק:

שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה כו'. מה שיש לדקדק בזה אמה שאמרו פ"ק דב"ב גדול הנאמר באיוב יותר מבאברהם כו' יבואר שם: