(א) **ותאמר.**גבו לי כך כצ"ל:

(ב) **הוי ואנחנו לא נדע.**ביאר מלת ואנחנו. לומר שאין עבודתנו כעבודה למלך כי לא נדע כו':

(ב) **כיון ששמע משה שמח.**כדמפורש שצווח בפרהסיא כה אמר ה' כחצות וגו' וירדו כל עבדיך וגו':

(ג) **ונתגדל שנאמר גם האיש גו'.**ולכן אמר לפרעה קשות וכתיב ויצא מעם פרעה בחרי אף:

(ד) משום כבוד מלכות.(זבחים ק"ב.):

(ה) **שעשה עצה עם אברהם.**כד"א (ישעיה מ"ו) מארץ מרחק איש עצתי ודרשוהו בב"ר פ' נ"ד על אברהם:

(ו) **כשבאו המלכים ורדף כו'**כצ"ל:

(ז) **על המשפטים שעשית כו' צדקה.**זהו משפטי צדקך משפט וצדקה כאחת בלילה אחד ועיין רות רבה רפ"ו ופסיקתא דבחצי הלילה:

(ח) **אמר אליהוא רגע כו'.**לילה יגועשו כיון שמתו כו' כצ"ל. ולשון יגועשו דרש צווחה וזעקה:

(ט) **מי הקשה אליו וישלם.**מי הקשה אליו עורף והשלים דבריו לומר שדבריו יקומו וישתלמו נגד דבר ה' כמו פרעה שנראה לסוף מי בא אצל מי כו':

(י) **השברים שהיית שובר כו'.**איכה רבתי פר' א' אות ב':

(יא) **כשבקש לירד להציל אברהם כו'.**ע' ב"ר פמ"ד ומש"ש בס"ד:

(יב) **ד' אומות מתו כו'.**סנהדרין (צ"ה:) וע' שה"ר פ"ז:

(יג) **אמר חנניה הללו כו'.**פסחים (קי"ח.) וע"ל פ"ט:

(יד) **תנא כולן פולמרכין.**סנהדרין (צ"ה:):

(טו) **היו שותין יין והניחו קנקניהם.**אפשר רמיזא דכתיב (ישעיה מ"ה) סבאים אנשי מדה (דדרש ליה בסדר עולם פרק כ"ג ומייתי ליה בשה"ר פ"ד ספ"ז על מפלתו של סנחריב) ודרש סבאים לשון סובאי יין. אנשי מדה שמדדו היין לתוך קנקניהם ולא הספיקו לשתותן והניחום:

(טז) ואומר.(דניאל י') ואין אחד מתחזק כו' כצ"ל:

(יז) **התחיל.**מחכה את הדיין כו' כצ"ל:

(יח) **ומיכאל משתקו למה שנאמר אשמעה כו'.**דרש יעמוד מיכאל לשון שתיקה (כדדרש ריש רות רבה ע"ש) וכמו יעמוד ישתיק להקטיגור לומר נשמע דברי הדיין מה ידבר ה':

(יט) **הוי אזכרה נגינתי בלילה על נס חזקיה.**כמו שהתחיל תחלת הדרש שברים ששברת בלילה. וגם מידרש יפה על שהיה בליל פסח שהיו מנגנים ההלל כדלעיל:

(כ) **ומנגנין שעשית למצרים.**פירוש כלי עצה ותחבולה כדמפורש:

(כא) **ובעקב זאת.**ובסוף זאת מכת בכורות וכ"פ ביד"מ. ואני מביא (פי' ונמצא אני מביא) את כולן כצ"ל ונקט לשון בעקב משום דבעי למדרש עלה להלן ועקבותיך לא נודעו כו' שאתה עושה בעקב כו':

(כב) **שם אותה המדינה.**על שם בני חזרו כו' כצ"ל וכדמפורש שקראה בשמה של ג"ע כגן ה' כו':

(כג) **למה בשביל שגדול ונורא הוא ובשביל ישראל הודיע כחו כו' שאמר ליעקב כו'.**כמדומה שצ"ל שקדוש ונורא הוא כו'. ורומז לקרא (תהלים קי"א) פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. ולומר אע"פ שקדוש ונורא הוא ולא היה יורד (וכמש"ל פ' ט"ו שא"ל מלאכי השרת אתה הולך כו') אך בשביל ישראל הודיע כחו כדכתיב (שם) לעיל כח מעשיו הגיד לעמו בשביל שאמר ליעקב שכרת ברית עם יעקב ועם האבות. או אפשר לשון זה על שאמר ליעקב בא לדרוש קרא דמגיד דבריו ליעקב שכתוב בסוף מזמור זה דגדול אדונינו שדורש כאן:

(כד) **השבויים.**שבאו עליהם כצ"ל:

(כה) **אף הוא הפך כו'.**נראה שעיקר דרשה זו סובב לדרוש קרא (איוב ל"ד) לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו. שעל שהכיר מעשה עבודתם שהפכו עבודת השעבוד על ישראל הפך הפורענות עליהם בלילה וידכאם. וז"ש אח"כ כשם שנהפך סדום בלילה שמקרא זה עצמו נדרש על סדום בב"ר ר"פ כ"ח ע"ש:

(כו) **לכן דוד אומר אתה נורא אתה כו'.**ונראה דקראי דלקמיה מדרש ביצ"מ נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם על מכת בכורות בלילה שנהרגו בשנתם: מגערתך אלהי יעקב נרדם ורכב ומים י"ל קריעת ים סוף שגער בים ויבשהו ורכב וסוס פרעה נרדמו כישנים ונסו לתוך הים וז"ש נורא אתה ומי יעמוד לפניך:

(כז) **באותה שעם ותחזק מצרים על העם.**דהיינו שחזקה ידי כל מצרים על פרעה (המונע לשלח ישראל):

(כח) על העם.(על דבר העם ישראל למהר לשלחם):

(כט) **שהכין יעקב אבינו וכן דוד אמר ישמח צדיק כי חזה נקם.**עיין יד"מ. והעיקר נראה שיש כאן דילוג והיה כתוב עוד שיעקב אבינו יצא עמהם ממצרים וכמ"ש בבראשית רבה פר' צ"ב בצאת ישראל ממצרים ישראל סבא (ואולי היה כתוב דרשא זו על קרא דויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף שדרשו בפר"א פרק ל"ט והביאו רבינו בחיי כאן שהיה חסר א' ושם אמר שהקב"ה השלים את המנין כמו שהשלים בירידתם למצרים ע"ש. וכאן י"ל כמ"ד יעקב אבינו השלים את המנין בירידתם וכן בעלייתם כאן ס"ל שיעקב אבינו השלים את המנין). ודלגו מן יעקב אבינו הראשון של כלי המשכן עד האחרון וע"ז מסיים הא דישמח צדיק כי חזה נקם בפרעה ובמצרים:

(ל) **כיון שיצאו אפו את הבצק.**כלומר בדרך ולא במצרים כמ"ש משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. ואפאוהו מיד שלא החמיץ כי לא נשתהו בהליכתם מרעמסס לסוכות כ"א כהרף עין שיצאו על כנפי נשרים כדאיתא במכילתא ר"פ י"ד. ועי' יד"מ:

(לא) **ובו ביום יצא יוסף מבה"א.**בפ"ק דר"ה (י"א:) לר"א ור"י בר"ה יצא יוסף מבה"א וכאן סובר שיציאת יוסף מבה"א היה סימן לגאולת ישראל ובו ביום יצאו וכן הציל לחנניה וחבריו. עיין מש"ל פ"ט בס"ד:

(לב) **ובו משיח ואליהו מתגלין.**שנאמר כו' כצ"ל ועיין בעירובין (מ"ג):