(א) **כמו שראה מאחרים.**כלומר שבבית אברהם וודאי לא ראה עבודת כוכבים כלל אלא שראה מאחרים ועיין יד"מ:

(ב) **שיצא לתרבות רעה.**לכן נאמר וירע הדבר מאד שהיה דבר זה רע וקשה עליו יותר מכל הרעות שבאו עליו כן מבואר בפר"א רפ"ל ע"ש:

(ג) **פרא אדם.**ידו בכל וגו' כצ"ל:

(ד) **וקשה ת"ר וכו' דאלו במלחמת כו'.**הוא מלשון הש"ס (ברכות ה'):

(ה) **אלא מתוך שיצא אבשלום לת"ר ולא רדהו כו'.**כ"ה בתנחומא וכצ"ל:

(ו) **שהוא מרבה.**מסתברא שצ"ל שהות מדכא אותן כד"א וה' חפץ דכאו החלי כמ"ש בברכות שם:

(ז) **בנוי בחכמה.**בכח בעושר ובמע"ט כ"ה בתנחומא והן ה' דברים ששנינו ספ"ב דעדיות שהאב זוכה לבן (ובמקום בשנים נקט כאן במע"ט. וגם בשנים היו יצחק ואברהם שוין רק שנפחתו לו ה' שנים לאברהם שלא יראה יוצא לתרבות רעה כדאיתא בב"ר פס"ג) וכן בירושלמי פ"ק דקדושין חשיב להו לחמשה דברים הביאו הראב"ד בפי' עדיות שם.

(ח) **ולא נמנע.**כלומר משום כבוד אביו. ומפני שצווי הקב"ה היה לאברהם ולא ליצחק עצמו לכן תולה זה בכבוד אביו. ועי' סנהדרין (פ"ט):

(ט) **שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים.**ותורה אינה באה אלא ע"י יסורין כדלעיל:

(י) **שנאמר וישב כו' מגורי אביו.**אפשר דרש מגורי לשון מורא אביו כמ"ש בזוהר שם (ק"פ ע"ש):

(יא) **בני ישראל הבאים מצרימה.**וכי היום באים כו' כצ"ל:

(יב) **איש וביתו באו.**חסר כאן הדרשה ע"ז עי' בתנחומא:

(יג) **לצרתם שנאמר מתוך הסנה.**כצ"ל ועיין לקמן פ"ב ובפר"א פ"ו:

(יד) **שהודו להקב"ה.**כד"א ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו. ובתנחומא מסיים כד"א אודך ה' כי אנפת בי:

(טו) **אלהיהם אלא ובני ישראל פרו כו'.**כהבטתתו ליעקב כי לגוי גדול אשימך שם וכד"א והפרתיך והרבתיך וגו'. ומכוין למ"ש (זכריה א') אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו אך דברי וחקי אשר צויתי וגו' הלא השיגו וגו':

(טז) **כאו"א ילדה ששה כו'.**תנחומא פקודי:

(טז) **הרי י"ב.**וי"א ס' כו' כצ"ל:

(יז) **מן השרצים.**ויולדת ס' כצ"ל וכן הוא בויק"ר פי"ג (ועיין תנחומא פקודי ס"ט):

(יח) **כחושים של קנים.**בתנחומא הגי' כחרשים פי' כיערים. (ואפשר דרש לה מלשון ותמלא הארץ אותם. כד"א בקנה א' מלאות וגו'. וגם לשון מלא נופל על צמחים רבים כמו פן תקדש המלאה הזרע (דברים כ"ב):

(יט) **רב ושמואל כו'.**כ"ז המאמר כלשון הש"ס פ"ק דסוטה בקצת שינוי לשון ממסדרי הילמדנו:

(כ) **מכאן אתה למד.**כמו מהיכן כלו' מזה שמפרש ממה שהוצרך משה למולן נלמד שלא מלו תחלה:

(כא) **וכיון שעשו כן הפך הקב"ה האהבה כו'.**שהיו רוצין להתחבר לדבוק לאהבה בהן הפך הקב"ה בחמלתו עליהם (שלא יתערבו בהם וילמדו תועבת מצרים) את לבן לשונאם וכמ"ש בת"כ פ' בחקותי מי גרם לך דבוקו עמו:

(כב) **וכן עשו לכ"א מישראל כו'.**חסר כאן תחלת המאמר והוא בבמ"ר ספט"ו. ובילקוט כאן מביאו ונרשם תנחומא (וכמ"ש בהערה שס' במדבר הוא תנחומא):

(כג) **ולבסוף את כל עבודתם כו'.**ומפרש בתנחומא ויצא ס"ט שמשהיה גומר מלאכתו בטיט ולבנים א"ל צא לקוט לי ירק בקע לי עץ מלא מים (ושם כתוב דדרש ליה מל' עבודתם בשדה. אבל יותר נכון כדהכא דדרש ליה מכל עבודתם) וע' ב"ר פכ"ז מאחר שהיה גומר מלאכתו היה א"ל עדור כו' בקע כו':

(כד) **ומנקה.**כצ"ל ובסוטה הגי' מנקר ופירש"י מנקה:

(כה) **שפרה שהיתה משפרת כו'.**ספרי בהעלותך פסקא ע"ח קה"ר רפ"ז מדרש שמואל פ' כ"ב ע"ש:

(כו) **שהולד.**נבנה כו' כצ"ל:

(כז) **א"ר ברכיה.**בש"ר חב"א שכר היראה כצ"ל לקמן רפ"מ:

(כח) **מהו שכר היראה תורה לפי שיראה כו' העמיד ממנה.**מכאן קצת סמך לנוסחת הגר"א ז"ל שהגיה בשבת (כ"ג) דדחיל מרבנן הוה ליה בנין רבנן. (מיהו אפילו לגי' דידן איהו גופיה הוה צורבא מרבנן י"ל כאן בנשים לא שייך זה לכן זכו לבנים של תורה) גם אולי י"ל בין דחיל מרבנן ליראה סתם:

(כט) **שהיה מלא חכמה.**משום לישנא דקרא הן יראת ה' היא חכמה נקט ליה ועי' לקמן שם:

(ל) **בתי כהונה ומלכות.**ע"ל ויקהל פמ"ה:

(לא) **דעות ה' וכל הענין כמו שמסיים עוד במאמר זה במ"א.**והוא בירושלמי דסוטה פ"ק ה"ט דדרש נמי מה יעשה לו כד"א לא יעשה ה' דבר כי אם גילה סודו לעבדיו הנביאים:

(לב) **וכי אסור למשה לינק כו'.**עיין חידושי הרשב"א יבמות (קי"ד) ובהגר"א י"ד סי' פ"א ס"ק ל"א:

(לג) **ונכוה לשונו כו'.**והיה זה רמז על העתיד לו שנתפס בלשונו שאמר שמעו נא המורים:

(לד) **אע"פ שהרבה שמות כו' שקראתו בתי'.**עיין ויקרא רבה פ"א:

(לה) **בן כ' כו' וי"א בן מ' כו'.**כדלקמן בפרשה זו פלוגתא דר"י ור"נ:

(לו) **מי יתן מותי עליכם.**אפשר דרש בסבלותם בסבלו מת:

(לז) **ומסייע לכל אחד ואחד.**בסבלותם בסבלו אתם עם כל אחד ואחד (ואפשר ילפינן מדלעיל למען ענותו בסבלותם שפרעה עשה עמם):

(לח) **ומיישב להן סבלותיהם.**דרש וירא ויתבונן בסבלותם דבר הצריך תיקון בו והיינו ליישב לכל אחד ואחד הראוי לו ולאידך דרשא להניח להם יום א' בשבוע לנוח בו בכדי שע"י כן יוכלו לסבול ולא יכשל כח הסבל. ואפשר זהו שיש בשבת זכר ליצ"מ כמו שתקנו במטבע קידוש היום ואיתא בדברות שבמשנה תורה וזכרת כי עבד היית בא"מ וגו' על כן צוך ה' לעשות את יום השבת. ובויק"ר פל"ב. ועיקרה שנויה במכילתא דבא רפ"ח:

(לט) **ומבקש להרגו.**כדאמרינן שלהי נדרים אי עבד איסורא ניחא ליה דלימות כדכתיב כי נאפו ודם בידיהם:

(מ) **מה שעתיד לעשות לו בשדה.**שהיה בדעתו להכותו שימות:

(מא) **של דתן.**כמדומני שעיקר הגי' על אחותו של דתן. וכדאית' בילקוט בשם ד"ה של משה שהרשע (שהוא שהכה רעהו ליום המחרת דתן או אבירם) היו אחי האשה שנטמאה מן המצרי ורצה בעלה לגרשה ע"ז אלא שצ"ע דהאשה היתה בת דברי למטה דן ודתן ואבירם ממטה ראובן:

(מב) **נמלך במלאכים.**באדר"ן פ"כ איתא הושיב לו משה סנהדרין של מלה"ש כו'. ובילקוט בשם אבכיר למלאכים המקיפין אותו שאל דכתיב זה אומר בכה וזה אומר בכה [ומקרא זה במלאכים המקיפין צבא השמים לכסא הכבוד ואפשר ט"ס וצ"ל בילקוט כן] ור"ל דיליף האי ויפן כה וכה מהתם:

(מג) **הכהו באגרוף.**מפרש בויק"ר פל"ב כד"א להכות באגרוף רשע וילפינן הך הכאה מהתם:

(מד) **אין אתה ראוי כו' שבן מ' לבינה.**כמ"ש בסוטה (כב:) שזהו זמן הגיע להוראה ע"ש בתוספות:

(מה) **ונתנו י"פ על צוארו.**אפשר רמז לדבר ויצילני מחרב (פרעה) עשרה אותיות:

(מו) **והיום.**איני עומד לך כצ"ל פי' בתמיה וכן נראה שם ושם:

(מז) **מלמד שישב כו' וכאן נשים דולות כו'.**באדר"ן פרק כ' מסיים עוות הדין יש כאן עמד והושיען. ור"ל שא"צ לומר שהושיען מג"ע או שהשליכן למים אלא על עוות הדין לבד מסר נפשו וכמו שכתוב במכילתא בשלח ר"פ שירה ולקמן ריש פרשת משפטים ובתנחומא פרשת משפטים תשא ופ' שופטים שנתן משה נפשו על הדינין:

(מח) **מלמד שדלה כו'.**כדכתיב להלן להדיא גם דלה דלה:

(מט) **שכל הימים באחרונה היו באות.**וביום זה גלגל הקב"ה שיצאו בהשכמה שיגרשום הרועים ויושיען משה ויקראהו יתרו לביתו:

(נ) **שאף לנו דלה שהרועים השליכו כו'.**עיין בויקרא רבה פל"ד ובשה"ר פ"ב פ"ד פלוגתא דר"י ורבנן בזה. ולפי המאמרים דשם היה נראה לומר דהאי שהרועים השליכו כו' הוא פי' בפנים. ובאמת מ"ד הכי לעיל שהרועים השליכו לא יליף לה שם מדלה לנו רק מויושיען. ודאמר הכי לנו דלה היינו שדלה נפשם מן התועים וקרבם לתחת כנפי המקום:

(נא) **שמהרה עצמה כצפור.**נ"א שטיהרה ור"ל כציפור מצורע שמטהרת וכן נראה שהיה גירסת המ"כ. וכי"ב בילקוט בשם אבכיר ע"ש:

(נב) **אלא לשון התחלה.**כד"א הואיל משה באר. הואלתי לדבר אל ה':

(נג) נכריה והצילהו הקב"ה משםכצ"ל:

(נד) **ימים של צער כו'.**עיין בויק"ר פי"ט:

(נד) **לא היה צריך לומר אלא כו' שדים כו'.**עיין נדה (מ"ח ב):

(נה) **ושערך צמח הגיע הקץ כו'.**אפשר ר"ל כמו אמה העבריה שיוצאה בסמני נערות הבאת ב' שערות:

(נו) **שעשו תשובה הבינונים וגם הרשעים הרהרו כו'.**התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח. דרש פגים על הרשעים (וכן דרש בשה"ר שם בע"א) והמה חנטו דהיינו שנתמלאו שרף מבפנים וזהו משל להרהורי תשובה בלב והגפנים בינונים שהיו סמדר עתה נתנו ריח ועשו תשובה במעשה:

(נז) **שהשפילו עצמן לעשות תשובה.**שעיקר התשובה היא ההכנעה לפני ה' בלב נשבר:

(נח) **ויקח משה חצי הדם.**וישם באגנות כצ"ל ואגנות הוא כלי שמקבלין בו הדם כמו סף:

(נט) **המשקוף שאברהם כו'.**שתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב. עיין זוהר בא (ל"ה:):

(ס) **ונגלה על משה להודיעו.**דרש וידע שהודיעו למשה כמ"ש (תהלים קג) יודיע דרכיו למשה כדמפורש: