(א) **עם אדה"ר כו'.**וזהו מעולם מתחלת ישובו ש"ע ע"י חסדך יבנה:

(ב) **להעמיד תולדות.**אף שקיץ והבל נולדו בו ביום. מ"מ לא נתישב העולם מהם אלא מן שת שנולד אח"כ:

(ג) **מאיזו שלוה נשלח.**כד"א וישלחהו ה' כו' לעבוד. ולפני המ"כ נראה שהיה הגי' נשלה בה"א ע"ש:

(ד) **מן החג ועד החנוכה כו'.**מן הפסח ועד העצרת. דודאי פי' מקץ ימים הוא איזה זמן נודע השייך לפירות. ולכן למ"ד בניסן נברא אמרי עד העצרת שהוא זמן בכורי פירות האילן. ולמ"ד בתשרי אמרי עד החנוכה שהוא זמן שכלים מותר הספיחים מן השדה. עיין ר"ש בכורים פ"א מ"ו ומעשר שני מ"ו וברמב"ם פ"ד מהלכות שמטה ה"ו מן ירושלמי. וגם בש"ס פסחים (נ"ג) נמי אמרינן בגרוגרות עד החנוכה:

(ה) **יותר מחמשים יום.**בילקוט ישן נדפס בצדו נ"א פחות מחמשים ועיין רבינו בחיי:

(ו) **נעשו כאור.**עיין מ"כ. ובאמת אף לפי גי' שלנו כאור פי' כעור בע' כמ"ש בב"ק (ק' ע"א) וצבעו כאור:

(ז) **ר"א בר פפא אמר כו'.**אם בא יצרך כו' ר"ם א' כו' עיקר הגי' נראה כגי' הילקוט דל"ג בדר"ח ב"פ כאלו ברא ב' עולמות ור"ס הוא שמחדש זה ובתרווייהו גרסינן לפ"ז סמכהו בד"ת כלישנא דקרא יצר סמוך ולשון להשחיקך נ"ל ט"ס וצ"ל להשתוקקך וחוזר על לשון ואליך תשוקתו דקרא:

(ח) **כאלו בראת את ב' העולמות.**כדאיתא בסנהדרין (צ"ט) דכל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה

(ט) **דבר שעושה חבורה.**שאינו פוצע העור רק הדם מתחבר למקום א' תחת העור ע"י החבטה וההכאה בקנה:

(י) **זרע רב כו'.**מאמר זה נ"ל מקומו להלן אחר נותנת לך מקצת כחך קודם ויאמר קין. ואהני תרי פירושי דכחה אינה נותנת לך אבל כחך היא נותנת לך (כלומר מה שזרעת). ואידך. מ"ד כל כו'. מקצת כחך ט"ס הוא. וצ"ל כל כחה כו' אבל נותנת מקצת כחה. וע"ז מביא פלוגתא דר"י ור"נ בקרא דזרע רב תוצא ג"כ:

(יא) **הן גרשת אותי היום.**מוסיף לבאר מלת היום שבמקרא כאלו כתיב הן היום גרשת אותי (וכדאמר יליף לה האי הן מדכתיב הן היום הקריבו (ויקרא י'):

(יב) **ומפניך אסתר.**שמא מפניך אסתר כצ"ל וכתרגום אונקלוס וזה ע"ש:

(יג) **כן אני אומר.**כלומר לכם לחיות ובהמות אני אומר כו':

(יד) **שהזריח לו את הצרעת.**בבמ"ר פ"ז יליף לה מחזקיה ע"ש:

(טו) **כלב.**עמ"כ ועיין בפי' הרמב"ן על התורה:

(טז) **כמפריס.**עמ"כ גי' הערוך כמערים. וכ"ה בויק"ר פ' י':

(יז) **יצא שמח הד"א הנה הוא יוצא.**בשו"ט מז' ק' גרס כד"א ויצא המן ביום ההוא שמח: