(א) **כתיב מן גערתך ינוסון כו'.**כמדומה לי לפמ"ש בס"פ הקודמת דדרש יתמהו מגערתו שעמדו מקול גערתו נראה שפ' זה שייך למאמר ס"פ הקודמת דמייתי ראיה שנאמר גערה במים:

(ב) **יקוו לי.**לשון תקוה כמו לי איים יקוו. וזהו לשון לי שסמך על הפסוק הזה:

(ג) **ויעמדו ויבאו אותן כו' הה"ד ויהי הגשם כו'.**באיכה רבה פ"א אות פ' הלשון. יחזור העולם לכמות שהיה שנאמר ויהי הגשם כו'. וכמדומה שלשון על הארץ דרש כד"א וישוב העפר על הארץ כשהיה. כן כאן ע"י הגשם על הארץ ישוב כמו שהיה לכסות הארץ כבראשונה:

(ד) **לעשר נודות כו'.**בשוח"ט מז' צ"ג מבואר שלשון נודות הוא ע"ש המקרא כונס כנד מי הים:

(ה) **ומוציא את רוחן כו'.**יעצור במים שכל שהמים הן קלים ביותר הוא מצד שהן ספוגיים יותר נכנסין בהן חלקי רוח הרבה ומתפשט ביותר ומי הים חלקיהם מוצקים יותר. ואין כ"כ רוח הרבה ביניהם. לכן הם כבדים ביותר. וז"ש שעצרן (וכבשן להוציא רוחן עי' בשוח"ט שם). ועי"כ נתדבקו חלקי המים ביותר ונמצאו מחזיקין מקום מועט.

(ו) **ודורך על במתי ים.**הוא מקרא אחר (איוב כ"ג) דמיניה ג"כ דרש שדרכן וכבשן יחד לדבק חלקיהם ביותר כדרך הדבר ספוגיי כשנדרך ברגל:

(ז) **בשעה כו' קולו כו'.**מפני שלא נתפרש מקום קבורתו ומשה היכן ידע רק הקול היה כמין שליח. וכן כאן בים הקול היה מראה להם המקום:

(ח) **אלא עם כל מה שנברא בו' י"ב.**בזוהר ויקהל (קצ"ח) מפרש להו כסדר במעשה כל יום ע"ש:

(ט) **אר"א מתחלה וכו' ואמר יקוו המים וגו'.**ותראה היבשה כצ"ל ודרש ותראה לשון יראה ג"כ שתראה הארץ ויושביה את הלגיון קשה שמקיפה וייראו מלפניו. ובקה"ר פ"ג. יקוו המים כו' אל מקום אחד. וכ"כ למה ותראה היבשה. ועי' ברבה פרשה האזינו:

(י) **הקורא למי הים ב"פ.**בעמוס סי' ה' ושם סי' ט':

(יא) **זקפן כו' סמכן כו'.**י"ל מפני שלשון גושו נמצא כתוב עוד ב"פ א' גשו הלום כל פנות העם (ש"א י"ד) שפירושו הלום סמוך לו שהיה ע"פ השדה. והב'. גשו והביאו זבחים ותודות לבית ה' (ד"ה ב כ"ט) שפירושו שיתכנסו כולם לבית ה' עם קרבנותיהם. וזהו כעין זקפן בין בדי ארון (ומ"ד צמצמן היינו ג"כ כמ"ד זקפן רק זה המ"ד לא פירש שהיה בזה נס המועט מחזיק המרובה:

(יב) **היו מותחים והולכין כו'.**ונקראת ארץ שרצתה לעשות רצון קונה (עיין יד"מ) על שמיעטה עצמה ועמדה רק כנקודה במרכז אויר השמים:

(יג) **אר"י ב"ח והלא ים א' הוא.**ברייתא בספרי עקב ושם הגי' ר"י בן משולם. ועיין בפרה פ"ח ומקואות פ' ה' דר' יוסי כר"מ ס"ל שכל הימים מטהרין בזוחלין:

(יד) **יש בהן הנאה.**כדלקמן פ' ך' ע"ש:

(טו) **שמחה לעשות רצון בוראה.**כ"ה בירושלמי דכלאים וכצ"ל:

(טז) **לייטין ביזייא דהדין מניק.**כמ"ש ארורה האדמה בעבורך וכמש"ל רפ"ב והיתה מיניקתו תוהא כו' ליטול שלה כו':

(יז) **גבורים.**לפי פשוטו על הברזל קאמר שבו גבורים במלחמה. וצ"ל שעיקר בריאת הברזל בג'. כשנקוו המים ע"פ האדמה כידוע בחכמת הטבע שהמים והאויר פועלים בהוית המתכת וביותר בהוית הברזל. ולכן כ"ז שהיתה הארץ מכוסה במים ולא היה האויר פועל באדמה לא התהווה הברזל בלב האדמה וע' במדרש כונן שמשם משמע שעל אילנות קאמר לפי שנראים גבוהים. ואולי הגי' גבוהים במקום גבורים. ויען שהשלישים הרוכבים המה גבוהים מכל העם לכן מייתי ראיה מזה: