(א) **לצרף.**כלומר לא לתועלת עצמו כ"א לטוב לנו לזכך הנפש וכך כתב בעבודת הקודש (בהשגתו על המורה) חלק העבודה פרק ג':

(ב) **הוי כו'.**הבריות מסיים בתנחומא שמיני ומה שהוא מגן עליך שנאמר מגן הוא לכל החוסים בו ועיין בויק"ר פי"ג המאמר בקצרה:

(ג) **תמים דרכו זה אברהם שנאמר התהלך כו'.**כגי' המ"כ. ומפרש דרכו של הקב"ה שצוה לאוהביו להלך בה היא תמימה. וגם י"ל דרכו שמהלך בה קרא להתמים להלך לפניו בה וכמש"ל ספ"ל ע"ש:

(ד) **שצרפו הקב"ה בכבשן.**בשוח"ט הלשון שצרפו בעשרה נסיונות. וכאן ניחא ליה למינקט בכבשן דשייך בה לשון צריפה כל' הש"ס בכ"מ משיצרפנו בכבשן:

(ה) **אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסר מרע.**הוא מקרא אחר (משלי ג') ובילקוט שם הלשון אמר הקב"ה לאברהם אל תהי חכם בעיניך במה שאתה כו' וכצ"ל:

(ו) **בחרתיך באברהם.**ולא מאסתיך באברם כצ"ל:

(ז) **נשפכו מים על שוקיו.**מן הפחד וכדא' (יחזקאל ו') כל ברכים תלכנה מים. ועי' סוטה (מ"ד.) שמע קול כו' ומים שותתין על ברכיו:

(ח) **ולא תמצאם.**אנשי מצותך אלו שהן כו' מצות יהיו כאין גו' מלחמתך אלו המלכים שעשו עמך מלחמה כצ"ל:

(ט) **רל"א תרתין ורבנן כו'.**ר' לוי בראשונה דרש אל תירא אנכי מגן לך כאחת. ורבנן דרשי אל תירא אנכי מגן לך שכרך הרבה כאחת:

(י) **מגינים של צדיקים.**שיהיו יכולים להגן על הרעה כדא' וגנותי על העיר הזאת וגו' למען דוד עבדי:

(יא) **יכול לומר למדה"ד דיי כו'.**ומכפר עליהם לשון הזה יצא ממ"ש בשה"ר פ"א פ"ך מאמר זה על אשכל הכופר ע"ש (ולשון יכול לומר די הוא על מ"ש שם צרור המור דודי לי בין שדי כו' שדרשו בשעה שמימר ומיצר בין שדי כיון שיכול לומר די ע"י אשכל הכופר כו'). ואולי אפשר גם כאן רוצה לדרוש זה על שכרך הרבה מאד. שיצאו ממך צדיקים שיהיה שכרם הרבה. עד שיהיה יכול לומר למדה"ד רב לך כמ"ש באותה שעה מת אבישי בן צרויה ואמרו למלאך המשחית רב לך רב משכונא גבך:

(יב) **צווי משא משל כו'.**חידה נבואה ואיזו כו' וכ"ה בשה"ר פ"ג פ"ד וכצ"ל. ובאדר"נ מפיק הטפה ומעייל קריאה ע"ש:

(יג) **הולם פעם כו'.**כל באי עולם בדרך א'. דרש פעם לשון פעמי רגל וכתיב לפעם כלומר פסיעה ודרך אחד. ומ"כ הגיה ע"פ הילקוט פעם אחת אך אין לסמוך על הילקוט. כי אולי שינה מדעתו במקום שהיה קשה לו לשון המדרש:

(יד) **החזיק אברהם את שם.**וז"ש לעיל מיניה ולאחיו יאמר חזק ולא כתיב ואיש לאחיו יאמר. משום דעל אברהם ושם לחודיה קאי:

(טו) **לא ימוט אברהם.**עי' יד"מ דדריש וי"ו דכתב אאופתא. דבמקרא לא כתיב בלא וי"ו. ובטעות נדפס בב"ר ולא בוי"ו. ונראה משום שבאותו יום נטלה כהונה משם ונתנה לאברהם. לכן דרש לא ימוט אברהם:

(טז) יעקב דכתיב וכל אשר תתן לי כו'.(בשו"ט מ"ז) הגיר' ביעקב דכתיב אם יהיה אלהים עמדי ושמרני:

(יז) **ר' יודן ור' אלעזר ר' הונא ור' אלעזר כו'.**כצ"ל דר"י ור"ה פליגי משמיה דר"א:

(יח) **בנים ולהכעיסך מוטב לי ואני הולך ערירי.**אפשר צפה ברוה"ק על ישמעאל שיוצא לתרבות רעה:

(יט) **דע הפורשים ממני.**אפשר דרש סיפיה ודע שרעפי שהוא לשון סעיפי אילן והמשילו על בנים הפורשים וצומחים ממנו:

(כ) **אני וג' מלאכים.**אולי הרמז על המלאך הג' במלת אני כמ"ש בשמ"ר פ"ב שכל מקום שהוא נראה שכינה עמו וכמ"ש הרשב"ם בפ' וירא:

(כא) **שוקקי שמיא כו'.**ארץ וחוצות דרש חוצות על שמים. דכיון דכתיב ארץ הכולל כל העולם לא שייך לכתוב אח"כ חוצות ממש. ובתנחומא שם מביא מקרא שאראלים צעקו חוצה:

(כב) **העלהו למעלה מכפת הרקיע.**פירש בספר אמונת חכמים ששם הוא שראה שאין מספר לכוכבים שבנתיב החלביי משא"כ כאן בארץ כוכבים הנראים לעין יש להם מספר כמ"ש הראב"ע:

(כג) **עד דסנדלא ברגליך דרוס כובא.**כשהסנדל ברגליך דרוס הקוצים בכדי שאף אח"כ אם תלך יחף לא יזיקוך. והוא משל על אברהם. עתה שהגבהתיך למעלה מכיפת הרקיע. הבט וספור הכוכבים. חשוב ועמוד על כל כחותיהם. ותראה שאתה למעלה מהם. ואין בהם ממש. בכדי שאח"כ כשיהיו בניך למטה מהם. לא ינזקו מהם לטעות אחריהם:

(כד) **אבל את כו' דיישם.**ואפשר גרסינן כאן גייזם. ודרש וספור לשון גזיזה וגילוח דמתרגמינן גייז:

(כה) **ג' דברים מבטלים גזרות כו'.**קה"ר פ"ה ירושלמי פ"ב דתענית ה"א ועיין רע"מ ס"פ בהר (קי"א:) (וע"ש דמשמע שם דכלהו דווקא כהדדי בעינן ועיין יד"מ. אבל מקראי דמייתיה בש"ס בר"ה משמע טפי דלאו בהדדי קאמר):

(כו) **ר"א בן יעקב אמר.**מיכאל ירד והצילו. כ"ה בשי"ר פ"א פ"כ אבל בפסחים (קיח) אמרינן שגבריאל בקש להצילו ובשמ"ר פר' י"ח איתא ששניהם ירדו ובקשו להצילו ע"ש:

(כז) **ושעירה של יחיד.**חטאת יחיד בעבודת כוכבים. ובתוספתא שם תני שעיר נשיא (בעבודת כוכבים) ועדיף טפי שכולן זכרים (ולהלן בכבשה של יחיד דנקט באילים. משום דשארי אילי אשם כולל בלשון אשם וודאי באחד. שאם באין לחשוב כל איל אשם לעצמו. א"כ יהיו יותר משלשה):

(כח) **ועשירית האיפה לא הראה לו.**ולא כרת עליו בריתו על כפרתה. וז"ש בויקרא פ"ג שהיא וויתור מהקב"ה סליחה אחת משלו:

(כט) **ועז משולשת זה מדי כו' זה אנטיוכוס המוקדני כו'.**והכתיב ראיתי את האיל. מקרא זה במדי נאמר שהוא האיל. והצפיר הוא מוקדון. ובפר"א פכ"ח דרש עז משולשת מוקדון ואיל פרס ומדי. וכאן נשתבשו לכתוב כסדר זמן מלכותם מדי ואח"כ מוקדון. ועיקר הגירסא נראה צ"ל כאן גם כן ועז משולשת זו מוקדון ר"א ור"י כו' לא כבשו א"ל ר"י והכתיב ראיתי כו' כרצונו והגדיל וכתיב וצפיר העזים הגדיל עד מאד. (כלומר הרי הצפיר הגדיל מן האיל. והאיל משל בכל העולם שהרי ר"א לא אמר כן על מדי. ואם כן כ"ש שהצפיר שהגדיל משל בכל מה שמשל מדי) הא דעתיה דר"א דלא אמר מזרחית. פי' במדי. שלא נאמר מזרחית אצל האיל בפירוש (ועיין מ"ש שם המפרשים ע"ז.) לכן י"ל דהגדיל עד מאד שנאמר אצל הצפיר. לא קאי רק על מ"ש בפי' אצל האיל. אך כ"ז דחוק. וכמדומני שראיתי נוסחא אחריתא לשון הב"ר בזה. דגרס כאן הראיה דמייתי ר"י במקרא דבא מן המערב על פני כל הארץ. ומשני היא דעתיה דר"א דכתיב ואין נוגע בארץ. שמפני שלא השלים מחשבתו שחשב לבא על פני כל הארץ. שמת קודם כיבושו רוח מזרחית כהודו וסביבותיה ככתוב ביוסיפון (ולפ"ד הב"ר י"ל קושיא תוספות במגלה (י"א י) מ"ט לא חשב אלכסנדר מוקדון שמלך בכיפה. שהרי מזרחית לא כבש) ודברי ר"י כפי' משולש במוקדון חסרים בב"ר לפנינו. ואפשר הוו גרס כדלקמן פצ"ט שאותיותיו משולשות:

(ל) **קתדרין דדין לקבל קתדרין דדין.**אפשר ירמוז למ"ש במגלה (ו:) כל יומא נפקו הני לגבי הני כו' ומטרדי כו' וזהו איש בתרו לקראת רעהו:

(לא) **שהחשיכה עיניהם כו' בצום.**שמחמת הצום מאור עיניהם כהה כמ"ש בירושלמי פ"ד דתענית. ובשמ"ר פנ"א ויק"ר פי"ג הלשון החשיכה עיניהם בגזרותיהם. שמרוב הצרות עולם חשך בעדם:

(לב) **כתבו על קרן השור.**עמש"ל פט"ו בהגהותיי בס"ד:

(לג) **מפזרן כו' ממשכנן כו' משעבדן כו'.**אפשר דרש כי גר יהיה זרעך דגר יחידי בארץ לא להם זהו מפזרן ועבדום זה ממשכנן כעבד שאינו יוצא בלא פדיון. וענום זהו משעבדם. ועל כלם קאי ידע תדע:

(לד) **גירות כו'.**גי' המ"כ בשם הילקוט וערוך גרות ועבדות ועינוי בארץ לא להם ל"ו שנה לאיספטיא שלהם. כ"ה בשה"ר רפ"ב ובפסיקתא דפ' החדש (ובשה"ר יש חסרון בלשון ע"ש) ופי' במוסף ערוך שהוא מלון גר ואושפיזא בלשון לטי"ן. ובערך פלטייא ב' הביא הערוך גי' הפסיקתא לפלטייא שלהם ופי' במוסף עבודה ושירות בעלמא שאינה דרך עבדות. והיה לפ"ז פי' כי העבדות והעינוי הוא דווקא בארץ לא להם דהיינו במצרים. אבל לחשבון ת' שנה נחשב להם אף מה שהיה כגר מתלונן בארץ. והיינו מלידת יצחק:

(לה) **בשתי אותיות כו' בע"ב כו'.**עמ"כ ובחנם נדחק. כי בשם ע"ב עצמו בשם החמשים מהשמות יש אותיות ד"ן (והוא בגי' מטה. שבו נעשו המכות וקריעת י"ס. ואח"כ גאלם בכל הע"ב אותיות. ובכל המקומות שיש מאמר זה בויק"ר פכ"ג ודב"ר פ"א ושה"ר פ"ב פ"ב ותנחומא וירא ואדר"ן פי"ג משמעותו כמ"ש בס"ד שאותיות ד"ן הן משם ע"ב עצמו:

(לו) **ד' דברים הראה לו כו'.**קרבנות וגליות מצרים ובבל נתבאר לעיל. ועל גיהנם ובהמ"ק עיין במכילתא יתרו שם ושמ"ר פנ"א ופסיקתא שם ושו"ט סוף מז' נ"ב דדרש להא לפיד אש זו תורה כדאמר ואת הלפידים ותנור עשן זו גיהנם כדא' יום בא בוער כתנור:

(לז) **הן נדונין בשתים.**שם מסיים ועתיד בהמ"ק ליחרב והקרבנות לבטל. ואף שהתורה לא תבטל ח"ו. מכל מקום נגד הקרבנות שבטלו. ע"כ ישתעבדו בא' מהן ואמר לו לבחור איזו מהן. ובזוהר יתרו (פ"ג:) הלשון בזה אם לא יתעסקון באורייתא ע"ש:

(לח) **ר"ח בר פפא אמר אברהם ברר לו כו' אם לא כי צורם כו'.**שהסכים הקדוש ברוך הוא לדבריו ר' יודן ור' אידי כו' והקב"ה בירר לו את הגליות הה"ד הרכבת אנוש לראשנו. כצ"ל. ולקמן גרסינן מהו לאמר באנו למחלוקת ר"ח בר פפא ור"א ור"ח ב"ח ריב"ל אמר אף קריעת י"ס כו' כצ"ל ע"פ השמ"ר ופסיקתא. ועיין בזוהר יתרו שם. ועמ"כ ויד"מ:

(לט) **קטע הדין מוניטא.**בפסיקתא הדין מולכו פי' עצה וכן פי' גי' הילקוט שהביא המ"כ (ולא כפי' הגליון שהביא לשון צער). ואם הדברים כהווייתן נאמר בלשון ארמי לאברהם. י"ל שרמז לו ה' בלשון מולכו שיברור לו הגליות (וכמו שדרשו כעין זה כדברי גד החוזה שאמר לדוד מה אשיב שולחי דבר שרמז לו שיברור לו דבר):

(מ) ר' יודן א' ריב"ז ור"עכצ"ל:

(מא) **הרי ז'.**ואיזהו הן ז' שנתן להם פירושן לעיל כצ"ל ור"ל בסדר נח ס"פ ל"ז נתפרשו איזהו מהן בשמותם ע"ש:

(מב) **ואספמיא.**קרוב בעיני דגרסינן לאפמיא שהיא מסוריא כדתנן שלהי חלה וע"ש בפי' הרא"ש אבל אספמיא היא שאנו קורין ספרד היא רחוקה מאד מא"י והזכירוה חכמים למקום רחוק (ובפ"ג דב"ב ל"ח) משמע שהוא רחוק שנה מא"י ולא מסתבר שיהו בכלל ג' אומות שמסתמא הם קרובים לארץ ישראל וכמו אידך דרמסקום שהוא דמשק וכן אסיא היא אסיא הקטנה שהן סמוכים לא"י: