(א) **כמ"ש במדרש איכה.**פ"ב ספ"ב. ושם מביא רק על ישמעאל מקרא דמשא ביער בערב. ועיין ספרי האזינו פסקא שכ"ב:

(ב) **הוי טוב שכן קרוב מאת רחוק.**אפשר לענין המאמר דרש שכן קרוב על הקב"ה שהשרה שכינתו בישראל ונקרא קרוב אלהים קרובים אליו (ועיין דב"ר פ"ב):

(ג) **ד"א כו'.**קרוב טוב היה יתרו כו' כצ"ל אל הקיני וגו'. ואתה עשית חסד עם כל ישראל כו' כצ"ל (וכן הוא בתנחומא:

(ד) **כבוד חכמים ינחלו זה יתרו.**מפורש בתנחומא ויגש ס"ז שיתרו היה אחד משני בני אדם שנחלו כבוד שלא היה לשום אדם עיין שם:

(ה) **שליח.**ר"א המודעי אומר שלח לו אגרת כו' כצ"ל וכן הוא במכילתא ואפשר דרש האי ויאמר כדכתיב (אסתר ט) אמר עם הספר ולהלן גרסי' ר' אליעזר:

(ו) **רא"א הקב"ה א"ל צא.**אפשר דרש מלת האלהים שבסוף פרשה הקודם (חורבה הר האלהים) נסמך לויאמר דהכא לרמוז שה' אמר לו לצאת:

(ז) **אני הוא שאמרתי והיה העולם כו'.**אפשר זה בא לפרש תחלה פשטיה דקרא דהאלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק (כדרך המדרש) דמרחוק היינו מבריאת עולם וכפי' ת"י ורש"י שם ע"ש:

(ח) **שנאמר אא"י דבר ויקרא ארץ.**במכילתא ותנחומא לא הביא מקרא זה כאן (ובדוחק י"ל שכתוב שם בענין אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח זה יתרו שנתגייר והביא זבחים):

(ט) **אני הוא שאיני מרחיק.**שנאמר האלהי כו' נאם ה' ולא אלהי מרחוק אני הוא שאני מקרב כו' כצ"ל:

(י) **וי"א אף ארון יצא עמהם.**במכילתא הגירסא אף שכינה (ואפשר יליף האי לקראת מן ויוצא משה את העם לקראת האלהים האמור במ"ת לדרוש שהאי לקראת יתרו יצאו לקראת שכינה שהיתה שרויה כבר עמנו). וכן נכון שהארון עדיין לא היה למ"ד קודם מ"ת בא יתרו. ואף למ"ד לאחר מ"ת משמע שמיד ששמע יתרו מ"ת בא קודם מעשה המשכן (וע"ל פכ"ט ולהלן בפרשתא):

(יא) **כמה טובות וברכות באו ליתרו.**טובות כד"א (במדבר י') והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך (וגם כאן שדרשו להלן שירד לו מן נראה דדרש מן ויחד יתרו על כל הטובה כמש"ל אי"ה) וברכות שנתברך מן בלעם (ולמ"ש להלן מקרא דהוכח לחכם שיתרו הוכיח למשה. י"ל שרומז המדרש בלשונו כאן שנתקיים בו מקרא (משני יד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב וזהו טובות וברכות):

(יב) **משל לצפור.**ע"ל בפרשה זו:

(יג) **כשעשית לנו נסים בים.**אפשר דרש מנוסי. שעשית שינוס הים כד"א הים ראה וינוס:

(יד) **שמעה רחב ובאת.**ז"ש אליך גוים יבואו וגו' ויאמרו אך שקר וגו' ובחנם דחק המ"כ:

(טו) **בימי שלמה שנאמר ויתן עוז למלכו.**אפשר דרש ליה על שלמה כמ"ש (תהלים כא) ה' בעזך ישמח מלך (דמדריש על שלמה כמ"ש שם תאות לבו נתת לו שנתקיים בשלמה שכתוב בו יען אשר שאלת וגו' הנה עשיתי כדבריך (מלכים א' ג') וכן דברים אחרים בענין המזמור מדרש על שלמה) וכתיב (תהלים צט) ועוז מלך משפט אהב. וזהו שלמה שביקש מלפני ה' לב שומע לשפוט וכתיב כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט:

(טז) **שהוריד לו הקב"ה את המן.**נראה דדרש ויחד יתרו על כל הטובה שדרשוהו במכילתא בטובת המן היינו לומר שיתרו עצמו הרגיש טובת המן שירד לו ג"כ ובשוח"ט מזמור ע"ח אמרו שירד לו מן בששה שעות נגד כל ישראל ע"ש:

(יז) **עמלק ויתרו היו בעצה.**לעיל פ"א ובסוטה חשבו ג"כ איוב:

(יח) ומנין אתה למד.(שיתרו לקח מוסר מעמלק) ומפרש שעמלק ומדין חברים (ושכינים יחד) וראוי להם לקחת מוסר מעונש השני. ולכן בלעם הזכירם יחד:

(יט) **א"ל מדעתי לא תעשה כן.**דרש סיפיה דקרא יבין דעת לומר שבהוכחתו הבין משה דעת הקב"ה מסכמת לתוכחתו ואז עשה כדבריו:

(כ) **הוי שלח לחמך.**ששלח לקרוא לו ללחם. משה שנאמר כי מן המים כו'. לכאורה היה יכול לדרוש שמשה ישב על באר המים ולשם שלח לקרוא לו ללחם:

(כא) **ז' שמות כו'.**עיין במכילתא שם חושב ודורש כולן ועיין בספרי בהעלותך פסקא ע"ח:

(כב) **הוסיפו לו אות אחת.**היא ו' אפשר רומז לששה שמות של שבח שנתוספו כדדרש כולן במכילתא שם (ועי' בפירוש הגר"א לספרא דצניעותא פ"ד (א"ב) כמ"ש בפרשת ויאמר משה לחובב היינו בילמדנו שם אבל במדרשות שלנו ליתיה שם (ואפשר נתכוונו ע"ד הספרי שם ע"ש):

(כג) **שאדם חבר.**חכם ולא נתמנה לראש. אלא חבר לשאר חכמים:

(כד) **הכנסת עצמך לזירה.**נראה פירושו התערבות שנים יחד לנצח אחד את חבירו (ודרש כן ערבת לרעך. ואולי דרך רמז דרש נמי לזר לשון זירה) ומזה יצא לשון זרזיר שהביא במ"ע ערך זרזיר ב' (והוא הביא מאמר ירושלמי תעניות. וליתיה שם אלא בפ"ק דר"ה) ואיתא בב"ר פרשה ע"ה אין שני זרזרים ישנים על דף אחד. ובאיכה רבה רפ"ה אדם מגדל שני זרזרים כו'. והוא ענין אחד עם אתליטין ע"ש בערכו:

(כה) **א"ל הקב"ה כו' או נצחת כו'.**כענין נצחוני בני (וכי"ב דרש בפסיקתא סי' ט' לשון למנצח הובא בילקוט (ישעיה מ"ג) רמז תנ"ח ע"ש):

(כו) **כמ"ש בפרשת ויגש בב"ר.**ע"ש דדרש ליה נמי על יהודה (ומה שכתוב כאן לשון בב"ר. משמע שכאן הוא הילמדנו):

(כז) **שנקראו רעים שנאמר למען אחי ורעי וסיפיה תקעת לזר כפיך.**אולי דרש כמ"ש בילקוט משלי אם ערבת אח"כ ותקעת לזר כפיך ע"ש:

(כח) **שלא הרתיק.**פי' שלא הכה באגרוף ודפק על פתחיהם להניח לו לכנס ועמ"כ לקמן ר"פ ל"ג ואפשר צ"ל שלא הטריח עליהם:

(כט) משל למלך כו' ב' כוסות.(ע' דב"ר פ"ג):