(א) **בעלה נתעטר בה והיא כו'.**אפשר בא לדרוש לא תקרא שמה שרי שלא תדמה בנפשך כי אתה הוא הקורא שמה שרי כלומר שררותה וחשיבותה באה ממך. אלא שרה שמה היא בעצמה שרה וחשובה. ואדרבה שררתה על אחרים שבעלה מתעטר בה:

(ב) **שמע בקולה.**א"ר מנא לשעבר כו' לבאי עולם אר"י בן קרחה כו' בן נון יהושע וברכתי אותה כצ"ל:

(ג) **וכי כבר נתברכה בחלב והלא עדיין כו'**כצ"ל:

(ד) **נותן אני יראתה כו'.**כאן אין שייכות ג"כ למאמר זה. ולהלן שם מקומו לפרש לשון ויעש כמש"ש אי"ה. וכאן שמביא המאמר דר"י ור"ן מייתי לה ג"כ:

(ה) **לא הזקינה.**כמ"ש הרמב"ן שלא נשתנית ביופיה שהיו המלכים צופין ומתאוין ליפיה ע"ש:

(ו) **איזהו זקנה כו'.**ירושלמי נדה פ"ד ה"ד ומביא זה כאן לראיה. שאף שהיא זקנה בשניה. כל שאין זקנה ניכרת בפניה ואין קורין אותה (אנשים שאין יודעין שנותיה) אימא אינה חשובה זקנה (מי' לכאורה שם לענין דיה שעתה ראוי להיות תלוי בשנים):

(ז) **ע"י מלאך.**ואין כאן עוד בפרשה ברכה אמורה לו:

(ח) **מעוברת היתה.**עיין תוס' פ"ק (דר"ה י"א) שהביאו מהמדרש שסרט לו סריטה בכותל. ודרש למועד הזה לשנה האחרת. ולכן אמר שהיתה מעוברת. שאם כפשוטה לא תגיע חמה לסריטה לשנה האחרת כדלעיל ס"פ ל"ב. מיהו אף במעוברת לא תגיע ואפשר לשון בשנה האחרת דריש שהשנה הבאה תהיה אחרת ומשונה משנה זו דהיינו שתהא שנה זו מעוברת:

(ט) **פ"א היה אברהם מדבר כו'.**מלה"ש כו' במס' ד"א רבה ספ"ד תני לה בשעה שבאו המלאכים לבשרו ע"ש:

(י) **בשעה שמל כו'**בשי"ר פ"ד פ"ה דרש לה מקרא אלך לי אל הר המור:

(יא) **ישמעאל כו'.**את בשר ערלתו. לומר שעור הפריעה היה דבוק וטפל לבשר הערלה:

(יב) **ומצא עצמו מהול.**נ"ל שר' לוי דרך רמז אמר שמצא והרגיש בעצמו שסרה מאתו לגמרי שנהפך לבבו להאיר באור ה' והיה יכול לקבל גלוי שכינה ועומד על רגליו. רק מדאמר ר' לוי ל' סתום כעס ראב"כ וא"ל שקרנא כו' (אולי פירושו בלשון בתמיה וכי שקרנא וכזבנא את) שאומר אתה בציבור בלשון סתום. אלא אדרבה ראוי לפרש בציבור שהרגיש ונצטער כדי לכפול כו':

(יג) **בההיא עיתא אקיל כו'.**מפני שבשאר מקומות ראינו תמיד שהיה מחבבו ונשקו על ראשו כדאיתא בירושלמי לכן פירש שרק בההיא ענתה כו':

(יד) **משום דחביבה כו' לומר כך.**הוא פי' וגליון ואינו לשון הב"ר: