(א) **חכמה הוא מרבה עליו כעס.**ע"ד מ"ש צורבא מרבנן דרתח אורייתא מרתחא ליה. ועיין במדרש שמואל פ' ז'. ובקה"ר שם ע"פ זה:

(ב) **חמור זה יוצא צינה עליו כמה חככים כו'.**באמת אמרו בשבת (נ"ג ע"א) ובמ"ק (י"ב ע"א) שחמור קריר ליה וסובל צינה ביותר. ובקה"ר ובמדרש שמואל שם הגי' חמור זה ועוית עליו גמל זה ועוית עליו וע"ל פ' כ' ובערוך ערך אבובית הביא הגי' חמור זה יוצא חמה עליה אבבית עליה:

(ג) **על דין הוא רבה.**הוא אכילה גסה לפניו ומזיק ליה:

(ד) **עומד כקנה כצ"ל.**מפני שהנחש דק וארוך המשילו לקנה. ואפשר עיקר הגי' צ"ל עומד בקומה:

(ה) **שאלוני באנטוכיא כו'.**עמ"כ. והיו רוצין להביא מזה שמי שברא טוב לא ברא רע:

(ו) **זיז עוף טהור הוא.**ויק"ר סוף פ' כ"ב ע"ש ובערוך ע' זיז ג' גרס עוף גדול במקום עוף טהור:

(ז) **להשכיל מכאן שמוסיף חכמה.**שלא תאמר פירושו שהשכל שופט עליו שהוא ראוי לחמדה. כמו יפה לעינים שפירושו שהעינים מתאוים ומסכימים עליו שהוא טוב. קמ"ל מפירושו שמוסיף חכמה באמת:

(ח) **אש יוצאה מקנו.**אפשר דריש מדכתיב ברישיה עם קני אגוע וכ"מ קצת במדרש שמואל פ' י"ב:

(ט) **שיש הלוך לקול.**בא לומר שלא נפרש מתהלך קאי על ה' אלא על הקול וקול ה' חוצב להבות אש שייך. בו לשון הלוך כמו ששמענו שיש הלוך לאש:

(י) **מהלך.**אין כתיב כאן דמהלך משמע שמהלך ובא מחדש מלמעלה לתוך הגן ומתהלך אדרבה הולך ושב לדרכו מתוך הגן ונשמע מזה שעיקר שכינה בתחתונים היה ומקפץ ועולה לחזור למקומו למעלה אבל בשיה"ש פ"ה הלשון מקפץ וסליק מקפץ וסליק משמעו כפי' המ"כ דמתהלך היינו מעט מעט:

(יא) **ומצרים בימי אברהם.**בתנחומא פקודי הגי' חטאו אמרפל וחביריו. ואפשר הוא גי' נכונה:

(יב) **אלא וישמיעו כו'.**אילנות דרש וישמעו כו' בגן שע"י הגן דהיינו אילני הגן הוא ששמעו הקול:

(יג) **מת הלך לו אתמהא.**שהלך לו בדרך המיתה ועזב ארחות חיים וזהו אתמהא:

(יד) **ומניח לבניו.**פי' לדוד המלך כמ"ש בבמ"ר פי"ד ובכ"מ במדרשים ועיין זוהר וישלח (קס"ח א' ב') ובמ"כ:

(טו) **בארונות של עץ.**ולא של אבן בכדי שיתעכל במהרה הבשר עם העצם:

(טז) **ד' הן שהקיש כו'.**אדם שנאמר ויאמר האדם האשה כו'. יותר נכון היה לגרוס מקרא דויאמר לו איכה שהוא דומה לאינך שהיה לו לאדם להשיב ה' אתה ידעת כיחזקאל. ובזוהר בלק (ר' א) לא חשיב אדם כלל ומונה רק שלשה ע"ש:

(יז) **אקבל אין כתיב כאן כו'.**אלא נקבל. שאקבל הוא לשון יחיד על עצמו לבד ונקבל הוא לשון רבים שכולל גם אותה להשיבה למוטב שתהא נאה בפורעניות לקבלו בשמחה. וזה הפך אשתו של אדם ששמע לקולה ואיוב אדרבה השיב גם אותה לדרך טובה:

(יח) **עד שחרף וגדף.**בנשא רבה פרשה י"ב יליף לה בגז"ש מסנחריב ע"ש: