(א) **נוטל אלו ואלו כו'.**דרש איש לשון. ואיש חמס. איש חמס הן הגזלנין עצמן ואיש לשון בעלי לה"ר המלשינים לפניהם:

(ב) **שהפריד אלופו של עולם.**הפריד גלוי שכינתו בעולם כ"מ פירושו בקנה הגדול (צ"ה) ובזוהר בכ"מ ודלא כמ"כ שפי' על אדה"ר:

(ג) **אררו בצרעת.**מפרש בשמ"ר פ' ה' ותנחומא פ' מצורע כד"א צרעת ממארת ומבואר שבעון לה"ר נגעים באים:

(ד) **וקצצו ידיו כו'.**שנאמר קולה כנחש ילך. ממקרא זה אינו מביא כ"א הא דהלך קולו מסוה"ע וע"ס. אבל זה שקצצו ידיו ורגליו. ממילא ידעינן כיון שתחלה הלך בקומה זקופה ועתה נתקלל על גחונך תלך בע"כ שנקצצו ידיו ורגליו. וכ"מ בברייתא דל"ב מדות דר"א בר"י הגלילי. מדה י"ב ודלא כמ"כ:

(ה) **לע"ל הכל מתרפאין.**כד"א ומחץ מכתו ירפא. וע"ל פ' י' ועיין בירושלמי רפ"ד דקידושין. ושוח"ט מז' א' ולקמן ר"פ צ"ה:

(ו) **אני עשיתיך כו'**ואתה לא בקשת. עיין מ"כ בשם הילקוט. וכ"ה בסוטה (ט' ע"ב) ובאדר"נ פ"א ע"ש:

(ז) **מעולם לא נזקק כו'.**ירושלמי רפ"ז דסוטה ע"ש ולקמן פ' מ"ה ופ' ס"ג:

(ח) **חייא בר אדא הוה יתיב כו'.**הגי' כאן משובשת. וכתובה לנכון בירושלמי ביבמות שהביאו המ"כ ע"ש. ובתוס' (בכורות כ"א) ד"ה ת"ק כו' ע"ש:

(ט) **והרונך זה צער העידוי.**היינו קליטת הזרע בתחלת העיבור שהוא נקרא הריון במקרא עיין בפרש"י (הושע ט') ע"פ מבטן ומהריון:

(י) **ממשלה מכל צד.**נ"ל פירושו שלא כדרך כל הארץ עיין בירושלמי ר"פ הבא על יבמתו. והמשל רחים ורכב דקאמר. היא כלשון תטחן לאחר וגו':

(יא) **ותעלה לך גמל.**בשם הגאון מוה' שאול מווילנא זצ"ל שמעתי שצ"ל נמלה כדאיתא בלשון פירש"י בתורה ול"נ עיקר בס"ד שצ"ל גלל והוא כלשון ההופך את הגלל וזהו ענין תעלה לך כההיא דפ' (הרואה ס"א) דאסקא ארעא שרטון שרעה היא שמקלקלת שדהו אלא שאח"כ טובה היא לדידיה שנעשה זבל ע"ש וז"ש שמוכרו לזבל ונהנה בדמיה:

(יב) **ובלבד בל יחסר לחמו.**בפסיקתא דאנכי מנחמכם מפרש אימתי אינו מת כשאינו חסר לחמו אבל אם היה פחות וחסר לחמו הרי הוא מת ופי' שאין לו תאות המאכל שזה מורה שהשלשול הוא קלקול ואימתי הוא סימן חיים כשע"י השלשול חוזר עליו תאות המאכל:

(יג) **רמז לתח"ה מה"ת.**עיין תדא"ר פ' ל"א:

(יד) **ניתנה לו לחיותו.**והיה ראוי לקרותה חיה כי היא היתה אם כל חי אבל עכשיו שיעצתו עצת נחש חויא בישא נקראת חוה לשון חיויא ועיין ז"ח בראשית (י"ח ב'):

(טו) **חלקים היו כצפורן.**עיין זוהר ויקהל (י"ח).

(טז) **לפום חילך אכול.**פי' לפי חיל נכסיך אם מעט ואם הרבה יאכל. שהרי מצינו שהתירו לאדה"ר מכל עץ הגן לפי שהיה ביכולתו. אבל במלבושיך תפחות שאע"פ שהיה יכול לעשות לו בגדי יקר עשה לו כתנות עור (וחולק על הש"ס פ' הזהב שהביא במ"כ וכן ר"פ כסוי הדם שמשמע ג"כ שם שפוחת לאכילה ממלבושים) ובדירה הוסף על כחך שהרי היו שרוין בכה"ע ועבר וישב בכה"ע וכזה סובר ג"כ הש"ס בפסחים (קי"ד ע"א) ע"ש: