(א) **כשמת מודיע מעשיו.**עיין בקהלת רבה שם. ובתנחומא ריש פרשה זו הלשון מכריזים שבחו ואומרים כמה צדקות ותורה ומצות עשה. וכמ"ש בסוף פרק כ"ג דשבת ואזניך תשמענה דבר מאחריך כו' עיין שם:

(ב) **מת מונין לו לחיים.**אפשר רוצה לומר מונין ומספרין ימי חייו מה עשה בהן טוב:

(ג) **שמו של בצלאל משמן הטוב.**היינו נמי מבני אהרן שנמשחו בשמן המשחה. (ולא זכו לפרסמן בשם מפי ה' כבצלאל) כ"ה בתנחומא:

(ד) טובה וכל הבריות ישניםכצ"ל:

(ה) **ואני מעלה להן את האורה כו' תדמיוני ואשוה.**וכתיב בתריה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם (כדמייתי ליה להלן) דקאי על המאורות והכוכבים (כמ"ש מונה מספר לכוכבים וגו'). וכן בתנחומא כאן ובפרשת בחוקותי מבואר כן ע"ש:

(ו) **א"כ יאמר קדוש.**מבואר בתנחומא בחקותי פירושו אם כן שיוכל א' להשתוות אלי אז יפה אתם אומרים לומר לפניו קדוש כמו לפני. ואחרי שאינו כן. א"כ הם הבל אין בם מועיל ע"ש:

(ז) **המוציא כו' בשם יקרא.**וכתוב אחד אומר ספרי נשא ומייתי לה ברבה שם פר' י"א (רמ"ה סע"ד):

(ח) **מבקש לקרותם כאחד.**שאז כתיב קורא אני אליהם יעמדו יחד. וקוראן בשם אחד (הוא שם הוי"ה בשרשו אשר ממנו תלויין השתלשלות כחותיהן וכשקוראה בשמו ממילא באים כולם כאחד):

(ט) **וכשהוא קורא לכאו"א אז בשמו הוא קורא אותו.**מפרש באדר"נ פר' י"ב עושה שלום במרומיו שלא קרא עשרה מיכאל או גבריאל שאם היה קורא לאחד היו באין לפניו ומתקנאין זה בזה:

(י) **מדכרין ומניחין וגו'.**ויק"ר פל"ב:

(יא) **מדכרין ומניחין פקוד את בני לוי.**ע' הגי' שם בויק"ר דמייתי נגד זה מדכרין ומשחקין זכור אשר עשה עמלק. וכאן לענין המאמר נראה נכון לגרוס במקום פקוד את בני לוי קרא דהכא קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ועליו מייתי מדכרין ומשחקין ג"כ בשבט יהודה עכן. וכמו בתחלה בשבט דן דמייתי מניחין אהליאב ומשחקין שלומית:

(יב) ויצא ממנה דוד שהיה מלךכצ"ל וע"ל פרשה ל"א:

(יג) **מג' דברים הללו נברא כו'.**כל המאמר בפר"א עמ"ש בביאורי בס"ד:

(יד) **מלא רוח חכמה.**מכי סמך משה ידיו עליו וכן אתה מוצא בעתניאל כצ"ל. ומכי סמך משה ידיו עליו דרש שזה היה בצווי ה' כמ"ש וסמכת ידך עליו וגו' ונתתה מהודך עליו:

(טו) **שנתן בו רוה"ק לגדולה ומתגבר בה.**לשון מתגבר דנקט ביהודה היא כדכתיב (דה"א ה') כי יהודה גבר באחיו. אך כמדומה שעיקר הגירסא צ"ל רוה"ק לתכלה. וז"ש ומתגבר בה כמ"ש בספרי הברכה שם שברכו משה לשבט יהודה כשיהיה נכנס לצרה ומתפלל להקב"ה ישמע קולו ויהיה לו עזר מצריו ויעלהו מתוכה:

(טז) **רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם כל הבינה כו' בצלאל.**ולקמיה כתיב כי אמרתי ימים ידברו ושנים יודיעו חכמה אכן רוח כו'. וז"ש לענין דהכא כי החכמה מלפני ה':

(יז) **בבצלאל משל שדי הוא.**זה מכוין למ"ש בזוהר שלח (קפ"ב:) בצלאל רביעאה אתה לנהורין שהיא בשם ש':

(יח) **נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו חטאו ישראל כו' כצ"ל.**ודרש מוציא כלי למעשהו נגד מעשה חטא ישראל בעגל הוציא בצלאל בחכמתו כלי לעשות כלי המשכן לכפרה עליהם וכדמפרש כאן להלן בד"א וכן לקמן סוף פ' נ"א (וכן נופח באש פחם אולי יש לדרשו ע"ז שבצלאל שהיה חרש נפח באש קדש לחזור ולהוציאו מן הפחם שכבו ישראל את אש הקדושה שהיו בם ונעשו פחם):

(יט) **א"ל בדוק אותן כו'.**משמע שמשה אמר זה לפני הקב"ה כשנתן לו רשות (ע' מאמר ועתה הניחה לי) לבקש רחמים עליהם אז אמר שירפא משובתם על ידי הבאתם לנדבת המשכן לתקן במה שקלקלו כדמפרש. לכן אחר הביאו ב"י נדבה לה' כתיב ראו קרא ה' בשם בצלאל וגו' וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת שהיה יודע לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ וע"י החזיר לתיקונו מה שקלקלו ישראל והחזיר לשרות שכינה ביניהם:

(כ) **הרי הביאו כו' עגיל וכומז.**כאן אין כתיב עגיל וצ"ל דמתרבה מן וכל כלי זהב וכמ"ש הרמב"ן שהם עגיל וצמיד (ובאמת נראה שצמיד נכלל בטבעות) ונ"ל מפני שעגיל הוא על אזנים כמ"ש (יחזקאל טז) ועגילים על אזניך לכן תכשיט הזה שנתנוהו לעגל שפרקי נזמי הזהב שבאזניהם כתבו הכ' בסתם וכללו בכלי מעשה ולא הזכירו בפירוש. ונזם דכתיב היינו נזמי האף כמ"ש ביחזקאל שם נזם על אפך (וע' בשבת (נ"ט) ששניהם נקראים נזמים):