לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס. וכת' המ"א וז"ל ואף ע"ג דהגדה לא הוי הפסק כמ"ש סי' קע"ח מ"מ כיון דכל חדא וחדא מצוה בפ"ע היא מברכין על כל אחד ואחד עכ"ל וקשה לפ"ז על מה שפסק הטור והמחבר ס"ס תע"ה במי שמשכ' סעודתו עד הלילה פורס מפה ומקדש ואינו מברך בפה"ג הא ודאי מצוה בפני עצמו הוא ואמאי לא מברכין עליה בפה"ג ובאמת לפי הטעם שמבואר בהרא"ש פרק ע"פ להמצריכים לברך על כל כוס וכוס כיון דמפסיקין בהגדה והלל וברכת המזון אם כן לק"מ דהתם ליכא הפסק כלל דהרי לעולם ברכת היין קודם לקידוש היום על כן א"צ לברך שנית אך לפי מ"ש המ"א קשה ואפשר ליישב דבריו בדוחק דאף ע"ג דלא הוי הפסק גמור כדאיתא בסימן קע"א מ"מ כאן הוי כהפסק מכח צירוף הטעם דכל חדא וחדא מצוה בפני עצמו ועמ"ש בט"ז:

וכן דעת רוב הגאונים. פירוש להכי מברכין על כל כוס וכוס אבל על הא דאין מברכין ברכה אחרונה רק אכוס אחרון אפילו אם לא יהיה כן דעת רוב הפוסקים גם כן אין לברך מספק. וכתבתי כל זה לאפוקי ממ"ש במהרי"ל הלכות הגדה וז"ל ומברכין על כוס שני בפה"ג אף על גב שהרא"ש כ' שלא לברך בעלי התו' פשיטא להן דמברכין והרא"ש כי' דאסור ליהנות בלא ברכה וספק איסור לחומרא עכ"ל ובאמת קי"ל ספק ברכה להקל ולא יברך וכ"כ בתשובת מהרי"ל עצמו בסי' ע"ט ודבריו תמוהים גם הרא"ש עצמו בתשובה כלל י"ד סימן ה' כ' הממעט בברכות אינו מפסיד כי הברכות אינן מעכבות אבל המרבה מפסיד דהוי ברכה לבטלה עכ"ל וע"ל ס"ס ר"י ואין זה בכלל איסור ליהנות בלא ברכה כיון שמונע עצמו מספק ברכה לבטלה רק לכתחילה לא יכנוס עצמו לספק ברכה במה שיכול למנוע והכא גבי כוסות מנהג אשכנזים לברך על כל כוס וכוס כיון שכן דעת רוב הגאונים (ועיין בט"ז) והוא פשוט: