(א) **זכורה לעולם ויגוע אר"י בר אלעי כו'.**מת בחולי מעיים בשיבה טובה זקן ושבע כתיב עוז והדר כו' כצ"ל:

(ב) **אריב"א החסידים כו'.**שמחות פ"ג. וכמ"ש בשבת (קי"ז:) ובכתובות (ק"ג:) שרובן של צדיקים מתים בחולי מעיים:

(ג) **כעשרה וכעשרים יום.**כ"ה הגירסא גם בפירוש להרמב"ן וגם בתורת האדם להרמב"ן שער הפטירה ט"ו ע"ד. והגר"א בשמחות שם הגיה כשנים ושלשה ימים. ועי' בפירש"י פ"ק דיומא דמרוק אכילה שבמעיו די לה ששה ימים וע' מש"ל בס"ד:

(ד) **לומר שהחולי ממרק.**פירש"י בשבת שם ממרק עונות וכ"מ בשמחות שם דמסיים כדי שיהיו זכאין לע"ל שנאמר מצרף לכסף וגו' (ומפני שחולי מעיים קשה ביותר כמ"ש בשבת (יא.) כל חולי ולא חולי מעיים וכ"ה פי' לשון החולי ממרק בירושלמי ברכות פ"ב לענין תפילין שמביא קרא דהרופא לכל תחלואיכי הסולח לכל עונכי (אלא ששם נאמר חולי סתם ולא פרט חולי מעיים והתוס' בשבת שם פי' בשם המדרש למרק אכילה שבמעיו) וכההוא דיומא שהבאתי לעיל:

(ה) **כל מי שנאמר בו גויעה כו'.**פי' הרמב"ן שהיא מיתה בלי חולי ומכאוב כגבר יחלש וימות. ולכן אמרו כאן בחולי מעיים שאמרו ברפ"ד דערובין שמתים כשהם מספרים:

(ו) **והם ישנים.**כאדם שהוא שבע ומתוך כך המאכל מביא את השינה לגוף כן הם שבעים בראיית הטוב והצפון ונפשם שבעה וישנה במנוחה. ועי' רמב"ן. וזהו שמכניס בב"ר ובירושלמי מיתת צדיקים בשם דמך שהוא שינה וע' פר"א פל"ד:

(ז) **שכבתי ואשקוט.**ישבתי אז ינוח לי הוי בשעת סילוקן כו' כצ"ל:

(ח) **אמר כל אלין דאבהו.**כ"ה בשמ"ר פנ"ב וכצ"ל:

(ט) **משפטי את ה'.**ופעולתי את אלהי כצ"ל:

(י) **ור' יוסי בן פטרוס כצ"ל.**וכ"ה בשמ"ר וע"ש נ"א בפסוקים אלו:

(יא) **שכרן.**בשמ"ר שם הלשון היקר שהוא מתוקן להם וכלשון המקרא יקר כו':

(יב) **יפה לפתילה כו' יפה לתאנה כו'.**ובדרוש הספד פרשתי שהנמשל על בני דורו. שהן חיבור לחכם הדור כפתילה עם הנר (ופי' נר הוא נר ממש לא כהיד"מ) וכתאנה עם הפירות. רבי חייא רבה ותלמידוי כו':

(יג) **כאן בן האמה חולק כבוד כו'.**אפשר היינו כמ"ש בב"ב (ט"ז:) שעשה ישמעאל תשובה מדאדבריה ליצחק ברישא:

(יד) **וראו גבה מקום מופנה.**וז"ש אברהם ושרה. לומר שבשעת מיתת שרה הניחו מקום מופנה לאברהם והערוך ע' הומר וע' שית גרס איזו שית (פי' חפירה וכוך כמו שיתין.) מופנה לאברהם:

(טו) **יתידות הארץ.**עמ"כ והוא כענין יתידות הדרכים ששנינו בפ"ט דמקואות שהן גבשושיות עפר קשים כיתידות להלך עליהם וכן הנשארים בארץ היו קשין להם כיתידות:

(טז) **מקדקדה של מדבר.**מפני שכתוב בו וישב במדבר פארן ומדבר פארן גדול הוא וכולל חלק מדרום א"י כמ"ש הרמב"ן בפי' התורה והיינו סבורים לומר שהיה סמוך מקומו למקום מיתת אברהם. לכן אמר שבא מקדקדה וראשו במזרחית דרומית של א"י (ואפשר העיר גדגד במסעות שהיא סמוכה לעציון גבר וארץ אדום שבמזרחיא דרומית א"י נקראת כן ע"ש שהיא בקדקד המדבר בחילוף ג' בקו"ף ומצאתי בס' ברית מנוחה שכתב גדגדה הוא הראש ע"ש ואולי ירמוז ג"כ ללשון המקרא (תהלים סח) אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו. דאויביו הוא ישמעאל כמש"ל פנ"ו בהגהותי בס"ד בשם הפר"א) למקום מיתת אברהם בבאר שבע לכן נחשב לו גמילות חסד: