מה הן בחלב נאמר אם היו מעורות לגידים אסורות וכו' וזה כר' יעקב וטעמא בעי למה פסק כיחידאה ונ"ל עפ"מ שהעליתי דמש"ה אסרו טפי בשר עוף בחלב מבשר דגים כיון דקיי"ל דאבהמ"ח נוהג בעוף כמו בבהמה מש"ה מיקרי בלשון בנ"א בשר טפי למגזר אטו בשר בהמה ונ"ל דת"ק ור' יעקב פליגי אי בשר עוף בחלב דאורייתא או לא ולת"ק בשר עוף בחלב דאורייתא ולא תיקנו ביה רבנן מידי ולא מיקרי בשר אע"ג דלענין אבמה"ח אסור כל שמעורה אבל בשר לא מיקרי אבל ר' יעקב סובר בשר עוף בחלב ל"ד וגזירה משום דמיקרי בשר לענין אבמה"ח א"כ כ"ז שמעורה בגידין דעדיין שם אבמה"ח עליו והוא בכלל בשר עוף בחלב וכיון דק"ל בשר עוף בחלב ל"ד ממילא הלכה כר' יעקב דאם מעורות לגידין אסור:

תני חזקיה ופליג אך הוא לבדו וכו'. שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד. עיין תוס' ביצה ג' ע"א ד"ה גזירה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהא דממעטינן מאך הוא לבדו אינו מפורש בהדיא במה הכתוב מדבר ומסרן לחכמים והסברא נודע שכל מלאכה שאחר גמר מלאכה נגמר האוכל נפש ומוכן לפניו אותה מלאכה יש להתיר (וכעין מ"ש תוס' ביצה ב' ד"ה והיה ביום) משא"כ מלאכת קצירה וכדומה שעושה מדאורייתא ועדיין אינו מוכן לאכול עד שיצטרפו מלאכות כגון שאח"כ צריך ללוש ולאפות טרם שיאכל אותן מלאכות נאסרו ונאסרו קצירה ודישה וטחינה מג' מיעוטים אלו. (ונראה שמלשון "לבדו" דרש דהיינו שאינו צריך אלא מלאכה אחת לבדה. המעתיק):

וקרוב לסברה זו בתוס' פסחים ה' ע"א ד"ה ואומר כמ"ש כיון דמתחלת וכו' ע"ש ועיין עוד בפסחים מ"ז ע"א בתוס' ד"ה ואי אמרת וכו' ורש"י פי' וכו' ועיי"ש ואע"ג דאין מהתם ראיה גמורה לדהכא מ"מ סברה גדולה יש לפרש טעמי' דקרא דאך הוא לבדו מטעם הנ"ל כיון שאח"כ כשנגמר המלאכה עדיין אינו מוכן לפניו: