(א) **לחים היו.**בא ליישב דהא השמים נבראו ביום ראשון:

(ב) **יחזק הרקיע.**מלשון רקיע דרש וכד"א (איוב לז) תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק. ועי' בירושלמי ריש ברכות:

(ג) **יצאה האש מלמעלה וליחכה פני רקיע.**לפרש הא דלחים היו שמים ובשני קרשו בא. לומר שהיה זה ע"י שליחכה האש פציהם נתיבשו וקרשו ועי' פר"א פ"ב שהאש נברא אז עם הרקיע. ובביאורי שם פירשתי בס"ד דהיינו כדתנן בביצה. אין מוציאין את האור מן המים:

(ד) **ברוחו שמים שפרה כו'**יפה למדני ר"ח. דרוחו היינו כביכול הבל פה של הדבור שהוא של אש כמ"ש ואש מפיו תאכל (ש"ב כ"ב) וכמ"ש בארוכה בס' רזי"א (שהוא ס' סודי רזי לרוקח ז"ל):

(ה) **בא מע"ב ללמד על מ"ת.**בברייתא דל"ב מדות מדה י"ב תניא. עדיין לא שמענו במע"ב שליהטה האש את פני הרקיע. וכשהוא בא למ"ת אומר לוא קרעת שמים ירדת וגו' בשם שעשית במע"ב כך עשית במ"ת. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע כבר נבראו מיום הראשון אלא שלא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה וליהטה פני הרקיע. בא מע"ב ללמד על מ"ת ונמצא למד ע"כ. וללשון מצוחצחות דהתם אפשר דכאן נמי גרסינן צחצחה האש. אבל לשון בין העליונים לתחתונים במ"ת אין מיושב ע"ז יפה:

(ו) **כחלל שבין הארץ לרקיע כך כו'.**בשוח"ט מז' י"ט הלשון כחלל שבין הרקיע למים התחתונים:

(ז) **כהדין קנדילא.**עי' מ"כ ואינו דמיון נכון דעכ"פ כאן נאחז בדופן. ונ"ל דהא דר"א מקומו קודם מאמר זה. וקאי אהא דלעיל שיצתה האש בתוך המים ולחכה פני הרקיע ולומר שלא היה האש נכבה במים כהדין קנדילא דמיא ומשחא מתערבין כחדא והיא דלקה. ולא זה מכבה זה. וכמ"ש בנשא רבה פ' י"ב ושה"ר ספ"ג:

(ח) **אצבעו של הקב"ה עאכו"כ.**אפשר דדרש מי מדד בשעלו מים וכפי' המפרשים שעל אגרוף של אצבעות היד:

(ט) **שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו.**ובפסיקתא דאחרי מות הלשון. העליונים ותחתונים אין מחזיקים כבודו. וכד"א הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך:

(י) **מן הסערה מבין שערות ראשו.**קרי ביה מן השערה בשי"ן שמאלית וכדכתיב אשר בשערה ישופני בסין (וע' בזוהר חדש ריש רות) וע' פסיקתא שם ושמ"ר פ"ג:

(יא) **ולמעלה כו'**כיפה ומחמת כו'. נ"ל דצ"ל הגי' הרקיע דומה לכיפה ולמעלה מן הכיפה בריכה ומחמת הבריכה מזעת (ר"ל הכיפה) טיפין. וכן הביאו הראשונים ז"ל לשון ברייתא דשמואל הרקיע דומה לכיפה. והבריכה היא בריכת מים העליונים שמעל לרקיע ומחמתם מזעת כיפת הרקיע (וכיוצא בזה במכשירין פ"ב ע"ש):

(יב) **והן יורדין לתוך מים המלוחים.**נראה דר"ל ועי"כ הם מתמתקין וכדר"א לקמן פי"ג דמי אוקינוס המלוחים מתמתקין בעבים:

(יג) **אדם כובר חטים.**בשוח"ט מז' י"ח הלשון. נוטל כברה וחושר שתים ושלש אצבעות כו' וכלשון חשרת מים וכדלקמן פי"ג:

(יד) **כטס הזה.**עמ"כ בשם רש"י. וכ"ה בירושלמי פ"ק דברכות:

(טו) **אם זכו והגידו השמים צדקו.**מקרא זה על הקב"ה נאמר. ונראה ט"ס וצ"ל ויגידו שמים צדקו (תהלים נ') דמפרש על חסידי דכתיב לעיל מניה:

(טז) **הוא אתא וקם עליו.**צ"ל קריא הוא אתא:

(יז) **מה סמים הללו.**יתכן שבסמי קטורת קאמר שד' מהם מפורשים בתורה בשם סמים נטף הוא אדומה (ע' נדה נ"ח) ושחלת דמתרגמינן טורא הוא ירוקה וחלבנה הוא שחור. ולבונה זכה הוא לבן. וכן שמים כלולים מן ד' גוונים הללו:

(יח) **עמדוו שמים.**צ"ל להיפך ניתן בהם את המסו עמדו שמים. ולפרש סיפיה דקרא ויתמהו מגערתו קאתי. שע"י גערת ה' תמהו ועמדו במקומם. (וע"ל פי"ב למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה כך עמודי שמים כו' ויתמהו מגערתו). והוא דבור יהי רקיע שקרשו ממנו כדמפרש:

(יט) **ויהי ערב וגו' אתיא כו'.**ט"ס הוא וצ"ל ויאמר אלהים יהי רקיע ביום שני אתיא כדא"ר כו':