(א) **ובשמחתו כו' מהו כך כו'.**הלב שמח תחלה משום שהיה לו לכתוב ובשמחתה שנפש לשון נקבה והשמחה חוזר כפשוטו על הנפש כמו מרת נפש כן בשמחת נפש. לכן מפרש ששמחתו חוזר על הלב ומפני שהלב הוא המרגיש ביותר חזר לכתוב כל השמחה על שמו:

(ב) **וכה"א כי רבות אנחותי ולבי דוי.**לב כנסת ישראל על החרבן לכן בנחמה הקב"ה מנחם לב כנסת ישראל:

(ג) **מרת נפש היא לעצמה.**ר"ל הלב לעצמו היה מרגיש במרירות הלב. (וכמקרא שלמעלה לב יודע מרת נפשו) וכמ"ש שם והיא מדברת על לבה שהיה לבה מרגיש במרירותה:

(ד) **עמדת במסתורין של ה'.**זהו ששקלה אלישע לכבוד ה' ואמרה חי ה' וחי נפשך וכדמפורש אף עכשיו עמוד כו' והחיה אותו כמו שביד ה' להחיות כן חי נפשך על ידי נפשך (עיין זוהר בראשית ח':) תחייהו:

(ה) **לסקלו.**כי מרה נפש כל העם וגו' לא עשו כו' כצ"ל:

(ו) **את ארון ה'.**ונתנדבו לבנין בהמ"ק מה כתיב שם (ד"ה א' כ"ט) וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' וגם דוד כצ"ל. ולפי גירסת הספרים אפשר ראוי לגרוס מקרא אחר (שם י"ז) ישמח לב מבקשי ה' הנכתב אחר העלאת הארון והנחתו במקומו שסדר אז דוד לומר הודו לפני הארון כדאיתא בסע"ר פיי"ד:

(ז) **תמים בחקיך.**למען לא אבוש אמר דוד כו' כצ"ל:

(ח) **רשות ליצה"ר להציץ בי.**כמדומה שעיקר הגירסא צ"ל לחצוץ בי. ור"ל כמו שכתוב בספרי בכל לבבך שלא יהיה לבך חלוק כו'. וז"ש כאן תמים דמשמע תמים יחד בלב אחד בלא חציצה של יצה"ר. והיינו נמי דמייתי קרא דהורני ה' דרכך אהלך באמתך דסופיה יחד לבבי ליראה שמך שהיינו ג"כ לב אחד כדמסיים עשה לבי אחד כו' ועמ"כ שם:

(ט) **תמים בחוקיך זה כו' וחקת פרה אדומה.**כמ"ש חקה חקקתי ואי אתה רשאי להרהר כו':

(י) **ג' דברים עשה משה כו'.**לקמן פמ"ו ס"ג וע' שבת (פ"ה):

(י) **כנגד הקב"ה.**שהוא מקבל בריותיו כצ"ל:

(יא) **בן הנכר הנלוה וגו'.**הה"ד רני וגו' כצ"ל:

(יב) **ולישראל ד"א ואל יאמר בן הנכר.**א"ל כו' כצ"ל:

(יג) **ב"א שעשו בערמה כו'.**כצ"ל:

(יד) **ועשיתי דייקי שלהם בבני כו'**כצ"ל לפיכך ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו אלו כו' כצ"ל:

(טו) **כי שמעו אמרתך.**במדבר ובריתך כו' כצ"ל וכדברי רב בספרי שם ע"ש:

(טז) **וי"א שם היה יהושע.**עי' שה"ר פ"א ס"פ י"ח וב"ר פי"א (רמ"ד א'):

(טו) **תימן הפיחי גני יזלו בשמיו והיה ריחי כו'**כצ"ל:

(טז) **האכילנו מפסחך.**ל"ד מפסחך שאין הפסח נאכל אלא למנוייו. אלא מפסח אחר כי"ב (ואף שנצטוו לקחתו מבעשור. לא היה זה מעכב):

(יז) **היה אומר כך א"ל הקב"ה כו'**כצ"ל:

(יח) **בדמיך.**וא"ל בדמיך חיי וא"ל בדמיך חיי בדם פסח כו' כצ"ל:

(יט) **מגיד כו'.**חקיו ומשפטיו זה פסח שנאמר בו ככל חקותיו וככל משפטיו:

(כ) **ואל ידעו מסתוריו.**אפשר כמ"ש בזוהר דכ"מ שנאמר הגדה הוא רזא דחכמתא:

(כא) **חפזון שיצאתם בו.**אף שהיציאה היתה ביום כמ"ש בברכות (ט'.) ולעיל ס"פ י"ח:

(כב) **כשם כו' ולזכור את יום השבת זכר למ"ב כו' היו זוכרים כו'.**כמדומה שר"ל כמ"ש בפסחים (קי"ז:) שצריך להזכיר יצ"מ בקדוש היום:

(כג) **למה כי בחוזק יד כו'.**כלומר יש בזה ג"כ גבורות ה' כמו במע"ב וראוי לזכרו:

(כד) **שנאמר שמחו בה' כו'.**לקמיה כתיב רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו. והיינו כמשל הגלים ומכאובים שעברו עליהם. ואמר אח"כ שיזכרו השמחות ויגילו בה':

(כה) יכול כו' מיד ת"ל והעברת כו' מיד כו' על שחס כו' זהו כמ"ש הרמב"ן בפי' שהבכורות שהיו אז בשעת יצ"מ נתקדשו מיד מפני שניצולו ממכת בכורות אבל בנולדים לדורות לא נהגה המצוה עד כי יביאך אל הארץ והכי אמרינן פ"ק דבכורות (ד':) אפילו למ"ד לא קדשו בכורות במדבר מ"מ אותן דיצאו ממצרים קדשו לכ"ע (ודע דמ"ש הרמב"ן שפטר חמור אין נוהג בח"ל. צ"ע דקיי"ל בקדושין (ל"ז.) דנוהג בח"ל):

(כו) **אצל שונאים.**והוציאה א"ל אביה כו' כצ"ל: