(א) **אפי' בשעה כו' הצדקה מבינים אנו כו'.**דרש הצדקה נמשך למטה אל לנו בושת הפנים. ואף כשאנו עושים הצדקה אנו מביטים (אפשר דרש הפנים לשון פונים להביט ולראות) ובושים (והאי צדקה היינו מעשר שמפ"ו שבאותה שעה באים בזרוע ומ"מ אנו בושים כדמסיים סוף המאמר כו' א"ר נחמיה אפי' בשעה כו' אחד מעשרה כו' הוי כו' ולמבשת כו'):

(ב) **א"ר אלכסנדרי גדול כחן כו'.**ירושלמי פ"ה במעשר שני:

(ג) **כ"מ כו' השקיפה לשון צער כו'.**בתדא"ר פי"ח אמרו אין השקפה אלא לברכה שנא' השקיפה ממעון קדשך. ואולי י"ל דקאי שם ג"כ השקפה הנאמר אצל צדקה. בקרא דצדק משמים נשקף אמר לה התם. ועיין בזוהר וירא (ק"ד.) שאמרו בהשקיפה אתערותא ברחמי. וההיא דוישקיפו ע"פ סדום נמי לרחמי לשיזבא ללוט ע"ש:

(ד) **א"ר אלכסנדרי כו' דבר ארורה כו'.**עמ"כ ויד"מ. ובתנחומא שניהם נכללין במאמר אחד רק מסיים ולא עוד אלא שהן הופכין קללה לברכה. ובירושלמי מע"ש שם איתא כלשון מימרא שני' דכאן. ונראה שמשם הוא שהוגה כן מאמר זה עצמו בלשון הירושלמי והכל ד"א (מסיים בירושלמי שם ולא עוד אלא שהן אומרים היום הזה היינו דדרש היום הכתוב בתחלת פרשה שלאחריה היום הזה אני מצוך. קאי גם למעלה על וברך את עמך כו'. תן היום):

(ה) **וכספו של צלם מיכה.**אתיא דר' יהודא כשיטת ר"א רבי' דאבוה ר' אלעי דאמר בספרי בהעלותך פפ"ד ובכ"מ עכו"ם עברה עם ישראל בים. והייני פסלו של מיכה והכי אי' לעיל פכ"ד משמי' ד"ר יהודא. וכן בפ' חלק (ק"ג:) א"ר יוחנן פסלו של מיכה עבר בים. (וע"ש בפירש"י ללשון ראשון נראה דוחק לפרש שלאו דווקא הפסל עבר רק מיכה העביר בידו השם של עלה שור על דעת לעשות עגל. וכ"מ המקראות בשופטים שמיכה עשה הפסל בזמן מאותר כשהי' שבט דן מבקש לו נחלה. ואפשר נוסחא דהכא כספו שלצלם מיכה נכונה ויתפרש שהכסף לשם עשיית ופסל הקדישתו אמו של מיכה מכבר ועבר עמהן בים. וג"ז לא משמע כן מהמקראות. ועי' בפסחים (קי"ז.) דפשיטא לי' לר' יוסי דבים לא עברה עבודת כוכבים והוא בשיטת ר"ע רבי' דפליג על ר"א בספרי שם ובכ"מ):

(ו) כמ"ש במ"א במדרשכצ"ל והוא ר"ת במקומות אחרים. והמעתיקים טעו וכתבו במגלת אסתר. וליתי שם ואין מקומו שם להיות:

(ז) **בו בלשון אני מקלס כו'.**ודרש זה על ירחיב לו. שמנתינה מועטת זכה לשבחים וקלוסין רחבים מפי ה':

(ח) **אלא ממה שבתוך פיך כו' פצטלין שבתוך פיו.**ללשון ראשון הכל ממין תמחוי א' ירק שהבן בגעגועיו ביקש חתיכה (מזה התמחוי עצמו) שבתוך פיו. וללשון שני הפיצטלין הוא מין מאכל אחר מעדני מלך שבתוך פיו. והוא משל על חכמת התורה שלא יערכוה כל מיני חכמות אחרות כלל להחשב אף בחלקים ממנה:

(ט) **אמר בן עזאי בא וראה ענוה כו' והוא עוסק למעלה ליתן להם כו'.**בתנחומא הגי' בהא דבן עזאי המאמר שבב"ר פ"א על מקרא זה דענותך תרבני ב"ו מזכיר שמו ואח"כ שבחו כו'. ושוב גרס אח"ז האי כמנהג שבעולם דהכא בלשון ד"א:

(י) **הי' לומד תורה ושוכחה כו'**במתנה נדרים (ל"ח.) והענין להראות לדורות כמ"ש במגלה (ז.) לאוקמי בגירסא סייעתא דשמיא ואין תקנה לזה אלא להתפלל לה' על סייעתא זו. וכמ"ש בנדה (ע':) הרבה עשו כן להרבות בישיבה ולא קנו חכמה אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו. שיתן לו במתנה בסייעתא דשמיא שלא ישכח:

(יא) **אלא כללים למדהו.**כמ"ש בספרי האזינו ע"פ (יערוף כמטר) רי"א יעשה אדם התורה כללים כו':

(יב) **כנגד שמים וארץ.**וזהו שנקרא עדות כד"ח (דברים לא) ואעידה בם את השמים ואת הארץ. ובדב"ר ס"פ עקב חשיב לבד שמים וארץ גם שני עדים (ולפ"ז הן י' דברים נגד י' מאמרות):

(יג) **שרובן של עונשין שבתורה בסקילה.**פי' בעונשי מיתת ב"ד הנסקלין מרובין משארי חייבי מיתות:

(יד) **לחייו כאבן.**עמ"כ. ובעירובין (נ"ד.) אמרו כאבן שאינה נמחית ופרש"י כן ילמוד תמיד בלחיי' ע"ש:

(טו) **ה"ז נזוף שנאמר נזם זהב באף חזיר ואומר והלוחות כו'**כצ"ל כמו שהוא בפרק קנין תורה ע"ש בפרש"י:

(טז) **מהו חירות ר"י ור"נ ורבנן כו'.**ויק"ר פי"ח כל המאמר ע"ש:

(יז) **באו שש שעות כו'.**ב"ר ס"פ י"ח. ועי' שבת (פ"ט.):

(יח) **עמד עליהם חור כו'.**ויק"ר פ"י כל המאמר ועי' תנחומא תצוה ס"י:

(יט) **קצועי צואריא.**פי' מחוייבי מיתה וכאלו כבר ראשיכם קטועים:

(כ) **אתמול מנגח כו' ועתה כו'.**במדרש רבה פר' י"א (רמ"ג ד') ושיר השירים רבה פר' ג' פ"ו]: