(א) **לביטי התחתונה.**בשו"ט בתהלים שם הגירסא דיוטא התחתונה וכן הביאו הרשב"א והריטב"א בחי' ביבמות שם בלשון הירושלמי:

(ב) **שהן ישנים מן העבירות.**עמ"כ וכ"ה בילקוט כאן ושוח"ט שם ופסיקתא דבאחד לחדש השביעי. וכן הגי' המפרש בירושלמי דר"ה פ"ק ה"ג:

(ג) **תבל בצדק.**ידין עמים במישרים דן אותן בישרות כ"ה בפסיקתא:

(ד) **מינוהו ארכי דיינים.**עמ"כ. ונראה דיושב בשער סדום דרש שער מקום המשפט. כמו ועלתה השערה. (וכן עוד היום על שם זה נקרא מלכות ישמעאל השער הגבוה בלשון העמים) וכ"ה להדיא בפר"א פכ"ה ודרש יושב בשער שמנוהו ראש על השער. וזהו ג"כ שכתוב וישפוט שפוט שנעשה שופט ראש לשופטיהם:

(ה) **מצוה גדולה עמדה על המלח.**עמ"כ. ומ"ש עגות מצות הוא בלי מלח. סתם דבריו כדברי האומרים מלח מחמיץ. מה שרוב הפוסקים חולקים ע"ז. גם פשט הלשון משמע שעל המלח לסעודה לטבול הפת היה מצות ולא שבתוך העיסה. ועיקר ענין המלח. נראה נלמד במדה כנגד מדה. שלכן נעשה נציב מלח וכדלקמן פנ"א וי"ל עוד דלשון נציב מלח. דרש כמו נצב לריב. (יצאו נצבים שדרשוהו לחרף ולגדף). שעשתה מריבה על המלח. וזהו לשון עמדה דנקט כאן. כלשון נציב שהוא לשון יציבה ועמידה:

(ו) **סוניתא.**פי' בערוך מנהיג:

(ז) **טרם ישכבו.**התחילו שואלין כו'. אפשר יליף האי טרם ישכבו מן טרם ישכבו האמור במרגלים ביהושע שכתוב שם והיא עלתה עליהם על הגג. שדברה עמהם שם. כן כאן טרם ישכבו היו מדברים עם לוט מענין אנשי העיר:

(ח) **סוגייה בישין.**ז"ש אנשי העיר אנשי סדום. כלם אנשים רעים כמש"ל פמ"א כשאדם רע קורין אותו סדומי:

(ט) **אלא בזכותו של אברהם.**כדא' כי על כן עברתם על עבדכם. וכדא' כן תעשה וגו':

(י) **מלמד שהטו הבית עליהם.**עיין יד"מ. וי"ל דדרש מ"ש ויאהל עד סדום שנטה אהלו עד גבול סדום (יתפרש כפשוטו יושב בשער סדום שהיה יושב לפתחי שער). באופן שקורות ביתו לא היו בגבול סדום. וז"ש כי על כן באו בצל קורתי. והסדומים אמרו קבלינן בחלקך ורצו לסתור צד האהל שנטה בגבולם:

(יא) **בועלים ונוטלין את ממונו.**דרש וישפוט שפוט ב' משפטים בגופו ובממונו לשון שפוט דרש שפוטין שפי' ענין תאוות ג"ע כמ"ש בתנחומא פ' וארא ע"ש. ובמוסף הערוך:

(יב) **אפילו אותו כו'.**גם ל' האחד יש לדרוש על אברהם כמ"ש א' היה אברהם וכ"ה במדרשות:

(יג) **לישנא קלה.**כמדומה דקל"ה שנה קאמר דר"נ נקט קל"ח. וכ"ה החשבון שחורבן סדום היה שנה אחת קודם שנולד יצחק וס' שנה עד לידת יעקב וס"ג שהיה יעקב כשברח. וי"ד שנטמן בבית שם ועבר הרי קל"ח ור"ת אפשר ס"ל שהיו בהם שנים מקוטעות מובלעות זו בזו ולא היו כ"א קל"ה שנה וזהו היה מפיק לישנא קלה וכלומר היה אומרו דרך סימן בלשון קלה כלומר על דבר קל כזה נדחו קל"ה שנים:

(יד) **ב' ארוסות וב' נשואות.**דרש חתניו שנשאו כבר. ולוקחי בנותיו הארוסים שהיו עתידין ליקח (ולכן יש פסיק בין חתניו ללוקחי בנותיו. לרמוז ע"ז שהן נדרשין בפני עצמם). והנשואות כבר היו בבית בעליהן (כדרכן להוציא הבנות החוצה כלשון הכנסת כלה בלשון חז"ל ואמרו קל מסובין חתן הדר בבית חמיו). ושתי בנותיו הנמצאות אתו שניצולו מן הארוסות:

(טו) **כמין תרתין קרנין דנהורא.**כמש"ל פ"ג בס"ד שלשון עליית השחר הוא שמסתלק השחרות המאפלת פני הרקיע ומתחיל להלבין פניו באור היום. ואילת השחר הוא שבתוך השחרות מתפצלין כמין קרני אילה של נהור:

(טז) **כמה אבור.**ברי"ש גרסינן עמ"כ ויד"מ. וכ"ה בילקוט:

(יז) **זה לוט.**שע"י שהיה עשיר גדול. והיה יושב ומחשב במה לברור. התמהמה ובזה אבד את הכל בענין רע (כסיפיה דקרא) ולקחו המלאכים והוציאהו לבדו נקי מכל נכסיו:

(יח) **זה איוב.**עיין יד"מ שפי' דהעושר שמור היה לבעליו אף בעת רעתו לחזור אליו אח"כ למשנה (בשביל הרעה שסבל נכפל לו). וי"ל רמז לדבר דבאיוב נדרש דכתיב כאשר יצא מבטן אמו ערום. וכתיב באיוב ערום יצאתי מבטן אמי:

(יט) **איני יכול לעמוד בגחלתו.**מפרש בפסיקתא שם הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שכבר נכוה לוט כשהלך עם אברהם והיה מריבה ביניהם ונגזר עליו להפרד. ונתיירא עתה שלא יכוה עוד הפעם:

(כ) **ואינון אמרין ליה פוק לטורא.**שאויר ההר יפה יותר וכמ"ש בכתובות (ק"ד.) בציפורי דמדליא ובסיס אוירא: