**סעיף א'.**נ"ב עמ"ש בחיבורי ליו"ד מהדורא ה' סי' ?רע' בדין אם קונין בנאטין בנכרי למ"ד מעות קונה. ומ"ש ביישוב דברי הרמב"ם מה שתמהו עליו מן הש"ס דפריך אי בשט"ח וכו' אמאי קונה. ובה' שומרין כתבתי ובארתי בטעם דהוי שטרות. ולא כספר שו"ת חתם סופר. גם כתבתי שם בדין מנה אין כאן משכון אין כאן אם שייך גם בנתן נאטין למשכון או יש לחלק. והנה עוד נראה דהדבר מוכרח דלא כהחתם סופר הנ"ל דאטו אם יועיל עשיית המלך מטבע כפי שיעור קצבתו להיות די בו לשיעור פדיון הבן זה ודאי אינו. ובשיעור הפדיון בעינן שיהי' כסף הקצוב בתורה ולא מהני קביעות המלך לדין תורה רק בשאר ענינים שבין אדם לחברו דאי בהנאה תליא מילתא בזה מהני קצבות המלך. כיון דיכול להנות ממנו לקנות בו צרכיו וכן ד"ת במה דיש במטבע עכ"פ כסף ש"פ ולד"ת די בפרוטה לכך בזה מהני מטבע. אבל במה דאין בו בגופו ש"פ. ומצד הראיה שבו לא הוי גופו ממון לא מהני קביעות המלך לעשותו ממון לד"ת וז"ב ונכון ואמת:

סעיף חבהג"ה ראובן שהי' חייב לשמעון וכו' נ"ב מה שקשה ע"ז מסימן פ"ה בש"ע חהע"ז במוכר שדה לאשתו דאמרינן לגלוי זוזי הוא דבעי עיין מ"ש בזה דרך אגב בחיבורי לאהע"ז מהדורא וי"ו סי' ק"ג בעזה"י:

סעיף טהקונה קרקע וכו'. והניח משכון וכו'. נ"ב ע' בתשובתי ליו"ד הלכות בכור [מהודרא ה' סי' קצ"ה] מ"ש בזה הערות חדשות בעזה"י דיש לחלק אם הקונה ישראל או הנכרי. ואם הוא נכרי י"ל דקונה אף במשכון. וגם כתבתי לחלק בין מכירה למתנה. וי"ל במתנה מהני אף במשכון עיי"ש בטעמו בעזה"י: