(א) **כשם שקילוסו כו' כך ברייתו כו'.**עיין בויק"ר ר"פ תזריע דשם א"ר שמלאי. כשם שיצירתו כו'. כך תורתו כו' ע"ש:

(ב) **התורה יודעת מה קודם כו'.**דריש הזאת אין זאת אלא תורה כמד"א וזאת התורה (ע"א ב') כלומר על ידה תוכל להסתכל בה ולידע מה היה מני קדם בריאת העולם:

(ג) **בן סירא אמר בגדול כו'.**עיין ירושלמי דחגיגה נ"א. ונוסחא דהכא קרובה ללשון הש"ס שלנו בזה:

(ד) **במלאכת השמים והארץ.**היינו במעשה יום ראשון שכלולין במלאכת שמים וארץ הכתובים בו (ואפשר רומז בלשון מלאכת למ"ש בז"ח (ט"ז א'. ב') ששמים וארץ נשתתפו במלאכת האדם היינו בנשמה וגוף):

(ה) **במעשה כל יום ויום.**שהאדם עולם קטן כלול מכולם ומושל בכולם ואין מעמידין פרנס על הצבור אא"כ נמלכו בהן:

(ו) **ושיתף בו מ"ר ובראו.**ע"י ששיתף מ"ר בבריאתו הפליג דרכן של רשעים מלידע ולהסתכל בו כענין וירא און ולא יתבונן. ולשון שיתף זה אפשר גם כן לשון נעשה בא ליישב שהוא ע"ש שיתוף מדת הרחמים במה"ד:

(ז) **נטל אמת והשליכו לארץ.**אין אמת אלא תורה וכה"א אמת קנה והשליכו לארץ. הוא מ"ת לארץ שנתלבשו סודות התורה בפעולות גשמיות וז"ש תעלה אמת מן הארץ (וזה היה קטרוג המלאכים מה אתה מבזה כו' לקשר כל סודות התורה בענינים גשמיים שבארץ) ומכיון שניתנה תורה בארץ הרי השלום קשור בתורה. וכמ"ש את והב בסופה וכמ"ש האמת והשלום אהבו. ולכן גם השלום הוסכם ע"י האמת (וגם השלום הוסכם ע"י הצדקה כמ"ש והיה מעשה הצדקה שלום). וז"ש צדק ושלום כו':

(ח) **רבנן כו' מאד כו'.**מאמר זה נראה שמקומו להלן אחר מימרא דר"ה כו' א"כ צונה ואלפים למה נבראו כו' עביד מאי דהני לך ע"ז אמרי וירא כו' זה אדם לומר שכל המעשים שברא הכל טובים ותקון לצורך וע"י האדם:

(ט) **והנה טוב אדם.**לומר שה' ראה בחכמתו כל טענות מלה"ש מקלקולי האדם. ובכ"ז מצא כי טוב מאד. סוף תכלית בריאתו לטובה. כי ע"י אשר נקרא שמו אדם יתוקן הכל לטוב:

(י) **בדעת בראו כו'.**צרכי מזונותיו כו' בכדי שאח"כ תהיה זו התשובה למלה"ש א"כ צונה ואלפים כו' וכמשל מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים כו':

(יא) **בסיליאוס אוגוסטוס קיסר.**כצ"ל (ושלשתן שמות הכבוד לקיסר רומי בימיהם כמ"ש בערוך) כ"ה בירושלמי פ' הרואה בהגהות הגר"א ז"ל שם (וע' מ"כ מ"ש על אלהים קדושים. ובירושלמי שם ותנחומא קדושים מבואר ששאלו גם ע"ז ע"ש):

(יב) **טעו מה"ש ובקשו.**ענינו כאן על לשון בצלם אלהים. ובקה"ר פ' ו' פ' ט' דרש לה על ונודע אשר הוא אדם:

(יג) **בצלם ובדמות מן העליונים פרה ורבה מן התחתונים.**ר"ל ז"ש בצלם אלהים כו' וזכר ונקבה לפריה ורבייה:

(יד) **אם יחטא ימות כו'.**שימשך אחר התחתונים ששולט בהן מיתה ואם לא יחטא ימשוך גם גופו לזכוך כעליונים. וכ"ה בספרי האזינו סוף פסקא ראשונה ע"ש:

(טו) **אם זכו רדו וא"ל ירדו.**נכון לגרוס אפכא אם זכו ירדו לשון רדיה וממשלה וא"ל רדו לשון ירידה שתהיו ירודים ע"י דגת הים וכו'. וכן באידך בצלמנו כדמותנו ירדו משמע ודאי כן דשם כתיב וירדו אצל בצלמנו כדמותנו. ואח"ז כתיב רדו והיינו לשאינו בצלמנו כדמותנו:

(טז) **יבא צלמנו ודמותנו.**אפשר רומז למ"ש בדניאל (ז' י"ג וי"ד) והבן:

(יז) **הלכה כר' יוחנן.**בתוי"ט ספ"ה דברכות הוכיח מזה שאין ללמוד לדינא מן הב"ר דהא קי"ל דאין הלכה כריב"ב ואין זה ראיה דהב"ר הוא אגדת ירושלמי ובירושלמי ביבמות כל הסוגיא ופוסק כריב"ב כדהכא. ומכ"מ אנן נקטינן כש"ס דידן שחולק על הירושלמי והב"ר אבל במקום שאין חולק הש"ס ודאי יש ללמוד מן הב"ר כמו מהירושלמי. ומ"ש שאין למדין מן האגדות. היינו כשאומרין דבר דרך אגדה מדרשה שאז אין ללמוד ראיה גמורה שי"ל שלא דקדקו כ"כ בלשונם לדינא במאמרי אגדות (ומכ"מ עשו סמך גם ממאמרים כאלו בכ"מ הפוסקים ז"ל) אבל במקום שנאמרו הדברים דרך הלכה כדהכא וכדההיא דהתויו"ט וודאי במקום שאין הבבלי חולק למדין גם מן הב"ר ושארי אגדות וע"ל פ' נ"ו בהגהותי בס"ד: