(א) **שהרי כתיב השמע עם קול אלהים.**נראה דצ"ל שהרי כתיב מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר (דברים ה') דלשון אלהים חיים היה משמעו לכאורה לשון רבים (ע' ראב"ע שם) ובירושלמי פרק הרואה וב"ר פ"ח וכ"מ שכתוב מאמר זה לא נזכר כלל הך שאלה דהכא:

(ב) **בכחו של כאו"א.**לעיל פ"ה ולקמן פל"ד:

(ג) **לפי כחן.**עי' מ"כ. ולפי מ"ש דמייתי קרא דקול אלהים חיים. י"ל דר' לוי מתרץ דלשון ריבוי המשתמע מאלהים חיים. היינו לפי ערך החיים כאו"א לפי ערך כח השגתו שלא תצא נפשו בדברו עמו יותר מכפי כח השגתו. לכן נקרא אלהים חיים של כל אחד ואחד לפי כחו (וזהו שמסיים כמונו כו' ויחי):

(ד) **הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם.**חסר כאן הדרשה על מקרא זה והיא כתובה בארוכה בפסיקתא ע"ש:

(ה) **כ"ב אלף כו'.**פסיקתא שם ותנחומא סדר צו סי' י"ב:

(ו) **הנאים כו'.**עיין מ"כ. וכ"ה בפירוש בפסיקתא שם ובילקוט:

(ז) **אע"פ שהיו רבים.**יכול דחוקים היו ת"ל שנאן כו' כצ"ל:

(ח) **אדונו של כה"ע בהם.**מפרש בפסיקתא וילקוט ושוח"ט מז' י"ז טבלא יש על לבו של כאו"א ושמו של הקב"ה משותף בהם (ומלשון המ"כ שפי' טבלא דף נראה שהיה כתוב לפניו כאן ג"כ זה) והענין על לבו על חיותו כתוב שמו של הקב"ה שממנו מחיה לכלם וכמ"ש לקמן פרשה ל"ב ועי' מ"ש בס"ד בביאורי לפר"א ספ"ו ופמ"ב בזה:

(ט) **כמ"ש בעשרת הדברות.**ר"ל בפסיקתא של עשרת הדברות ע"ש וקצת בילקוט. גם קצת נמצא בריש מדרש רות ע"ש:

(י) **שני דברים שאלו כו'.**כמ"ש הראיני את מראיך השמיעיני את קולך ודרשו בשה"ר הראיני את מראיך וכל העם רואים את הקולות השמיעיני את קולך זה קול שלפני הדברות ע"ש:

(יא) **ולא היה בהם כח לעמוד כו'.**כל המאמר לקמן פמ"א ובשה"ר פ"ה פי"ג ע"ש:

(יב) **וכי לא היה גלוי כו'.**שה"ר פ"א פ"ז:

(יג) **לכך נאמר שמעה עמי ואדברה.**ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי. ור"ל התרה בהן תחלה ונגלה עליהם בכבוד בדבור אנכי (וכתיב להלן (תהלים פ"א) שמע עמי ואעידה בך וגו' לא יהיה בך אל זר וגו' אנכי ה' המעלך מארץ מצרים:

(יד) **ואני אחרון.**שאין לי בן ומבלעדי אין אלהים שאין לי אח כצ"ל וכ"כ ביד"מ. ובלשון המקרא (קהלת ד) גם בן ואח אין לו (ולגירסת הספר יקשה קושית המדרש בקהלת שם אם אח אין לו בן מנין לו):

(יד) **זה שנאמר וישלח משה.**ע' מ"כ. בילקוט בשם התנחומא אמר הקב"ה בני היו משועבדים בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בתוך ביתו בבטח והשקט ובא לראות בשמחת תורה עם בני. לפיכך וישלח משה את חותנו ואח"כ בחודש השלישי הה"ד לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. וע' ר"פ י"ט:

(טו) **קיטאות.**עמ"כ ועיקר השם הונח על מיני יריעות משי הבאות מארץ חינא שהיתה נקראת בלשון רומי קטאיי וכן בל' רוסיא:

(טז) **עטרתי כל מה שעשיתי שנא' ויכולו.**ע' מ"כ וז"ש בתנחומא פרשה בראשית (מלשון שאלתות דר"א גאון) כליל בתי כד"א ויכלו (ובריש שאלתות דר"א שלנו הגי' הלול בתי ולפי המאמר דהכא גי' התנחומא נכונה):

(יז) **אני עשיתי.**שנאמר (בראשית ה') בדמות אלהים עשה ואני אשא ויקח וגו' האדם ויניחהו בגן עדן (וזהו אשא שנשאו והוליכו למקום מנוחה). ואני אסבול ויעש ה"א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (וזהו סבלנות הבושה ממערומיהם שהביאו הם עצמם עליהם בחטאם עשה להם הקב"ה לבושים לכסותם). ואמלט וישלחהו ה"א מגן עדן לעבוד את האדמה וגו' ויגרש וגו' (וכמ"ש בב"ר שם שזה היה מקלטו לרוח מזרחית לכפר עליו) ד"א אני עשיתי כי נחמתי כו' כצ"ל:

(יח) **כי נחמתי כי עשיתים.**ואני עושה דין בהם:

(יט) **ואני אשא לנח ויסגר בעדו.**נשאו ה' מתוך ההפכה למקום התיבה ונשא עונו כמ"ש אף נח לא היה ראוי אלא שמצא חן:

(כ) **אני אסבול שנאמר וירד כו'.**ולא עשה בהן דין גמור כבדור המבול שחטאם היה קשה משלהם כדאיתא בב"ר שם פרשה ל"ח:

(כא) **מלך ב"ו יוצא לאמירה.**ע' מ"כ. ועיקר הפירוש אהבה בלשון רומי (ואולי יש להסמיך ענין לפרש האמרת היום משרש זה) וגם אותו שהביא הערוך מהילמדנו בראשית נראה פירושו כן ולא כהערוך שחברו עם ענין בייתי. ובשוח"ט מז' י"ח הגיר' למומס. והוא מקום שחוק וליצנות. ובפסיקתא דעשרת הדברות הגי' לפיוס. וע' במ"ר פי"א (רמ"ה ד'):

(כב) **רבי רבבות שנאמר רכב אלהים רבותים כו'.**בפסיקתא הגיר' מילי מילייארדין עד מקום שהטרפיזטוס יכול לחשוב (כצ"ל שם ובילקוט תורה הנוסחא מתוקנת קצת) ופירוש מילי הוא אלף אלפים בלשון רומי ומילייארדון הוא אלף אלפים פעמים ככה. וז"ש עד מקום שהטרפיזטוס כלומר השלחני שרגיל לחשוב חשבונות גדולות אין לו מקום לחשוב:

(כג) **נורא אלהים ממקדשיך.**כמו שדרשו ממה שעשית במקודשיך:

(כד) **ליתן הדברות שלא יהיה העולם מתמוטט.**לגירסת הספרים היה ראוי להוסיף כאן מקרא דאנכי תכנתי עמודיה דמיניה דרשי' בשבת ובמדרשות שע"י אנכי נתבסס העולם שלא ימוט. ולגרוס אח"כ והיתה הארץ רותתת שנאמר ארץ רעשה. אך כמדומה שעיקר הגיר' צ"ל הדברות של חיים והיה העולם מתמוטט ומפ' שכל חלקי העולם ארץ ושמים והרים רתתו כו':

(כה) מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו וכתיב (מלאכי ג') ומי מכלכל את יום בואוכצ"ל:

(כו) **שאל בלצא כו' מהיכן הרעש.**ירושלמי פרק הרואה. ושוח"ט מז' י"ח וסוף מז' ק"ד (ושם הגי' שאל אליהו את ר' נהוראי) ילקוט ואתחנן רמ"ז תתל"ו:

(כז) **בהמ"ק נקרא אריה כו'.**פסיקתא דבכה תבכה וילקוט ירמיה רמז רנ"ט:

(כח) **זה הקב"ה שנקרא אריה אומר איה מעון אריות כו' כצ"ל.**ע' בפסיקתא וילקוט שם:

(כט) **ד"א אריה שאג אמר הקב"ה כו' עשור ועלי נבל עלי לקבל י' הדברות.**בדוחק י"ל נוסחת הספר דסיפיה דעלי נבל דרשינן בפסיקתא. שם עלינו להתנבל עליה (פי' להרג כנבלת השדה) בשעת הגזירה. והיינו דאמר הכא מי לא יירא משאגתו מלקיים דברו. אבל האמת נראה שחסר כאן כל הדרשא דפסיקתא שם על מקרא זה. וכאן צ"ל. ד"א אריה שאג מי לא יירא אר"א בש"ר יוחנן כשנתן הקב"ה כו'. וזהו מי לא יירא שכל הבריות שתקו מיראת הקב"ה. והשאר ט"ס:

(ל) **צפור לא צייץ כצ"ל.**והוא לשון קול צפרים מצייצין וכ"ה בכ"מ במדרשות:

(לא) לא היה לקולו ב"ק כו'.(עיין לעיל סוף פרשה כ"ח):