Chokhmat Shlomo on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 182
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ס"אבהג"ה בכ"ד שלוחו ש"א כמותו. חוץ מלדבר עברה. נ"ב אכתוב כאן איזה הערוה סק"א מה שפלפל אם קיי"ל כרבינא או כר"ס ובחיבורי ליו"ד מהדורא ה' כתבתי ראי' מפרש"י בסנהדרין דע"ד ד"ה מרי דוראי אדון עירי ונכרי היה. הוכחתי שם דרש"י ס"ל דהלכה כר' סמא באי עביד תליא מילתא ולא בבר חיובא עיי"ש והוא הוכרח גדול לדעתי. והנ' הקצה"ח כתב דאם עשאו שליח לגרש כך והוא גרשה בע"כ לכ"ע מהני. ובתשובתי לק' שאטץ השגתי עליו והעלתי להיפך דבזה לכ"ע לא מהני והגט בטל מה"ת יעו"ש כי טוב טעמו בעזה"י. ועיין בחיבורי לתורה פ' מטות שנת תר"י אמרתי חידוש דין. דכמו היכי דאין לשליח דין שליחות מ"מ היכא דבע"כ מותיב בה יש לו שליחות כמו חצר וכדומה כן ה"נ במשלח אף היכי דאי ניכר השליחות כגון במידי דלא מצי עביד או בנכרי אם כופה את השליח בע"כ והשליח מוכרח לעשותו יש לו דין שליחות יעו"ש וזה לדעתי נכון לדינא. ועיין בחיבורי ליו"ד מה שכתבתי לחלק במה דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח היינו בחנם אבל בשוכר ודאי מצי משוי שליח אף לדעת החולקים על המח"א. ואין מחלקים בין בשכר לבחנם היינו אם חסרון השליחות הוי מצד השליח כגון בנכרי או לדבר עברה אבל היכא דהוי החסרון מצד המשלח דלא מצי עביד ודאי יש חילוק בין בשכר לבחנם והסברתי היטב החילוק הזה עיי"ש: שםבסעיף זה. נ"ב הנה כבר הבאתי בחיבורי לעיל דברי המח"א דהיכי דהוי בשכר יש שליחות לנכרי. והנה נראה לי ראי' לזה ממ"ש בזבחים פרק פרת חטאת דקט"ז ע"ב דקאמר שם אמר ר' יוסי שאסור לסייען ולעשות שליחתן. וקשה הוי אין שליחות לנכרי. וא"כ פשיטא דאסור שליחותן ומה קמ"ל
סעיף ונ"ב בסמ"ע וש"ך. ונסתפקתי אם השליח הודיע להמוכר בשביל מי קונה אותו דבזה הדין דמקח בטל כיון דשינה בשליחות אם המוכר אומר שמקבל אחריות ע"ע אם המקח קיים דהרי מעתה לא עיוות כלום או מ"מ המקח בטל. והנה נ"ל לפשוט זה ממ"ש בעירובין פרק הדר דע"ה ע"ב למעיין שם בכל הסוגיא עד סוף ע"ב דקאמרי לה עד דוקא מבטלת. עד דקא מבטלת קאסרת עלי. והנה ידוע דהלכה כרבנן. דהלכה כר"ע מחברו ולא מחבריו וא"כ מוכח דאף דהוי העיוות לפי שעה ובידו לתקן נמי אמרי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וא"כ ה"נ בזה כיון דמזמן המכירה עד שחוזר ומקבל אחריות הוי עיות ובטל השליחות כן נלפענ"ד בזה ודוק. והנה הלום ראיתי בס' יד מלאכי בדין שליחות הביא בשם הריטב"א בב"מ דנ"ה ע"ב דהיכי דהוי לחובתו ל"א שלוחו כמותו עיי"ש. והנה דבר זה תמו' לי מן הש"ס דפ"ק דב"מ ד"י דקאמר וחצר משום שליחות איתרבאי והתנן אם המצא תמצא בידו אין לי אלא בידו חצרו וכו' מנין ת"ל אם המצא תמצא מ"מ א"כ מצינו שלד"ע וקיי"ל אין שלד"ע וקשה למה פריך מאשלד"ע הרי בלא זה הוי לחובתו וחיובי כפל ולחובה לא נעשה שליח לד"ע לחובתו לחייבו כפל. וכן קשה יותר במה דקאמר שם אח"כ א"ב איש דאמר לאשה אקפי לי קטן וקשה הרי לא זכר דאמר ליה בפירוש להיות שלוחו רק אמר לי' סתם אקפי' לי קטן. ואעפ"כ קאמר הש"ס דלמ"ד בר חיובא חייב המשלח והרי הוי לחובתו ונעשה שלוחו בסתמא. והנה בס' החיים סי' רס"ג כתבנו ליישב קושייתנו. ומצאתי בפי"ג למה בשבת כשקיבל שבת מבעוד יום או במ"ש כשכבר חשכה מותר לעשות מלאכה ע"י אחרים. והרי הוי שלוחו כמותו. וכתבנו ליישב דהיכא דל"ב שליחות לא נעשה שלוחו בסתמא עד שיאמר לו שיהיה שלוחו. והנה מדברי הריטב"א הנ"ל היה ראיה לדברינו דלחובתו לא נעשה שלוחו בסתמא. אך כעת ראיתי דמן הש"ס דפ"ק דב"מ מראיות הנ"ל יהי' מוכח דאף במה דלא בעינן שליחות נעשה שלוחו בסתמא וגם לחובתו נעשה שליח וצ"ע כעת בזה: באותו סעיף נ"ב נסתפקתי בשולח שליח לעשות איסור ד"ת או מדרבנן אם מחויב ליתן לו שכירתו או לא. ונראה לפשוט זה מן הש"ס דבכורות דנ"ט במה דקאמר שם אם היה כהן מטמאהו מתרומתו איהו גופא היכא אזיל וכו' בבית הפרס מדרבנן וכו'. וקשה לי מה פריך דילמא מיירי דכהן עבר והלך או ע"ה היה. והרי כעין זה כתבו התוס' פ"ק דפסחי' ובפ"ב דנדה גם שפחתו של מציק אחד ברמון שהטילה נפל לבור ובא כהן והציץ וכו'. שכתבו שם התוס' דכהן זה שוטה היה אי ע"ה הי' וא"כ ה"נ נימא הכי דע"ה היה או שוגג הי' או דעבר וחטא בזה. ובע"כ מוכח דאם הוי דבר עברה אין לו שכר (רק) דקנסוהו רבנן שאין לו שכר בזה ומדלא משני כפשוטו בבית הפרס רק מסיים בהך מימרא דפרס שנדוש טהור וכו' מוכח דאף באיסור דרבנן אין לו שכר ואף דמפסיד השליח בזה מ"מ אין לו שכר וזה חידוש דין. וצ"ע עדיין בזה: