(א) **ישמח בו.**גילה בזמן שהצדיק נולד גילה אחר גילה בזמן שהוא צדיק בן צדיק ויהי בימי אחז כו' כצ"ל וכעין זה בילקוט משלי:

(ב) **שהוא מתמלא עליו רחמים.**ת"ל ויולד חכם ישמח בו ר"ש בן מנסיא כו' כ"ה בילקוט כאן וכג"ל.

(ג) **שאפילו הקב"ה כו' ת"ל ישמח לבי גם אני.**ורוה"ק היא המדברת כן. ועיין זוהר במדבר (קי"ט):

(ד) **אברם נקרא אברהם.**אם הגי' מדוקדקת דגרס תחלה אברם. נראה וודאו שכיון לקרא דריש ד"ה אברם הוא אברהם וגו' (וכיוצא דסיפא דיעקב נקרא ישראל):

(ה) **מת"ל.**ארמי ארמי בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי כצ"ל לפי נוסחא דהכא ובויק"ר פל"ו ושה"ר פ"ב וילקוט כאן הגי' בע"א ע"כ:

(ו) **אביה רמאי.**עמ"כ בויק"ר ר"פ כ"ג שפי' דארמי דרש רמאי בהפוך אתוון:

(ז) **זה רץ להרוג כו'.**דרש לשון רץ ולשון רצוץ. ועיין זוהר (קל"ז:):

(ח) **זה מתגאה בעולמו.**פירש בעוה"ב (ויש לסמכו ללשון המקרא (ישעיה ס') ושמתיך לגאון עולם):

(ט) **סבתא ורעמה כו'.**עמ"ש בהגהותיי ריש רות רבה בס"ד בזה:

(י) **לא תבזון לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר.**רומי הוא מילדי עיר רומי שהיו חשובין אצלם להתמנות מהן שרים אף שלא היו מחיל המלחמה וגולייר הוא איש מלחמה אף שאינו מבני רומי יוכל לעלות למלוכה וכדקלטיאנוס דמייתי וע' בפסחים קי"ג:

(יא) **כולו ראוי לאדרת.**נ"ל עיקר הפי' שכולן ראוין לגדולה ואדלעיל דלא תבזון ברומי זעיר קאי. וכמה שכתב בפסחים דאחורי אודנא קיימא. וגם מפני שלא היו מעמידין כו' כדאיתא פ"ק (דעבודת כוכבים ו') ואדרת הוא אדרת שרים כמ"ש במלך נינוה (יונה א) ויעבר אדרתו מעליו:

(יב) **רבנן דרומאי כו'.**יצא כלו כאדרת שער לזרותו כמוץ וקש מאדרא כצ"ל לפי גיר' ערוך ערך סער. ומשמע שם דדרש אדרת שער כמו סער בסמ"ך וכד"א (הושע יג) כמוץ יסוער מגורן. ומ"ש בספרים מפוזר ומפורד הוא פי' בגליון:

(יג) **צריך אדם להטפל בבנו כו' ברוך שפטרני כו'.**משמע דווקא בנו אבל בתו לא. ולפ"ז אין הטעם בשביל שעד עתה היה אביו נענש על מה שעובר הקטן כאשר חשבו האחרונים ז"ל. שא"כ גם בבתו כן. אלא עיקר הכוונה על חייב ללמד תורה לבנו. ובארתי בס"ד בארוכה בדרוש לבר מצוה של בני המנוח החריף ירא וחרד מוהר"ר חיים יונה לוריא ז"ל אחרון של פסח תקצ"ו:

(יד) **מיניה ומן פטרוניה.**אפשר פירושו כוס ע' ערוך פטר החמישי. ור"ל מנת כוס של פורעניות יין חמר מלא מסך:

(טו) **רשב"ן אמר.**זה בכורה ודם הקרבנות כצ"ל לגי' ספרים דהכא. ובילקוט הגי' זה דם הקרבנות וע' תדא"ר פכ"ד:

(טז) **ויש בה שמחה.**עמ"כ בשם רש"י. ובפר"א פל"ד אית' שהוא מאכל צרה. ואפשר מפני שאמרו בברכות (מ"ו) שהרגיל בו א' לשלשים יום מונע אסכרה מביתו לכן קוראו מאכל שמחה ג"כ. וקצת משמע ממ"ש בפסחים (ג:) דהול"ל עדשים נעשים יפות. שאינן מיוחד למאכל צרה דווקא:

(יז) **השרים זה מיכאל וגבריאל.**שרים של המלאכים וכדדרש עליה שלהי שה"ר מלכי צבאות מלכהון דמלאכיא:

(יח) **כמשחקים.**מניין שהסכים הקדוש ברוך הוא כו' ליעקב דכתיב כה אמר כו' כן הוא בילקוט וכצ"ל:

(יט) **מעולמו יצא.**עי' פי' המ"כ. וכן מתפרש מלתיה דרבי לוי גופיה בויק"ר פל"ב ע"ש: