(א) **והקיא.**ארס שלו. ועיין יד"מ בשם פסיקתא. וליתא בפסיקתא. והוא בירושלמי תרומות פ"ח שציין גם המ"כ:

(ב) **ב' וג' שנים בכרך.**פי' בחבורה והתקשרות כלשון בנה כרוך אחריה:

(ג) **השקהו מים וגו'. וה' ישלם לך כצ"ל.**ור"ל כמ"ש בסוכה (נ"ב.) וה' ישלימנו לך. והוא לראיה שברצות ה' דרכי איש גם אויביו זה יה"ר ישלים אתו ע"י עסקו בלחמו ומימה של תורה:

(ד) **שכל צבאותיו נושקים לו על פיו.**כענין על פיך ישק כל עמי האמור ביוסף דמשמע לקמן פ"צ דאמר פה שלא נשק לעבירה על פיך ישק דמפרש ליה נשיקה על פיו ממש (ועיין ראב"ע שם). וע"ל פס"ד:

(ה) **לא היה שומע לקול אשתו.**כשאמר לה הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך. ובילקוט כאן הגירסא ג"כ לדחות את בנו. ודחוק לפ"ז דהיינו בתרייתא:

(ו) **שמע בקולה אמרו לו אלהים עמך בכל אשר וגו'.**כצ"ל ובראשונה דרש מלות אלהים עמך. והשתא דרש בכל אשר דיליף לה מן כל אשר תאמר אליך שרה. ובדרש' שלישית דישמעאל דרש אתה עושה. שזה עשה אברהם בעצמו כמ"ש וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו' שם על שכמה וגו':

(ז) **קלורין שלו כלום.**עיין יד"מ שצ"ל כאן תשלום המאמר כדלעיל פנ"ב. וכ"מ בערוך ערך קלר ב' שהיה כתוב לפניו כאן כן:

(ח) **ע"כ לאחין השותפין.**ירושלמי ב"ב פ"ט ה"ג ע"ש במפרש בשם הראב"ד והרמב"ן:

(ט) **ואעפ"כ לא קבל עליו.**עמ"כ וע"ל ר"פ ס"א. ואף שכתיב אח"ז ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. לא בגרר עיר המלוכה היה (שעליו כיון אבימלך כשא"ל הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך וגו') אלא בבאר שבע וכמ"ש הרמב"ן:

(י) **לא הגדת לי ע"י מלאך.**פי' שליח להודיעני לגרר שאני שרוי בה:

(יא) **ז' משכנות ואלו הן אוה"מ כו'.**צ"ע שאוה"מ שבמדבר לא חרב כלל. רק כשבאו לארץ קבעוהו בגלגל. גם שארי דחשיב לא ע"י פלשתים חרבו כולם:

(יב) **רבנן אמרי ה' מלך תגל הארץ.**עמ"כ שכתב דבמדרש שמואל גרסינן ה' מלך ירגזו. אבל במדרש שמואל שלנו פי"ב הגי' כרבנן כדהכא. רק בדר"א גרסינן שם ה' מלך ירגזו עמים וכ"ה בש"ס בעבודת כוכבים (כ"ד:) משמיה דר"א. ובאמת במזמור תגל הארץ איכא למדרש טפי מענין נס הארון בפלשתים. דכתיב יבשו כל עובדי פסל השתחוו לו כל אלהים. והיינו כדכתיב והנה דגון נופל ארצה לפני ארון ה':

(יג) **כמה יגיעות כו' שלמד שירה ללוים.**לא נמצא זה בכתוב שלימד משה שירה ללוים. ובערכין (יא.) ובמ"ר נשא פ"ו טרחו תנאי ואמוראי למצוא סמך לשירה מן התורה ע"ש (ואולי אפשר לדרש' דהתם מן עבודת עבודה שמעינן שהיא קרויה עבודה. ויגיעה היה בה ללמדה) וכמדומני שצ"ל עד שלימד שירה לישראל. והיינו שירת הים דכתיב אז ישיר משה ובני ישראל. וע' סוף פרק ז' בסוטה ובמכילתא דשירה. ובילקוט ס"פ חוקת בשם ילמדנו שבשירת הים לא הניחם משה שיאמרו לעצמו אלא כשם שרבו של נער אומר עמו פרשתו כך אמר משה עמהם ע"ש:

(יד) **אף בניך כו'.**השירה הזאת עלי באר ענו לה כצ"ל:

(טו) **תהיה לי לעדה.**כד"א (במדבר כ') להשקות את העדה וגו' ותשת העדה: